אאוטסיידר
האימונים מזכירים שיעורי התעמלות. המלונות בים המלח זוכים לעדיפות על פני סקאוטינג. הטקטיקה אפילו לא שמקטיקה. הסגל רחב רק למראית עין. במקום אטרף יש אדישות. והעוזר לא עוזר. אוסבלדו ארדילס עבר את החגים, אבל עדיין לא התחבר לבית"ר. וכנראה שגם לא תהיה לו הזדמנות
קצת יותר ממאה קילומטרים מהאימון של גוטמן, העביר אוסבלדו ארדילס את אימון בית"ר. דבק במשנתו המקצועית, גם הפעם נתן הארגנטיני לשחקנים ליהנות. האימון דמה יותר לשיעור התעמלות בביה"ס, כשהמורה לחינוך גופני מעדיף לתת לתלמידים כדור ולעמוד בצד. במשך קרוב ל45- דקות שיחקה הקבוצה הראשונה מול השניה בסגנון חופשי. את ארדילס כמעט ולא ניתן היה לראות על הדשא. קומתו הנמוכה וקולו החלוש לא איפשרו לו להתבלט יותר מדי. הוא לא הפסיק את האימון כדי להעיר, לא דיבר לשנייה על היריבה אותה הוא בכלל לא הכיר. ועם ההכנה הזו הוא שלח את השחקנים למגרש הכי קשה בארץ. גם ההנחיות של הסקאוט דודו דהאן, שהעביר לשחקנים את התדרוך לפני המשחק, לא עזרו הפעם.
את חוסר הידע של ארדילס על היריבות אפשר עוד להחליק אם היה מדובר בשועל כדורגל. אבל הארגנטיני רחוק מלהיות טקטיקן. מאמנים העידו אתמול שהכי קל להכין את הקבוצה שלהם למשחקים מול בית"ר, משום שארדילס לא מבצע הטעיות. גוטמן, למשל, שלח את השחקנים שלו כל הזמן לאגפים. הוא בעיקר דחף לאגף של עמרי אפק, שלא מקבל סיוע מפבריס פרננדס. הצרפתי מקבל אור ירוק לשחק היכן שהוא רוצה, ולמעשה מפקיר את הקו שלו כמעט בקביעות.
הסגל הגדול שעומד לרשות ארדילס כמעט ולא מורגש. "יש לו שחקנים קבועים, וכל הנושא הזה של תחרות על ההרכב זה בלוף," מדגיש שחקן בקבוצה. "יש לו שמונה או תשעה שחקנים בהם הוא מאמין, וגם אם הם לא מספקים את הסחורה, הם מקבלים את החולצה שבוע אחרי שבוע. אצל קשטן אין מצב ששחקן זוכה להערות על העמידה שלו ובכל פעם חוזר על אותן טעויות. פעם? פעמיים? הוא היה שולח אותו ליציע לשבועיים. בשביל מה אתה מחזיק למעלה מעשרים שחקנים? כדי ליצור תסכול ולגרום למצב ששחקנים שיושבים על הספסל ירצו שהקבוצה שלהם תפסיד?".
ארבעה חודשים עברו מאז הגיע ארדילס לבית וגן, ואפשר לומר בביטחון שהגעתו היא כישלון. אפשר להפסיד לנתניה, אפשר לסיים משחק בית מול הכח עמידר בלי לכבוש, אבל כשהתוצאות האלה מצטרפות ליכולת פושרת במיוחד גם בניצחונות הדחוקים, ניתן לקבוע בוודאות שבית"ר זקוקה למישהו אחר על הקווים,
לחובת ארדילס צריך לומר שהוא גם לא ניסה להתחבר. לא ברור אם זה בגלל שחצנות, ביישנות או אדישות. בבית"ר סיפרו אתמול שיותר מפעם אחת שמעו את ארדילס אומר: "לא אשתנה בשביל אף אחד." התפיסה שלו רחוקה מזו של המאמן הישראלי המצוי, שיודע שכדי להגיע לשחקנים שלו צריך לעבור לא פעם דרך הלב. ארדילס לא מקבל את הגישה הזו. "אני לא גננת," הוא נוהג להגיד, "אני לא חושב שאני צריך ללטף ולחבק את השחקנים, ואני גם לא חושב שאני צריך להעניש אותם בצורה חמורה."
בבית"ר מבינים היום שהחתימו מאמן שלא הפנים בקורס המאמנים את החלק של האטרף והדחיפה למלחמה על המגרש. "מתחילת העונה ארדילס לא עשה אסיפה אחת מפוצצת וביקש מאיתנו לטרוף את הדשא," נזכר אתמול שחקן בקבוצה.
בבית"ר ידעו שארדילס הוא מאמן נטול כריזמה, וטעו כשלא התעקשו שגיא עזורי ימשיך לעבוד לצידו. עזורי, שהורד לקבוצת הנוער ועד כה מצליח איתה מאוד, היה בטוח עד לא מזמן שמי שסידר לו את הפיחות במעמד היה דודו דהאן. היום גם הוא הפנים שזו היתה החלטה של ארדילס. שבועיים של מחנה אימונים משותף בהולנד הספיקו לארגנטיני כדי להבין שיהיה לו קשה לחיות עם עזורי, שנתפס בעיניו כאיום. היכולת של עזורי להתחבר לשחקנים, למקורבים ולתקשורת, הפריעה מאוד לארדילס שהעדיף למנות לצדו את חברו אמיליו קומיסו, שתרומתו אפסית. "הוא לא משמש עזר כנגדו," אמר אתמול שחקן בקבוצה. "הוא לא מוסיף לו כלום ולא משלים אותו. קומיסו הוא העתק של ארדילס, ונשארנו בלי שום מוטיבטור שישגע את השחקנים לפני משחק כלכך קשה."
ארדילס כנראה באמת הגיע ממנטליות אחרת. לא במקרה קיים היו"ר ולדימיר שקלאר אסיפה ביום חמישי ודיבר על הפטפטת שיש במועדון. הציטוטים בעילום שם מוציאים את ארדילס מדעתו, ולא פעם הוא העיר על כך לשקלאר, שהרגיש שהוא חייב לנסות להפסיק את התופעה. "בכל המקומות שבהם עבדתי לא היו דברים כאלה," רטן ארדילס לא פעם. "זה משהו שנתקלתי בו רק בישראל. שחקנים מלכלכים על חברים שלהם בעיתון בעילום שם? אין דברים כאלה בעולם."
ארדילס באמת מאמין שקבוצה מקצוענית צריכה 25 שחקנים שבכל רגע נתון יוכלו לשחק. כשנשקלה האפשרות לשחרר את דוד אמסלם שלא ראה דקות משחק, אמר ארדילס לשקלאר: "תעשה בדיקה באירופה כמה שחקנים יש על כל עמדה, ואז תחזור אלי." התסכול של שחקני הספסל ואלה שיושבים בטריבונה נתפסת בעיני הארגנטיני כחמורה בדיוק כמו נושא ההדלפות.
אבל ארדילס רחוק מלהיות מסכן, וזו תהיה טעות לחשוב שהבעיה היא אצלנו. את הפינוקים שישראל יודעת להציע הוא כבר מזמן זיהה. המכונית שלו מכירה בעל פה את הדרך למלונות המפוארים של ים המלח, במקום, למשל, להכיר את הדרך למגרשים של היריבות. על טון קאנן אמרו כאן הרבה דברים, אבל הוא הגיע כמעט לכל מגרש כדי ללמוד את הכדורגל הישראלי. ארדילס עדיין לא נכח בשום איצטדיון כצופה. בהתחלה חשבו בבית"ר שהוא פשוט מחלק סמכויות עם הסקאוט דהאן, היום כבר מדברים בקול רם על כך שהוא עצלן.
הפוליטיקה רחוקה מארדילס. הוא בטוח שהוא לא צריך למצוא חן בעיני אף אחד. כשהגיע בפעם הראשונה למשרדים של בית"ר, הוא אמר ספק בצחוק ספק ברצינות: "אני מקווה שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאני מגיע לכאן." הוא משוכנע שאימון קבוצת כדורגל מתחיל ונגמר במגרש האימונים. בכל שעות היום האחרות הוא לא רוצה לעסוק בזה.
על העובדה שהוא אאוטסיידר ניתן ללמוד גם מסירובו להתארח בבית שגריר ארגנטינה בישראל. בימיו הראשונים בירושלים הוא קיבל לא פעם הזמנה לארוחת ערב בבית השגריר, אבל בכל פעם דחה אותה בטענה אחרת.
בבית"ר קיבלו אתמול בהכנעה את כל הדיבורים על הכישלון בבחירת המאמן, אבל באותה נשימה הזכירו את החלק של השחקנים. "הביאו לכאן את השחקנים הכי טובים בארץ," אמר אתמול גורם במועדון. "לא עברתם שלב בגביע אופ"א, עדיין לא ניצחתם בצורה מרשימה, אז לעזאזל, תרוצו. קיבינימט, בשביל לשחק מול נתניה לא צריך טקטיקה. אפשר גם להפסיד, אבל לא בצורה כזו מגעילה. שחקנים פה מקבלים ים של כסף ולא מביאים כלום למגרש. עד היום הלחץ לא הגיע לבית וגן, והשחקנים הרגישו בסרט הוליוודי רגוע. יכול להיות שמעכשיו הם יהיו חייבים לתת את הדם, כי האוהדים כבר לא יסמנו רק את המאמן. מהיום השחקנים צריכים להפנים שהכסף הגדול שהם מקבלים לא יהווה יתרון מבחינתם אם האוהדים יקלטו שהם הבעיה. יכול להיות שההלם בו הם היו מצויים בחדר ההלבשה אחרי המשחק, זו ההתחלה של משהו אחר שיהיה מכאן ואילך".
נא להמתין לטעינת התגובות
