קבוצה ביום, מינסוטה טימברוולבס: הילד בן 30
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: שנות האיכות של קווין גארנט הולכות ומתמעטות, אבל במינסוטה לא עושים כלום כדי לעזור לו להתקרב לצמרת
נוסדה: ב-1989 הצטרפה לליגה, יחד עם אורלנדו. גנבה מדטרויט את ריק מאהורן בדראפט ההתרחבות, ובכך תרמה בעקיפין לאליפויות הראשונות של שיקאגו.
אולם: הטארגט סנטר, 19,006 מקומות.
בעונה הקודמת: 33 נצחונות, 49 הפסדים ועוד עונה שבה גארנט צריך היה להיאבק על האליפות, ובמקום זה נאבק בדיכאון על איך שהקבוצה שלו נראית, ועל איך אפילו למעמד הלוזרי של פט יואינג או בארקלי הוא לא יגיע – החבר'ה ההם לפחות ביקרו בגמר הליגה פעם אחת בקריירה.
כשמסתכלים על הקבוצה שיש במינסוטה, סיכום הקיץ שעבר לא צריך להתחיל במה שקרה, אלא במה שלא קרה. והאמת היא, שלא קרה שום דבר. קווין גארנט הזדקן בעוד שנה, כמה שחקנים הגיעו, כמה עזבו, אבל בסופו של דבר, לא בוצע אף מהלך שיכול לשכנע את הכרטיס הגדול שהקבוצה הזו הולכת לאיזשהוא מקום שיאפשר לו להגיע למאבק אליפות בשנים הקרובות.
כבר לא ילד, גארנט. במהלך העונה הקרובה הוא יהיה בן 31, עם גוף שעבר 13 שנות התעללות בליגה הטובה בעולם, ואת קולות התסכול שלו אפשר היה לשמוע למרחקים, בעיקר דרך השמועות על מעבר קרב, כולל כל מיני שיחות עם חברים לקבוצה בשבועות האחרונים. שיקאגו, לוס אנג'לס, אפילו ניו יורק הוזכרה במועמדות,
הנהלת הטימברוולבס החליטה למרקר את קו החוץ של הקבוצה עם לורד צהוב ועבה, בתור הנושא העיקרי לטיפול. מארקו יאריץ' היה אכזבה גדולה בעונה האחרונה, טרוי האדסון המשיך לצנוח ביכולת, רשארד מקנטס לא הלהיב, ועל ריקי דייויס לבדו לא בונים קו חוץ. ועדת החקירה שהוקמה הצביעה על צורך נחרץ בשחקנים נמוכים, אבל נדמה שקצת הגזימו שם, בארץ אלף האגמים. גארדים זה חשוב, אבל האם היא באמת צריכה שישה גארדים בכירים?
מינסוטה היתה הראשונה לשבות את ליבו של מייק ג'יימס, בכיר המלפפונים בעמדת הרכז בעונה החולפת, שהגיע בהעברה חופשית מטורונטו. את בחירת הדראפט שלהם, ברנדון רוי, שלחו שם לפורטלנד עבור הרוקי רנדי פוי, סוג של דווין ווייד קטן ומאוד-מאוד מוכשר. אז עכשיו למינסוטה יש עומק מרשים מאוד בעמדות 1-2, שכולל מעבר לפוי וג'יימס גם את האדסון, דייויס, יאריץ' ומקנטס (שנפצע, ולא ברור אם ישחק בעונה הקרובה) – עומק שיתן לפוי מסלול הרצה חלק אל תוך המקצוענות, ולקבוצה הרבה מאוד ביטוח למקרה שהוא יתקשה להשתלב, אבל באופן מפתיע, אף אחד במינסוטה לא שם לב לכך שמארק בלאונט הוא הסנטר הטבעי היחיד בכל הסגל. אין עוד מלבדו.
פלוסים: אף שחקן משמעותי לא עזב את מינסוטה בפגרה, לעומת לפחות שניים משמעותיים שהצטרפו (פוי ומייק ג'יימס), שניים שנותנים למינסוטה כוח אש אדיר בעמדות הגארדים. דייויס, מקנטס, ג'יימס ופוי – כולם מסוגלים להוריד חלק גדול מאוד מעומס הקליעה שנפל על גארנט, ולאפשר לו להשתחרר לעשות את הדברים הקטנים שהוא עושה כל כך טוב – להתמקד בריבאונד, בהגנה, ולתת לברכיים הכואבות כמה דקות מנוחה (אחרי ששיחק בעונה שעברה 39 דקות לערב). העומק בחוץ יאפשר למינסוטה לנסות ולשחק עם סטים של שלושה גארדים, כשגארנט ואדי גריפין משחקים בעמדות הפנים, ולהציג חמישיה מהירה ואתלטית, שתיצור בעיות מצ'אפ לכל קבוצה בליגה.
מינוסים: מייק ג'יימס? זו הבשורה הגדולה לקווין גארנט? נכון שהבחור נתן בעונה שחלפה לה 20 נקודות למשחק, אבל זה היה בטורונטו, בלי כלום לידו ובקבוצה איומה ונוראה, ואסור לזכור שהבחור הזה הוא אמנם אינסטנט אופנס, אבל כמו שאמר בארקלי, בשני צידי המגרש. אין על מה לדבר בנושא הגנה מקו החוץ – חבל לבזבז מילים, כי אין דבר כזה השנה. הרבה מאוד גארדים ופורוורדים נמוכים יש, אבל כשעוברים להסתכל על קו הפנים של מינסוטה, מוצאים שם את צמד המארקים – בלאונט ומאדסן – ואף אחד מהם לא אמור לפתוח בחמישיה של קבוצה שמחפשת פלייאוף במערב.
מאמן: דוויין קייסי יפתח את העונה השניה שלו בקבוצה, אחרי שהחליף בעונה שעברה את קווין מקהייל, הג'נרל מנג'ר, שכנראה החליט שמספיקים לו הכשלונות מעמדת הניהול, הוא לא צריך להוכיח שגם לאמן הוא לא ממש יודע. הבחור הצליח להוציא מהסגל עונה בינונית במקרה הטוב, כזו שאין הרבה מה לומר עליה. מוח כדורסל גדול הוא בוודאי לא. 33 נצחונות, 49 הפסדים, 40 אחוזי הצלחה בעונה הסדירה.
שימו לב: אם יש סיבה לכך שהפנים של מייק ג'יימס ייראו יותר ויותר מודאגות ככל שהעונה תתקרב, קוראים לה רנדי פוי. האיש עם שם המשפחה השלילי-משהו עשוי ובהחלט יכול לנשל את הג'יימס ממקום החמישיה שלו, ולהטיס אותו לאסוף פירורי דקות מהספסל. פוי הזכיר במהלך קריירת המכללות שלו את ווייד מבחינת סגנון המשחק שלו. כמו ווייד, גם פוי הוא קלעי נמוך, שיכול לנהל את המשחק, אבל מצטיין בתור סקורר חסר אלוהים, שמשתמש בשילוב של כוח, זריזות ואתלטיות בשביל להגיע לטבעת ואל הקו. הבעיה של פוי לא תהיה קווין גארנט, שישמח לעוזר קטן, וגם לא מייק ג'יימס – היא עשויה להיות ריקי דייויס, שלא הפסיק לזרוק מאז שהגיע למינסוטה. העונה של קייסי תיפול, בין היתר, על היכולת שלו לגרום גם לדיוויס וגם לפוי לשחק עם כדור אחד, ולתת גם למר כרטיס גדול להרטיב את המקור מדי פעם.
אני זה רק לשאול שאלה: אם קווין גארנט עובר עוד עונה של 30 נצחונות, האם צער בעלי חיים יוכלו לדרוש את שחרורו המיידי?
אופטימי: פוי עובר לחמישיה כבר אחרי עשרה משחקים ומראה למה הוא נחשב לסקורר הטהור הטוב בדראפט, ריקי דייויס מחליט שהוא רוצה לנצח משחקים ולא רק להשיג את הטריפל-דאבל המיוחל, קווין גארנט פורח אחרי השיבוץ-מחדש בעמדת הסנטר. המעבר לסגנון משחק מהיר א-לה פניקס סוחף את מינסוטה לשולי הפלייאוף, והופך אותה לקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בסיבוב הראשון.
פסימי: אחרי פתיחת עונה של 4 נצחונות ו-15 הפסדים קווין גארנט מתראיין בבכי ל-ESPN. ומבקש שיעזרו לו לצאת משם, כי הוא כבר באמת לא יכול. מייק ג'יימס נותן הדגמה בצורה ובשיר למונח "להיט של עונה אחת", דייויס עושה שלוש פעמים דאבל במשחק אחד ומחליט שזה מספיק לו, קווין מקהייל שולף עוד טרייד מהשרוול, ומינסוטה מגלה שאגם הוא לפעמים מילה יפה לביצה, וממשיכה לשקוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
