צופן הכדורגל (8)

בעולם הספורט הצבעים הם יותר ממשחק. כבכל סופ"ש, נברר מה מספרים הסמלים והגוונים במועדוני כדורגל ברחבי העולם. הפעם: הסימבולוגיה של 5 הקבוצות הגדולות במוסקבה. כתבה 8 בסדרה

דניאל שחק | 28/7/2007 15:30

בספריו של דן בראון, 'צופן דה וינצ'י' ו'מלאכים ושדים', יוצא חוקר הסמלים רוברט לנגדון למרדף אחרי משמעויות נסתרות וכתות שנעלמו מן העולם. דרך הסימנים מנסה הגיבור להתחקות אחר ההיסטוריה וכך להבין את ההווה.

אחרי שבוע של גיחה לכדורסל, אנחנו ממשיכים במסע אחר הסמלים והצבעים של מועדוני כדורגל ברחבי העולם. מהיכן הגיעו? מה הם מספרים? מדוע נבחרו צבעים אלו ולא אחרים? ומה ההיבטים הפוליטיים, הלאומיים או המעמדיים של הסמל? בכל סוף שבוע נפגוש מועדונים אחרים וננסה להתחקות אחר הצופן הגלום בהם.

הפעם נתפנה להביט בחמש היריבות הגדולות במוסקבה; צסק"א, דינמו, ספרטק, לוקומוטיב וטורפדו. מהקמת המועדונים, דרך התפתחותה של ברה"מ ועד נפילת 'מסך הברזל' והשתלטות האוליגרכיה הקפיטליסטית של ימינו. דע מאין באת ועל מי אתה דורך.

הכל התחיל אצלו. לנין

להיות שייך

בעולם בו, לכאורה, הכל נמצא בידי כולם וכולם חולקים בכל, קשה ליצור יריבות ספורטיבית. או יריבות בכלל. אם אין לך זהות, אז מי הוא האחר? אם כולם באותו צד, אין איש מעברו השני של המתרס. במציאות שאחרי המהפכה הבולשביקית אלה היו התהיות והמכשולים שבדרך ליצירת ליגה תחרותית.

על אף שההתקדמות המשמעותית ביצירת אותה ליגה הגיעה בתחילת ימי שלטונה של המפלגה הקומוניסטית, כדורגל ברוסיה היה קיים עוד קודם לכן. מבין המועדונים בהם נעסוק, שורשיו של דינמו הם הוותיקים ביותר. ב-1887 הקים אנגלי בשם קלמנט צ'ארנוק קבוצת כדורגל שייצגה מפעל בשם 'מורוזובצי אורחובו סואבו'.

ב-1906 השתנה השם ל'oks מוסקבה' ולאחר המהפכה ב-1917 עבר המועדון להיות תחת מרותו של פליקס דז'רז'ינסקי הידוע לשמצה. אותו אדם ממוצא פולני היה זה אשר עמד בראש המשטרה החשאית האכזרית שנקראה 'צ'קה' והופקד על המשרד לביטחון פנים. שנה לאחר מכן נתפס דיפלומט שהיה שחקן עבר אנגלי

של המועדון בשם סיר רוברט המילטון ברוס לוקהארט ונידון למוות בחשד שקשר קשר לרצוח את לנין. למזלו של לוקהארט, הוא הוחזר לבריטניה במסגרת עסקת חילופי שבויים.

ב-1923 זכה המועדון לשמו הנוכחי, דינמו. הצבע הנבחר היה כחול והסמל שנקבע היה האות D בגדול במרכזו של מעוין כחול על רקע לבן ובתחתית הכיתוב 'מוסקבה'. פשוט, החלטי וחזק, כמו אותה משטרה חשאית אותה ייצג. הצ'קה הפכה ברבות הימים ל-GPU, לאחר מכן ל-NKVD ובסופו של דבר ל-KGB. דינמו הפכה לשם מוכר ביבשת ובשלהי שנות ה-40 הצטרף סמל נוסף. לב יאשין, ככל הנראה גדול השוערים בהיסטוריה, הגיע ב-1949 ועד פרישתו עטור תהילה עם 5 אליפויות ב-1971 היה שחקן דינמו.

הכחולים-לבנים לא זכו לתמיכה רבה, על אף שרבים האוהדים שהגיעו משורות אותו ארגון מטיל מורא. בעצם, זאת גם הסיבה שרבים התרחקו מהמועדון. כי כשזה תלוי בק.ג.ב צריך לזכור, האור בקצה המנהרה יכול להיות שייך לרכבת שבאה לדרוס אותך.

הסמל של דינמו מוסקבה

הצבא צועד על קיבתו

אי-אז בשנת 1911 יצאה ההודעה על היווסדה של 'האגודה החובבנית למקצועות הסקי' (OLLS). כעבור 12 שנה, לאחר המהפכה כמובן, עברה האגודה לרשות אגף החינוך של הצבא האדום וב-1928 הוחלף השם ל'מועדון הספורט של מפקדת הצבא האדום' (CDKA) ובהמשך התחלפה המלה 'אדום' ב'סובייטי' וב-1960 נשאר רק 'מועדון הספורט המרכזי של הצבא' או בראשי תיבות – CSKA (צסק"א).

בתחילה כונה המועדון 'האורווה'. לא היה זה בשל הזנחה או דמיון לאיצטדיון העירוני בפתח-תקווה, אלא משום שמתחם האימונים הראשון נמצא במקום בו ניצבו אורוותיו של הנסיך לבית יוסופוב. הסמל נקשר כמובן לצבא ולמהפכה וכבר ב-1923 נשא את הכוכב האדום. אותו מאפיין מובהק של הדגל הסובייטי מזוהה עד ימינו עם המועדון, שגם צבעו המרכזי הוא אדום, כמובן. גם המגל והחרב הגיעו להופעת אורח.

צסק"א זכתה כבר מתחילתה להצלחה כבירה מבחינת הקהל והיה זה בעיקר משום הסמליות הפטריוטית שבקבוצת הצבא ומשום סדרי הכוחות האדירים שהיו קשורים, אם מרצון ואם בעל-כורחם, לכוח הלוחם של האומה המאוחדת. על המגרש היה המצב שונה למדי.

האדומים, בניגוד לשנים האחרונות, לא היו מעולם הקבוצה המובילה בכדורגל הסובייטי ונאלצו לראות את דינמו קייב האוקראינית ואת ספרטק השנואה קוטפות תארים בסיטונות. הם אמנם זכו ב-7 אליפויות וב-5 גביעים בימי ברה"מ (כולל דאבל בשנת ההתמוטטות, 1991), אבל ההצלחה הגדולה הגיעה דווקא בפרוץ המאה ה-21. ב-30 השנים האחרונות מחלקת הכדורסל היתה אימתנית בהרבה.
עם התפרקות ברה"מ היו מספר אנשים שזיהו את הפוטנציאל העסקי האדיר ומצאו את הדרך להשתלט על משאבים שיניבו פירות נכבדים בעתיד. רבים מתוכם, אגב, היו יהודים. ליזם צעיר אחד בשם רומן אברמוביץ' זאת נראתה הזדמנות פז. תוך מספר שנים ריכז בידיו את השליטה על ענקית הנפט הרוסית 'סיבנפט' ובתחילת המילניום הנוכחי הפך לספונסר הראשי של צסק"א.

הבעלות, למי ששואל, נותרה בידיו של יהודי בשם יבגני גינר. חוקי אופ"א אוסרים על אדם להיות בעליהם של שני מועדונים שמשתתפים במפעלים האירופאים באותה עונה. אז רומן לא הבעלים, אבל כשצסק"א זכתה לפני שנתיים בגביע אופ"א הבוס של צ'לסי שמח מאוד. עם השנים נוסף לסמל הפשוט פאר והדר, כמו לרוסיה הקפיטליסטית הנהנתנית. במוסקבה, כמו שאומר פתגם רוסי מוכר, כולם שווים ויש כאלה ששווים יותר.

הנה באה הרכבת וכולם נוסעים

ב-1923, שנת ההתעוררות של הכדורגל בברה"מ, הוקם גם מועדון "מהפכת אוקטובר". שמונה שנים לאחר מכן סופחה הקבוצה תחת 'האגודה לספורט התנדבותי לוקומוטיב' של חברת הרכבות הלאומית. כמייצג מהפכה נבחר כמובן הצבע האדום, לצד הירוק, והסמל לא ממש השתנה ברבות השנים. האות Л, הראשונה במילה לוקומוטיב, וציור של קטר (lokomotiv) ירוק דוהר.

כמו גם צסק"א ודינמו, גם למועדון החדש היתה כבר מתחילתו אוכלוסיה גדולה של תומכים מן המוכן. תעשיית הרכבות העצומה כללה אלפי עובדים בכל רחבי המעצמה. אולם, חסרון בהצלחות על כר הדשא לא ממש סייעו לשמירת האוהדים. אמנם בעונה הראשונה של הליגה ב-1936 הגיעה לוקומוטיב למקום השני (עונה מפוצלת בה זכו דינמו וספרטק באליפויות), אבל התואר הראשון הגיע רק לאחר נפילת הגוש הסובייטי.

הכניסה לשוק הכדורגל האירופאי לא עשתה עם המועדון של הרכבת חסד בזירה היבשתית, אבל זה בהחלט חישל אותה בהתמודדות המקומית. אחרי הדחה בהופעה הראשונה באירופה, בסיבוב הראשון של גביע אופ"א 1993/4 מול יובנטוס, הגיעה הקבוצה פעמיים לחצי הגמר, שם נוצחה על ידי שטוטגרט ולאציו. עם מאזן 1:1 מול קבוצות ישראליות (ניצחון כפול על מכבי חיפה והדחה מול הפועל ת"א) ושתי עונות רצופות בליגת האלופות הגיעה גם האליפות הראשונה.

אחרי 6 אליפויות רצופות של ספרטק וסגנות במשך שנתיים רצופות, גם לוקומוטיב יכלה להגיד שהיא אחת מהגדולות של מוסקבה בפרט ורוסיה בכלל. ב-2004 הגיעה זכיה נוספת ובאירופה, עם 0:4 בדרך על מכבי פ"ת האומללה, הודחה בשמינית הגמר של אופ"א רק על ידי סביליה, שהמשיכה עד לגביע.
רשת הרכבות ברוסיה נראית לאדם המגיע מחו"ל כאינסופית. המרחקים האדירים, ימים רצופים של נסיעה והתקווה שאי-שם מצוי עתיד טוב יותר תמיד מלווים אותך. בלוקומוטיב קוראים כבר שנים לתקווה הזאת מראט איזמאילוב. אז מה אם הוא מושאל לספורטינג ליסבון מעברה השני של היבשת.

הסמל של לוקומוטיב מוסקבה

עם העובדים ולמענם

סיפורו של מועדון טורפדו מתחיל ב-1924. כחלק מההתעוררות של מעמד הפועלים במדינה הוחלט להקים קבוצה בשם 'פרולטרסקיה קוזניצה', שלימים (1930) הפכה למייצגת מפעלי הרכב AMO. ב-1933, כחלק מהאדרת שמו של הרודן יוזף סטאלין, הוחלף ל'מפעל הרכב סטאלין' או בקיצור ZIS. רק ב-1936 נקבע השם טורפדו והמפעל הפך ל'זיל' (ZIL). שנתיים לאחר מכן הצטרפה הקבוצה לליגה הבכירה.

הכוונה בקביעת השם היתה ליצור תחושה של עוצמה, מהירות ויעילות, במקביל לניסיון להקנות ערכים אלו לעובדי המפעל. בברה"מ הגדולה, 'זיל' היה המעסיק הגדול ביותר. הסמל נצבע בגווני המועדון ההחלטיים, שחור ולבן. במרכזו נקבעה האות T בקווים ברורים וחזקים ומסביב נכתב 'מועדון הכדורגל טורפדו מוסקבה'. סיפור של כוח וגאוות יחידה.

לסמל על המגרש היה שם קצת ארוך יותר. קראו לו אדוארד סטרלצוב והוא היה הכוכב הגדול בחוד של ברה"מ בשנות ה-50. במדי טורפדו הוא כבש 100, אך עם הפסקה של 7 שנים באמצע הקריירה. סטרלצוב, שנודע מאוחר יותר בכינוי 'פלה הרוסי', נשלח אחרי 4 עונות במדי השחור-לבן, למחנה עבודה. הנסיבות, כפי שוודאי ניחשתם, היו מפוקפקות למדי.

ישנן מספר גרסאות לסיבות בגינן נכלא. האחת היתה מעולם הכדורגל והשניה חברתית. ב-58' הועמדו בפני סטרלצוב שתי ברירות – לעבור לדינמו של הק.ג.ב או לצסק"א של הצבא. בכל מקרה, זה לא נשמע לו טוב. מספרים שגם לב יאשין הגדול לא הצליח לשכנעו ועקב סירובו דאגו להרחיקו מהזירה.

הסיפור החברתי שונה בהרבה. יש הטוענים כי זרק הערה לבתו של בכיר במפלגה במהלך אירוע רשמי ואותו אדם דאג לטפול עליו עלילה זדונית. אחרים גורסים כי מראהו המצודד של אדוארד הצעיר שידר לנערות ברחבי ברה"מ מסרים של הפקרות ופתיחות יתרה ומשום הסיכון שבכך הוחלט לאסרו. מאחר והיה דמות ציבורית, נעשה ניסיון למצוא סיבה טובה לשלוח אותו לגולאג. במסגרת תהליך שיפוטי מחפיר, בו זומנו 12 עדים שאמרו שלא ראו דבר וללא כל ראיות, הורשע סטרלצוב באונס נערה ונגזרו עליו 7 שנים הרחק במזרח. מספרים שאילצו אותו להודות בהאשמות תוך ההבטחה שיוכל לשחק במונדיאל באותו קיץ בשבדיה. כשחזר ב-1965 למגרשים, טורפדו קטפה מייד את האליפות.

לימים בנו לכבודו פסל בכניסה למועדון, קראו לאיצטדיון על שמו וכיום יש המנסים לנקות את שמו בבית המשפט. לאדוארד סטרלצוב זה כבר לא משנה. ב-1990, שנה לפני הדמוקרטיזציה, הוא נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן. מחלתו נבעה, ככל הנראה, כתוצאה משאיפת חומרים מסוכנים בעת שעבד במחצבות הגולאג.

עצמאי, אבל של כולם

היחידה מבין חמש היריבות בהן עוסקת הכתבה שאינו משוייך, לכאורה, לאף גוף נקראה ספרטק מוסקבה. המועדון, שהוקם על ידי ראשי איגודי העובדים ב-1922, נקרא באופן טבעי על שמו של מנהיג מרד העבדים באימפריה הרומאית – ספרטקוס. המיתוס על האדם מתחתית הפירמידה החברתית שהפך למצביא ולגיבור שילהבה את דימיונם של הפועלים ועזרה לבסס את מטרות המהפכה.

בסמל המועדון אוירה דמותו המוזהבת של ספרטקוס החובש קסדת ליגיונר רומאי. בתחתית נקבע המעוין בצבעי האדום-לבן של המועדון, האות C ועלי דפנה המסמלים ניצחון. עם השנים הוחלט להפטר מהדמות ולהישאר עם המעוין הבסיסי, אבל הווינריות נשארה. כבר בעונתה הראשונה של הליגה המאוחדת של ברה"מ קטפה ספרטק את האליפות השניה של השנה (1936).

אחרי דינמו קייב החזקה ניצבה ספרטק כקבוצה המצליחה ביותר ברחבי המעצמה. 12 אליפויות ברה"מ וייצוג של 10 שחקנים בסגל שהביא את מדליית הזהב האולימפית ממלבורן ב-1956 הפכו את המועדון לאימפריה בפני עצמו.

על אף שמבחינה רשמית לא היתה אגודה פרטית, אלא הכל ניתן בידי העם בראשות המפלגה הקומוניסטית, מועדון ספרטק נתפס כעצמאי. חוסר השתייכותו לאחת מזרועות השלטון קנו לו תומכים רבים שראו באהדתם סוג של מחאה כנגד השלטון. יש הטוענים כי מאחר ודינמו היתה של הק.ג.ב, צסק"א של הצבא, טורפדו של 'זיל' ולוקומוטיב של הרכבות, היהודים פנו לאהוד את ספרטק.

עם התמוטטות הקומוניזם התפורר בסיסם הכלכלי של המועדונים המשויכים וספרטק נותרה עם הבכורה בליגה הרוסית כמעט ללא הפרעה. עם קהל אוהדים עצום, ניהול מבריק של אולג רומאנצב ויציאתה של דינמו קייב מהתמונה, הפכה הקבוצה לעשירה והיציבה במדינה. ב-10 השנים שחלפו עד 2001 דרסה ספרטק את היריבות עם 9 אליפויות ופספסה רק את של 1995 לאלניה ולאדיקווקז המפתיעה. בשנים האחרונות היא מתקשה לזכות בתואר. טוב, גם האחרות למדו בינתיים להיות עצמאיות.