רגע לפני: איך מנצחים את קרואטיה?
כשנבחרת ישראל תעלה הערב לכר הדשא בר"ג, היא תפגוש נבחרת בכושר שיא. כדי לצאת עם שלוש נקודות, קשטן צריך את הלגיונרים מפוקסים, את הקהל בטירוף, את הצעירים בפורמה, טיפת מזל ואיזה סלאלום של בניון. זה ייתכן, זה אפשרי
אז איך עושים את זה? איך יוצאים עם 3 נקודות מול הנבחרת שנמצאת בכושר הכי טוב בבית שלנו, שניצחה את אנגליה ואיטליה, שלא ספגה שער בקדנציה של ביליץ', וששחקניה משחקים באופן הקבוע בליגות הטובות בעולם?
עם הלגיונרים בכושר שיא, קהל בטירוף, צעירים בפורמה, טיפת מזל ואיזה סלאלום של בניון, אפשר לצאת הערב עם כל הקופה. אם רק תאמינו.
שדרת הלגיונרים. תסביך הנחיתות של הכדורגלן הישראלי מול עמיתו האירופי חלף מהעולם. תם העידן שבו ניסים ברדה היה מזיע מהתרגשות כשנבחרת זרה היתה עוד באוויר בדרך לנתב"ג. לדרור קשטן אין הנחות, יש לו נבחרת עם שחקנים שכמעט כולם נטלו חלק במסגרת אירופית כלשהי, וארבעה לגיונרים שמרכיבים את שלד הנבחרת בעמדות המרכזיות על המגרש: אוואט בשער, בן חיים במרכז ההגנה, עידן טל בקישור ובניון למעלה. אז נכון, נבחרת היא לא ארבעה שחקנים, אבל הופעה טובה שלהם ואנחנו על הסוס.
אוואט מפגין מדי שבת יכולת מצוינת מול החלוצים הטובים בעולם, כך
קהל. קשה לחשוב על איצטדיון פחות מזמין מאשר ר"ג. הריחוק מהמגרש, היציעים הכעורים והכניסות עם שבילי העפר, הופכים את האיצטדיון הלאומי שלנו לבלתי ראוי למאכל אדם. אבל בכל זאת, יש בו משהו. עובדה. הנבחרת שלנו לא טעמה טעמו של הפסד במבצר כבר 7 שנים גם מפני שר"ג במשחקי הנבחרת משיל מעליו את קליפתו המחרידה והופך לאחד המגרשים הקשים ביותר עבור אורחות. לא לחינם, כמעט כל שחקן שדיבר השבוע, הזכיר את הקהל והביתיות כדברים שעשויים לתת לנו את האקסטרה ברביעי. כן, יש משהו בר"ג. מהרגע שרואים את הקניון מרחוק, את ההמולה מחוץ לאיצטדיון עם השוטרים והסוסים, את נחיל האוהדים בכחול-לבן ואת הדגלים, הלב של כל אוהד מתחיל לפרפר מהתרגשות.
הימור. רס"רים לא אוהבים להמר. רק כשהחרב מונחת על הצוואר, הם שמים את כל הז'יטונים על השולחן. על קשטן אומרים שהוא שמרן, אבל גם הוא חייב להבין שרק עם תיקו (עיין ערך גרנט), לא נגיע לשום מקום. אולי נקבל מחמאה ממקלארן. כדי להגיע ליורו צריך לנצח את המשחקים שבהם אתה לא פייבוריט, מול הנבחרות החזקות, אצלך בבית. הפעם קשטן חייב להעיז וללכת על התקפה. גם לקהל נמאס כבר לראות את השעמומונים בהפקת הבחורים בכחול-לבן. תן לנו התקפה, תן לנו את בן שושן המצוין, שלב את תמוז מוקדם יותר ולא רק כשאנחנו בפיגור. נסה לנצח. הקהל יתאהב, ואולי גם נוכל לחגוג יותר מנקודה.
טיפת מזל. זה כבר לא תלוי בקשטן. מהקדנציה של קודמו בתפקיד יזכרו בעיקר את הביטוי 'התחת של אברם', אבל ייחוס כיבוש השערים בדקות האחרונות למזל, עושה לגרנט עוול גדול. נבחרת ישראל של פעם היתה חוטפת אחד, ואחריו היו מגיעים עוד ארבעה. הנבחרת של היום, ואת זה כדאי לזקוף לזכותו של גרנט, לא נשברת. באירופה כבר מכירים את העקשנות הישראלית. הפעם, מול קרואטיה יהיה קשה מאוד לחזור מפיגור. טיפת מזל לא תזיק.
הניצוץ. כמעט בכל משחק גדול של הנבחרת היה רגע אחד שהצית את הדמיון. הסלאלום של אוחנה באוסטרליה שגרם לעלייה חדה בהתקפי הלב במזה"ת, הדהירה של רוזנטל באזרבייג'אן, ההקשתה של ברקוביץ' מול אוסטריה, הבומבה של בנין מול ברה"מ, הסלאלום של בניון מול שוייץ. בכדורגל של 2006 כולם מכירים את כולם, ביליץ' יודע הכל על קשטן, שיודע הכל על ביליץ'. אבל מול פעולה קטנה שרק שחקן גדול יכול לעשות, עדיין לא נמצאה התרופה. הנבחרת שלנו אולי לא משופעת בהם, אבל יש איזה בחור אחד, שהתחיל בדימונה, שיודע טוב מאוד את המלאכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
