"מוריניו הישראלי" כובש את אוסטרליה
מירון בלייברג, פעם ילד טוב הכרמל וקשר בנוער של מכבי חיפה, מוביל את קווינסלנד רואר בצמרת הליגה האוסטרלית הלוהטת. הוא משתכר 400 אלף דולר לעונה, יש לו 30 אלף צופים בכל משחק, ואחרי כל משחק אוהדות מתחננות בפניו לחתימה. "בקווינסלנד לבדה יש חמישה מיליון תושבים, כך שאני כמו מאמן נבחרת ישראל", מספר בלייברג בחיוך ביום בו ניסו לשדך לו את מכבי יפו ומכבי הרצליה
הליגה המקצוענית באוסטרליה, "יונדאי אוסטרליה ,"A בת שמונה קבוצות, הוקמה רק לפני שנה וחצי במטרה למנוע בריחת כשרונות לאירופה, וצוברת תאוצה בקצב מסחרר. כל קבוצה מייצגת מדינה בתוך אוסטרליה ואחת מייצגת את ניו-זילנד. אחרי הצלחת הסוקרוס במונדיאל, הליגה כבר מזנבת ברוגבי מבחינת פופולריות ולפני שבוע, לדוגמה, הגיעו 40 אלף צופים למשחק בין מלבורן ויקטורי לפ.צ. סידני. מכירות הכרטיסים הכפילו את עצמן בתוך שנה. הקבוצה שמאמן בלייברג היא קווינסלנד רואר. משחקת בכתום כמו בני יהודה, מרוחקת ממלבורן 2,000 ק"מ, ומדורגת במקום השני המפתיע
בתום ארבעה מחזורים.
ויש עוד קשר ישראלי לענף: הבעלים של הליגה הוא יהודי וישראלי לשעבר בשם פרנק לואי ,(72) הנחשב כיום לאיש העשיר באוסטרליה, ובבעלותו 700 קניונים באוסטרליה ובארה"ב. הוא נולד בצ'כוסלובקיה, עלה לארץ אחרי מלחמת העולם השניה ונלחם במדי גולני במלחמת העצמאות. ב1952- עזב לאוסטרליה לעבוד כנהג משאית. כיום הונו נאמד ביותר מ4.2- מיליארד דולר.
"שיחקתי עם ברוך ממן ויוסי קרמר בנוער של מכבי חיפה," מספר בלייברג בראיון למעריב, "לא הייתי מספיק טוב להגיע לבוגרים, וגם עשיתי קורס חובלים בצבא שהרס לי את הקריירה. בנבחרת חיל הים שיחקתי עם אדיר שמיר ויצחק מימוני, כוכבי הפועל כפ"ס. למדתי באוניברסיטה ועשיתי קורס מאמנים בווינגייט. ויקו חדד, בין היתר, היה חניך שלי." ממן זוכר בחור עדין נפש, עם עיניים כחולות שבולטות מקילומטר. "מירון היה בחור סימפטי, כרמליסט," מספר ממן המופתע, "רגל שמאל אדירה. הכדורגל בא לו ככה בדרך, כי הוא ממשפחה אמידה. קצת בילויים, קצת כדורגל. אני ממש מבסוט לשמוע על ההצלחה שלו."
אחרי שהשתחרר כקצין מחיל הים, טסו בלייברג ואשתו לירח דבש באוסטרליה, ומכאן, ממש במקרה, התחיל סיפור הסינדרלה. אלימלך: "הם הגיעו למלון במלבורן, מירון שמע שיש איצטדיון סמוך וניגש לבקר. הוא פגש שם שדר טלוויזיה מקומי מפורסם, היורם ארבל של אוסטרליה, וכשנשאל למעשיו, הוא ענה שהוא מאמן כדורגל. השדר סיפר לו שבנוער של מלבורן מחפשים מאמן, והציע לו את הג'וב." בלייברג לקח, ואלימלך ממשיך: "אחרי כמה משחקים בנוער, התברר לבוגרים של מלבורן שלמאמן הקרואטי אין אשרת כניסה. מירון הוקפץ לבוגרים זמנית, ניצח פעמיים, הקרואטי הגיע ובלייברג חזר לנוער, אבל אז, הקרואטי לא הפסיק להפסיד".
במשחק גביע אחד הכל השתנה. מלבורן פיגרה 2-0 במחצית והבוס המקומי, סוג של מאפיונר איטלקי, נכנס במחצית לחדר ההלבשה, ראה את בלייברג יושב לצד המאמן, ובלי למצמץ פיטר את הקרואטי באותו רגע. "מעכשיו אתה מאמן את הבוגרים," הודיע חגיגית לבלייברג, "תעלה למחצית השניה." מלבורן ניצחה ,2-4 ובלייברג
"מלבורן היתה אמורה לשחק באינדונזיה, לבלייברג לא היתה אשרת כניסה," מספר אלימלך, "הסיפור פורסם בעיתונות, ואז מתקשר אליו שר החוץ האוסטרלי, ומעניק לו דרכון מקומי כדי שיוכל להיכנס."
אחרי ההצלחה במלבורן, עבר לאמן את היידלברג בליגה הישנה NSL וזכה באליפות הליגה בבריסביין עם שתי קבוצות: נורת' סטאר וקווינסליין ליון. בלייברג הצליח באוסטרליה גם כאיש עסקים, והוא בעל תחנת דלק ומפעל לשטיחים, שאשתו מנהלת. הזינוק המחודש לצמרת הגיע ב,2005- עם ההחלטה על הקמת הליגה המקצועית. בלייברג עבר עונה ראשונה לא קלה בקווינסלנד, עם מקום שישי ומחוץ לפלייאוף. הוא הירבה להחליף הרכבים, התקשה למצוא חלוץ ומסביב קראו להחליף אותו בפרנק פארינה, כוכב נבחרת אוסטרליה לשעבר. מצד שני, הכדורגל שלו נחשב להתקפי ולאטרקטיבי ביותר בליגה.
בלייברג הופתע מהטלפון ממעריב: "אני רגיל שמתקשרים מה"הראלד סאן," מה"אייג,"' מהטלוויזיה. פארינה אימן בנבחרת אוסטרליה, פוטר לפני המונדיאל וכבר חיכה להחליף אותי, אבל באופן מדהים, כל העיתונות התגייסה לטובתי." אלימלך ממשיך: "העיתונאים אוכלים ושותים איתו, מתים עליו, אבל גם שולפים סכינים מהר מאוד. מעט מאוד סבלנות, אפילו פחות מבישראל. מצד שני, שדרני הטלוויזיה רודפים אחריו, הוא נראה כמו דוגמן." בפברואר האחרון, בתום ישיבת הנהלה בה הוחלט להשאירו, הפתיע בלייברג ולעיני עשרות עיתונאים, הודיע ליו"ר, ג'ון ריבוט, שיש לו עוד שתי הצעות לאימון. ריבוט נכנס להלם זמני, אבל התעשת והודה: "אנחנו חייבים לבלייברג הרבה. בזכותו הגענו למה שאנחנו היום."
ההשוואות למוריניו הגיעו בזכות הפה הגדול, וכתב ה"אייג"' האוסטרלי, מייקל לינץ,' מספר: "אצל העיתונאים הוא מספר .1 כשהוא טועה, הוא מודה בכך. כשקבוצתו משחקת רע הוא אומר את זה. הוא החלום של כל עורך במדור הספורט." בלייברג מסכים: "הכדורגל כאן ברובו אנגלי, ואני משחק כדורגל חצי-ישראלי עם הנעת כדור על הקרקע. מאמנים אנגלים, כמו טרי בוצ'ר בפ.צ. סידני, מדברים בצורה בנאלית ומשחקים .2-4-4 אצלי זה אחרת, לא רגילים לזה כאן. וזה מדהים, יש כאן 30-20 אלף איש במשחק, לא כמו דרבי בפ"ת. אחרי כל משחק אני צריך להישאר לחלק חתימות לאוהדים ואוהדות. על חולצות, גופיות, נעליים, חזיות."
גם מדיניות הרכש שלו שונה. לא שמות גדולים, מושכי קהל ומעבר לשיא, אלא שחקנים אלמוניים יחסית, אבל כאלה שנותנים תפוקה. הוא פעיל מאוד בתחום, ויש לו רשת סקאוטינג נרחבת, כשאלימלך עוזר לו במעקב אחרי שחקנים באירופה. יש שם אחד שחורג מהכלל הקודם: גבריאל באטיסטוטה. באטיגול הודיע שהוא מתכוון לרדת לאוסטרליה, בלייברג יצר קשר עם הסוכן של הארגנטיני וזה הבטיח לו שאם יחזור מהפרישה, הוא הולך רק לקווינסלנד.
במאי ניסה בלייברג להחתים את פטריק סופו ממכבי פ"ת, והגיע לארץ לשכנע אותו. "סופו מאוד מצא חן בעיניי, אבל זה לא יצא לפועל," מעדכן המאמן, "עכשיו החתמתי חלוץ סקוטי בשם מרכוס לינץ' ששיחק בסלטיק ודאנדי, וגם את יונינג ז'אנג, חלוץ מאוד מפורסם בסין." עוד מככבים אצלו החלוץ האוסטרלי אנטה מיליצ'יץ' (בעבר ברודה) והחלוץ הברזילאי ריינאלדו. לבלייברג סופו לא חסר, אבל אלימלך עצבני: "הוא דפק אותנו חזק. הכל נסגר ב99- אחוז, הוא רצה חופשה, קיבל, ואז נעלם וסגר את הנייד. הצענו לו 300 אלף דולר לשבעה חודשים, עד פברואר, כרטיסי טיסה, הכל. הוא אמר שזה רחוק מדי, אז סידרנו לו שיחה עם דווייט יורק, הקפטן של סידני. אני בטוח שעכשיו הוא מצטער."
בלייברג חושב שבישראל קצת מזלזלים בכדורגל האוסטרלי: "זה ענף בהתקדמות, ועובדה שהם הצליחו במונדיאל. זו ליגה חזקה עם הרבה שמות וכסף. במדינת קווינסלנד יש חמישה מיליון תושבים, כך שאני בעצם כמו מאמן נבחרת ישראל. אנחנו חולקים מגרש של 50 אלף מקומות, הסאן-קורפ סטדיום, עם קבוצת הרוגבי המקומית." לישראל הוא פחות מתגעגע: "פעם ההורים שלי עוד היו בחיים וכמה שאתה מצליח בחו"ל, יש לך ייסורי מצפון שאתה לא רואה אותם. בתקופה מסוימת רציתי לחזור. רוני קליימן רצה אותי בהרצליה, דיברתי עם אריאל שיימן. רצו לשדך אותי למכבי יפו כשהיתה עוד בלאומית, אבל למזלי לא יצא מזה כלום."
גם הכדורגל כאן לא מרשים אותו. "הייתי כאן באביב האחרון, וכשאתה רואה איך אוהדי בית"ר התנכלו ללואיס פרננדס ואיך אוהדי מכבי ת"א התייחסו לטון קאנן, אתה חושב פעמיים. כאן אין גדרות במגרשים, אבל אתה לא מפחד מהקהל. ראיתי את מכבי פ"ת, ששיחקה יפה מאוד. לדעתי הזרים בקבוצות הקטנות בארץ טובים יותר, כי בקבוצות כאלה חושבים על כל דולר ולא זורקים כסף כמו במכבי ת"א, למשל. שחקן כמו דמיטרדזה לא היה מקבל אצלי זוג נעליים, ואיך הם זרקו את קאקו? לוני הוא יו"ר נאיבי, שאנשים זורקים לו את הכסף, וכשהוא יתעורר לא יישאר לו. חבל, הענף צריך אנשים כמוהו."
הוא סייר במכבי ת"א, נצמד למכבי חיפה ומלא מחמאות לקבוצת נעוריו: "יעקב שחר משדר שהכסף חשוב לו, והקבוצה מתנהלת יפה, כמו באירופה או באוסטרליה." אבל אחרי מה שקורה כאן אין לו זמן לעקוב: "כל יום אני צריך לענות על מאה אי-מיילים מאוהדים, לקרוא מה כותבים על הקבוצה שלי, להתראיין בטלוויזיה. אצלנו עוקבים אחרי הכדורגל האנגלי באדיקות, כי יש 50 אוסטרלים בכל הליגות שם, אז אני עוקב גם אחרי בניון ובן-חיים, ובכלל אחרי נבחרת ישראל. שניהם שחקנים טובים מאוד."
הכסף לא רע בכלל אצל בלייברג, 400 אלף דולר לשנה. "שחקן ממוצע יכול להרוויח כאן עד 200 אלף דולר בעונה, אבל אפשר לקנות בזה וילה מפוארת עם בריכה," הוא מספר, "החיים כאן טובים מאוד. בלונדון גם במשכורת כפולה אתה לא יכול לקנות כלום. התקציב שלנו הוא בערך 5 עד 7 מיליון דולר לעונה, אבל המקצוענות גדולה. יש לנו שלושה רופאים בקבוצה כולל אחד מנתח, שלושה מסז'יסטים ודיאטן אחד." במשחק האחרון קווינסלנד הביסה את ניוזילנד נייטס ,0-5 כולל שלושער תוך שש דקות במחצית השניה. בלייברג סיפר לתקשורת, בסגנונו הייחודי, על הקסם: "היו לנו בעיות תקשורת בין השחקנים במחצית הראשונה, אז עשינו שיחה פתוחה בהפסקה. אחריה, נראינו כמו הפילהרמונית של קווינסלנד."
מחר מחכה לבלייברג משחק נגד הסוס השחור שלו, אדלייד יונייטד. ג'ון קוסמינה, מהנבחרת של פרנק ארוק שעשתה לכל ישראלי סיוטים בשנות השמונים, מאמן את אדלייד, ובשנה שעברה התעמת טלוויזיונית בחריפות עם הישראלי, והאחרון כמעט הועמד לדין. "כמו שפעם קוסמינה היה שחקן מלוכלך, היום הוא מאמן מלוכלך," נוטר בלייברג טינה, ובשנה שעברה ניהל מלחמה פסיכולוגית סטייל מוריניו נגד קוסמינה, כשטען כי אין לקבוצה שלו כשרונות מיוחדים פרט ליכולת לנצח. הענף געש, קוסמינה האשים אותו בזלזול, והישראלי היתמם: "מה הבעיה במה שאמרתי."?
ומה עם שחקן ישראלי בקווינסלנד? "מדי פעם מגיעים אלי שחקנים מישראל שאני לא מכיר, ואומרים לי ששיחקו בבני יהודה או באשדוד. אני נותן להם להתאמן, הם עושים לי בושות ומסתבר שהם בכלל לא שיחקו שם. גם ככה מסתכלים עלי בשבע עיניים כשמגיעים ישראלים להיבחן, ואם אני אומר לשחקן ישראלי לעשות 20 כפיפות בטן ומפנה את הגב, הוא עושה שתיים. כולנו למדנו לתחמן בצבא, כאן זה לא עובד." שחקן אחד שבאמת עבר באשדוד כמעט כן הגיע, כשבלייברג רצה להחתים את שי הולצמן. אלימלך: "הוא חלוץ מצוין, אבל תמיד יש חשש שאם הוא לא יצליח, ימתחו על מירון ביקורת בגלל שהביא שחקן ישראלי."
גם אם בלייברג לא מודה בכך, הכדורגל הישראלי עדיין קורץ לו. "אולי פעם אחזור, כשהג'וק יבוא לי לראש," הוא אומר, ומקורביו יודעים לספר שבעתיד ישמח להוכיח שגם בישראל הוא יכול לעשות את זה. כן, גם באוסטרליה יש מקורבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
