ממצעד החיים לעליבות ולבושה ביציעים
ערב יום השואה 2007, אביעד פוהורילס חושב שזכרון האירוע המכונן של העם היהודי הגיע לשיא הזילות שלו, ומנסה להבין כיצד שיח השואה הפך לשפת האלימות של אוהדי הספורט במגרשים בישראל
מאז חודשו היחסים הדיפלומטים בין ישראל ופולין עם נפילת הקומוניזם, התגבש במערכת החינוך הישראלית הרצון להעמיד את בני הנוער המתבגרים בפני המציאות המצמררת שהותירו מחנות ההשמדה בפולין. בבחינת מה שלא יעשו מאות שיעורי היסטוריה בכיתה, יעשה סיור של שעה בין ביתני האסירים במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, או סיבוב של 5 דקות בקרמטוריום.
על פניו זו היתה יוזמה נכונה, אבל כרגיל במחוזותינו שטחית וחסרה מאוד. הנוער נסע לפולין חרד וסקרן, וחזר משם לאומן, שונא, תוקפן וחסר ידע על המארחים הפולנים עמוסי רגשות האשם. לא פלא שאחרי בוקר מלא רגשות, בלי אפשרות אמיתית לקתרזיס, התפנו התלמידים בערב להחריב חדר במלון או לפגוש פרוצה מקומית.
בפולין של טרום מלחמת העולם השנייה היתה אנטישמיות קשה שהופנתה כלפי 3.3 מיליון היהודים שהיוו יותר מ-10 אחוזים מכלל האוכלוסיה. אבל לא כל הפולנים היו אנטישמים, ולא בטוח כלל שרובם היו כאלה. את אמא שלי הצילו גויים פולנים שהעניקו לה מחסה, אוכל ומים בעליית הגג של הכנסייה. גם כשהגרמנים שוטטו בחצר וחיפשו, ועונש מוות נקבע לכל פולני שיחביא יהודים, הם לקחו את הסיכון הגדול והצילו את אמי ומשפחתה.
פולין רואה את מצעד החיים שיזם בזמנו הירשזון כהתרסה. השגריר לשעבר בפולין, שבח וייס, אמר לא מכבר כי הפולנים רואים במצעד ניסיון של הישראלים להשפילם ולהנציח את הסטריאוטיפ כמשתפי פעולה מוחלטים עם הנאצים.
חלק מאותם בני נוער שביקרו בפולין, מצא את עצמו ודאי ביציעי איצטדיוני הכדורגל והכדורסל שלנו שותף מלא בהתלהמות הכללית. ערב משחקים גדולים, בעיקר עימותי דרבי, התמלאו החומות בכתובות נאצה וצלבי קרס. חלק מהמציירים לא יודע כלל מה מסמל צלב הקרס, ואלה שיודעים הם בעיקר פוחזים משועממים שמנסים לעבור איזשהו הכשר בעיניי חבריהם ולמצוא חן בעיניהם.
האוהדים באוסישקין לבשו בגדים אדומים ושרו מה שמכונה "שירי שואה" לעבר אנשי מכבי ת"א. במדינה וולגרית ואלימה כמו ישראל, אני, כבן לניצולת שואה, ישבתי ביציע של אוסישקין ולא נפלתי מהכסא מהקריאות "נאצים" או ש"תהיה שואה למכבי". הייתי מביט בפניו המתכרכמות של שמעון מזרחי. מכבי היא קבוצה שמאוד רוצה להיות נאהבת ע"י כל העם, או כמעט 100 אחוזים ממנו. 70 אחוז שאוהבים אותה או 80 אחוז לא מספקים אותה.
מזרחי פעל במשך 40 שנה כמעט בכל
אני משוכנע שאותם אוהדים אדומים באוסישקין, שאהדתם היא בעלת אוריינטציה פוליטית מובהקת יותר מזאת של חבריהם בבלומפילד, באים לרוב מבתים סוציאל דמוקרטים שהוריהם חרטו על דגלם את המאבק בפאשיזם על כל צורותיו ואת הרצון לשיוויון ולאחווה.
אותם הורים זוכרים היטב שהדגל האדום נתלה על חורבותיו של הרייכסטאג באביב 1945 בברלין ושיחרר את העולם החופשי מעריצות הפאשיזם והנאציזם.
נא להמתין לטעינת התגובות
