מרימים ראש מעל המים
מה עושים דוקטורנט למדעי המחשב, דייל באל-על ויועץ אסטרטגי באותה בריכה? כנראה הם באמצע משחק של נבחרת ישראל בכדור-מים. למרות שנאלצים להתפרנס ממקצועות אחרים, יש אופטימיות במלתחות: "אנחנו יכולים להפוך לענף משחקי הכדור המוביל במדינה"
גולומבק, בן 31 ובעל תואר שני בכלכלה, עושה את זה מתוך אהבה. כשהוא מדבר על כדור-מים העיניים שלו נוצצות, למרות ההפסד במשחק שהסתיים כמה דקות קודם לכן. "אגרוף, הוקי וכדורמים הם הענפים הקשים ביותר בעולם," מסביר גולומבק. "זו ההתנגדות של המים. אתה צריך להיות חזק, מהיר, בעל כושר סבולת גבוה מאוד וטכני. אתה צריך קומבינציה עם ניגודים." הוא מצביע על אחד השחקנים מחו"ל, 120 קילוגרם של מסת שרירים: "תראה איך הם שוחים. איזו טכניקה, איזה כושר. זה היופי, לטפס לאולימפוס, מה שעושה את הענף הזה למיוחד כל כך."
משחק כדור-מים היה יכול להפוך בקלות לספורט פופולרי בישראל. הוא משלב את כל המרכיבים הדרושים: בריכה, אווירה קיצית, אגרסיביות, תחרותיות ושאיפה למצוינות. בענף הזה יש משהו מאוד ישראלי, ולו רק משום שרבים מהעוסקים בו הם בעלי עבר קרבי בצה"ל. חלקם, באופן לא מפתיע, שירתו בקומנדו הימי, בשייטת .13 בקיץ שעבר היתה בעיה לקיים את סדרת גמר אליפות הליגה (המונה חמש קבוצות בלבד,( כי רוב השחקנים גויסו בצו 8 למלחמה בלבנון. "שחקני כדורמים יודעים להתמודד עם אתגר ועם קושי. לכן הם בקרבי," מסביר גולומבק.
ישראלי ככל שיהיה, ענף כדור-המים בארץ הולך ודועך כמו הקיבוצים שבהם פרח בשעתו. נותר קומץ משוגעים לדבר שחיים את המשחק וחושבים רחוק, ועכשיו הם מנסים להחיות אותו. הישג אחד הם כבר רשמו לזכותם בשבוע שעבר, כאשר אירחה נבחרת ישראל במכון וינגייט טורניר בינלאומי יוקרתי, בהשתתפות שבע נבחרות אורחות. עצם הגעתן ארצה, בעידן שבו קבוצות ספורט רק מחפשות תירוצים לא לנחות כאן, מעוררת התפעלות.
בין האורחות היו סרביה, אלופת אירופה וסגנית האלופה האולימפית, ורוסיה - מדליסטית הארד מהאולימפיאדה. מבחינת ענף כדור-המים בישראל מדובר בהצלחה, הן בתקיעת יתד על מפת כדור-המים העולמית והן בחשיפה התקשורתית שכללה שני משחקים בשידור ישיר בטלוויזיה.
קשה להגיד את זה על הנבחרת עצמה, שלא ממש רשמה בטורניר הישגים גדולים. מנגד, אי אפשר להאשים נבחרת שרוב השחקנים שלה נאלצים לחלק את זמנם בין עבודה או לימודים אקדמיים לבין אימונים (ראו מסגרת.( "השחקנים שאיתם התמודדנו בטורניר מתאמנים חמש שעות ביום, 11 חודשים בשנה," מסביר גולומבק. "הם שוחים שעתיים בבוקר, משחקים כדור-מים, ועוברים אימון משקולות בערב. גם יש בארץ צעירים מוכשרים עם פוטנציאל, אבל הם הולכים לקרבי כי אין להם אלטרנטיבה. אילו הרכיבו להם תוכנית עם טורנירים, מסדרים להם מלגת לימודים, היה אפשר לבנות נבחרת טובה גם כאן."
עמית סקר, בן ,30 שיחק ולמד בסנטה ברברה שבקליפורניה, וכיום הוא ממשיך בלימודים לתואר דוקטור במחשבים.
כמו ענפי ספורט קטנים נוספים, מדובר בענף משפחתי. למשל משפחת קרן מקריית טבעון, יישוב שהוא מעצמת כדור-מים עם מסורת. האב רוני קרן, בן ,54 אימן עד לא מכבר את הפועל קריית טבעון, אלופת המדינה הטרייה. הוא המשיך לאמן גם אחרי שהתגלה אצלו הסרטן, כמו אצל רבים מחבריו לקומנדו הימי שצללו במי הקישון המזוהם. רק באמצע העונה האחרונה נאלץ רוני להפסיק את האימונים בגלל הטיפולים האינטנסיביים. אבל כעת, מקווים כולם, הוא בדרך להתגבר על המחלה.
כשחקן היה רוני קפטן הנבחרת, עם רקורד של יותר מ250- הופעות בינלאומיות. גם האחים שלו היו שחקני כדור-מים. אחד מהם הוא דני הרן ז"ל, שנרצח עם שתי בנותיו על ידי חוליית מחבלים שחדרה מהים בחוף נהריה בשנת .1979 בראש החוליה עמד סמיר קונטאר, בכיר השבויים הלבנונים הכלואים בישראל. שלושה מילדיו של רוני משחקים בנבחרת ישראל: אור שזה עתה השתחרר מצה"ל, אייל העומד לפני גיוס, ועידו שעולה לכיתה י"ב. גם הבת גל שיחקה בעבר, אבל כדור-מים נשים בישראל עוד מצוי בחבלי לידה קשים. גיסו של רוני הוא שמשון ברוקמן אשר עם איתן פרידלנדר, בן זוגו לסירת ה470- האולימפית, היה מהמובילים בעולם לפני כ30- שנה.
"אבא עשה את הבלתי אפשרי כשהמשיך לאמן בהיותו חולה," אומר אייל. "כדור-מים, שהוא הכי אוהב בעולם, זה מה שהחזיק אותו. כולנו הלכנו בעקבותיו אל הענף הזה. אצלנו בארוחת שישי בערב מדברים על מי השיג תוצאות הכי טובות, מי לא בכושר ומה התירוצים." אייל, ממצטייני הנבחרת שהעפילה השנה לאליפות אירופה, עבר השנה התלבטות לא קלה.
"בכל שנה יוצאת לפחות חצי מנבחרת הנוער לקורס טיס, לשייטת, לסיירות וליחידות מובחרות אחרות. רק עכשיו אני מכיר 13 שחקנים ביחידות האלה. זו באמת בעיה, הקטע הקרבי, אבל מדובר באנשים שמגיל צעיר רוצים לתרום ולעשות את הטוב ביותר כל הזמן, בעבודה קשה ובמצוינות. בזמנו, אחי אור התלבט אף הוא, ובסוף בחר לשרת כספורטאי מצטיין ולא בקרבי. גם אני חלמתי על קומנדו וכבר עברתי גיבושים, אבל בסוף בחרתי ללכת בעקבות אחי. זה קרה גם כי אבי חלה ומשרד הביטחון לא הכיר באחריותו לכך. הוא אמר שישמח בכל מה שאבחר, אבל ראיתי שזה היה קשה מבחינתו אם אבחר במסלול הקרבי".
בתחילת השנה שיחקה הנבחרת בטורניר מכללות בפלורידה, ושם הפגינו אייל והשוער של טבעון אלכס מלכיס יכולת שהרשימה את המקומיים. בעקבות זאת התקבלה ההצעה החלומית לשחק בקולג'ים היוקרתיים ביותר שיש - סטנפורד וברקלי. "זה עורר אצלי את השאיפה המקצועית להיות שחקן מקצועני. לתרום למדינה בדרך אחרת, דרך הספורט. בכל מקרה, אמריקה תחכה לאחרי השירות הצבאי," אומר אייל קרן.
יושב ראש התאחדות כדור-מים בישראל ד"ר איציק קורן, שיזם את הטורניר בווינגייט, דווקא רואה אחרת את נושא השירות הקרבי. "אני מאמין שאפשר להדביק את הפער בגיל מאוחר יותר, ושההפסקה הזו מכדור-מים לא תהיה בעוכריהם", הוא אומר. "אנחנו מעודדים את השחקנים לשרת ביחידות מובחרות, ואפילו נשמח להיות קול קורא בארץ אל מול האווירה הכללית והקולות האחרים. אני מאמין שההישגים יבואו למרות השירות הקרבי, ואולי כך נוכיח לחברה הישראלית שאפשר להגיע להישגים ספורטיביים למרות שירות ביחדות מובחרות. אולי נשמש בכך מקור השראה לענפי ספורט אחרים".
ד"ר קורן, אורטופד מומחה במרכז הרפואי בילינסון, התגלגל אל הענף לאחר שבניו החלו לשחק בחוג באוניברסיטת ת"א. כיום משתייכים שלושתם לאס"א ת"א, מהמועדונים הגדולים בישראל שהקבוצה הבוגרת שלו זכתה השנה בגביע המדינה. "לפני זה לא ידעתי שהענף קיים בכלל", מספר קורן.
קורן וחבריו גייסו 84 אלף דולר לארגון הטורניר. עוד קודם לכן הביאו לכאן את ננאד מנולוביץ,' מומחה סרבי בעל שם עולמי שחתום על לא מעט מדליות זהב, כדי שייעץ. ועכשיו יש תוכניות ארוכות טווח: "אם נתארגן נכון בשנים הקרובות ונלך בדרך נכונה, לא ירחק היום ממצעד משלחות בטקס פתיחת אולימפיאדה, עם נבחרת כדורמים ישראלית".
גם אופיר גולומבק אופטימי, יש מי שיגידו מפנטז. "אני רואה בטורניר הזה השקה מחודשת של הענף," הוא אומר. "במשך כעשר שנים הוא לא נוהל באופן רציני, ובשנתיים האחרונות חל שיפור. אם תישאר מכל זה רק השקה יפה, אז לא ייצא כלום מהפרויקט. אם יעבדו חכם, בהתאם למגבלות בארץ, אפשר לקפוץ מדרגה ולהפוך לענף משחקי הכדור המוביל במדינה"
נא להמתין לטעינת התגובות
