כדורגלן נולד
כוכבי העתיד של ליגת העל מסתתרים בכתבה הבאה. אם זה באמת נכון, למה הם לא מוצאים בית, מדוע מעברי הקבוצות שלהם נראים כמו נסיונות התעשרות פזיזים, מדוע הם כל הזמן אצל עורכי דין ומהו באמת תפקיד ההורים? חיים שדמי יצא לבדוק למה אנחנו מודאגים כל כך, ומצא שיש סיבה טובה
"עם שותפות שווה בכרטיס השחקן, בינינו לבינם", נשמע קול מעבר לדלת, ולחדר צעד אדם שהציג עצמו כאביו של הילד. הילד היה אז שחקן צעיר ומבטיח במכבי נתניה. מועדון הכדורגל בית"ר טוברוק, של משביח זני הסוסים אריק איזיקוביץ', כבר לטש אליו עיניים. כולה בן 12 וחצי, והילד והאב ידעו בדיוק מה הם רוצים בחבילה העסקית שלהם: שותפות בכרטיס השחקן, שתקנה להם אחוזים מכספי מכירה עתידית שלו לקבוצה גדולה, זכות וטו על זהות הקבוצה הרוכשת, והתחייבות של טוברוק לסדר לילד מבחנים באירופה.
מאז המקרה הזה, שהימם את עורך הדין המנוסה בדיני כדורגלנים, נכנסו ובאו בשערי משרדו של דן חי עוד ילדים רבים אחרים מלווים באבותיהם. חי מספר שיש תקופות שהוא סוגר לפחות שישה הסכמים כאלה בשבוע. עם כמה מהם הוא אפילו מופיע בבתי משפט, בתביעות מול קבוצות. לפני שש שנים הפתיע והופיע במשרדו של חי בעליו של הקרקס הנודד, יעקב בוזגלו, עם אחד מארבעת בניו הכדורגלנים, מאור. האב והבן בוזגלו התייצבו אצל חי כדי להסדיר הסכם בין המשפחה לבין איש העסקים הירושלמי ראובן מועלם. תמורת הזכות ליהנות בעתיד מפירות היהלום, רכש מועלם 35 אחוז מכרטיס השחקן של מאור ב–30 אלף דולר. מאז הספיק יעקב בוזגלו להוליך את בנו מאור לשורת תחנות בדרך: מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, ליון ויובנטוס.
מאור בוזגלו
מאור בוזגלו הוא הדוגמה העכשוויות הקיצונית לסחרור שעובר על כשרונות הכדורגל הצעירים בישראל. בעידן שבו לא ברור האם יש בליגה ובנבחרת יורשים לכוכבים הוותיקים שמפנים את הבמה, ומהן האיכויות של דור העתיד שעדיין, יש להודות, לא הרשים בצורה יוצאת דופן, הכוכבים בפוטנציה נמצאים בסחרור שכולל בעיקר החלפת כתובות מתמדת ופעילות משפטית תוססת.
יעקב בוזגלו, שחקן עבר בהפועל ירושלים של שנות ה–70, אינו עובד לפרנסתו. "אני עובד במלטשת יהלומים", הוא מסביר, "הילדים שלי יהלומים ואני מלטש אותם". כדי להבטיח שכשרון העתיד מאור בוזגלו יהיה אצלה, שילמה מכבי חיפה בשלוש השנים האחרונות לקרקס 80 אלף דולר מענק חתימה בקבוצה הבוגרת, הלוואות בשווי 70 אלף דולר, כדי שלאמא של מאור תהיה מספרה לעצב בה תסרוקות, ועוד מענק חתימה של 200 אלף דולר ברוטו. סכומים פסיכיים. כל זה הספיק רק כדי שיעקב בוזגלו יסתכסך עם חיפה הקיץ וייקח אותה לבוררות. מבחינתו, התנאים עדיין לא מספיק טובים, ואיך זה יכול להיות שהטלנט לא עולה הרכב אצל רוני לוי בצוותא עם קולאוטי ויניב קטן, או לפניהם.
נשוב למקרה הקצה: "יש לי ילד בן 13 וחצי, יוצא מהכלל, קפטן במכבי חיפה, עבר כבר 14 דירות, שבעה בתי ספר וארבע אגודות", מספר יעקב בוזגלו על תלאות גידול הבן הצעיר מיקי, שעדיין לא שמענו עליו. "בעקבות מאור אני מריץ את כל המשפחה. מישהו יודע על הסבל שאני עובר? ימים יגידו מה יקרה עם מאור. עוד לא נתנו לו לקרוע שרוך של נעל והוא כבר אחד המפורסמים בארץ. המלחמה שלי בחיפה לא עושה טוב לאף אחד. כמו שאנחנו כותשים בלבנון, ככה כל צד כותש את השני. אבל אני יודע בדיוק מה טוב בשביל הכשרונות שאני מגדל בבית".
אם הקיץ שעבר היה שייך לברקוביצ'ים, הרוסוס והנמנים, הרי שזהו הקיץ של הצעירים. מליקסון, ביטון, שבחון, פרץ ותמוז הם הדבר האמיתי. אלה ימים בהם תומר בן יוסף, שחקן שעד לפני שנתיים היה רוקד על הגגות תמורת 40 אלף דולר בלוזונלנד, מתבכיין פתאום שבית"ר משפילים אותו בגלל שכר של 150 אלף דולר. מוטי איוניר, מאמן נבחרת הנערים, אומר שהשחקנים האלה מרוויחים בחודש מה שמאמן מרוויח בעונה שלמה. ברור שהסיפור מושפע בחלקו מאפקט הגאידמק, אבל גאידמק לא המציא שום דבר, הוא רק שכלל את הסכומים. מה שהתחיל אצל יענקל'ה שחר בתחילת הניינטיז, התעצם אצל רובי שפירא, ונרגע מעט בעקבות מותו והתנהלות הקרטל של בעלי הקבוצות הגדולות בתחילת האלף השלישי, התעצם מחדש בשנה האחרונה.
דן חי אומר ששינוי חוק הספורט, שמגדיר העברות של ילדים עד גיל 15 כחופשיות וללא תמורה, פלוס חוק בוסמן שבא לפניו, תרמו לשינוי המפה. "עד לפני כמה שנים כמעט אי אפשר היה לעבור בין קבוצות, ומכורח הנסיבות שחקנים התחנכו על הסמל", מפוגג חי את מעט הרומנטיקה שעוד נשארה. "כיום שחקנים שמזוהים בגיל צעיר כפוטנציאל מנסים להשיג כל מיני דרישות או הבטחות לכרטיס ביד, שהוא הפריבילגיה הכי גדולה לקבוצות. יש שחקנים שמעדיפים מענק חתימה נמוך או אפילו כלום, רק כדי להבטיח שבסוף החוזה כרטיס השחקן הוא שלהם. הכל תלוי באבות של הילדים. אב שקול ואינטליגנטי בא לשמוע את דעתי ולא מתערב יותר מדי, אבל יש אבות שמשגעים את הילד. מעבר בין הרבה קבוצות הוא מאוד לא בריא, כי לוקח לילד זמן להיקלט חברתית ומקצועית". כשחי נדרש לסיפור אביו של ראובן עובד, הוא נתקף בשיעול ארוך ואומר שהוא חייב ללכת לישיבה.
טוטו תמוז בן 18. 11 שערים הוא כבש בעונה החולפת, הראשונה בה התחיל לפרוע את שטרות ההבטחה, במדי הפועל פתח תקוה. תמוז נלחם לקבל אזרחות ישראלית, ויחד איתו נלחמה הקבוצה שלו, רק כדי שתמוז יעבור בסופו של דבר לבית"ר, שם יזכה במיליון דולר לארבע שנים כשיכהן כחלוץ שלישי או רביעי בקבוצה של ארדילס. זה עלול להיות מתכון עבור תמוז להיקבר תחת ערימת הגולגולות שתיערם בירושלים במרוצת השנה. גם יוסי שבחון גדל בהפועל פתח תקוה ועשה אצלה את כל המסלול מילדים לבוגרים, אבל בקיץ האחרון שבחון היה מוכן להסתכן בקנסות וחרמות, רק כדי להיחלץ משם לטובת לוני הרציקוביץ', מכל האופציות. 150 אלף דולר לעונה יקבל שבחון בן ה–21 ממכבי, קצת פחות מחברו החדש לקבוצה, משה ביטון. ביטון יסתפק ב–220 אלף דולר, אחרי עונת הפריצה שלו שבה כבש שישה שערים. ברזומה של ביטון יש כבר ניסיון כושל בבית"ר ירושלים של אוחנה, אבל זה לא הרתיע אותו מלעזוב את בני יהודה, המועדון בו התחיל, בשלב הקריטי הזה של הקריירה, כדי לבוא לידי ביטוי. כמוהו גם האחרים.
"פתח תקוה זה סיפור מורכב", מסביר תמוז. "ניסינו במהלך העונה להגיע איתם להסכם וזה לא יצא. אני לא מאשים אף אחד, אבל כשהיו להם הזדמנויות להשאיר אותי, הם לא ניצלו אותן ואמרו שיהיה בסדר. עזבתי את המועדון למרות שכל כך רציתי להישאר בו, אחרי שהתייחסו אלי בזלזול ובחוסר כבוד. נתתי הכל לקבוצה והכסף לא שיחק תפקיד". תמוז אומר שלא חשוב מה היו הדברים שכן שיחקו תפקיד והיו צריכים לקרות במהלך העונה, אבל כסף?! מה פתאום כסף? לא בגללו הוא עבר לבית"ר. מה בדבר הסיכון המקצועי? "בית"ר זה דבר שהרבה זמן לא היה פה. למעשה, זה אירופה. כיף להיות חלק מדבר כזה. אני מודע לסיכון, אבל חושב שאם אהיה מספיק טוב, אשחק, גם בתחרות עם השחקנים הטובים ביותר בארץ".
תמוז נשמע כמעט כמו קורבן: איך זה שכל השחקנים שעוזבים קבוצות נאנסים לעשות את זה ורק במקרה, על הדרך, גם מרוויחים פתאום מיליונים? אחרי עונה של שני שערים ושלושה בישולים, ועם הצעה להארכת חוזה של 120 אלף דולר לעונה, גם מאור מליקסון סיפר שנשבר לו הלב והוא יצטרך כמה ימים להתאושש מההצעה המעליבה של בית"ר. מליקסון האשים את בית"ר שבעטה אותו החוצה ונתנה לו הצעה לא ראויה רק כדי שיסרב, אז הוא חתם במכבי חיפה. כמו תמוז ושבחון בפתח תקוה, מליקסון משאיר מאחור בבית"ר אוהדים שמהרהרים למה היה שווה להם להשקיע רגשית בסטאר הצעיר. מהאוהדים נדרש להפנים ולהפטיר ש"ככה זה היום", אבל נראה שלא רק הם, אלה שמחפשים שרידים של זהות, אלא אף אחד עדיין לא התרגל למצב הנוכחי. במקום שהשיטה ההיפר–קפיטליסטית הזו תבטיח מצוינות ותקנה יציבות, גם המועדונים וגם השחקנים עושים את המוות אחד לשני. הקבוצות מאשימות את השחקנים הצעירים ש"מתנפחים", ואילו הילדים והוריהם מרגישים מקופחים: הלא הם, בסך הכל, פועלים לפי דפוסי ההתנהגות המסחריים שקבעו המועדונים, לא?
לשחקן העבר אבי כהן יש אחות. האחות של כהן התחתנה עם שחקן העבר ויקי פרץ. פרץ וכהן שיחקו יחד במכבי תל אביב של שנות ה–70, יצאו ממנה לאירופה, כהן לליברפול ופרץ לשטרסבורג, וחזרו למכבי כדי לסיים את הקריירה בתחילת שנות ה–80. לויקי פרץ יש בן, עומר, שגדל במכבי עד גיל 14. מתישהו נהיה בלגאן, ועומר החליט לעזוב את מכבי. במקרה לגמרי רצה הגורל ובדיוק אז ויקי הפך לעוזר מאמן של אלי כהן בהפועל בוגרים. הסתדר ככה שלעומר נמצא מקום בהפועל. בשלב מסוים יצא גם עומר לשטרסבורג. לפני שנתיים עומר חזר להפועל, הפעם לבוגרים. בעונה שעברה הוא הפך לשחקן ברוטציה של קשטן, הפגין ניצוצות מרשימים ונטע באוהדים את התקווה שסוף סוף גדל בהפועל חלוץ. בינואר עומר יהיה בן 21. זה אומר שעד עכשיו כוכב בפוטנציה שכמותו לא יכול היה להרוויח כסף כמו שבאמת מגיע לו, והתקיים על משכורת חייל. כדורגלנים לא אוהבים להיות חיילים.
לראש ארגון השחקנים קוראים אבי כהן, ואיך קוראים לאח של אמא של עומר? גם אבי כהן. אז דוד של עומר ועומר באו להנהלה של הפועל באמצע העונה שעברה, ואמרו שיש דרכים לסדר שעומר יקבל כסף מעבר למשכורת חייל, בלי לעבור על התקנון של ההתאחדות ובלי לעבור על החוק, כי אבי מבין בזה, הוא ראש ארגון השחקנים. בהפועל אמרו לא. בקבוצה ראו בהתנהגות הזו חוצפה ואומרים שם שמישהו התחיל לנפח לעומר את הראש שמגיע לו יותר, עד שהוא איבד את החשק לשחק ויצא מריכוז.
לפני חודשיים, אבא ויקי עבר להיות עוזר מאמן של אלי כהן, שוב אלי כהן, הפעם במכבי תל אביב. חודש אחר כך עבר עומר למכבי תמורת 150 אלף דולר. אותו עומר שהצהיר בעונה שעברה על אהבתו הבלתי מתפשרת לאדומים וזכה לטור קינה נרגש של האוהד עלי מוהר ב"העיר". "במכבי, עומר קיבל את מה שהפועל לא רצו לתת", מפשט אבא ויקי את הדברים. "הכל היום עניין של היצע וביקוש. אם הדברים היו מסתדרים, אני מתאר לעצמי שעומר היה נשאר בהפועל".
בקומה השנייה של תחנת הדלק 'דור' בנתניה, יושב אריק איזיקוביץ' במכנסי ברמודה בז' וחולצת כפתורים ורודה פתוחה עד החזה. איזיקוביץ' הוא בעליו של מיזם הכדורגל בית"ר טוברוק. זאביק זלצר אומר על איזיקוביץ' שהוא סוכן שחקנים לכל דבר. איזיקוביץ' מדבר על ציונות. לפני עשור הוא הקים את האגודה שקנתה לה מוניטין של חממה איכותית והיום משחקים בה 3,000 ילדים בבתי ספר ברחבי הארץ. הללו נהנים ממה שאיזיקוביץ' קורא "מטריה אווירית" של בית ספר האם בנתניה.
התקציב השנתי של טוברוק הוא שלושה מיליון שקל, וההכנסות מהחניכים ומהקצבות ציבוריות מגיעות ל–800 אלף שקל. כדי שאיזיקוביץ' לא יצטרך למכור את תחנות הדלק שלו, הוא מחזיק את המועדון שלו ממכירות ומהשאלות של שחקנים בוגרי המועדון. המנגנון של איזיקוביץ' אטרקטיבי בעידן של בעלות פרטית בכדורגל ושחקנים שרוצים שליטה על החיים שלהם ועל כרטיסי השחקן. המטריה האווירית של איזיקוביץ' מאפשרת לבוס לשתות איזה שחקן שהוא רוצה מכל אחד מבתי הספר ברחבי הארץ, ולעשות איתו כרצונו.
"התפקיד שלי הוא למצוא לשחקן קבוצה בהתאם לרמתו, מליגת העל ומטה, ולדאוג לעתידו הכלכלי והמקצועי לפי יכולתו. הסטטיסטיקה בטוברוק הרבה יותר גבוהה מהממוצע הארצי: 13 שחקנים הגיעו בשלוש השנים האחרונות מטוברוק לליגת העל".
לאיזיקוביץ' יש הסכם עם מכבי חיפה ועם הפועל פתח תקוה, שמעניק להם עדיפות על כל שחקן שמפתח איזיקוביץ' במעבדות שלו, והוא מציג אותם לראווה בתערוכות מיוחדות שהוא מקיים ושבעבר זכו לכינוי הסתמי "משחקי כדורגל". בין החניכים של איזיקוביץ' נמצאים שי בירוק, אלירן דנין וזאב חיימוביץ', אבל אין ספק שהמפורסם ביניהם הוא שלומי ארבייטמן. "בינתיים, ארבייטמן לא מייצר הכנסות", מסביר איזיקוביץ', "אבל הוא מניה שבעתיד תייצר עבורי ועבור המועדון הרבה כסף. שתבין, עד היום ארבייטמן הוא מושאל, אף קבוצה עדיין לא קנתה את כרטיס השחקן שלו. הכסף נמצא ברכישות, לא בהשאלות, שם זה סכומים קטנים, עשרות אלפי דולרים. ארבייטמן צריך להגיע לאירופה, רק אז אני אמכור אותו". ארבייטמן כבר הספיק לעבור בקריירה הקצרצרה שלו בבית"ר, בהפועל פתח תקוה ובנבחרת ישראל, והיום הוא מתנדנד במכבי חיפה, כשלמצחו סטיגמה של שחקן עם באגים בקבלת מרות.
עם כל הכבוד לכדורגל הישראלי, ואין כזה, איזיקוביץ' מבין שמה שיבטיח סופית את עתידו כיצרן–על של שחקנים הוא אירופה. בינתיים, הוא משכלל את הקשרים עם היבשת בגילאי הנערים, עם שלושה נציגים נתנייתים בקבוצות אירופאיות.
לבכיר שבהם קוראים גיל בלומשטיין, בן 16, קשר קדמי שכבר שנה משחק מאחורי החלוץ של ויאריאל. זאביק זלצר מגדיר אותו ככשרון מחונן, שרץ, בועט ומתקל ברמה של הספרדים. "כבר התגברתי על פציעה קשה בקריירה שלי", אומר הילד בלומשטיין, "ועכשיו שום דבר כבר לא יכול לעצור אותי. בויאריאל מחכים לי ויש לי שם חוזה. אני יכול להגיע בכל יום, אבל זה תלוי רק בי. אבא ליווה אותי מהתחלה, כשהתחלתי לשחק בכפר יונה, אחר כך במכבי נתניה, ומשם עברתי לטוברוק. אבא שלי לא הפסיד אימון אחד, בלעדיו לא הייתי יכול לעשות כלום. עכשיו כנראה כל המשפחה תעבור איתי לספרד. זאת הקריירה, כולם בבית מוותרים וצריכים להקריב למעני. אני בלי ספק יותר מחויב לעצמי מאשר שחקנים שגדלו במועדון רגיל ועברו מסלול מסודר בקבוצה אחת. אם אני מחויב למישהו, זה רק למשפחה שלי, והמשכורת הראשונה שלי הולכת אליהם".
גיל בלומשטיין נמצא עכשיו במחנה האימונים של נבחרת הנערים בוינגייט. על הקווים ניצב זלצר, מאמן העל של הנבחרות הצעירות. זלצר הוא משקיף ומעורב בדרמות שעוברות היום על השחקנים שלו. "הכסף לא שיגע את השחקנים, אלא את הורי השחקנים", הוא אומר. "ההורים רואים בילד פרויקט שבעזרתו יוכלו לבנות את עתיד המשפחה. המועדונים נכנסו לעמדת סחיטה: אם המועדון רוצה שחקן ששייך למועדון אחר, צריך לפתות אותו, ואז הוא עולה כסף. אם הוא משחק במועדון ורוצים להאריך לו חוזה, הוא שוב ניתן לסחיטה על ידי האב או הסוכן. הבעיה עם השחקנים עצמם מתחילה אחרי הצבא, כשהם בני 22–23, אז הם מתחילים להסתכל אחרת על החיים, אז מתחילה קנאה בין השחקנים. הם רואים שחקן בן גילם מגיע לאימון במכונית חדשה כשהם מגיעים לאימון ברכבת".
זלצר אומר גם שאפקט הגאידמק הכניס את כל המערכת לטירוף ויצר הבדלים קיצוניים מדי בין קבוצות גדולות לקטנות. "היום לכל שחקן יש מחיר וזה משגע את האנשים, שלפני שנה היו מוכנים לשחק גם ברבע משכורת. אי אפשר כבר ללכת נגד הכסף, ותם העידן שבעלי קבוצות קשובים לקהל שלהם. לבעלים יש אינטרס כספי, הם לא גדלו במועדון. אם שחקן אומר שהוא אוהב את המועדון, זאת דרכו להגיד שהמועדון נותן לו כסף ותנאים שגורמים לו לאהוב אותו. לא השחקנים אשמים במצב הזה, הפיתויים, הסוכנים, ההורים והמקורבים, שמנצלים את המצב הזה, גורמים נזק".
"נזק? אני עושה נזק?" מתפלץ יעקב בוזגלו. "אנשים לא יודעים לפרגן. יש פה מגמתיות בכדורגל, ואני אומר את זה כי חקרתי את הנושא לעומקו. היתה לי קריירה יוצאת מהכלל, עשיתי קורס מאמנים, אימנתי במבשרת ציון ויצאתי עם תשעה נצחונות ותיקו. למרות כל זאת, הצליחו לדחוק אותי החוצה מהכדורגל. הכל מקנאה. למה אצלנו לא יודעים לדחוף שחקן קדימה? שחקן כמו מאור צריך להיות דגל ושייתנו לו מה שהוא צריך כדי להתקדם. היום מקובל ששחקן עובר בין קבוצות ובעידן המקצוענות יש היצע וביקוש. עם עובדות אי אפשר להתווכח: הוא עשה התקדמות ענקית ומקבוצה לקבוצה רק השתבח. יש דברים בגו".
"מי שהביא אותו לאן שהביא, זה אני. הלכתי בתזה נגד האנטיתזה ואפשר לראות את זה על פניו. כשהוצאתי אותו ממכבי תל אביב אמרו לי שאני הורס אותו, כשהוצאתי אותו מחיפה אמרו לי שאני הורס אותו. אני מאד שמח וגאה להרוס ילד כמו שלי. אם מדברים עלינו בנשימה אחת עם אייל ברקוביץ' ואבא שלו, אני בחבורה שאני גאה להיות בה. כאבא, אני מת שמאור ישחק. כאיש מקצוע, אני בטוח שמגיע לו לשחק. אומרים לי שאני לא אובייקטיבי ושצריך סבלנות. אבל מה זה סבלנות? הוא כבר ישב על הספסל של מכבי חיפה כל העונה שעברה. נכון לרגע זה אין לי מושג מה יקרה איתו, זה מסועף ואני אכול, לא ישן בלילות. רוב האגודות מחזיקות מחלקות עם 300 ילדים, ולי יש בבית ילדים שכל אחד טוב יותר מהשני. אני לא רוצה לטפוח לעצמי על השכם, אבל הייתי צריך להיות המודל. מה שקורה עם מאור הולך להציל את הכדורגל. מאות ייהנו מהמלחמה שלי".
הכתבה לקוחה מתוך גיליון אוגוסט של "שם המשחק"
נא להמתין לטעינת התגובות
