הכול טייב
עיון באתר של האורנשטייני מגלה שהכול כרוך זה בזה ואיתן טייב נמצא למעשה באחריותה המקצועית והמנהלתית של הפועל. "הנאנסת" מפרנסת את "האנס". עוד מעט גם יבקשו ממנה להביע חרטה. ארי שמאי
אוהד אינטליגנטי אחד שרץ אחרי הפועל יותר מ-40 שנה הטיח בפני יושבי המרצדס שאם טייב ימשיך להיות קשור להפועל, הוא לא יקנה בעונה הבאה מנוי כבוד. איש החינוך איבד את סבלנותו, ובתוקפנות רועמת שאל את האוהד אם הוא מאיים. כי מה אכפת לו למכביסט אורנשטיין מאוהדי הפועל, מפעלות החינוך שהקים חשובות הרבה יותר, בזכותם הציע אותו תאומים בלי הינד עפעף כמועמד לפרס ישראל, "ומפעל החינוך" הזה מספק שכר נאה (לפי הערכות זהירות, מדובר במשכורת של חבר כנסת לפחות) לד"ר (כדאי באמת לקרוא פעם את העבודה) מאיר אורנשטיין. אז מה אכפת לו למחנך הדגול אם יקנה האוהד המסור מנוי כבוד אם לאו.
שבענו נחת משלישיית התאומים, שבענו גם הרבה מרור, אבל הפעם מדובר ביריקה של ממש בפנינו. לובין והבחורים יכולים לבלבל את המוח עד מחר שהכסף מגיע מעיריית בית שאן, שמדובר בעמותות נפרדות, אבל עיון באתר של האורנשטיינים (www.padom.co.il - חבל שלהפועל אין אתר יפה כזה) מגלה שהכול כרוך זה בזה ואיתן טייב נמצא למעשה באחריותה המקצועית והמנהלתית של הפועל תל אביב. "הנאנסת" מפרנסת את "האנס". עוד מעט גם יבקשו ממנה להביע חרטה.
הציטרונים הורידו פרופיל, לא ששים להתראיין, גם ככה הם לא מתים על המפעלים הפדגוגיים של המחנך הנוקשה. בשיחות פרטיות הם אומרים שמדובר בבושה, לעיתונות הם מספרים שמדובר בישויות משפטיות שונות ונשמעים יותר כמו חייבים שמסתתרים מאחורי שמות וחברות קש ופחות ככאלו שמאמינים לעצמם. הם לא היו רוצים לראות את אורנשטיין מכשיר את השרץ, אבל גם לעלות על בריקדות אין להם כוח.
השאלה רבותיי היא לא מי משלם בפועל את השכר של איתן טייב אלא אם יש לאורנשטיינים זכות וטו על שילובו בפרויקט. כשנוח לאורנשטיינים, כשפרס ישראל ואות נשיא המדינה באופק, הם מתפארים במפעלותיהם וטוענים שהפועל היא תנועת הנוער הגדולה במדינה, וכשעיתונאי חצוף שואל שאלות (איפה הימים שהיו אנשי החינוך מושכים לכאלו באוזן) אז זה לא אנחנו, זה הסוכנות, עיריית בית שאן, אפילו
עד יומנו האחרון לא נשכח את 2 במאי 1998, אז נגזלה מאתנו אליפות בגלל איתן טייב וכנופייתו, בחסותם האדיבה של אליק רון, אייל צור וההתאחדות לכדורגל. על הדשא בבלומפילד חגגו אוהדים מעצבנים, ועל הקו היה ידיד המדור אריק הניג ובקולו זעקה. אין מה לשמוח, אמר הניג, הם נותנים להם את המשחק. בעוד שלושה חודשים בדיוק ימלא היורציט העשירי לאותו יום ארור, איתן טייב לא הפסיק לשחק מאז את הקוזאק הנגזל ולתקוף את הפועל בכל הזדמנות, אבל את המחנך ואת בנו הד"ר זה לא מעניין. אולי באמת הגיע הזמן לעלות על בריקדות, אולי זה לא "חינוכי", אבל גם אורנשטיין לא.
איך קרה שהסרט היחיד ששאוליקו משתתף בו נקרא "עבודה בעיניים"?
על סמך איזה ניסיון הוא עבר את האודישנים?
והאם זה מקרי ששותפיו לסרט דטנר וקושניר נקראים "הבטלנים"?
פינת הקלישאה: "עשינו סיעור מוחות"
נא להמתין לטעינת התגובות
