קבוצה ביום, דטרויט פיסטונס: פליפ פלופ
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: בן וואלאס כבר לא גר כאן יותר, ועכשיו לפליפ סונדרס יהיה עוד יותר קשה להשאיר את דטרויט בטופ
מפרט טכני
נוסדה: יחד עם הקמתה של הפורט וויין פיסטונס קמה לה גם מדינת ישראל. ב-1957 השתנה לו הפרנצ'ייז והפך לנושא השם שאנחנו מכירים גם היום, יור דיייייי-טרויט פיסטונס.
אולם: הארמון באובורן הילס הוא הבית של הבוכנות, והוא כולל 22,076 מקומות.
אליפויות: שלוש. 1989, 1990, 2004.
בעונה הקודמת: טוב, אז בסוף הפיסטונס לא ייחשבו לקבוצה הטובה בכל הזמנים, וגם לא לזו שהשיגה את המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של הליגה, כפי שחלק מהפרשנים צפו שעשוי לקרות. 73 נצחונות לא השיגו שם, בעיר המכוניות, אבל את המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של הפרנצ'ייז (18:64), את הפתיחה הטובה ביותר שלהם (5:37), ושיא לנצחונות חוץ (27) דווקא כן. כל החמישיה (חוץ מטיישון פרינס) נבחרה למשחק האולסטאר, וקואץ' סונדרס אימן אותם שם. אבל בפלייאוף הדברים החלו לחרוק בסדרה מול הקאבס, כשדטרויט נזקקה ל-7 משחקים כדי להתגבר על ברון-ברון, והסדרה מול מיאמי הוכיחה שוב שהליגה היא מרתון - מי שמכלה את כוחותיו ב-82 המשחקים הראשונים של העונה, לא מסוגל לנצח בפלייאוף. מיאמי שייטה לניצחון 2:4 ולקחה גם את הגמר.
כשדטרויט הודיעה על המינוי של פליפ סונדרס כמאמן החדש, זה שיחליף את לארי בראון שהצליח, שוב, לריב עם כל מקבלי ההחלטות בקבוצה שלו, היה ברור שהקבוצה תעבור שינוי כלשהו. סונדרס, בניגוד לבראון, הוא מאמן הייטק, כזה שמאמין בהתקפה טובה, ושלא מתבסס רק על הגנה חזקה. אבל אף אחד לא ציפה שההגעה של סונדרס תכלול שינוי קיצוני כל כך בקבוצה, כזה שאחריו הפנים של דטרויט, בן וואלאס, האיש שעליו הקבוצה נבנתה, שהתווה את הדרך ונתן דוגמא אישית לאורך כל שנות ההצלחה שלה, יברח משם.
"הרגשתי שקואץ' לא מקשיב לי. הלכתי ודיברתי איתו, אבל הוא לא הקשיב. ניסיתי לראות איפה אני יכול לעזור, והוא פשוט דחה אותי. לא דיברנו לאורך כל הפלייאוף", חשף ביג-בן בראיון אחרי שעזב את הפיסטונס ועבר לשיקאגו. עד כמה המעבר הזה תפס את דטרויט בהפתעה, אפשר לראות בהעברה של אמצע העונה הקודמת, זו ששלחה את דארקו מיליצ'יץ' לאורלנדו בשביל כלום, שום דבר וחוזה נגמר: הפיסטונס קיבלו החלטה מערכתית שהם מעדיפים את בן וואלאס מאשר את דארקו, והחוזה הנגמר אמור היה לפנות מספיק מקום בשביל לתת לסנטר שלהם את החוזה שהוא רצה. אבל הוא לא רצה, והשאיר את דטרויט כצ'ונסי בילאפס: קירחת מכאן ומכאן.
ג'ו דומארס לקח מבט עמוק אל תוך הסיטואציה, ובחר לא לבנות קבוצה לסמול-בול עם ראשיד בעמדה מספר 5, אלא לחפש סנטר שיחליף את ביג-בן. נאזי מוחמד, שבדיוק סיים שנת ספסל בסן אנטוניו נבחר למלא את המקום, ופליפ סונדרס טען ש"מוחמד אמנם לא שחקן הגנה כמו שהיה וואלאס, אבל אני חושב שיש לו תכונות התקפיות שלוואלאס אין, ואני בטוח שהוא יהיה תוספת מצוינת לקבוצה שלנו". מה שסונדרס אומר זה אולי נכון מאוד, אבל אם וואלאס היה חותם מחדש, הרי שדטרויט היתה פנויה להוציא את חריגת המשכורת הממוצעת על שחקן שהיה נותן לה נופך של נקודות מהספסל, בעיה כואבת שפגעה בדטרויט בשנים האחרונות. תחשבו על החמישיה הקלאסית של דטרויט, כשבונזי וולס עולה מהספסל. פחד אדושם.
בצר להם, פנו בדטרויט לפליפ מוריי, הסקורר המוכשר של קליבלנד. מוריי הוא כל מה שדטרויט תמיד רצתה: גארד זריז שיכול לשים הרבה מאוד נקודות על הלוח בזמן קצר, קלעי שלוש נהדר וחודר מצוין. באופן פרדוקסלי (ויש הטוענים, מתבקש), הוא גם מה שדטרויט מעולם לא סבלה: הוא שחקן הגנה חלש מאוד, מקבל החלטות רע למדי ושכונתי להפליא. פתאום האתגר של סונדרס גדול מסתם לגרום לפיסטונס
פלוסים: נסיון, ותק וקאהונס. החבר'ה מדטרויט יודעים איך גורמים לעבודה להתבצע. הם גרמו לעבודה להתבצע בשנים האחרונות, וגם אם בן וואלאס לא שם, העבודה תמשיך, כנראה, להתבצע. החבר'ה מתואמים ומפוקסים כמו שרק קבוצת שחקנים שרצה כמה שנים ביחד יכולה להיות, ועם נאזי מוחמד, גם משחק ההתקפה של דטרויט משתפר פלאים – כבר אין שחקן שיכול לבוא לעזוב את השחקן שלו תוך ידיעה שהוא לא מסוגל לשים נקודות אם זו לא הטבעה. גם הספסל של דטרויט קיבל חיזוק לא קטן עם התוספת של מוריי, ואולי דווקא הדיבורים על הירידה בדומיננטיות שלהם במזרח בגלל העזיבה של וואלאס תדרבן את צ'ונסי, ריפ, טיישון וראשיד להראות שגם הם לבשו מדים של דטרויט בשנים האחרונות, לא רק בן.
מינוסים: כשבן וואלאס לא על המגרש, ההגנה של דטרויט נפגעת בצורה אנושה. ולא צריך ללכת לסטטיסטיקה (שמראה שדטרויט מאפשרת ליריבות שלה לקלוע ב-5 אחוזים יותר כשוואלאס על הספסל, מאשר בדקותיו על המגרש) – אפשר להסתפק בראיית משחק ההגנה של דטרויט אחרי תקרית המכות בין ארטסט לקהל של הפיסטונס, בעקבותיה הורחק וואלאס ל-6 משחקים. הפיסטונס ניצחו רק בחצי מהם, כולל הפסדים מביכים לבובקאטס, לבאקס ותבוסה בקליבלנד. מוחמד הוא בוודאי לא התשובה לאינטנסיביות ההגנתית האבודה, אבל חשוב יותר, נדמה שהדרך אליה הליגה פונה מעדיפה את המשחק המהיר והפתוח על פני זה ההגנתי. החוקים שקובעים שכמעט כל סוג של מגע פיזי בין מגן לתוקף הוא עבירה, בוודאי שלא מוסיפים לדטרויט, שלמרות השיפור ההתקפי תמשיך להיות קבוצה שמתבססת על הגנה.
מאמן: כשמדברים על פליפ סונדרס, אי אפשר שלא לדבר על קווין גארנט. נכון, הבחור עזב את הקבוצה ההיא כבר, ובכל זאת, עשר שנים הן עשר שנים, המילה העיקרית שקופצת לראש כשמדברים על סונדרס היא "סיבוב ראשון". נכון, היו תנאים מקלים – הוא אימן במערב וגארנט מעולם לא היה מנהיג אופטימלי, אבל ב-6 שנות פלייאוף ראשונות עם שחקן ענק, סונדרס השיג רק 7 נצחונות, ולא עבר סיבוב. גם בשנה שעברה אפשר היה לראות איך מאזן האימה משתנה ברגע שמיאמי ודטרויט החליפו מאמנים, וכיצד הקבוצה הלוחמת של לארי בראון, שניצח בנוקאאוט את מיאמי של סטן ואן-גאנדי הלא מנוסה, מפסידה להיט של השועל ריילי, שהתגבר בקלילות על הפיסטונס של פליפ. 11 עונות הבחור מאמן בליגה הזאת, עם 475 נצחונות אל מול 344 הפסדי עונה סדירה ו-58 אחוזי הצלחה, שצונחים עד 41% כשהפלייאוף מפציע.
שימולב: הוא נמוך לעמדה שלו, אבל מפצה על זה בכוח אדיר. יש לו ניתור יוצא דופן שמאפשר לו לשנות ולחסום זריקות, ובאופן כללי להיכנס לראש של מגינים. לא, זו לא טעות, ובוודאי שלא פגז מהעבר שמתייחס לבן וואלאס, אבל לאור משחקי ההכנה של דטרויט והיכולת שהפגין, שימו לב לג'ייסון מקסייל. דטרויט לקחה אותו בבחירה ה-26 בדראפט קודם, למרות המגבלות הברורות של סנטר שמתנשא לגובה 2 מטר בלבד, ובעונה הראשונה כמעט התאכזבה ממנו: 6 דקות ו-2 נקודות הן מספרים של זרים שמועמדים להפועל ירושלים. אבל את הקיץ הבחור פתח כאילו מרחו אותו בסחוג. ב-24 דקות במשחקי המבחן מקסייל משחיל 16 נקודות ב-56 אחוזים מהשדה, מוריד 6 ריב' וחוסם עוד פעם אחת. הוואלאס החדש הוא אולי לא, אבל אחד שיכול לגנוב לא מעט דקות לנאזר מוחמד ולתת תפוקה – זה דווקא כן.
אני זה רק לשאול שאלה: האם יש עסקן זריז משיקאגו שינסה לקנות במחיר מבצע את כל "פאות בן וואלאס" מהחנות הרשמית של דטרויט, במחיר מבצע מיוחד לרגל חיסול המלאי?
אופטימי: "תכתוב" אמר הבוס שלי. "עם נאזי, הפיסטונס לוקחים עוד אליפות. תכתוב, אני רוצה לראות את זה כתוב, אחרת אני מפטר אותך". אז הנה, כתבתי את זה. התסריט החיובי של דטרויט בהחלט יכול לכלול מאבק אליפות. אם ראשיד יפנים את התלות של דטרויט בו בשני צדי המגרש, אם בילאפס וריפ יזכו למבטים חופשיים יותר בזכות היכולת ההתקפית של נאזי מוחמד ואם פליפ מוריי יכנס לתלם מהר, לדטרויט יש סיכוי לנצח את מיאמי המזדקנת בגמר המזרח, ומשם – אללה הוא אכבר.
שלילי: אבל, כמובן, אדם צריך לשאול אותו אם נאזי מוחמד או פליפ מוריי הם באמת כלים למאבק על האליפות, ומה יש לדטרויט לתת שעוד לא ראינו. האם מוחמד הוא התשובה מול שאקיל? מי יעצור את ווייד, לינדזי האנטר? כשהאנטר נכנס לליגה ווייד עוד חשב שהוא פאוור ריינג'ר. התוספות החדשות של דטרויט, נדמה, הן לא בקליבר של ריצה לתואר. סוכניות ההימורים, אגב, מדרגות את דטרויט אחרי דאלאס, פניקס, סן אנטוניו, מיאמי וניו ג'רזי בסיכויים להשיג את הפסלון המוזהב בסוף השנה. אז הנה, בוס, זה למה לא. להגיע לעבודה ביום ראשון?
נא להמתין לטעינת התגובות
