בדרך לגיליוטינה

הוא נטול כריזמה, הכדורגל שלו משעמם ואפור, האוהדים רואים בו רכיכה והשחקנים עולים בלי אש בעיניים. לסטיב מקלארן מחכות 90 דקות בר"ג כדי להציל את עצמו. הסכינים כבר מושחזות

ארז וייץ | 21/3/2007 11:04

כל מי שביקר אי פעם באנגליה והתבקש להגדיר את מה שראה, ידע לענות: "נחמד, אבל קצת אפור". גם הכדורגל האנגלי, אם נתעלם לרגע מלגיון הזרים שרץ בפרמייר ליג, הוא קצת חסר ברק. זה בדיוק פרצופה הנוכחי של נבחרת אנגליה. שבלונית, משעממת ומאז סיומו של המונדיאל האחרון, גם מנווטת על ידי אחד האנשים הכי פחות כריזמטיים שאפשר היה להפקיד בידיו את המשימה הלאומית.

המנג'ר סטיב מקלארן ישב בקיץ האחרון לצידו של סוון גוראן אריקסון, וראה איך האנגלים שוב עושים פאדיחות. תצוגת כדורגל חלשה במונדיאל בגרמניה הסתיימה, בפעם המי יודע כמה, בהפסד כואב בדו-קרב פנדלים. התקשורת האנגלית קראה להחלפת המנג'ר השוודי, מקלארן היה הברירה הטבעית. למרות זאת, ההתאחדות פנתה קודם לפליפה סקולארי, ברזילאי עם גביע עולמי ביד. כשזה סרב להצעה הנדיבה, מקלארן מצא את עצמו עם הג'וב. לא נעים להיות אופציה שניה, אבל אף אחד יוותר על הזדמנות כזו.

היו אלה ימים של פריחה בביטחון העצמי של מקלארן. בתור האיש שהחליף את אריקסון המאוס, מקלארן, אז עדיין מנג'ר מידלסברו, הפך לאחד האנשים הפופולריים בממלכה. כן, הג'ינג'י החביב, שלא לומר החנון, היה לראשונה בחייו (זו ההנחה) מקובל. התמיכה בו תפסה תאוצה כשמקלארן החליט להוכיח שבא לשכונה בחור חדש, והתחיל לסמן טריטוריה. איך? הוא העיף את בקהאם מהנבחרת. הקפטן והסלבריטי הכי גדול בבריטניה מצא את עצמו מחוץ לסגל. יצא תותח מקלארן. בינתיים.

התקשורת היללה את הבעיטה שהמנג'ר החדש נתן לבקהאם וגם השחקנים גיבו אותו. "הוא העיף אותו כמו גבר", אחד מהם אמר. גם על המגרש הכל נראה בהתחלה לא רע. 0:4 על יוון במשחק ידידות, 0:5 על אנדורה ו-0:1 במקדוניה במוקדמות היורו. עידן חדש בנבחרת אנגליה? אז זהו, שלא כל כך מהר.

מחסור עמוק בנשמה

אחרי שאפקט מאבק הכוח מול בקהאם התפוגג, באנגליה הבינו שבעצם שום דבר לא השתנה. הרמה לא משהו, הסגל עדיין משעמם, והפעם גם המנג'ר הוא לא האיש שהיית הולך אחריו לקרב. 0:0 מביש מול מקדוניה באולד טראפורד, אחריו הפסד עוד יותר מביך 2:0 בקרואטיה והתקשורת הבריטית התחילה לבעבע. "אני אשם בהפסד לקרואטיה", התקפל מקלארן, שקיבל את השטיפה הראשונה שלו מהעיתונות המקומית אחרי שהחליט לשנות את שיטת המשחק ונפל בגדול.

זה רק הלך והחמיר. תיקו 1:1 בהולנד עוד היה בגדר נסבל, אבל הפסד 1:0 ביתי לספרד בחודש שעבר כבר היה יותר מדי. האנגלים נראו כמו חיקוי גרוע של עצמם ואת שריקות הבוז של הקהל באולד טראפורד, מקלארן לא ישכח עוד הרבה זמן. "אני מבין את האוהדים", התנצל המנג'ר והפגין שוב חוסר מסוים בחוט שדרה. התקשורת דווקא לא גילתה הבנה: "אין תירוצים" ו-"אנגליה קפאה" היו רק חלק מכותרות העיתונים.

7 משחקים בתור מנג'ר לקח למקלארן כדי להפוך מדמות אהובה לכזאת שאוהבים דווקא לשנוא. האנגלים רואים בו רכיכה, אחד שמשדר חוסר

ביטחון לשחקנים והופך אותם לנבחרת רכה. טוני אדאמס, בלם הנבחרת לשעבר והיום עוזר מנג'ר בפורטסמות', צוטט ב'סאן': "באנגליה, אם אתה לא יכול להוציא מהשחקנים שלך את המקסימום אתה מפוטר. במשחקים האחרונים היה ניכר שהשחקנים מתפכחים מתחושת הביטחון וזה מסוכן. במדינה הזו, חוסר גאווה ותשוקה לניצחון גורם לך לאבד את מקום העבודה שלך". גאווה ותשוקה על הדשא מתחילים במה שהבוס מנחיל באימונים. באנגליה מרגישים שפשוט אין בעל בית.

אין שיטה, אין חלוצים ובעיקר אין את האש שתצית את הנבחרת האנגלית. האופי האנטי-כריזמטי של המנג'ר משתקף במדויק בסגל שלו. "זה לא נעים, אבל הצופים שילמו כסף כדי לראות אותנו מבקיעים שערים", הודה סטיבן ג'רארד. שערים לא היו מול ספרד, אבל גם לא טיפת מלחמה ועל זה לא סולחים בממלכה. האנגלים התרגלו להיות לוזרים, לא לעמוד בציפיות ולסיים כל טורניר עם הראש באדמה, אבל אף נבחרת אנגלית מעולם לא הואשמה בחוסר בנשמה. ערב המשחק מול ישראל, מחסור עמוק בנשמה היא התווית שמודבקת על מצחו של מקלארן.

הכסא מתנדנד

נבחרת אנגליה היתה מאז ומעולם יחידה לוחמת. הכדורגל שלה לא תמיד היה הכי יצירתי בעולם, אבל הוא היה קשוח, בלתי מתפשר. אולי זה רק זמני, אבל נראה שהאלמנטים האלה נעלמו בנבחרת האנגלית הנוכחית. ויותר גרוע, כך לפחות מרגישים באנגליה, הרבה מזה קשור ישירות לאופי של סטיב מקלארן. חביב מדי, טוב מדי, נקי מדי. אחד כזה פשוט לא מסוגל להטריף נבחרת שרגילה להיות מוטרפת, עם אוהדים שחצו מזמן את גבול אי השפיות. אולי כל זה קצת גדול על האדמוני הסימפטי. לצערו, לא בטוח שהוא יישאר באיזור מספיק זמן כדי להוכיח אחרת.

כשהוא זרק את בקהאם מהנבחרת, מקלארן קיבל שבחים מקיר לקיר. באנגליה לא אהבו את היחס המיוחד שבקס קיבל מאריקסון, הקשר ביניהם הפר את הקבוצתיות של אנגליה ויצר מעמדות בתוך הנבחרת. עכשיו כבר מתגעגעים שם לימים ההם, אז לפחות שיחקו בשביל המאמן, ואריקסון, עם כל חסרונותיו וההשתובבות בחייו האישיים, היה גנרל על הקווים. מקלארן הוא בקושי רב"ט.

אנחנו אוהבים לקטר על חוסר הסבלנות שיש לנו, הישראלים, כלפי הכדורגל שלנו. הפסד אחד והתקשורת משחיזה סכינים. אצל האנגלים, רק שתדעו, כל סכין הוא בעצם מסור חשמלי. ההפסד לספרד היה הראשון של נבחרת אנגליה בבית מאז נובמבר 2003 והמשחק הרביעי ברציפות ללא ניצחון, בהם האנגלים כבשו רק שער אחד. קצת יותר מחצי שנה עברה מאז המונדיאל, והנבחרת של מקלארן שוב בנקודת שפל. הסבלנות הבריטית כבר פוקעת.

מבחינת התקשורת האנגלית, המשחק בשבת באיצטדיון ר"ג הוא כנראה הצ'אנס האחרון של מקלארן להציל את עורו ולשמור על מקום העבודה שלו. "המשחק בת"א הוא קריטי", נכתב, "ואם הדברים יילכו שם רע, מקלארן יצטרך להחיות מחדש את סיכויי אנגליה בתנאים של כעס וחוסר אמון. מעטים מאוד הצליחו במצב כזה להטיל שוב את מרותם ולהשאיר את הג'וב בידיהם".

מקלארן אולי לא יודה בזה, אבל גם הוא מרגיש את הג'וב שלו מתנדנד. אחרי 7 משחקים ו-43 אחוזי הצלחה, שהקנו לו את התואר הזמני: 'המנג'ר הגרוע בתולדות אנגליה', הוא אפילו שקל להחזיר דייויד בקהאם. טוב, התקשורת לחצה. אותה תקשורת שבירכה בזמנו על חילופי המשמרות. בסוף בקהאם נפצע וחסך ממקלארן את המבוכה של הודאה בטעות.

בשבת הכל מתנקז ל-90 דקות על הדשא המטופח של איצטדיון ר"ג. לאנגלים יש הרבה סיבות להילחם, לא בטוח שהמשרה של המנג'ר היא אחת מהן. מקלארן יהיה שם, אלפי אוהדים מבושמים מבירה יעמדו מאחוריו, אולי בפעם האחרונה שלו כמנג'ר אנגליה. למזלו, גם הצד של דרור קשטן לא נמצא בתקופת הזוהר שלו. אולי דווקא ישראל תהיה זו תציל את הג'ינג'י מהגיליוטינה.