מה עובר להם בראש
ז'וזה מוריניו לא נרדם בגלל סיוטים על אברם גרנט ורפא בניטס רק רוצה קצת יחס. רגע לפני חצי גמר ליגת האלופות בין צ'לסי וליברפול, אורי דגון ונמרוד סוזין מנסים להכנס למחשבותיהם של המנג'רים
ז'וזה מוריניו המקומי ורפא בניטס האורח כבר מכירים טוב אחד את השני ושניהם ותיקים למדי באי הבריטי. הם הגיעו מחצי האי האיברי וכבר בנו ביניהם יריבות מרשימה. רגע לפני הקרב שיפתח את המאבק על העליה לגמר באתונה, על מה הם חושבים?
יומני היקר,
הילדים הקטנים של השכנה מלמטה שוב העירו אותי היום. הציפו את החצר ואת האוטו בסרטים אדומים. קרייזי מנוולים, אין פה אף אחד שהוא אוהד צ'לסי אין דיס נייברהוד? לא משנה, לענייננו. היום בערב יש לי משחק נגד ליברפול שאני מחכה לו כבר מאז שהספרדי עם המשקפיים ניצח אותי לפני שנתיים. קמתי בבוקר, כולי רענן, אני פותח את ה'סאן', ומה אני רואה? שוב את האיש הזה.
יומני היקר, אני נשבע לך, שעוד כשעזרתי לתרגם לשקרים את מה שכתבו הספרדים בעיתון למיסטר רובסון, לא ידעתי מה זה ישראל. אבל מתחילת השנה, כל בוקר אני קורא על אברם. הו דה פאק איז אברם? אני, שלקחתי עם פורטו את גביע אופ"א ואת הצ'מפיונס. אני, שבקושי מפסיד משחקים ויכול לקחת ארבעה תארים העונה (ארבעה!!!), מועמד להחלפה על ידי מאמן שהפסיד לבית"ר ת"א וישראל מאיה?
כל בוקר, יומני היקר, כל בוקר, אני קורא עליו. היום, אמרתי, אני עושה מעשה. בכל זאת, יש ליברפול בערב, ואני צריך להגיע בראש שקט. הרמתי טלפון להארי, הג'ינג'י מפורטסמות'. שאלתי אותו, 'הארי, אתה מכיר את האברם הזה?'. 'אברם הו?', הוא שאל. כשהצלחתי להבין את המבטא שלו, אמרתי, 'אברם, אברם, יו נואו, הוא עובד אצלך'. 'אה, אברם', הוא פשפש בזכרונו. 'הוא לפעמים אוסף פה קונוסים,
'ליברפול, ליברפול, אני חייב לחשוב על ליברפול, יש משחק הערב', ניסיתי לשנן לעצמי. אבל במקום קראוץ', אני רואה אברם. הרמתי טלפון לבוס. האמת, יומני היקר, גם אותו אני לא ממש מצליח להבין, ולא רק בגלל המבטא. אני מביא לו תארים מגביע יורקשייר לנערות ועד הצ'מפיונס-ליג, והוא רוצה לזרוק אותי. 'שטוטי חוצ'יץ'?', הוא שאל. 'זה אני, רומן', עניתי בטון הכי מתלהב שיכולתי לייצר. 'אברם?', הוא שאל. 'לא, לא אברם. ז'וזה', השבתי מבין השיניים הנוקשות בעצבנות. 'אה', הוא התנשם, 'רומן לא בבית', אמר, סינן משהו שנשמע כמו 'יופטפויומאט', וניתק. זה בטח 'סליחה' ברוסית.
לא משנה, חייבים להתרכז בליברפול. החבר'ה שלי, כמה שהם טובים, ככה הם גם כסחנים (מקום ראשון בצהובים). אסיין חסר לי הערב, ואם באלאק, קול, דיארה, דרוגבה או רובן יעשו שטויות במשחק היום, לגומלין אני אצטרך לזמן את בן סהר. אבל, יומני היקר, לא ראיתי את הילד מאז שניצחנו בגביע. את מי לעזאזל אני יכול לשאול עליו? דרלינג, יש לך את המספר של אברם?
נמרוד סוזין
הוא לא סופר אותי. כל הזמן הוא מדבר על השופטים, מלכלך על יונייטד, מציק לצרפתי של ארסנל, אבל מלה עלי לא אמר. כלום, נאדה, גורנישט. הלו, ניצחתי אותך לפני שנתיים, אפילו קלדרון רוצה להביא אותי לברנבאו ורק הפורטוגזי מתעלם.
אתמול באימון המסכם, סטיבי שאל אותי אם אני מתרגש מהמלחמה הפסיכולוגית שלו. ישר שלפתי, תוך נפנוף יד מזלזל: 'תגיד לי ילד, מה אכפת לי ממשחקי הילדים שלו, לא עובד עלי כל הפסיכולגיה שמיכולוגיה הזו'. האמת, אפילו לא נכנסתי למקלחת בסוף האימון, תפסתי מונית למלון ורצתי לראות אם הוא יגיד עלי משהו במסיבת עיתונאים. אמרתי למרטין מ'הניוז אוף דה מה שמו', שישאל אם הוא מפחד ממהלך טקטי שלי. הוא שאל, ואני שעדיין לבשתי את התחתונים המזיעות, הגברתי את הווליום שכל המלון ישמע את מוריניו אומר את המילה בניטס.
"אני מכבד את ליברפול בדיוק כמו שאני מכבד את ניופורט או ברייטון בגביע". לקח לי רגע עד שהאסימון נפל. הוא משווה אותי למאמן של וויקומב? אני, שסטיבי הפך אצלי לשחקן מספר אחד באירופה, שהבאתי את מסצ'ראנו מבית קברות ויצרתי קשר אחורי לתפארת, שהפכתי את קראוץ' מליצן ארוך רגליים לתותח. די! אני גמור.
ריח הזיעה פשט בכל החדר. לקחתי את המחברות עם כל הטקטיקה וזרקתי לאסלה. את מי זה מעניין אם סיסוקו יסגור את למפארד ואיך ריסה ופינן צריכים לסגור את משחק האגפים של צ'לסי.
כשהנחתי את המשקפיים, נכנסתי למקלחת ונתתי למים לזרום על הכרס המתוקה והעגלגלה שלי, זה בא לי. אותו רגע שכל העולם יגיד שאני גאון טקטי (חוץ מההוא כמובן).
ידוע שז'וזה אוהב לעלות אחרון לדשא, כדי שכל העולם יראה אותו, הנפוח הזה. אני אגיד לסטיבי לעכב את העליה לדשא אחרי המוסיקה של הצ'מפיונס, אני כבר אהיה בקצה המנהרה על שפת הדשא. ריסה ייתן מרפק קטן, אלונסו ישים לו רגל כדי לוודא נפילה. שחמט. כל המצלמות יהיו עליו, אני אושיט את היד, הוא ירים מבט, יושיט יד כואבת חזרה.......או שלא. חכו חכו, שבוע הבא יש גומלין באנפילד.
אורי דגון
נא להמתין לטעינת התגובות
