אולסטאר: גרין אלוף הדאנק, קאפונו בשלשות
מיאמי לקחה דאבל, עם הופעה מחשמלת של הצלף האלמוני שלה בגמר תחרות הקליעה מבחוץ ועם ווייד שזכה בתחרות הכישורים, אבל את הדובדבן של הערב סיפק מעופף צעיר מבוסטון, עם מבחר דאנקים מקוריים ומדהימים. דווייט הווארד הדביק סטיקר במרומי הלוח, אבל השופטים לא התרשמו
נתחיל מהסוף, שם הכי כיף, ושם, כמו שקרה לאנדרה איגואדאלה בעונה שעברה, הדאנק הכי מקורי לא זכה; הפעם הוא אפילו לא העלה את המבצע שלו לגמר. דווייט הווארד הענק מאורלנדו הציג לראשונה את הסטיקר-דאנק – ביד אחת הוא הטביע, ביד שניה הדביק על הלוח סטיקר עם פרצופו המחייך בגובה של 3.77 מטר מהקרקע – אבל חבר השופטים נותר אדיש, משום מה, והעניק לו רק 42. לנייט רובינסון הקטנצ'יק, על דאנק של לקיחת כדור מדייויד לי העומד והטבעה בחצי סיבוב שנעשה מיד אחר כך, נתנו 45 והעלו אותו לגמר. טיירוס תומאס משיקאגו הקפיץ לעצמו בין הרגליים ואל הלוח לדאנק (ציון 37) וקפץ מעל בן גורדון בלי יותר מדי סטייל, כשהוא גם תולש את הרשת (ציון 43). הווארד עשה בניסיון הראשון ווינדמיל רב עוצמה שקיבל 43, ועף מאוכזב בשלב המוקדם. אף אחד לא אוהב את גוליית.
גרין הראה מההתחלה שיש בו משהו מיוחד. בניסיון הראשון הוא הטביע כדור שחזר מצדו של הלוח, ממסירה של פול פירס. 48. אחר כך הוא החליט להטביע מעל דמות של נייט רובינסון. לרובינסון ישר נדלק הפיוז, ופירס קרא לו לעמוד במקום הדמות. נייט הקטן הסכים ושם את החולצה על הראש. גרין החליט לעשות הומאז' לדי בראון, הסלטיק האחרון שזכה באליפות ההטבעות: הוא לבש נעליים כמו של בראון, לבש את הגופיה עם שמו וחיקה את הדאנק שלו מ-1991– הסתרת העיניים עם הזרוע – תוך קפיצה כמעט מושלמת מעל רובינסון! הכי מסובך, הכי מטורף, ציון 47 ומקום בגמר.
רובינסון כנראה ידע שלא מגיע לו להיות בגמר, וקצת איבד את זה. הוא פתח בשני נסיונות כושלים, ואז דאנק לא מסובך עם תפיסת הטבעת ביד אחת והטבעה בשניה, שזיכה אותו ב-39 צונן. גרין המשיך עם היצירתיות כשפירס עמד מחוץ למגרש וזרק לו כדור קשתי מעל הלוח, גרין מתח את גופו הצנום והטביע בשתי ידיים. 41. נייט הקטן הצליח בגמר של השנה שעברה להטביע בהצלחה אחרי 17 נסיונות כושלים, והשנה החוקים שונו ונתנו לו רק שתי דקות, ועוד שני נסיונות מעבר להן. בניסיון העשירי והאחרון הוא סוף סוף הצליח בדאנק התפיסה מהלוח ו-360 מעלות, אבל ההתלהבות כבר פחתה והשופטים חייכו ונתנו 41. הבמה היתה כולה של גרין, לגרין-פינאלה. קופסה די גבוהה הוצבה כמטר בתוך קו העונשין. ג'י-מאני המריא מעליה, המשיך לנסוק וחתם בווינדמיל, שסחט 10 מכולם. אפילו ממייקל ג'ורדן.
תחרות השלשות נפתחה עם שני המתחרים היותר אלמוניים יחסית – אבל ג'ייסון קאפונו ומייק מילר, שמובילים את הליגה העונה באחוזים ובשלשות בהתאמה, קבעו רף מאוד גבוה עם 19 ו-18 בהתאמה. ג'ייסון טרי התייאש מהר ונעצר על 10, דיימון ג'ונס מקליבלנד הצליח להגיע ל-15 ולשמור על סיכוי תיאורטי, אבל אז הגיעו התותחים הכבדים. גילברט ארינאס אפילו לא קיבל זמן לצעוק "היבאצ'י", אבל הדהים עם עמדה שנייה מושלמת ו-23 נקודות, שתיים בלבד פחות מהשיא. האם דירק נוביצקי מסוגל לעשות 19 ולהבטיח לעצמו גמר? קלי קלות. 20. היה חזק, מייק מילר. בעונה שעברה תוצאה כמו שלך בגמר היתה זו שהביאה לנוביצקי גביע.
כמו שהשחקנים של רענן כץ רגילים לעשות, הם חיסלו למתנגדים כל סיכוי כבר בהתחלה. קאפונו, האיש עם 56 אחוז לשלוש העונה, האיש שדוויין ווייד הגדיר כקלעי הטוב בליגה, פתח את הגמר נחמד, אבל המשיך בקצב אש מטורף: 16 מתוך 18 הזריקות האחרונות שלו צללו פנימה, 19 מ-25 בסך הכל כולל כל חמשת המאני-בולס (שתי נקודות לכדור), ולא פחות מ-24 נקודות מדהימות. נוביצקי איבד תקווה מהר מאוד ונעצר על
סטיב נאש, שיאן תחרות הכישורים, נעדר הפעם בגלל פציעה. לברון ג'יימס קיבל קלוז-אפ על הלברונס הזהובות שנעל, וזה כנראה מה שהיה לו חשוב, כי את המסלול הוא סיים ב-35.4 שניות. כריס פול הצליח לפשל פעמיים דווקא באתגרי המסירה, אחרי שהעניק 17 אסיסטים במשחק הרוקיז לילה קודם, וסיים ב-39.6 שניות. קובי בראיינט, בקלילות ובלי למהר יותר מדי, עשה הכל כמו שצריך ובפעם הראשונה ועבר את האתגר ב-29.8 שניות, ודוויין ווייד שוב הקדים את לברון, כמו שהוא עושה כמעט בכל הזדמנות העונה, עם 31.3 שניות ומקום בגמר. שם ווייד כבר התקרב לשיא של נאש, עם 26.4. קובי בדרך כלל לא יודע להפסיד, אבל הפעם מסר ארבע פעמים רצוף לא מדויק, ו-ווייד, אלוף 2006, הבטיח לעצמו לפחות תואר אחד העונה. שאקיל אוניל, בחליפה בצבע חרדל ועם נעלי-מכונת מזל מגוחכות במיוחד, חייך בשביעות רצון.
כנראה שבפעם הראשונה בתולדות התחרות המשונה של ה"שוטינג סטארז", אחד המשתתפים שיחק עבור חוזה. בצורה מוזרה עוד יותר, זה היה אחד המשתתפים הוותיקים. אז הנה דוח סקאוטינג שטחי למדי: סקוטי פיפן עדיין רזה כמו פעם, אפילו קצת יותר (5 אחוז שומן גוף), הוא יכול להיכנס שלוש פעמים בתוך ביל ליימביר, אבל הידית לא משהו. הקבוצה משיקאגו, עם פיפן, בן גורדון וקנדייס דופרי, עלתה לגמר נגד דטרויט של ליימביר, צ'ונסי בילאפס וסווין קאש (שתפרה עבורם את השלשה מהחצי בשלב הראשון). בדרך נפלו סן אנטוניו עם ג'ורג' גרווין והלייקרס עם מייקל קופר, שעמד על קו השלוש במשך שבועיים ולא הצליח לחבר כדור ואת הבפנוכו של הטבעת.
בגמר בילאפס סגר שלשה מהחצי עם 50.6, פיפן קלע את זריקת החצי של שיקאגו קצת קודם, אבל זריקה קודמת שנפסלה בדיעבד על ידי השופטים הביאה לדטרויט את התואר הנכסף. עוד בלט: השעון, שהתאפס שלוש פעמים אחרי דקה במקום אחרי שתי דקות, וגרם גם הוא למבוכה קלה. נו, לא רגילים שם בלאס וגאס לחוקים של NBA.
המירוץ בין שחקן העבר, פרשן ההווה והנשיא לעתיד (אולי) צ'ארלס בארקלי לשופט בן ה-67 דיק באווטה, היה אחד השיאים של הערב. בארקלי, שצחק על באווטה ש"הוא היה שם בזמן חציית ים סוף" בזמן שידור משחק בתחילת ינואר וטען כי הוא מנצח אותו במירוץ, נענה על ידי השופט בהסכמה ובהתערבות על 5,000 דולר שייתרמו לצדקה. השניים רצו הלילה שלוש פעמים וחצי את אורך המגרש, ובארקלי ניצח ב-20 שניות, בניגוד להימור הפופולרי על השופט, למרות שרץ אחורה את החלק האחרון. "אנחנו לא תורמים הרבה כסף היום", אמר בארקלי במעמד הענקת הפרס, ואחרי שהסתכל על הצ'ק, תיקן את עצמו: "אנחנו תורמים לצדקה שתי ידיים בבלאק-ג'ק".
נא להמתין לטעינת התגובות
