גונבים לנו את הכדורגל
ישי רוזנבאום חושב שחייבים להגביל את מבול הכסף שנשפך, אחרת פרשת השחיתות באנגליה תהיה רק קצה הקרחון
יש תחושה שמנסים לקחת לנו את הכדורגל, או ליתר דיוק את החדווה מכדורגל, את האמונה התמימה ביושרה הספורטיבית שאנחנו כל כך אוהבים לקדש. פעם אלה בוסים מדושנים שמשחדים שופטים, פעם אלה כרישי הימורים שמפתים שחקנים ופעם אלה סוכנים ממולחים שגוזרים קופון שמן (ובעברית יפה 'שוחד') על העברות שחקנים.
התופעה לא חדשה, אבל התחושה היא שזה רק ילך ויגבר בעתיד, ילך ויתעצם. זאת מכיוון שכלכלת הכדורגל לא מראה סימנים של דעיכה, אלא בעיקר של צמיחה מטורפת. ככל שיותר ויותר כסף ייכנס לשוק הזה, כך תגבר תאוות הבצע וכך יהיו עוד ועוד מקרי שחיתות ובסכומים גדלים והולכים, שלידם ה-140 אלף ליש"ט שקיבל לכאורה קרייג אלרדייס על עסקאותיו, ייראו כמו גרעינים בשוק.
אתה מביט סביבך
ושואל מה קורה פה: שחקנים מרוויחים בשבוע את מה שאתם ואני לא מרוויחים בשנתיים, חוזי הטלוויזיה תופחים, תעשיית ההימורים מגלגלת מיליארדים, חולצה מקורית של קבוצה כמו ברצלונה נמכרת בסכום שיכול להאכיל משפחה בעולם השלישי במשך חצי שנה, מועדוני פאר (אמרנו ברצלונה?) פותחים אתרי אינטרנט בסינית ומקימים תחנות טלוויזיה בהודו, וכדי לממן את כל התעשייה האדירה הזאת, גם אנחנו נדרשים לשלם – אם במחיר המאמיר של כרטיסי כניסה למשחקים, ואם בתשלומי פיי-פר-ויו למיניהם.
כשכל כך הרבה כסף מעורב בעניין, אין פלא שנמצאים אנשים המתפתים לרמוס את החוקים כדי לשלשל קצת ממון לכיסם. אין פלא גם שנמצא הכסף בשביל 'לשמן' אותם, ואין תימה שיש מי שמוכן לשלם להם את השחור-שחור הזה – וכל זה כדי לעשות עוד כסף כמובן. חייבת להימצא הדרך לעצור את הדהירה הזאת או לפחות להגביל אותה. כולנו אוהבים למלמל מנטרות בדבר נפלאותיו של השוק החופשי, אבל אפילו בארה"ב המגה-קפיטליסטית למדו שכדי לשמור על התחרותיות והספורטיביות חייבים לרסן את כלכלת הספורט. מתי גם באירופה?
סם אלרדייס, קצה הקרחון
צילום: אי-אף-פי
נא להמתין לטעינת התגובות
