קבוצה ביום, שיקאגו בולס: משרד ההגנה
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: שיקאגו הביאה את בן וואלאס, שיהפוך אותה סופית לקבוצה של תוצאות קטנות וציפיות גדולות
נוסדה: 1966, בשיקאגו, אילינוי. הבולס היו אחת מהקבוצות הגדולות של הליגה בתחילת שנות ה-70, וב-1974 אפילו הצליחו להגיע לגמר האיזורי דווקא במערב (ולהפסיד למילווקי), אבל שש האליפויות של שיקאגו בתקופת ג'ורדן קיבעו את מעמדה כקבוצת ניינטיז מובהקת.
אליפויות: 1991, 1992, 1993, 1996, 1997, 1998.
אולם: היונייטד סנטר, 21,711 מקומות.
בעונה הקודמת: עונה כמעט-מאכזבת הסתיימה בריצת סוף-עונה אדירה, ששלחה אותם אל תוך הפלייאוף עם מאזן 41:41. מאבק איתנים באלופה ממיאמי מצא את היינריך והג'מעה יוצאים מפיגור מוקדם ומשווים ל-2:2, אבל שאק ו-ווייד עברו הלאה עם 2:4 משכנע.
נו, אז שילמו לו יותר מדי או לא? 60 מיליון דולר ל-4 שנים על שחקן בן 32, שקלע בעונה שעברה 7.3 נקודות למשחק, ומדייק ב-41 אחוזים מהקו בקריירה. שבשנה שעברה לא הצליח לעצור את הדבר העיקרי בגללו הוא נחשב לנכס אדיר כל כך: את שאקיל אוניל. דראפט מוצלח או לא, הארכת חוזה לקירק היינריך או לא - ראי התפוקה של בן וואלאס, שהחליט לחתוך מעיר המכוניות ולעבור לשיקאגו, יהיה ראי הקיץ שעבר על השוורים הצעירים. בפעם הראשונה מזה שנים, שיקאגו שיחקה תפקיד חשוב בשוק השחקנים החופשיים. ועוד איזה שחקן חופשי היא השיגה. "הדרך שלנו לפתות את בן וואלאס להגיע לכאן היתה פשוט להושיב אותו עם סקוט סקיילס, ולגרום לו לראות שסקיילס רואה את הכדורסל בדיוק כמו שבן משחק אותו", אמר ג'ון פקסון אחרי ההחתמה של ביג בן בשיקאגו. ובכן, הוא פגע בול.
מעכשיו, וואלאס הוא הפנים של שיקאגו. האמת, שאם הוא יכווץ קצת את הלחיים, יוריד את הראש וידביק קרניים מקרטון, הוא יראה בדיוק כמו הלוגו של הבולס. וכמוהו, בן רע וזועם וזועף. כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל, גיבורים ברחו הביתה, לוחמים למדו חליל. בדיוק על זה דיבר פקסון, בדיוק על זה בונה סקיילס את הקבוצות שלו. על זעם וזעף ונחישות, ורצון ללמוד אנטומיה אנושית מתקדמת בצורה מעשית, כשזה מגיע לחלק ההגנתי של המגרש.
ההגעה של וואלאס סימלה גם את סוף דרכו של טייסון צ'נדלר, שלנצח ייזכר בקרב אוהדי שיקאגו כ"זה שבגללו
אחרי שניצלו את הכנסת האורחים של איזיאה וקיבלו את הבחירה של ניו יורק (לא לדאוג, יש לשיקאגו גם את הבחירה שלהם ב-2007, אם ירצו), שיקאגו לקחה את למרכוס אולדריג' בבחירה ה-2, אבל קיבלה עבורו מפורטלנד את טיירוס תומאס. מר תומאס אמנם רק שני מטרים כשהוא עומד, אבל בקפיצה כמעט שישה, והוא הסיבה העיקרית לכך שהיונייטד סנטר יהיה אזור אסור למעבר עבור מטוסי נוסעים, מפחד להתנגשות. יחד איתו שיקאגו דגה את ת'אבו ספולושה, יליד שוייץ. ספולושה יהיה הגארד הגבוה שלסקיילס מעולם לא היה, זה שיאפשר לו לשים, סוף-סוף, שומר גבוה על הקלעים הגדולים, ולפנות את היינריך למשימות הגנה מתאימות יותר. ואם הוא לא יתאים, תמיד אפשר לזרוק את אדריאן גריפין, שלא הצליח להיות ווייד-סטופר בפלייאוף האחרון, אבל הוא עדיין אחד משומרי העילית של הליגה.
פלוסים: "הצבע של שיקאגו, כי הגיהנום בשיפוצים", תהיה כנראה סיסמת הקרב של הבולס. מעבר לכוח ההגנתי שלשיקאגו תמיד היה בקו החוץ, הבולס מחזיקים ברוטציית פנים שכוללת את בן וואלאס ופי ג'יי בראון, אנדראס נוצ'יוני, טיירוס תומאס ומאליק אלן, וכנראה גיבוי בדמות לוק שנשר הג'ינג'י, מייק טייסון (או שמא מיקה קרני?) של הכדורסל. פחד אלוהים להכנס לשם. בהתקפה, הבולס ימשיכו לשחק את ההתקפה המפרגנת שלהם, עם המון חסימות ותנועה בלי כדור. כשזה לא יעבוד תמיד אפשר לבקש מבן גורדון שיעשה את הקסם שלו, אבל היי, מי צריך לקלוע כשאי אפשר לקלוע עליך?
מינוסים: "הסל של היריבה, כי הגיהנום בשיפוצים". נכון, בן גורדון יכול להתפוצץ, היינריך יכול להגיע ל-15 נקודות במשחק, נוצ'יוני נתן פלייאוף גדול בעונה שעברה. נו? ומה עוד? מייק סוויטני הוא הסקורר היחיד של שיקאגו בצבע, ובראיון שנתן לעיתון בשיקאגו הוא הביע תקווה ש"השנה הוא יצליח לעבור משחק שלם, אם לא יהיו לו בעיות כושר גופני". מעבר לזה יש ואקום. שיקאגו היתה יכולה לבחור את למרכוס אולדריג', שהיה נותן לה אופציית פוסט ונקודות בצבע, אבל היא בחרה ללכת עם הכישרון הגדול יותר והמוכן פחות בדמות טיירוס תומאס. אלה הפנים של הקבוצה כרגע: הרבה כישרון, אבל בעיקר בצד ההגנתי, והרבה מאוד שחקנים שטוענים לאותו תפקיד אותו לוקח כותב שורות אלה במשחקים על שני סלים: בלם אחורי.
מאמן: צביקה שרף של ה-NBA יתחיל את השנה השלישית שלו בכיסא הקדמי אצל השוורים. סקיילס הוא אחד מאותם מנהלי משחק, שאפשר לדעת מראש איך הקבוצה שלו תשחק על פי הנוכחות שלו שם. ההגנה הקשוחה, ההתקפה המפרגנת, ההטסה החיננית לספסל של כל מי שלא מכופף ברכיים מספיק עמוק. בניגוד למאמנים אקס-יוגוסלבים, הוא דווקא לא מחלק סטירות לשחקנים, אבל את התדהמה בקרב אוהדי בולס אחרי ששיבח את בן גורדון באימונים אפשר לזקוף לזכות העובדה שבעבר, כשהתקשורת שאלה אותו על היכולת הטובה של גורדון במשחקים, הוא בחר להתמקד דווקא בהגנה הפושרת של הבחור. לא איש של שבחים, סקיילס, אבל 223 נצחונות מול 202 הפסדים (52 אחוז בעונה הסדירה) יש לו. מה עוד שיש לו, זה 16 הפסדים ב-25 משחקי פלייאוף, ואת זה הוא ירצה לשנות השנה.
שימו לב: הוא אולי לא מוזיקאי ולא היה חבר בחיפושיות, אבל יש סיבה לכך שהכינוי של לואל דנג הוא "השור השקט". הוא לא עושה הרבה רעש, דנג. לא שובר קרסוליים עם הטעויות, לא חורך את הגרון עם זריקה כששלושה שחקנים מטפסים עליו, לא יהרוג אותך בלואו פוסט בגלל כוח פיזי מדהים. אבל מתחת לחיוך הזוהר, לדנג יש אינטיליגנציית ואינסטינקטי כדורסל שאין להרבה שחקנים בליגה. כשמסתכלים על הבחור הסודני-בריטי הזה צריך לזכור שהוא מבוגר רק בשנה אחת מלברון ג'יימס, שהוא עוד תופח לגובה, ושהוא יכול לדרוש – ולקבל – בעלות על עמדת הסמול-פורוורד במועדון לעשור הקרוב.
אני זה רק לשאול שאלה: עם שני שחקנים בעלי אזרחות בריטית (דנג וגורדון) ואחד ביג-בן בסגל, יכול להיות שהבולס יהיו קבוצת ה-NBA הראשונה שתוקם בלונדון?
חיובי: קו הפנים של שיקאגו מסיים עם 9 חסימות למשחק, בן וואלאס מלמד את תומאס כל מה שהוא יודע, אדריאן גריפין עושה את אותו הדבר עם ספולושה, בן גורדון חוזר לימים העליזים בהם קלע 20 נקודות ברבע הרביעי של כל משחק שני, והבולס דוהרים קדימה, עוברים סיבוב פלייאוף ונותנים פייט חזק לדטרויט או מיאמי בחצי גמר המזרח. בנוסף, הם מקבלים בחירת דראפט שתביא לשיקאגו את גרג אודן, מתנה מאיזיאה תומאס וניו יורק, עם הקדשה אישית.
שלילי: בן וואלאס מגלה שגם עכברי חדר כושר מזדקנים סביב גיל 32, הבולס מחזיקים בהגנה הטובה בליגה ועוצרים את היריבות על 80 נקודות למשחק, אבל לא מסוגלים לשים סל כדי להציל את חייו של בני הבול, המסקוט של הקבוצה. שיקאגו מזדחלת לפלייאוף ועפה בסיבוב הראשון, וניו יורק זוכה בבחירה ה-5 בדראפט הקרוב, ולא יכולה לנדב לשיקאגו לא את אודן, ולא את ג'ואקים נואה, קווין דוראנט או תדיוס יאנג.
נא להמתין לטעינת התגובות
