תרופה למכה
האיצטדיון היה מלא, מחירי הכרטיסים ברצפה, הרשת זזה ארבע פעמים, ולוני ירד כנראה סופית מהבימה. אריאל כהן היה בבלומפילד וחושב שהניצחון על האנדורים בא בזמן למכבי ת"א הלחוצה, שלפחות לערב אחד הראתה לקהל שלה סימני חיים
כבר מהיציאה מהאוטו לא הורגש ריח של עוד פאדיחה באוויר. ההפתעה היחידה היתה הכניסה החלקה לבלומפילד. קבלו אנטיתזה מושלמת לכל מה שמסריח ורקוב בכדורגל שלנו: משפחות הגיעו בהרכב מלא ולא היו צריכות למכור מכונת כביסה ושני ארונות בגדים בשביל להיכנס עם הילדים למגרש, הגרעינים נמכרו בכמויות כי מה זה חמישה שקלים לחבילה כשכרטיס למשחק עולה עשרה, ורק הספסרים היו בהיסטריה. רגע לפני שנכנסתי יכולתי להישבע שמישהו זרק: "מחיר אחרון 12.5 ש"ח ואני מפסיד עליך". לשפשף את העיניים ולא להאמין.
צודק מי שיגיד שגם נתניה ובני יהודה היו ממלאות איצטדיון כשהמחירים
האנדורים היו רק כלי במשחק. חבורת ניצבים שובבה שהתפלחה לסרט למבוגרים אחרי שהצליחה להרשים את הבמאי באודישנים. החלוצים שלהם בטח חלמו להבקיע שער או שניים על אדמת הקודש, אבל בינינו, הכוכב שלהם הוא בכלל השוער. טיפוס קורע עם לוק קלאסי של שרברב. אם הקבוצה הגיעה באוטובוס לבלומפילד, בטוח שהוא זה שישב מאחור והצחיק את החבר'ה עם בדיחות כל הדרך ליפו.
קולומה תיזכר לעד בספרי ההיסטוריה כקבוצה שהשפילה את מכבי, אבל אולי היא גם זו שעזרה לה לעמוד על הרגליים ולהתאפס, רגע לפני אחת העונות החשובות שלה בעשור האחרון. עוד מפח נפש אחד והמראות של יציעים מלאים יחכו עד להפסד הבא של הצהובים מול יריבה מסן מרינו או איי פארו.
נא להמתין לטעינת התגובות
