קבוצה ביום, טורונטו רפטורס: מה, זה יורוליג?
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: טורונטו ראתה שעם שחקני NBA לא הולך לה, אז היא הביאה את מיטב כוכבי אירופה. גם אם זה לא יצליח, יהיה מאוד מעניין
נוסדה: 1995, כטורונטו רפטורס.
אולם: אייר קנדה סנטר, 19,800 מקומות.
אליפויות: אין.
בעונה הקודמת: 27 נצחונות, 55 הפסדים, 32.9 אחוז הצלחה, פתחו את העונה ברצף הפסדים מזעזע ומן הסתם גם לא הגיעו לפלייאוף.
רק מלחשוב בכמה שפות כריס בוש יצטרך להגיד "סליחה, מי אתה?" ביום הראשון של מחנה האימונים, אפשר לחטוף סחרחורת. בואו נראה: אנדריאה ברניאני מעדיף שיפנו אליו באיטלקית, חורחה גרבאחוסה דווקא בספרדית, ראשו נסטרוביץ' ואורוס שלוקאר שולטים בסלובנית, ולמרות שאנתוני פארקר אמריקאי, אם בוש ינסה לצעוק לו בעברית "אח שלי, מה מצב גבר גבר?", כנראה שאיי.פי יסתובב. הרגל שכזה.
מאז שהגיע מאוריציו ג'רארדיני מבנטון טרוויזו לתפקיד סגן הנשיא, וחבר לבריאן קולאנג'לו, הרפטורס החליטו לסטות מהדרך שלהם, שהובילה לשום מקום, ולקחת מסלול אחר לחלוטין. שבועות רבים לפני ששוב הוכח כי הכדורסל האירופי כבר לא מפחד מהאמריקאי, הצמד קולאנדיני הוציא לדרך את פרויקט היורו-רפטורס, או, אם תעדיפו לקרוא לזה ככה, ה"טו-פרונטו".
כריס בוש אחד נהדר באמצע, טי.ג'יי פורד אחד מהיר וקבוצתי בפוינט גארד, ומסביבם כוכבי יורוליג. ברניאני, בחירה מספר 1 בדראפט מבנטון, הושווה לנוביצקי מצד אחד ולניקולוז צקיטישווילי מצד שני; גרבאחוסה, עם הגובה והשלשות שלו, יכול להיות נשק קטלני במיוחד ב-NBA; ופארקר ביסס את מעמדו כשחקן הטוב באירופה. כל אלה מצטרפים לחוסה קלדרון שכבר היה שם קודם. הכי ילדי כל העולם באים להתארח, לא?
לרפטורס, על הנייר, לא היה הרבה מה להפסיד אחרי עונה מדכאת במיוחד, אבל למעשה היה להם ועוד איך: אחרי ההימלטות מקנדה של טרייסי מגריידי ווינס קרטר, עזיבה של כריס בוש היתה שולחת את הרפטורס לאבדון ואולי סוגרת, מעשית, את הבאסטה של הכדורסל המקצועני בקנדה לעת עתה. הרכישה
האדם היחיד שאולי עוד יכול לפגוע בניסוי הזה הוא דווקא המאמן, סם מיצ'ל. אמנם מייק ג'יימס וסקיפ אלסטון כבר לא כאן ואין לו עם מי להתעמת, אבל תסמכו על מיצ'ל שהוא כבר ימצא. כשחקן ותיק הוא היה מנטור ואוטוריטה, כמאמן הוא פשוט איש עם פתיל מאוד מאוד קצר. אם לא תהיה לו סבלנות להסביר לכל החדשים שב-NBA משחקים 48 דקות ולא 40, למשל, קולאנג'לו יכול להראות לו מהר מאוד את הדלת, ולהביא במקומו איזה אטורה מסינה, או משהו עם ביץ' בסוף. אולי את ז'ליקו אובראדוביץ'. אם כבר מישהו אמוציונלי על הקווים, לפחות שיהיה מאירופה.
פלוסים: בוש הוא אחד משחקני הפנים הטובים ביותר ב-NBA, נקודה, אין סימן שאלה. 22.5 נק' ו-9.2 ריב' לערב בעונה שעברה הם הוכחה אחת מני רבות. מו פיטרסון יכול להתפרץ בערב נתון ל-25 נקודות, ג'ואי גרהאם הראה הרבה פוטנציאל בעונת הרוקי ופרד ג'ונס היה נקודת אור די נדירה באינדיאנה. סקטור הקליעה מבחוץ ישתפר עם הרכישה של גרבאחוסה, פארקר, ג'ונס וקריס האמפריז. פורד הוא אחד ממריצי המתפרצות הטובים בנמצא, אם כי סטיב נאש, שהריץ את הראן-אנד-גאן בקבוצה הקודמת של קולאנג'לו, הוא עדיין לא.
מינוסים: הגנה, הגנה, הגנה. בעונה שעברה הרפטורס לא היו מסוגלים לשמור על נעל בית מפרווה. עכשיו חצי קבוצה בכלל באה מאירופה, שם המשחק שונה לגמרי, החוקים אחרים במקצת וסם מיצ'ל לא נראה כמו ליהוק אידיאלי לאחד שישים דגש על הגנה איזורית. שלא לדבר על כך שברניאני הרזה הולך לאכול הרבה דאנקים לפרצוף, ולא יהיה לזה טעם של לזניה. אולי במקום האחרון בליגה באחוזי שדה ליריבות (49.1 בעונה הקודמת) הם כבר לא יהיו, אבל גם את שיקגו הם לא ממש יזכירו בקטגוריה הזו.
שימו לב: לאנתוני פארקר אתם תשימו לב בוודאות, אנדראה ברניאני יקבל די הרבה מאור הזרקורים, אבל מי שיכול להפוך לאחת הגניבות של הקיץ הוא דווקא גרבאחוסה, "שחקן הפורנו" בכינויו הטרי. כבר מזמן לא הגיע ל-NBA רוקי עם ניסיון כל כך עשיר, ויכולת לשרוד בכל מצב. הוא לא מפחד מאף אחד, והצליפות שלו מבחוץ יכולות להוריד הרבה מהלחץ שיש על בוש מתחת לסל.
מאמן: סם מיצ'ל בן ה-43 מתחיל עונה שלישית ברפטורס, עם מאזן מצטבר של 104:60, אחוז הצלחה של 36.6 ואפס משחקי פלייאוף. כדאי לו להתקרב השנה לפחות להתמודדות על הפלייאוף, אם הוא לא רוצה מישהו אחר בפיסקה הזו בעונה הבאה (או הרבה יותר מוקדם).
אני זה רק לשאול שאלה: האם הרפטורס למדו את כל הלקחים מרגע השפל של העונה שעברה, וישמרו הפעם בצורה קצת יותר טובה על ניקולה וויצ'יץ' ושרון ששון?
אופטימי: הרפטורס מצליחים לשכנע את דייויד סטרן שמקומם לא ב-NBA, בטענה שהם צריכים לעשות מחקר על הכדורסל האירופי כדי להכשיר את נבחרת ארה"ב לבייג'ין. הם הופכים לטרוויזו רפטורס ומנצחים את פנתינאייקוס בגמר היורוליג באתונה, בדרך לתואר ראשון בתולדות המועדון. בוש מסכם בראיון לגאזטה דלו ספורט: "זה לא אני, כל הקבוצה ניצחה. עכשיו תביאו איזה ספגטי אלפרדו טוב".
פסימי: מיצ'ל הולך הביתה בסוף דצמבר עם מאזן של 24:6, אבל עכשיו הוא לפחות יכול להוציא שיחון קללות אנגלי-ספרדי-איטלקי חדש. בדרכו החוצה הוא גם מיישם, וצועק לקולאנג'לו "וופנקולו!".
נא להמתין לטעינת התגובות
