עולם אחר

תיירי הנרי הוא לא מה שברצלונה צריכה, גרנט מסוגל לתרום לצ'לסי ובאיטליה, כרגיל, עסוקים בסקנדלים. גי רו חוזר, או שלא, ההולנדים נגד הסורינאמים ואם יש מגיע בכדורגל, ברמן צריכה לזכות בצ'מפיונס

דרור רייכר | 29/6/2007 20:30

תיירי הנרי – טוב או רע לברצלונה?

החתמה אופורטוניסטית. בקיץ שעבר, גם 50 מיליון יורו לא היו מביאים את הנרי לקאמפ-נואו. על מחיר 'מציאה' של 32 מיליון דולר קצת קשה לוותר. השאלה היא למה קבוצה עם החוד הנוצץ ביבשת והכי אפקטיבי בספרד (12 שערים יותר מריאל), בשביל מה להכניס צלע נוספת למשולש R.E.M (רונאלדיניו-א'טו-מסי), שתקתק כמו מכונה משומנת כל עוד שלושתם היו כשירים.

וזאת בדיוק הנקודה. האליפות והצ'מפיונס הלכו בגלל שחקני הגיבוי המאכזבים, בגלל גודיונסן המחמיצן וסביולה החלש. ה'ארנבון' עוזב, האיסלנדי אמור ללכת בעקבותיו, והפתרון המתבקש הוא סקורר מנוסה ונטול אגו כמו הנריק לארסון, או כשרון צעיר שינסה להוכיח את עצמו. הנרי הוא סופרסטאר עם אגו מנופח שחייבים, בכח, לדחוס להרכב. ואם כבר 32 מיליון, לא עדיף למצוא איזה שוער חדש שגם יביא, לפעמים, נקודות?

נבחרת ברזיל כמשל. הסגל החדש של בארסה מזכיר מאוד את זה של נבחרת ה'סלסאו' במונדיאל 2006. כוכבי ענק, הרבה אגו, 11 מקומות על המגרש בסך הכל. קרלוס אלברטו פריירה הלך על הפתרון הקל: 4-2-4, קאקה ורונאלדיניו קצת מאחורה, רונאלדו ואדריאנו בשפיץ. מי שהיתה, על הנייר, אחת הנבחרות הגדולות אי-פעם, חזרה הביתה בבושת פנים כבר בשלב רבע הגמר. הנרי, אגב, היה זה שהעיף אותם. הברזילאים דרכו אחד על הרגליים של השני, אף אחד לא הפגין את היכולת הרגילה שלו, וכולנו גם זוכרים איך רונאלדיניו נראה שם.

א'טו עדיף. בגיל 26 בלבד, אחרי 68 שערים ב-97 הופעות במדי הבלאו-גראנה, סמואל הגדול עוד רחוק משיאו. החלוץ הקמרוני הראה שהוא יודע לעשות הכל (תואר הפיצ'יצ'י, שער בגמר הצ'מפיונס), ולמרות הפציעה הקשה שעבר העונה, הוא לא נוטה להחסיר יותר מדי משחקים. תיירי הנרי שיחק ב-8 העונות האחרונות באנגליה, באחרונה הוא היה פצוע רוב הזמן, אין לו נסיון בכדורגל הספרדי וגם שיטת המשחק של ברצלונה שונה בהרבה מזו של ארסנל. אין ספק שאת הגולים שלו הוא ייתן, אבל זה עלול לקחת זמן. תשאלו את צ'לסי, שעדיין מחכה לפריצה של אנדריי שבצ'נקו. גם הוא, לפני המעבר לאנגליה, היה החלוץ מספר 1 באיטליה.
צילומי וידאו: רויטרס. עריכה: שלומית חביב

מותר לפרגן. אפילו לגרנט

אברהם גרנט בצ'לסי. לא ווסט קרייבטון המחוזית או ווינגהאם אתלטיק, צ'לסי הגדולה. אחרי קריירת טובה בישראל (אבל מי סופר אותנו?) וקדנציה לא רעה בנבחרת (אבל מי סופר אותנו?) ועוד עונה כמנהל הטכני (מה זה אומר בכלל?) של פורטסמות', אברם נוחת בסטמפורד ברידג'. מדהים.

אפשר להגיד על גרנט הרבה דברים. שהוא מאמן בלוף, שהוא בונקריסט, שהוא הרדים אותנו מרוב שיעמום בנבחרת, שחצן, אנטיפת. דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו – הבנאדם פשוט יודע להסתדר. אומרים שבלי מרפקים הכשרון שווה לתחת. אפשר להתווכח על כמות הכשרון של גרנט, אבל בתחרות מרפקים הוא לוקח את כולם בהליכה. את השנה שלו בפורטסמות' הוא השקיע ביצירת קשרים עם האיש שמשתין כסף, ועוד לפני ששמענו משהו על גרנט שקשור לכדורגל, התבשרנו שהוא

ורומן חברים קרובים. גאוני. התוצאה - אברמוביץ' לקח ישראלי אלמוני (תתפלאו, מחוץ לישראל יש עולם שלם), והביא אותו לאחד המועדונים הגדולים בעולם.

זה שזה טוב לגרנט, את זה אנחנו יודעים. טוב לצ'לסי? לא בטוח שלא. אברם הוא אשף בפסיכולוגיה, אמן בקשרים עם שחקנים, ובקבוצה רובוטית כמו צ'לסי - הוא יכול להיות ההבדל בין חצי גמר הצ'מפיונס לגביע עצמו. אולי אנחנו קצת נסחפים, אולי לא, אבל אפשר גם לפרגן לגרנט. מי שהיה מנצל את החופשות כדי לראות משחקים בפרמייר-ליג, עשה את זה העונה בחינם מהספסל. ואם לא מהספסל של צ'לסי, אז מהתא של רומן אברמוביץ'. את התרומה שלו עוד נראה (או שלא), אבל הבנאדם מגשים את החלום שלו, וגם מקבל על זה כסף. הרבה כסף. הלוואי עלינו.

בשביל הסיטזינשיפ. עוד שבוע עבר, ועוד רוכש זר משתלט על קבוצה בפרמייר-ליג. אחרי פלירטוט לא מוצלח עם ליברפול, טקסין שינאווטרה, ראש ממשלת תאילנד לשעבר, הוא הבוס החדש של מנצ'סטר סיטי. רשויות תאילנד האשימו אותו בשחיתויות והקפיאו לו 1.5 מיליארד דולר, בבית המשפט מחכות לו תביעות בגין עבירות שוחד, מה שלא מנע ממנו להוציא 81.6 מיליון ליש"ט ולהבטיח את סוון-גוראן אריקסון פלוס תקציב רכש של 50 מיליון. בניון או לא (וכנראה שלא), יהיה מעניין גם בצד הפחות זוהר של מנצ'סטר.
ארז וייץ

איטליה: הכבוד של גאטוסו, הקוקאין של פלאקי

רעש לבן. נדמה שהכדורגל האיטלקי לא מסוגל להתנקות מהתדמית המלוכלכת. פרשיית השוחד של גנואה התפוצצה לפני שנתיים, והאפטר-שוק של ה'קאלצ'יופולי' עדיין ניכר באוויר. הקיץ נראה שדווקא הקוקאין חוזר לאופנה, אחרי רגיעה יחסית מאז ימי מראדונה בנאפולי. פרנצ'סקו פלאקי, אליל אוהדי סמפדוריה, היה הראשון שנפל. החלוץ המחונן הושעה לשנתיים ונזרק מסמפ, הודעת הפרישה צפויה בימים הקרובים, וגם ניקולאס קאליוני ממסינה יכול להישאר בים עד מרץ 2009. חלוץ הנבחרת דויד די-מיקלה מואשם עם 4 שחקנים נוספים בפרשיית הימורים, ויירי מאשים את אינטר בהאזנות סתר והיד, כך נראה, עוד נטוייה. גדולה ומרתקת ככל שתהיה, השערוריות מבחוץ ממשיכות לחבל בליגה האיטלקית. למרות הקיץ החם, המגף עדיין תקוע בבוץ.

שעתו היפה של הבולדוג. בהשוואה לשחקני ההתקפה, הקשרים האחורים נשארים, לרוב, הרחק מאור הזרקורים. הסטטוס של ג'נארו גאטוסו, אליל הסן-סירו, אולי קצת שונה, אבל ספק אם גם בחלומותיו הוורודים ביותר הוא דמיין את מה שחיכה לו באושאוואה, עיירה קטנה בדרום אונטאריו שבקנדה. לא פחות מ-2,500 תושבי הקהילה הקלבריאנית (אזור בדרום איטליה) באו לקבל את פניו של קשר מילאן, וראש העיר ג'ון גריי אף הכריז על ה-25 ביוני כיום 'ג'נארו איבן רינו גאטוסו'. "איזה כבוד, בחיים לא האמנתי שיש דברים כאלה", מלמל אלוף אירופה הטרי, קלבריאני במקורו. האמת, מגיע לו.

ארגנטינה: אוהד הרוג, 14 פצועים. מה עוד חדש?

הכסף מדבר (והאוהדים משלמים). שחקני טיגרה ניצחו השבוע את נואבה צ'יקאגו והבטיחו את העלייה לליגת הראשונה בארגנטינה, אבל הדרמה הגדולה לא התרחשה בכלל על כר הדשא. "איימו להרוג אותנו", שחזרו השחקנים הנסערים את הקטטה ההמונית שפרצה בסיום והראתה, בפעם המי יודע כמה, את הצד האפל של הכדורגל במדינה. כח המשטרה בקושי הדף את האוהדים המקומיים, שהשתלטו על כר הדשא, הלכו מכות עם הקהל האורח ולא היו רחוקים גם מפריצה לחדרי ההלבשה עם נשק חם.

התוצאות היו קשות. אוהד אחד נהרג כתוצאה מפגיעות של מוט מתכת בראשו, 14 אחרים פונו למיון. "הערב השחור של הכדורגל", זעקו הכותרות כהרגלן, צ'יקגו צפויה לפתוח את העונה הבאה במינוס 21 נקודות ולארח מחוץ לבית, אבל את ההרוג שום דבר כבר לא יחזיר. האלימות במגרשי הכדורגל בארגנטינה היא לא בעיה חדשה, אבל אף אחד לא באמת מטפל בזה.

מאז 1979 עומד בראש ההתאחדות אדם רב שררה בשם חוליו גרונדונה, המשמש גם כסגן נשיא פיפ"א. דון חוליו עסוק בעיקר בסגירת חוזים עם מפרסמים ורשתות טלוויזיה, מה שונע ממנו להתעסק בנושא, השולי כך נראה, של דאגה לחיי אדם. מאז אמצע שנות ה-80', בעלת זכויות השידור של הליגה בארגנטינה היא גם קבוצת התקשורת הגדולה במדינה, כך שלחץ ציבורי אמיתי על גרונדנה, שסגר את העסקה בעצמו, לא ממש אפשרי כרגע. ככה זה, הכסף שזורם שוטף את הדם.
דניאל שחק

ההתאחדות הצרפתית נגד גי רו

גירו אותו. ביום שגי רו הפך למנג'ר אוקזר, שארל דה-גול עדיין היה נשיא צרפת. השנה היתה 1961, ונער בן 22 זכה במכרז לאימון הקבוצה הקיקיונית מבורגונדי, אחרי שהתחייב "לשמור על תקציב מאוזן ולא לבזבז אפילו פני מיותר". במשך קצת פחות מיובל, 44 שנים ליתר דיוק, אותו נער הצעיד את אוקזר, עיר של פחות מ-40 אלף איש, עד לליגה הראשונה ולדאבל היסטורי והיסטרי ב-96'. הוא בנה שחקנים כמו קאנטונה, מקסס, באזיל בולי וג'יבריל סיסה, שיקם את הקריירות של בלאן ואנזו שיפו, וב-2005 הודיע על פרישה אחרי זכייה רביעית בגביע הצרפתי.

שנתיים בחוץ הספיקו למאמן הקשיש, שנהג בעבר לשכנע חוואים מקומיים לתרום צואת עזים בשביל הדשא של מגרש האימונים. אחרי שזכה בכל תואר מקומי והפך לדמות מיתולוגית בצרפת בכלל ובאוקזר בפרט, רו חוזר למגרשים. רק הפעם הוא עושה את זה בלאנס. לפני הדיון הבנאלי על משמעות הסמל, בצרפת בינתיים לא מאשרים לקשיש בן ה-68 לחזור לאמן. לפי החוק היבש, הוא עבר את גיל הפרישה ב-3 שנים.

אפשר להבין את הדאגה לבריאותו של רו, ע"ע ואלרי לובאנובסקי, אבל נראה שמדובר פה בעיקר בכיסוי תחת של ההתאחדות. לקחת מאדם את האהבה הגדולה שלו לאו דווקא תבטיח לו לאריכות ימים. גם אם כן, זה לא יהיה אותו דבר. נשיא המדינה ניקולאס סרקוזי אמר זאת בצורה הטובה ביותר: "מי שזקן פה זה החוק, לא גי רו".

האהבה תנצח. גי רו צילום: אי-אף-פי

פרשיית השבוע: הולנד נגד סורינאם

ומה אם זה היה קורה אצלנו? זכייה ביורו עד גיל 21 כבר סימנה, לא פעם, את הפיכתה של הנבחרת הלאומית למעצמה. איטליה זכתה ב-2000 ו-2004, ושנתיים מאוחר יותר הניפה גביע עולמי. יוון הגיעה עד לגמר 98', וב-2004 זכתה ביורו. בהולנד בקושי הספיקו לנגב את כתמי השמפנייה אחרי זכייה שניה ברציפות, וכבר החלו להתעסק במריבות. צרות של עשירים.

הכל החל כשדרנטה, באבל, ווטרמן, ריכטרס ועוד מספר שחקנים יצאו להקפת הניצחון המסורתית, רק עם דגל סורינאם. התקשורת זעמה על צאצאי המדינה הדרום-אמריקאית. "למה איסמעיל איסאטי ועותמן בקאל לא הוציאו את דגל מרוקו?", תהו שם, "ולמה דה-רידר לא התעטף בדגל ישראל?". בסקרים גינו את האירוע, ומהארכיונים העלו את התמונות המפורסמת מיורו 96', של קלרנס סיידורף מתאבל אחרי פנדל מוחמץ כשרק שחקנים כהי-עור באים לנחם אותו.

ברוח האזרוח של קולאוטי ותמוז, השאלה הנשאלת היא איך אנחנו היינו מתייחסים לחגיגה ספונטית של חלוץ מכבי חיפה עם דגל ארגנטינה, אחרי ניצחון סנסציוני בזאגרב על קרואטיה. או מה היינו עושים אם תמוז היה מתעטף בדגל ניגריה, אחרי שער שיוויון דרמטי בוומבלי. קשה לחזות איך אירועים כאלה היו מתקבלים בארץ הקודש, אבל סביר להניח שגם פה היתה פורצת שערוריה. אבל יודעים מה, עזבו. בשביל שזה יקרה - קודם צריך גם לנצח.

אפילוג. סטיוארט פירס, מנג'ר נבחרת אנגליה הצעירה, התראיין ל'אינדיפנדנט' ואמר: "הייתי רוצה לראות שחקנים כמו וויין רוני נרתמים לעזור גם לנבחרת הצעירה. עם שחקנים ברמתו אני בטוח שנוכל לזכות בתארים, וכך הם יביאו את רוח הווינריות גם לנבחרת הבוגרת". צודק הפסיכו, מעניין איזו רוח הבחורים של גיא לוי יביאו לנבחרת של קשטן.
סייע בהכנת הידיעה: איזק אבידור

תמונה אחת שווה אלף מילים

איבן קלאסניץ' מעולם לא היה ה-כוכב של ורדר ברמן. סביר להניח שגם אם היה בריא, הוא היה מבלה לא מעט על הספסל. לפני המשחק של קרואטיה בישראל, הוא התלונן על שפעת ולא הגיע לארץ הקודש. מאוחר יותר גילו שהוא זקוק בדחיפות לכליה חדשה. את ההשתלה הראשונה, זאת של אימו, הגוף דחה. אביו נרתם למשימה, וכעת נראה שבסופו של דבר, קלאסניץ' יחזור למגרשים.

הוא לא יהיה אותו שחקן, ולנעליים הגדולות של קלוסה הוא בטוח לא ייכנס. הוא לא ילד, כבר בן 27, ובשוק יש לא מעט שחקנים ברמתו, הדורשים משכורת נמוכה בהרבה. את ורדר ברמן זה לא מעניין. אחרי עונה מאכזבת, ובעוד באיירן מינכן שופכת מיליונים, הדבר הראשון שעשו הקיץ בוושרסטדיון היה להאריך את חוזהו של קלאסניץ'. באליפות הבונדסליגה היא אולי לא תזכה, אבל בעולם הכדורגל המטורף של ימינו, בכל הקשור לאנושיות - ברמן היא אלופה אמיתית.

מדור עולם אחר מתפרסם בכל יום שישי ב-nrg