סמל, מלך
אריק אינשטיין על הגדולה של יעקב חודורוב ז"ל, ועל המורשת שהשאיר אחריו השוער מספר 1
הגדולה שלו לא היתה קשורה בכלל לתוצאות של הנבחרת. ישראל היתה יכולה להפסיד 0-5 ויענקל'ה עדיין היה יכול לצאת השחקן מספר ,1 הכי טוב במגרש. ככל שהשנים עוברות, הזיכרון מתקהה. אני חושב על חודורוב והמראות די רחוקים. אני ממש לא מבין למה לא מקרינים בטלוויזיה קטעים ממשחקים שלו. אני יודע שהם קיימים אבל לא משתמשים בהם. כל הזמן מספרים 'חודורוב חודורוב' אבל לא מראים מי ואיך הוא היה. זה ממש חבל.
חודורוב היה פנתר שמציל כדור משלושה-ארבעה מטרים. הוא זינק לכדורים אבודים מטווח אפס. פשוט לא להאמין.
היתה לו יציאה לכדורי גובה, שהיום כמעט לא רואים אצל שוערים. יענקל'ה היה עולה באוויר וחלוצים ששיחקו מולו היו פוחדים מהאגרוף שלו. אני ממש לא אוהב את ההשוואות לשוערים אחרים ולתקופות אחרות. אין לזה שום משמעות מעבר לכך שבאותן שנים לא ראינו כמעט שוערים אחרים מחו"ל. היה יאשין, פלניצ'קה הצ'כי או ריקרדו זאמורה. ופה בארץ היה את וילי ברגר. אתם יודעים איך הקהל היה מעודד את ברגר? "עלינו לשבח - ברגר השתטח". ימים אחרים.
חודורוב היה פשוט שוער אמיץ, שחוזר לשחק למרות הפציעות ועומד בשער כמו אריה. ידיים ורגליים חזקות, שרירי וקפיצי עם חושים חייתיים.
הייתי במכתש באותו משחק שהבטיח להפועל ר"ג אליפות. יענקל'ה, אז שוער ר"ג, היה כבר בן .35 מישקה, נהג מונית ואוהד מכבי יפו שרצה לאליפות מול ר"ג, אסף אותי ובאנו למכתש. משה פרל, .0-1 שתי אליפויות היו לו. אחת עם הפועל ת"א ב'57- והאליפות עם ר"ג. אנחנו נפרדים מסמל, משוער אדיר. מלך.