נסים תשמע, תהיה מלחמה (3)

קאמבקים בלתי אפשריים, יריבות בלתי ניתנות להכנעה ומסורות של עשרות שנים שנשברות ברגע הירואי אחד. מרולון גארדנר עד מוטומבו, הנה חמישה רגעים גדולים מהספורט האמריקאי. האם אתם מאמינים בנסים, חלק 3

ערן סורוקה | 12/4/2007 14:30

אין מקום מלא יותר בהפתעות ובסיפורים אנושיים מאשר הספורט האמריקאי. לבחור את חמשת הנסים הגדולים, או הסנסציות הגדולות, זה כמו לבחור את חמשת היהלומים היפים ביותר מתוך שק מלא: תמיד תרגיש שפספסת משהו. באמת שאין לנו יומרות לדרג או להחליט מי יותר חשוב ממי, אבל הנה מדגם מייצג, מענפים שונים, של סינדרלות שבקושי הגיעו לנשף, ויצאו מלכות.

כדורסל מכללות, 1.4.1985: תשעים אחוז מהשדה
הטקטיקה של וילאנובה בגמר המכללות של 1985 היתה פשוטה: לנצל את העובדה ששעון הזריקות טרם נכנס לשימוש במכללות, ולהוציא את הכדור מהידיים של פטריק יואינג, הסנטר הגדול של ג'ורג'טאון האימתנית. הוויילדקאטס, שנכנסו לטורניר כמדורגת 8 (מתוך 16 באחד מארבעת האיזורים, כמובן), נחשבו לתפאורה בלבד עבור ההויאס, ששיתקו את היריבות שלהם ל-39 אחוז מהשדה במהלך הטורניר. אחרי הכל, אף מדורגת כל כך נמוכה לא זכתה עד אז, ואגב, גם מאז, בטורניר מכללות.

אחרי שהעיפו את דייטון, מישיגן, מרילנד וצפון קרוליינה, ואת ממפיס סטייט בחצי הגמר, הגיעו הוויילדקאטס לגמר ועבדו בטקטיקה של התשה. למחצית הם ירדו עם 13 מ-17 מהשדה, והקצב היה גבוה מדי. בחצי השני הם זרקו רק עשר פעמים, וקלעו תשע. 90 אחוז מהשדה בחצי, 79 אחוז בכל המשחק, ניצחון 64:66 ומה שנכנס להיסטוריה כ"משחק המושלם" וכהפתעה הגדולה מכולן.

היאבקות, 27.9.2000: מי יכול על אלכסנדר הגדול
דרכו של יורי יבסייצ'יק למדליה אולימפית בהיאבקות (סגנון יווני רומי, משקל סופר-כבד) היתה סלולה. אחרי שהעפיל לשלב חצי הגמר בסידני 2000, הסתבר שבדרכו עומד מתאבק אמריקאי אלמוני בשם רולון גארדנר. אחרי שכל ישראל למדה בזריזות איך עושים "טוש", עלה יבסייצ'יק, הוביל 0:2, והפסיד 3:2 בדרכו להפסד גם בקרב על הארד.

גארדנר עלה לגמר שנראה פורמלי בלבד, נגד אלכסנדר קרלין, הדוב הרוסי על כל המשתמע מכך. בחור עם שלוש מדליות זהב אולימפיות, מאזן 0:25 בנקודות באטלנטה ובעיקר 13 שנים ללא הפסד. אבל גארדנר הסתפק ב-0:1 קטן, וקטע את הרצף של הדוב. בארבע השנים הבאות הספיק גארדנר כמעט למות כשהתהפך עם רכבו ליד אגם קפוא במינוס 25 מעלות, ועף 30 מטר באוויר בתאונת אופנוע אבל נשאר בחיים. פתאום גם הניצחון ההוא נכנס לפרופורציה.

הרד סוקס חוזרים מהקבר

בייסבול, 12-20.10.2004: הרד סוקס מנצחים את מכבי
דמיינו לעצמכם את הפועל ת"א, לא במצבה הנוכחי אלא נניח לפני כמה שנים, מתמודדת בסדרת גמר נגד מכבי ת"א, מפגרת 3:0 בסדרת הטוב משבעה וחוזרת לנצח. הגיוני? כמו שהיה הגיוני שבוסטון רד סוקס המקוללת והלוזרית, עם 86 שנים ללא תואר, תחזור מפיגור 3:0 (משם איש לא שב) נגד ניו יורק יאנקיז העשירה והשנואה, ועוד אחרי תבוסת 19:8 מחפירה במשחק השלישי. אבל משחקים 4 ו-5, שנמשכו כל אחד יותר מארבע שעות לתוך האקסטרה-אינינגס, הסתיימו בניצחונות של הרד-סוקס.

קורט שילינג מבוסטון כבר עלה עם קרסול פגוע ומדמם כדי לנצח במשחק 6, והמיתולוגיה רק הלכה ונבנתה, עד לניצחון ענק במשחק 7, ולסוויפ מדהים בוורלד סירייס על הקרדינלס. "בכל מה שנוגע להתמדה ועקשנות, הרד סוקס לא כתבו ספר באותה עונה", מתארים זאת באתר שלהם, "הם כתבו ספרייה שלמה".

NBA, אפריל-מאי 1994: ואז דיקמבה חיבק את הכדור
סיאטל סופרסוניקס של שון קמפ וגארי פייטון היתה אחת הקבוצות הבולטות בחלק המערבי של ה-NBA במשך שנים. אחד התעופף וחסם, השני רץ וחטף. אחד הטביע ושלט, השני מסר וניווט. לפלייאוף של 1994 הגיעו הסוניקס של ג'ורג' קארל (מאמן דנבר כיום) בראש מורם עם 63 ניצחונות, והיריבה דנבר נכנעה בקלות במשחק הראשון, 82:106. גם במשחק השני לא היתה לסיאטל בעיה לנצח 87:97, והסדרה עברה לדנבר. "אנחנו פשוט שמחים לקבל קצת ניסיון", הסביר מאמן דנבר דן איסל את ציפיותיו הצנועות.

הנאגטס של רוברט פאק, לפונזו אליס ודיקמבה מוטומבו ניצחו 93:110, ניצחו שוב 85:94 בהארכה ושלחו את הסדרה למשחק מכריע בסיאטל, כשאף מדורגת 1 לא מצליחה עד אז להדיח מדורגת 8. קנדל גיל מהסוניקס עוד שלח את המשחק להארכה, חמש דקות עברו, דנבר ניצחה 94:98 והכדור האחרון נפל לזרועותיו של מוטומבו שנשכב על הפרקט, כולו תדהמה ואושר.

והגדול מכולם: 22.2.1980, הנס על הקרח

"נס על הקרח" נשמע כמו משקה מוזר במיוחד בבית קפה צפונבוני, לא? ב-1980, זה היה אירוע שלא נפל בחשיבותו מהקרבות הגדולים של הצבא האמריקאי. הימים ימי המלחמה הקרה, הסובייטים מסתגרים מעבר למסך הברזל ויש כמה דברים בהם איש לא חולק על עליונותם. הוקי, למשל.

בשנה בה אירחו את אולימפיאדת מוסקבה, נערכה גם אולימפיאדת החורף בלייק פלאסיד שבניו יורק. נבחרת ברית המועצות נחשבה לבלתי מנוצחת, על סף האלילות, ושבוע לפני האולימפיאדה הביסה את ארה"ב 3:10, אבל מאמן ארה"ב, הרב ברוקס, ניסה לנפץ את התדמית הזו בעיני קבוצתו, שהורכבה מכמה שחקני מכללות צעירים וכמה חובבנים בעלי תקוות להגיע ל-NHL. "תסתכלו על (הכוכב הסובייטי) בוריס מיכאילוב, הוא נראה כמו לורל מ'השמן והרזה'", נהג לומר לחניכיו, "אתם לא יכולים לנצח את לורל?".

הרוסים פתחו במתקפה רבתי ושלטו במשחק, אבל האמריקאים לא נכנעו. "כשאתה אנדרדוג, אתה רק צריך לשמור על התוצאה קרובה ולהשאיר לעצמך סיכוי לנצח", יספר מאוחר יותר מארק ג'ונסון, מכוכבי הנבחרת. ג'ים קרייג, שוער ארה"ב, נכנע ראשון לנגיעה של ולדימיר קרוטוב הסובייטי, אבל באז שניידר הישווה. סרגיי מקארוב קבע 1:2, ג'ונסון שוב הישווה. אלכסנדר מאלצב קבע 2:3 לבריה"מ, ג'ונסון הישווה. ואז, עשר דקות לסיום, כבש מייק ארוזיוני שער שקבע 3:4.

שדר רשת ABC אל מייקלס שידר את השניות האחרונות: "11 שניות, 10, הספירה לאחור נמשכת... מורו, מוסר לסילק, חמש שניות... האם אתם מאמינים בנסים? כן!!!". בכל רחבי ארה"ב פרצו אנשים בשירת ההמנון, הניפו דגלים והרגישו אמריקאים יותר מתמיד. ככה זה אצלם. הסוף חייב להיות קיטשי.