אפקט המונדיאל
לפי שגיא כהן, בתנאים הקיימים בכדורגל העולמי, עם נסיגת השמות הגדולים והעובדה שהכוכבים מעדיפים לשמור את הרגליים למשחקי הליגות, נבחרת אמביציוזית ומפוכחת כמו ישראל בהחלט יכולה לעשות דברים יפים
בעבר, כבר יצאנו עם אותה הרגשה בדיוק מהמשחקים נגד צרפת, אירלנד (פעמיים) ושוייץ (פעמיים,( כולם משחקים שבהם הנבחרת חזרה מפיגור, לעתים באופן דרמטי, אבל שיחקה כדורגל - וזה בעדינות - שקשה היה להתלהב ממנו. ובכל זאת, משחק אחרי משחק, מול יריבות שפעם היו מפרקות אותנו, בבית ובחוץ, נבחרת ישראל לא מפסידה.
ונדמה שאחרי שייחסנו את ההצלחה לתחת של גרנט ולחמסה של קשטן, הגיע הזמן שאולי ננסה להסתכל באופן קצת יותר רחב על מה שקורה כאן. ומה שקורה הוא שברמת הנבחרות (סקוטלנד מנצחת את צרפת ,0:1 מקדוניה מחזיקה את אנגליה על 0:0 בבית ואף אחד לא מרים גבה) יש נסיגה מתמדת של השמות הגדולים. תזכרו את המונדיאל: אפשר לחשוב איזה כדורגל גדול ראינו שם. ובתנאים האלה נבחרת בינונית, אבל אמביציוזית ומפוכחת כמו
נבחרת כמו רוסיה (בטח זו של אתמול, שנראתה כמו חבורת ידוענים שעושה טובה ומגיעה למשחק ראווה; רוסיה ביצעה פחות מ10- עבירות, עד כדי כך השחקנים שלה שמרו על הרגליים) זקוקה למתנות מהיריב. וברגע שישראל הפכה מנבחרת שמחלקת מתנות לנבחרת שמחלקת מתנות במשורה (גול במתפרצת, דקה חמישית, במשחק חוץ, בהחלט נחשב שי נאה), היא הפכה לנבחרת שיש לה סיכוי.
אז נכון, לנבחרת שלנו יש בעיה קשה בעמדת הקשר האחורי עושה המשחק (יש לה שלושה קשרי 50/50 נהדרים, אבל לא קשר אחורי אמיתי), מה שגורם לכך שהמשחק שלה לא שוטף, והוא גם לא ישטוף. אבל כשהיא מנצלת את הנחישות והביטחון המצטברים, היא יכולה לצאת ממוסקבה, אפילו ביום שבו להגיד שיוסי בניון שיחק זה בערך כמו להגיד שבינת ג'בל בידינו, עם תוצאה נהדרת.
נבחרת ישראל הנוכחית, בדיוק כקודמתה, היא נבחרת עם שתי רגליים על הקרקע, ובכדורגל הנבחרות של היום זה מספיק כדי להשלים רצף חלומי של 13 משחקים רשמיים בלי הפסד. שאפו.
שתי רגליים על הקרקע, נבחרת ישראל
צילום: רויטרס
נא להמתין לטעינת התגובות
