קבוצה ביום, אינדיאנה פייסרס: בונים והורסים
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: אינדיאנה עשתה שיפוץ וניסתה לבנות תדמית מוצלחת, אבל הבלאגן, על המגרש ובעיקר מחוצה לו, עדיין גדול מדי
נוסדה: 1967, בליגת ה-ABA הזכורה לטוב, בתור האינדיאנה פייסרס. ב-1976 הצטרפה ל-NBA...
אליפויות: ...ומאז מצפה לאליפות שתיתן למדינת הכדורסל של ארה"ב תואר גם בליגה הזו.
אולם: קונסיקו פילדהאוס, 18,345 מקומות.
בעונה שעברה: אחת המאכזבות העיקריות בליגה הטובה בעולם. הפייסרס היו אמורים להיאבק על האליפות כבר לפני שנתיים, אבל הטורו, חי פורטונה, דהר היישר אל הטריבונה והסתער על הקהל. מתים מזה, בדרך כלל. אז באינדיאנה החליטו לדחות את זה בשנה, ולקבל את כל הכוכבים בריאים ומפוקסים לעוד ריצת-אליפות אחת, שאולי גם תסתיים עם הגביע המוזהב ההוא. אבל ארטסט החליט שהוא לא מוכן לשחק שם יותר ויותר מעניין אותו אלבום הראפ שלו, ג'מאל טינסלי המשיך להיפצע כל פעם שקוראים בתורה, ג'רמיין אוניל המשיך את הדעיכה ממנה הוא סובל בשנתיים האחרונות, ואת ריק קרלייל יכולתם למצוא בוהה במגרש ומדקלם את "יסטרדיי" של הביטלס. גם שאראס לא הושיעם. 41:41 בסוף העונה הסדירה, הפסד 4:2 לניו ג'רזי בפלייאוף בסיבוב הראשון.
באינדיאנה העבירו סמסטר קיץ בנושא "תאוריית מגדל הקלפים ודרכי מילוט אפשריות". אחרי שרון-רון ארטסט לחץ פעם אחת יותר מדי על כפתור המילוט האדום, ואחרי שפג'ה סטויאקוביץ' – שבא במקומו – החליט לברוח לניו אורלינס, ופרד ג'ונס, מי שאמור היה להחליף את רג'י מילר, חתך לטורונטו, הכל היה מוכן לקריסה מוחלטת של הפרנצ'ייז ולמעבר, תוך שנתיים, מסטטוס של מועמדת צעירה לאליפות לסטטוס של קבוצה מקוללת שתנסה לבנות מחדש. אבל לדוני וולש היה מזל, והוא הצליח לסחוט עבור סטויאקוביץ', מההורנטס, את שתי המילים שהצילו את הקיץ של הפייסרס, ושאולי יוכיחו שוב שרבי נחמן מברסלב צדק כשאמר "אין דבר, גם זו לטובה".
אולי לא ממש ממש הכל, אבל לפחות אל הרינגטון. אי שם באטלנטה, ישב לו הרינגטון בשישי בערב, וחיכה שמישהי תתקשר אליו, והוא יוכל לצאת לדייט. אז הוא ישב וחיכה, וחיכה, וחיכה, והמהדרין מוסיפים שהוא המתין. ניחוח אהבה גדולה לא בישם את אוויר הערב, אבל ממש לפני שהוא החליט לוותר וללכת לישון עם חבית גדולה של האגן-דאז וג'וליה רוברטס בווידאו, אור גדול האיר את החדר, ועל מסך הפלאפון הופיע שמו של דוני וולש, הג'נרל מנג'ר של האקסית המיתולוגית שלו. "אל, מותק, דארלינג, מצטער על שזרקתי אותך לפני שנתיים. בוא נחזור להיות ביחד, אני אסרק לך את השערות בגב כמו שתמיד אהבת, והפעם אפילו לא תשב על הספסל, מילה של דוני" אמר לו הבחור. סביר להניח שתוך 10 דקות הכל נסגר. הרינגטון שובי הביתה, אטלנטה קיבלה חריגת טרייד של 7.5 מיליון דולר (עניין פשוט של חיסכון כלכלי),
בשביל לחתום את הקיץ שהתחיל קטסטרופה והמשיך באפיקים קצת יותר מעודדים, הפייסרס הצליחו לשים את היד על מרקיז דניאלס ודארל ארמסטרונג קשישא, שעדיין לא צריך מקל בשביל ללכת, כנראה, ועשו את זה במחיר מציאה: אוסטין "פלייאוף טוב אחד ו-60 מיליון אחר כך" קרוז'ר כבר לא יעשה שום דבר מעניין בליגה הזאת, ואנתוני ג'ונסון – טוב ככל שהיה בפלייאוף האחרון, היה רק רכז מחליף. בשביל להקל על הקליטה של שאראס ברד-נק סיטי, באסטון שוכנע לבצע "ויברח" למכבי. ולכנף הגיע אחד האתלטים הגדולים ביותר שאי פעם שיחקו כדורסל מכללות, והאיש היחיד שראיתי מבצע ווינדמיל מהעונשין, ג'יימס ווייט.
ואז, כמובן, החליט סטיבן ג'קסון שמשעמם פה, בלי רון-רון שיעשה שטויות, אז כמו מנהיג ותיק הוא לקח צעד אחד קדימה ומילא את מקומו בנאמנות. ג'קסון היה מעורב בתקרית אלימה במועדון חשפניות, אבל בחר שלא לפגוע פיזית במתקוטטים ויצא החוצה. זה לא ממש עזר, והקטטה פשוט רדפה אחריהם החוצה. אחרי שהלכו מכות עם החבר'ה מסביב, אולי לזכר אותה פריצה מפורסמת ליציעים, פגעה מכונית בג'קסון, והוא בחר לשלוף את המשכנע ולירות חמש יריות באוויר "לצרכי הגנה עצמית והגנה על חברים לקבוצה". את השופטים זה שיכנע הרבה פחות, והמשטרה בכלל טוענת שהוא ירה באוויר לפני שהמכונית התקרבה אליו. הבחור כרגע עומד למשפט, ואם יימצא אשם, הוא יחליף את לוני בקסטר במשמרת הכלא, ויבלה שם בין שלושה חודשים ל-3 שנים. נו, שמייח באינדיאנה. ככה בונים מחדש תדמית חיובית.
פלוסים: כישרון, והרבה ממנו. בעיקר בצבע. ג'רמיין אוניל הוא עדיין סופרסטאר במזרח, אל הרינגטון נראה כמו אולסטאר כבר כשעלה מהספסל בפייסרס, דני גריינג'ר הוכיח שהוא שחקן תורם בעונה שעברה, וריק קרלייל הוא אחד המאמנים המשעממים והמוצלחים ביותר בליגה, בעיקר בכל הנוגע להגנה. גם קו החוץ הפחות מרשים של אינדיאנה כולל את ג'מאל טינסלי ומרקיז דניאלס, וגם את שאראס המושמץ ודארל ארמסטרונג, שגם בגיל 670 יכיל יותר אנרגיה קינטית מפלוגה שלמה של רוקי'ז.
מינוסים: "בוודאי שאתה לא מוצא שום דבר, איך אתה מצפה למצוא משהו בתוך הבלאגן הזה?" – זו היתה תשובת ברירת המחדל של הוריי הגאים אחרי כל פעם בה טענתי לפניהם שאני לא מוצא את הארנק/מפתחות/מיטה שלי. זו גם הבעיה של אינדיאנה. מעבר לפציעות של ג'מאל טינסלי וג'רמיין אוניל, מעבר לעובדה שהיא כבר לא מועמדת לאליפות, ואחרי שמדברים על זה ששאראס לא מצליח להשתלב שם. פשוט אי אפשר לעבוד בבלאגן כזה. ארטסט מתפרע ומועבר, ואז אוניל נפצע, וכשהוא חוזר אז טינסלי מסתבך וכשהוא חוזר מסתבר שסטיבן ג'קסון מחליט לשלוף אקדח ולעשות פנטזיה אל תוך שמי הלילה. אי אפשר לתפקד בתור קבוצה בצורה כזאת.
מאמן: בסופו של דבר קרלייל חזר לאינדיאנה. כשרק עזב את הקבוצה, לארי בירד המליץ להנהלה לתת את המושכות לעוזר המאמן הצעיר שלו לענייני הגנה, ריק קרלייל. אבל דוני וולש החליט לתת את הכדור לאייזיאה תומאס, הכוכב של דטרויט – ולפני כן, של מכללת אינדיאנה ובובי נייט, המוערצים באינדיאנאפוליס. אז קרלייל הלך לשחק עם בן וואלאס, והפך את דטרויט לאחת הקבוצות הטובות בליגה. לצערו, הוא גם כנראה אדם לא מאוד נוח, ולכן הוא פוטר מהקבוצה וחזר לאינדיאנה, שבתורה הבינה שהיא צריכה מאמן, לא את תומאס. יש לו, לחבוב, 60 אחוז בעונה הסדירה (246 נצחונות, 164 הפסדים), ו-30 נצחונות אל מול 32 הפסדים בפלייאוף (48 אחוזי הצלחה).
שימו לב: אני אפילו לא אדבר. שימו פעמיכם אל עבר יוטיוב, חפשו "ג'יימס ווייט" ותראו לבד למה צריך לשים לב לפריק הזה. הצפייה לא מומלצת לאנשים שעברו פציעה מחסלת-אתלטיות או לאלה המנתרים בערך 2 סנטימטר לגובה. את ווייט לא הביאו כדי לקלוע מבחוץ, למסור, לשמור או לעשות איזשהו דבר כזה. לא. את הילד הביאו כדי לנתר. כמה שיותר גבוה, כמה שיותר רחוק, כמה שיותר טוב. ובוי, הבחור יודע לנתר. ווינדמיל מהעונשין, צוקהרה מהשלוש ומשולשת מהחצי, תוך כדי העברת כדור משמאל לימין או להיפך, הכל. כשאת הריבאונד יוריד באסטון וייתן אותו לשאראס, נסו לראות אם הבחור הזה מתחיל את הדהרה לטבעת במתפרצת. עדיף לא למצמץ.
אני זה רק לשאול שאלה: מי יקבל השנה יותר כותרות באתרי הספורט הישראליים בסגנון "X הצטיין עם 2 נקודות ב-5 דקות בהפסד לניו ג'רזי. וליתר ענייני היום: קובי בראיינט קלע 112 נקודות, ומייקל ג'ורדן עושה עוד קאמבק" – שאראס, באסטון או פארקר?
אופטימי: ג'רמיין אוניל משחק 82 משחקים, ג'מאל טינסלי משחק 72 משחקים (לא נהיה חזירים), הרינגטון חוזר להראות למה דיברו עליו גבוהה-גבוהה באותה סדרת גמר מזרח נגד הפיסטונס, בה המנצחת היתה זוכה באליפות. שאראס מתאקלם, חוזר לעמדת הרכז ומקל על באסטון את ההתרגלות לליגה, וקרלייל מבקש מהשחקנים שלו לשחק קצת מהר יותר, כי באמת שאנשים נרדמים מול הפייסרס.
פסימי: קרלייל רואה שלא הולך במשחק מהיר, מבקש מהשחקנים שלו לשחק קצת יותר לאט כדי לא לאבד כדורים, וכל שחקני הספסל של אינדיאנה, באופן מחשיד, שוקעים בתרדמת ממש אחרי הבקשה הזו. אוניל וטינסלי סובלים מפצעי שינה ומפסידים חצי עונה, סטיבן ג'קסון הולך לכלא, וג'יימס ווייט מאבד ריכוז לרגע ודופק את הראש בתקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
