קבוצה ביום, ניו יורק ניקס: אפטר שוק
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: ניו יורק הצליחה להיפטר מלארי בראון, אבל קשה להאמין שאייזיאה תומאס יפיח חיים בערימת האגו זוללת הדולרים
אליפויות: שתיים (1970, 1973), אבל עדי הראייה לכך שהן באמת התרחשו הולכים ומתמעטים בהתמדה.
בעונה הקודמת: 23 נצחונות, 59 הפסדים, 28.0 אחוז הצלחה. איבדו תקווה לפלייאוף שתי דקות אחרי שהעונה התחילה, ומאז המצב רק הלך והידרדר.
ניו יורק ציינה בקיץ של 2006 את יום השנה לאסון שהשאיר צלקת על פניה של העיר, שהותיר חותם בלתי ניתן לתיקון על אחד הסמלים שלה, שגרם לנזק שיהיה קשה לתקן בשנים הקרובות: החתמתו של לארי בראון כמאמן הניקס.
תכנית הפעולה של אייזיאה תומאס בעונה הקרובה תהיה כנראה כזאת: לכתוב על הלוח לשחקנים "תחשבו שאתם משחקים נגד לארי בראון", ואז לשחרר את הרסן ולשלוח אותם לפרקט בקריאות 'סיבו!' קצובות. מאז פרש ממשחק פעיל ונרשם בדברי ימי הליגה כאחד הרכזים הגדולים בכל הזמנים, הוא הפך לאחד המנהלים הגרועים שביניהם. אחרי שפירק את ה-CBA ולא הצליח באינדיאנה, הוא הצליח ליצור במדיסון סקוור גארדן כג'נרל מנג'ר אסופה של אגואים ענקיים, חוזים שמונה-ספרתיים, צפיפות בלתי נסבלת של שחקנים על אותה בלטה ופסיכים על כל הראש. בראון ניסה ליצור מהתרכובת הזו עוגה, אבל מהר מאוד הוא הבין שהמתכון לא יעבוד. אז הוא התחיל ברוטציה בלתי אפשרית, שינה את החמישיה הפותחת בממוצע פעם בשני משחקים, והפך את המדיסון סקוור גארדן למקום אומלל.
בשלב מסוים היה ברור שזה או סטפון מארברי או לארי בראון. שניהם ניו יורקרים בנשמה, שניהם שנויים במחלוקת, אבל על התווית של לארי כתוב "מיסטר פיקס איט" ועל זו של סטפון "מיסטר הכל נהיה טוב יותר
בגזרת הרכש, קשה למצוא אופטימיות. הדראפט הביא לניקס רכז (מארדי קולינס) שספק אם יקבל דקות גם באימונים, ואת ריינאלדו בולקמן, שלא יודע לעשות שום דבר שקשור לכדורסל, אבל כנראה שיודע לנשוך ולהיאבק על כדורים אבודים. הסטטוס הזה יהפוך אותו אוטומטית לאחד מחביבי הקהל, ואולי אפילו יקנה לו כמה דקות משחק, כי אייזיאה מבין (?) שאדישות ואנוכיות, מאפייני החומר הנוכחי של הניקס, לא מובילים לשום מקום. ג'ארד ג'פריז חסר התועלת הגיע מוושינגטון, כמובן שבמחיר מופרך. נסיונות טריידים כמעט הביאו את כריס וובר, ובאמת, לניקס חסרים עוד שחקנים מעבר לשיא, עם חוזה ענק ובעיה בריאותית בולטת. בקיצור, אי-העברתו של וובר נראית כמו הצעד המבריק ביותר שעשו הניקס הקיץ, וגם זה, כנראה, רק בגלל שהבעלים, ג'יימס דולן, ביקש מאייזיאה בעדינות להפסיק לבזבז.
פלוסים: זה קצת מצחיק, הקטגוריה הזו בהקשר של הניקס, כי באמת שיש להם מספיק כלי נשק: המון המון סקוררים (מארברי, פרנסיס, קרופורד, ג'יילן רוז), סנטר מצוין בפוטנציה (אדי קארי) ועוד אחד מבטיח (צ'אנינג פריי), פורוורדים לוחמים (דייויד לי, מאליק רוז ועכשיו גם בולקמן) ואפילו אלוף הטבעות (נייט רובינסון). אבל בלי כימיה, ובלי היררכיה, כל זה לא שווה כלום. "הרכבתי את הקבוצה שלנו ב-NBA Live, ואנחנו די טובים", אמר ג'יילן רוז. זהו, שבמשחקי מחשב באמת לא צריך כימיה ולא צריך מאמן. אבל עקרונית – ב-123 מיליון הדולרים שהקבוצה הזו עולה, יש מספיק שחקנים שיודעים לשחק כדורסל, גם אם על הפרקט לא תמיד רואים את זה.
מינוסים: אף רכז טבעי, כזה שרוצה קודם למסור. אף שחקן שמעוניין לשמור בקו האחורי, פרט לרובינסון. מקרים מועטים בלבד של הליכה על היד החמה, ולא על היד שמכדררת במקרה (ושלא במקרה) באותו רגע. אף שחקן לא ממש יודע מה מקומו בסגל. ואם רוצים לעשות טריידים, אף ג'נרל מנג'ר שפוי לא ייגע באף אחד מהחוזים הגבוהים. לניקס היו דווקא שחקנים עם חוזה נמוך שהראו קצת יעילות, כמו הרוקיז וג'קי באטלר, אבל באטלר, הסנטר הנמוך והלוחם, עבר לסן-אנטוניו.
שימו לב: נמליץ על רנאלדו בולקמן, כי אין הרבה אנשים אחרים בניקס שראויים לתשומת לב, ודאי שלא חיובית, ובכל מקרה מעטים יקבלו כדורים. דווקא בגלל זה בולקמן צריך להתבלט. אם הייאוש לא יכריע אותו קודם הוא צריך להיות סוג של אנרג'ייזר, כזה שיזנק ליציעים וידרוך גם על ספייק לי כדי להציל כדור אבוד. לפי המסורת שהתחילה עם הרוקיז בשנה שעברה, בשלב מסוים אחד הזינוקים האלה ייגמר בתוך הברך של אדי קארי.
מאמן: תומאס בן ה-45 מתחיל קדנציה שניה ועונה רביעית על הקווים, לראשונה בתפוח הגדול. באינדיאנה, בשלוש עונות בתחילת העשור, הוא רשם 53.3 אחוזי הצלחה (מאזן 115:131) אבל הודח שלוש פעמים בסיבוב הראשון בפלייאוף. עם הניקס הוא חותם על הישג כזה גם השנה.
אני זה רק לשאול שאלה: אחרי שמארברי הוציא נעל חדשה במחיר זול – האם אייזיאה תומאס ינסה לשפר את תדמיתו הציבורית, כשיבקש שהקנס שהניקס משלמים על חריגות תקרת השכר יועבר לצדקה?
אופטימי: השחקנים באמת מאמינים שהם משחקים כל ערב נגד לארי בראון, ומצליחים לגרד כ-35 ניצחונות העונה.
פסימי: שבעה טריידים, שישה רכזים, חמש תקריות משמעת, ארבע הרחקות, שלוש תבוסות ב-40 הפרש, שני מאמנים מפוטרים, 50 מיליון דולר פיצויים ללארי בראון, 149 מיליון דולר סך משכורות בקיץ 2007 ובחירה מס' 1 בדראפט, 1 בדראפט, 1 בדראפט, 1 בדראפט, 1 בדראפט, שעוברת לשיקא-אאגו.
נא להמתין לטעינת התגובות
