איש השנה תשס"ז: רוברטו קולאוטי
ניסינו את כל המערכים, ניפחנו כל ילד עם שער וחצי וגם קשרנו לבלמים את הידיים, אבל נראה שהדרך של נבחרת ישראל ליורו 2008 התחילה דווקא ברחובות קורדובה ובואנוס-איירס. הכדורסל מדשדש בין פורטוגל למקדוניה, לכדוריד אין תקציב, ונראה שחלוץ מיובא מארגנטינה הוא התקווה הגדולה של הכדורגל הישראלי. אופטימיות תמיד היתה הצד החזק שלנו, אז קבלו את רוברטו קולאוטי - איש השנה של nrg ספורט לשנת תשס"ז
ערב ראש השנה, והספורט הקבוצתי בארץ נמצא בשפל המדרגה. הכדורסל מדשדש בין פורטוגל למקדוניה, לכדוריד אין תקציב והכדורעף פשוט לא מתחבר למיינסטרים. שחר פאר, ניקי פאלי, אריק זאבי ודומיהם יביאו עוד הרבה כבוד לאומה, אבל מה לעשות שהמדליות והגביעים ייעלמו מהכותרות ברגע שלמישהו בבית"ר ירושלים יהיה משהו מעניין להגיד. רק בישראל? לא בטוח. למרות ההישגים הדלים, הליגה המקומית החלשה והקשר המקרי בהחלט בין משחקי הנבחרת למילים בידור והנאה, הענף הלאומי היחיד שיכול לרתק מדינה שלמה למסכים ולצופף 45 אלף אוהדים מיוזעים באיצטדיון אחד היה ונשאר הכדורגל. מכבי ת"א כדורסל לא נחשבת.
בדיוק שנה מהיום, הנבחרת של דרור קשטן תערוך הכנות אחרונות למפגשים הגורליים במוקדמות היורו עם רוסיה, קרואטיה ומקדוניה. חישוב מלא אופטימיות ונטול מקצועיות מראה שבפעם הבאה שנטבול תפוחים בדבש, עוד יהיה לנו סיכוי לשמוע עברית ביציעי האיצטדיון ע"ש ארנסט האפל בווינה. בלהגן, לסכל ולהדוף תמיד היינו אלופים, ולא רק בכדורגל, במלאכת התקיפה אנחנו מתקשים, ועם כל הכבוד לבן-שושנים והארבייטמנים הצעירים, את השינוי יביא לנו הדבר הכי קרוב לחלוץ אמיתי שנראה בארץ מאז אלון מזרחי ורונן חרזי. שי הולצמן כבודו במקומו מונח ואמנם היו פה גם יעקובו וקוביקה, אבל להם לא היתה ת.ז. כחולה. קבלו את רוברטו קולאוטי, איש השנה של nrg ספורט לעונת תשס"ז.
מאז המעבר לאירופה בתשנ"ב (92'), ראינו את שכנותינו הלבנטיניות טורקיה ויוון בורחות מאיתנו מרחק שנות אור, רוב יוצאות הגוש הקומוניסטי עקפו אותנו בסיבוב ושקי חבטות דוגמת קפריסין ומקדוניה כבר זוכות לליין הימורים כמעט זהה לשלנו. העדפת שחקן זר על פני יליד הארץ פוגעת אמנם באגו של הכדורגלן הישראלי, אבל מצד שני גם פורטוגל וספרד הגדולות לא היססו לקחת למונדיאל את דקו ומרקוס סנה ילידי ברזיל.
אחרי שכבר עמד כתף אל כתף עם קרליטוס טבס בבוקה ג'וניורס, קולאוטי נחת לפני שנתיים וקצת במכבי חיפה, אותה ראה כתחנת מעבר בדרך לליגות הגדולות של אירופה. אחת בשם עלוית שטראוס שינתה לו את התוכניות והיום, בגיל 24, כבר לא תקראו עליו מסתובב בפאבים של הרצליה פיתוח עם פליטות הדוגמניות ופרוייקט Y. בינתיים, הוא מדבר 'קסת עברית', לומד את ההמנון
נצר למדינה המפרנסת את חוליות ההתקפה של מועדוני צמרת רבים באירופה, קולאוטי לא בדיוק מזכיר את האבטיפוס של זאטוטי ארץ האסאדו - דייגו ארמנדו מראדונה. הדריבלים של חבריו בחיפה מצטלמים טוב יותר בטלוויזיה ובאינטרנט, אבל במשחקי הירוקים באירופה רק השם שלו מופיע דרך קבע על לוח התוצאות. דנייפרפטרובסק, מאלמו (פעמיים) וליברפול (שער ובישול גדול לבוקולי), לא גולים גדולים, אבל לשם שינוי - גולים. 7 דקות בתוך קמפיין היורו הנוכחי הוא השווה את סך הכיבושים של כל חלוצי הנבחרת במוקדמות המונדיאל (שעמד על שער אחד, מול איי פארו), כולה דחיקה מול שער ריק ועוד מעמדת נבדל. גם זה היה גדול עלינו עד עכשיו.
קצת אירוני שבמדינה ברוכת פרשנים פטריוטים, בעלי גאווה יהודית ותיעוב לזרים, אזרוחו של קולאוטי הנוצרי אפילו לא עלה כנושא לוויכוח. את מירב האש ספגו דווקא משרד הפנים וההתאחדות לכדורגל, שאולי לא פעלו מספיק מהר. מצד שני תמיד ידענו לבקש סיוע מבחוץ, הרי גם האחראי על הבנקים אצלנו, ההוא שלא כפוף לשר האוצר, גם מיסטר סטנלי פישר לא למד קרוא וכתוב בבית הספר היסודי ע"ש גולדה מאיר.
קשה להתחייב שבחלוף תשס"ז הוא עדיין ילבש את המדים הירוקים של חיפה. ההופעות בנבחרת פותחות את שערי הליגה האנגלית שם אחד, פיני זהבי, כבר סידר חלטורות מצחיקות, מרופדות בחוזה עתק, ללא מעט 'יהלומים ישראלים'. הדרכון הארגנטינאי יוסיף נקודות זכות, בפינה מחכה גם הצעה קונקרטית מפומאס המכסיקנית, אבל כל עוד יימצא מתאים - את נבחרת ישראל קולאוטי ימשיך לייצג. ככה זה כשאתה משופצר למדינה בטבעת נישואין.
אולי לא לוחם גדול כמו טל בן-חיים או מלהיב כמו יוסי בניון, אבל היחיד ברדיוס אילת-מטולה עם יכולת לשלב בין לחץ על ההגנה, פינוי שטחים, משחק ראש, שליטה בשתי רגליים, כיבוש שערים ותעודת מעבר. "כולם עוד בתחילת הדרך", הוא סיכם בסיום הניצחון באסטוניה, "התרגשתי בהמנון וכשלבשתי את המדי הלאומיים". כשאנחנו נשב בסוכה, קולאוטי יוצא עם הנבחרת למשחק גורלי במוסקבה. "עוד יהיו ימים אפילו טובים יותר", הוא הבטיח. ונאמר אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
