מתחת לקו העוני
צרות לא חסרות לכדורעף הישראלי, ורוב הקבוצות מתקשות אפילו לעמוד על הרגליים. למרות כל הבעיות עונה חדשה נפתחת, בתקווה לעתיד טוב יותר. סקירה על קבוצות הליגה, על כל מה שחולה בענף, וגם כמה דברים טובים
קל זה לא יהיה. כמעט כל הצרות שחירבו את הכדורעף הישראלי בשנים האחרונות עדיין איתנו. רוב המועדונים קורסים, תשתיות כמעט ואין, וכסף יש עוד פחות. בערך חצי מקבוצות ליגת העל פותחות את העונה בלי כל יכולת או כוונה להתחרות. שש מעשר הקבוצות עדיין לא הצליחו למלא את מכסת שני הזרים המותרת, שליש מקבוצות הליגה מתחילות את העונה כלל ללא שחקני חיזוק זרים. ולא, ולמען הסר ספק, אין כאן התקפת של ציונית מתחדשת, אלא בעיקר קשיים לגייס תקציבים, ולא מדובר במליונים.
קצת פרופורציות. קבוצת כדורעף ממוצעת בליגה עולה פחות משכרו החודשי של ניקולה ווייצ'יץ אחד. 150 אלף דולר הופכים את המועדון למועמד בכיר לאליפות. הבעיה שגם את הסכומים הצנועים האלה מתקשים למצוא, בענף שרוב הקבוצות בו, וכמובן שהאיגוד עצמו, חיים על תמיכה ממסדית הולכת ומצטמצמת.
הסיפור הקשה של העונה מגיע מהפועל כפ"ס. אחת האגודות היותר יציבות בשטח, קבוצה עם מחלקת נוער יצרנית שסיפקה לאורך השנים תוצרת לכל הליגה. בעונה שעברה, מבוססת על גרעין ישראלי צעיר, בניגוד למתאזרחים על סף הפנסיה ששיחקו מולה, כפ"ס עוד נאבקה על האליפות וזכתה בגביע. בקיץ התברר שהמועדון קורס תחת חובות של כמיליון שקלים.
הקבוצה עמדה על סף פירוק. בסופו של יום הגיע חנן שפגט, לשעבר מנכ"ל מכבי חיפה, כדי לנסות לעזור לייצב את המערכת. שגיא ברעם הסכים להמשיך לאמן, רק שהקבוצה פועלת ללא זרים ומהסגל של העונה שעברה נותרו 3 ניצולים בלבד. המוסר המוכשר
"ההחלטה להישאר לא היתה פשוטה", מסביר ברעם, כוכב נבחרת ישראל בעבר הלא מאוד רחוק, שגדל בכפ"ס בעצמו. "התלבטתי, אבל אני מרגיש שאני חייב משהו למערכת שגידלה אותי ולשחקנים שנשארו. אני מאמין ומקווה שיחד עם חנן שפגט נעשה צעד ראשון להבראת המועדון, כדי שבשנה הבאה נוכל לראות קבוצה ראויה במועדון מפואר כמו כפ"ס. בסופו של דבר הגלגל מסתובב כל הזמן. פעם אתה למעלה ופעם למטה, אבל אם תיפול ממנו, לא תוכל לחזור".
בהפועל המעפיל, עוד מעצמת ענק מהעבר, כבר רגילים לחיים ששגיא ברעם עומד לפגוש השנה לראשונה. כבר שנים הם מסתובבים בליגה עם תקציבים מגוחכים, משחקים עם מוסר וותיק, רביב שחר (37) מוקף בילדי הקיבוצים, שמשחקים בשביל הכיף. הקבוצה, שלא באשמתה, בקושי מגרדת מערכה במשחק, בטח שלא ניצחונות. אבל זה בסדר, גם אם יורדים ליגה, בסוף נשארים. פשוט כי אין קבוצות שמעוניינות במקום שלה.
השנה חוזר הביתה נסטור אפשטיין, עוזר מאמן הנבחרת בעבר, שמאמן בהצלחה את הנוער המקומי בליגת העל לבתי הספר. עכשיו הוא ינסה לעשות איתם ניסים בליגה של הגדולים. "שום דבר לא השתנה", מספר אפשטיין בכאב גלוי. "ממשיכים לגדל צעירים ולחכות שמישהו יתעורר ויבין את המשמעות של קבוצת כדורעף במקום הזה. הליגה מלאה בשחקנים שגדלו אצלנו וברחו כי אין לנו יכולת לשלם להם".
"גם לאחרים יש מעט, אבל לנו אין כמעט כלום. לדעתי, התקציב שלנו לא מגיע ל-150 אלף שקל, אבל כל הזמן יש תקווה שיגיעו ימים טובים יותר וכשאתה רואה שהילדים כל כך רוצים, אי אפשר לעזוב אותם". גם השנה המעפיל פותחת את העונה ללא זרים ועם 2 תיכוניסטים בשישייה. רועי אפשטיין, (כן, הבן של), תלמיד י"ב, והליברו אבישי אופיר, שעלה לפני חודש לי"א.
ובכל זאת, יש גם סיפורים קצת יותר מעודדים. בחלק העליון של הטבלה. 4-5 קבוצות בנו סגלים מאוזנים יחסית, בתקווה להיאבק בצמרת. האלופה עירוני קרית אתא אמנם לא השלימה את מכסת הזרים, אבל אתא, מועדון עשיר ומסודר במונחי כדורעף, תשלים סד"כ עם הזמן, תעשה את ההתאמות הדרושות ותתמודד על אליפות נוספת. עידן הרטמן, ששיחק בארזים רעננה, חזר הביתה ואלי אפרתי ממשיך.
מכבי ת"א שמרה על הבסיס הישראלי שלה עם אריאל הילמן, עומרי שוורץ ועומר רובינשטיין. המתאזרח הארגנטינאי, זורובסקי הרנן, אמנם נבהל מהמלחמה בצפון והחליט לא לחזור לארץ, אבל עומר דננברג הגיע מכפ"ס ושון פייגה, נכדו של אריה זלינגר ובוגר פנימיית המחוננים של מכון וינגייט, יתגברו את הצוות המקומי.
המוסר מרלון דה זופה מנזס, ששיחק לפני שנה בהוד השרון הצטרף למכבי, ובנוסף הוחתם מנחית ברזילאי ענק, אנריקה וורה דמיו (2.08), כשרון מבטיח על הנייר, ששיחק בליגה האטלקית השניה ונפצע. בהנחה שהוא יחזור לכושר, הקבוצה של זוהר בר נצר, שממשיך כמאמן, אמורה להתמודד חזק בצמרת הגבוהה.
הפועל מטה אשר החזירה את המוסר עידו כהן, שבעונה שעברה העדיף לטייל בחו"ל ולא לשחק כדורעף. גם במטה אשר לא סובלים מעודף תקציב, אבל אלי קליינשטיין הגיע מהוד השרון וזר אחד, סרגיי וליושקין, הוחתם. נועם כץ ימשיך כליברו, את הסגל ישלימו בוגרי מחלקת הנוער, כשהמטרה המוצהרת היא חזרה לפחות לארבע הגדולות. עופר שפאק ימשיך לאמן.
חיזוק משמעותי עשתה גם מכבי הוד השרון, שהחתימה את סרגיי ז'יבולוז'ני מכפ"ס, הזר הטוב ביותר ששיחק כאן בשנה שעברה. ג'קי גפט עבר מחצור. חצור אגב, עברה הפיכה, כשהמאמן המיתולוגי נתן בר, עזב את כסאו אחרי 19 עונות. עוזרו צחי אלבס, אחד הכוכבים הגדולים בענף בשנות השמונים והתשעים ימלא את מקומו. חצור נפרדת גם מאגדה נוספת, יניב בר נצר, וותיק הצברים בליגה, שפרש וישמש כעוזרו של אלבס.
בכלל, מהסגל של העונה שעברה נותרו רק 3 שחקנים, בראשם המוסר זיו בר נצר (כן, עוד אח) ורועי דננברג. הזרים החדשים של הקבוצה יהיו מיכאל וורייה ואיגור מאירושינצ'נקו. דורון גת, לשעבר שחקן המעפיל, חזר מפרישה, וגם עולה חדש ישן, גינדי ויאל, שהגיע מבלארוס.
ארזים רעננה שידרגה את עצמה, בתקווה להיצמד ככל האפשר לצמרת. רמת השרון, גם היא ללא זרים, תנסה בעיקר לשרוד בליגה, וכך גם העולה החדשה השניה, מועדון ספורט עילבון. דווקא בעילבון, בניגוד לנעשה ברוב הליגה, אפשר למצוא הרבה מאוד אופטימיות. הכפר יספק העונה נציגות גם בליגת העל לגברים וגם בליגת הנשים. מליארדים אין גם שם, אבל בעזרת אנשי עסקים מקומיים, והרבה מאוד אהבה לענף, הם כאן כדי להשאר.
המתאזרח סרגיי קוחטין, זקן השבט בליגה, הוחתם יחד עם מתאזרח נוסף שמטייל בליגה כבר הרבה שנים, מיכאל סופרון. עילבון היא אחת הקבוצות שכן החתימה שני זרים, וויטלי ירשוב ואנדרי פלמנוב, אבל הסיפור הכי מעניין שייך, מן הסתם, לסמען סמען, הקפטן וכוכב הקבוצה, שמתפקד גם כיו"ר המועדון וכמאמן קבוצת הנשים של עילבון.
נא להמתין לטעינת התגובות
