נכנסים להקפאה
כשמכבי חיפה תשחק הערב מול צסק"א מוסקבה, תעמוד מולה גם הסטטיסטיקה המאיימת: בשלושת משחקי החוץ של הירוקים על אדמת רוסיה, היא נוצחה 3 פעמים ולא כבשה אפילו שער אחד לרפואה. כשלון ידוע מראש?
מאז 1994, העונה הראשונה בה שיחקה חיפה באירופה, היא פגשה 5 קבוצות מברה"מ לשעבר: טורפדו מוסקבה, לוקומוטיב מוסקבה, דנייפרופטרובסק, סלביה מוז'יר ובלשינה. המאזן: 4 נצחונות, 4 הפסדים ושתי תוצאות תיקו. בחוץ המצב עגום אף יותר: 3 הפסדים, תיקו וניצחון בודד. אם מוציאים מהסטטיסטיקה את בלשינה וסלביה מוז'יר הבלארוסיות (כן, יש קבוצות כאלה), התמונה נצבעת בשחור קודר. עד כמה קודר? חיפה נוצחה בכל משחקי החוץ מול דנייפרו, טורפדו ולוקומוטיב, לא כבשה ולו שער אחד לרפואה, והוציאה ששה כדורים מהרשת. לרוני לוי יש הרבה עבודה.
המפגש הראשון של חיפה עם הרוסיות היה בסיבוב הראשון של גביע אירופה למחזיקות שנכחד מאז, בתחילת עונת האליפות המזהירה של 1994. אחרי טבילת אש אירופית מוצלחת מול דודלאנז' מלוכסמבורג, הגיעו הירוקים למוסקבה הקפואה בערב ראש השנה למשחק מול טורפדו. בעוד המוני בית ישראל טבלו תפוח בדבש, חיפה טבעה בשלג.
בקור מקפיא יצאו הירוקים של גיורא שפיגל עם מזרחי, ברקוביץ', עטר, קנדאורוב ורוני לוי, בלי יותר מדי תקוות לבירה הרוסית. חיפה הסתגרה בבונקר ורק חיכתה לתה והתנור. במקום חום היא קיבלה שיעור אירופי כואב בדקה ה-87 מרגליו של בוריסוב. 0:1 לרוסים בסיום. אבוד?
שבועיים חלפו, טורפדו הגיעה לארץ ורק 9,000 צופים טרחו לעזוב את הקישוטים לסוכה, והגיעו לקרית אליעזר. מי
הדקות נקפו ואז הגיעו 17 דקות של קסם. רומן פץ, שרגלו תקוצץ בהמשך העונה על ידי מאיר מליקה, שלח בומבה מ-30 מטרים שטסה לחיבורים, 1:2. ריח הסנסציה עמד באוויר, חיפה המשיכה את הלחץ וחמש דקות לסיום, חלוץ צעיר בשם שי הולצמן, הבקיע עם קצה הזרת את השער שהרים את קרית אליעזר באוויר, אחרי סחיבת כדור ובישול של מי שלימים יהפוך למאמנו באשדוד, אלון חזן. צמד השינים, שפיגל ושפיגלר, רצו מאושרים ומעונבים על המגרש, אירופה הגיעה לחיפה.
אבל מאז, לא היה הרבה מה לספר הביתה במשחקים עם הרוסיות. בעונת 98/99, יצאו הירוקים של דושאן אוהרין ויוסי בניון למפגש ברבע גמר גביע המחזיקות, שוב במוסקבה מול לוקומוטיב. אחרי עונה אירופית מהסרטים, הירוקים היו בטוחים שאפשר להמשיך את המסע גם בקור הרוסי. בחיפה מודל 99 שיחקו גם ייז'י בז'צ'ק, רונן חרזי, ויקטור פאצ'ה והבלורית של רדובן הרומטקו. אבל כולם יזכרו את ניר דוידוביץ' שקפא, ולא בפעם האחרונה.
מחצית שלמה שמרו הירוקים על שער ריק הרבה בזכות יכולת טובה של השוער. אבל שתי דקות בתוך המחצית השניה בעט זאזה ג'אנשיה כדור פשוט כמעט מחצי מגרש, דוידוביץ' היה צריך רק לקחת, אך הוא השמיט את הכדור פנימה (שוב, לא בפעם האחרונה). חיפה התפרקה, ג'אנשיה הוסיף עוד צמד והחלום האירופי נגמר. הגומלין היה מופע פרידה של הקהל החיפאי שבא להודות לשחקנים על עונה אירופית נפלאה. לוקומוטיב ניצחה 0:1, אבל האוהדים הירוקים היו המנצחים הגדולים של הערב. לאוהרין זה לא עזר לגמור את הקדנציה.
גם המפגש הבא לא היה סימפטי. בתחילת עונת 2005, פגשה חיפה את דנייפרופטרובסק האוקראינית בגביע אופ"א. הירוקים של רוני לוי הגיעו אחרי טראומת רוזנבורג (שתפנה את מקומה כעבור שנה לטראומת מאלמו), עם הרבה ציפיות. בראש השנה עלתה האלופה בלבן חגיגי לאיצטדיון בלומפילד, ובמחצית הראשונה עשתה בית ספר לאוקראינים. עם כמעט אותו הרכב שמשחק היום, הירוקים תקפו אבל הצליחו לכבוש רק שער אחד של רוברטו קולאוטי, שעקף את השוער ומזווית קשה בעט פנימה.
באדמת אוקראינה, ניר דוידוביץ' שוב קפא, חיפה לא תפקדה והאוקראינים הבינוניים הצליחו לכבוש פעמיים. בפעם הראשונה בעט דמיטרי מיכאלנקו, אקס הפועל ת"א, מ-25 מטרים כדור פשוט שקיפץ לפני דוידוביץ' וחדר פנימה. 13 דקות לפני שהולכים להארכה, ההגנה של חיפה לא הצליחה להתמודד עם קרן פשוטה, ואנדריי רוסול נגח מקרוב פנימה. עוד חלום אירופי נגוז בקור, אבל אומרים שבוולדיקווקז יהיו שלוש מעלות. חם.
נא להמתין לטעינת התגובות
