העולם על-פי ז'וזה מוריניו
תאהבו או תשנאו אותו, למאמן הפורטוגלי של צ'לסי לא ממש איכפת. סקאוטר כבר בגיל 14, שחקן כושל בליגה השנייה וחלטורה בלתי נשכחת בתור המתורגמן של בובי רובסון, בגיל 43 הוא מסתכל על הפרמייר-ליג מלמעלה כבר שנתיים ברציפות. קבלן התארים מספר 1 באירופה מסתער על כל החזיתות, ביום ראשון הוא פותח במגן הצדקה מול ליברפול. קבלו אותו
צ'לסי, שנת 2004. כמעט יובל של אכזבות מגיע לשיאו כשגם המילארדים של האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ' לא מצליחים להביא תואר מקומי למתחם סטמפורד ברידג'. היד החופשית שקיבל קלאודיו רניירי מהחליפות בקינג'ס רואד' הביאה ללונדון כוכבים כמו קלוד מקאללה, הרנן קרספו ואדריאן מוטו, צ'לסי סגרה 50 שנים ללא אליפות. המאמן האיטלקי נזרק הביתה ואת מקומו תפס מוריניו, אלוף אירופה הטרי.
2006. ההגמוניה של צ'לסי באנגליה מוחלטת אחרי שתי אליפויות, גביע ליגה ושנתיים ללא הפסד במשחק בית. ומוריניו? מתוסכל. "אני אמור להיות האיש המאושר בעולם, אבל אני לא", הוא צוטט יום אחרי האליפות השנייה, "אפילו שקלתי לעזוב כמה פעמים במהלך העונה".
שנתיים מאמן השנה בפרמייר-ליג, משכורת מפוצצת, וילה מפוארת, אישה יפה ושני ילדים. אז מה חסר למוריניו, עד לפני עשור האסיסטנט האנונימי של בובי רובסון, למי שכונה עד לא מזמן 'המתורגמן', שלקח כל תואר אפשרי באירופה, בפורטוגל ובאנגליה (למעט גביע), למי שנכנס לליגה של ונגר ופרגוסון והשאיר את שניהם ממורמרים מאחור?
ז'וזה מוריניו נולד לפני 43 שנים בפורטוגל הדיקטטורית של אנטוניו סלזר. אביו פליקס היה שוער בוויטוריה המקומית ובבלננשש, ומאוחר יותר פנה לקריירת אימון כשז'וזה מבצע עבורו עבודות סקאוטינג שונות. הוא היה אז בן 14. למרות שדחף את בנו לקריירה של כדורגלן, מוריניו סניור לא שיחרר אותו מעול הלימודים, והילד שיחק בססימברה מליגת המשנה כשבזמנו החופשי הוא לומד גם חינוך גופני באוניברסיטת הספורט של ליסבון. ההעדפה שלו לשחקנים עם כושר ומבנה גוף מאסיבי ניכרת עד היום.
בגיל 23 הבין מוריניו ששחקן גדול כבר לא ייצא ממנו, ופנה לאימון. "אני אינטליגנטי", הוא אמר כעבור מספר שנים, "ידעתי שלא אגיע גבוה יותר מהליגה השנייה". אחרי חלטורות במחלקת הנוער של סטובל וכעוזר מאמן באסטרלה דה אמאדורה הזניחה, הגיעה ב-93' ההצעה ששינתה את חייו. ספורטינג ליסבון הגדולה הנחיתה את בובי רובסון האנגלי וביקשה
חמש השפות שדובר מוריניו עזרו לו להתחבר לרובסון ולהפוך להרבה יותר מ'המתורגמן של בובי הזקן'. כשהאנגלי נזרק וחתם בבנפיקה, הפורטוגלי עזב ביחד איתו ואותו דבר קרה ב-96', כשברצלונה הגדולה חיפשה מחליף ליוהאן קרויף. הצמד רובסון את מוריניו נהנה מעונת שיא של רונאלדו הצעיר, בקאמפ-נואו חגגו עם גביע המחזיקות אבל בלי אליפות.
אחד זקן וחייכן, השני צעיר עם פנים של פוקר. "מי זה הילד היפה הזה שהולך עם סבא שלו?", תהו בעיתוני קטאלוניה של אותה תקופה. באחד המשחקים הטעונים מול אתלטיק בילבאו, המתורגמן הפורטוגלי כיכב במהומה שפרצה בסיום במנהרת השחקנים. "מי זה המוריניו הזה", תהה המאמן הצרפתי של הבאסקים, לימים מנג'ר שנוי במחלוקת בליגת העל בישראל. מי זה מוריניו? מי זה לואיס פרננדס?
"שחקנים ברמות הגבוהות לא מקבלים את מה שאתה אומר להם בגלל שאתה בעל הסמכות. אתה חייב להוכיח להם שאתה צודק במה שאתה אומר".
לורן בלאן, אחד שכבר ראה דבר או שניים בכדורגל, היה לוקח קלטות הדרכה שלו הביתה, פפה גווארדיולה הצהיר בפומבי שהפך לחסיד של דרכי האימון שלו. בבארסה שידרגו את רובסון לתפקיד הג'נרל-מנג'ר, את מוריניו השאירו על הדשא, הפעם לצידו של לואיס ואן-חאל. האנגלי הזקן התבסס בעיקר על אילתורים וקשר רציף עם השחקנים, ההולנדי נהג לתכנן כל פרט ופרט מראש. מוריניו לקח קצת מפה, מעט משם, ובשנת 2000 אחרי שזכה גם לאמן את קבוצת המילואים של בארסה הוא קיבל את ההזדמנות הגדולה שלו, הפעם כמאמן ראשי בבנפיקה במקומו של יופ הייניקס.
9 משחקים בלבד החזיק השידוך באיצטדיון האור, בעיקר בשל המהפכה בנשיאות ומינויו של מנואל וילאריניו. 'המתורגמן מבארסה' ביקש הארכת חוזה מיידית, הנשיא החדש סירב, והפרידה היתה בלתי נמנעת. מאוחר יותר הצהיר וילאריניו שהתנה את ההארכה בזכייה באליפות. אוי וילארינו. 4 שנים שחונות עברו על בנפיקה מאז הפיטורים, אליפות הפכה לשם הנרדף של מוריניו.
עם נגיעות של הפרפקציוניזם הוואן-חאלי והעממיות של רובסון, הוא עבר לליירה הבינונית, אותה הוביל לעונת שיא ומקום רביעי. בינואר 2002 הוא נקרא להציל את פורטו הקורסת שעדיין לא התאוששה מעזיבתו של 'סופר' מאריו ז'ארדל, והוביל אותה למקום השלישי המכובד. שנה מאוחר הגיע גביע אופ"א לאיצטדיון הדרקונים, עוד עונה חלפה ופורטו כבר אלופת אירופה. מיותר לציין שמוריניו חגג גם שתי אליפויות מקומיות.
אחרי ה-1:2 על מנצ'סטר יונייטד בשמינית גמר הצ'מפיונס של 2004, סירב אלכס פרגוסון ללחוץ את ידו. "בכסף שמשלמים לרוד ואן-ניסטלרוי", אמר מוריניו לפני ההתמודדות, "אני יכול לפרנס את כל הסגל שלי". ההתבטאות, שהיתה רק קצה הקרחון למלחמה הפסיכולוגית עם פרגי, הרתיחה את המנג'ר הסקוטי חם המזג, שטען שפורטו הגיעה לשחק באיגרוף תאילנדי ולא בכדורגל. בדקה ה-90 של הגומלין באולד-טראפורד, כשקושטיניה ניצל טעות אופיינית של טים הווארד ובעט את היונייטד החוצה מהמפעל, מוריניו חגג כמו שחקן שעלה מהנוער וכבש בבכורה בבוגרים. בטח לא כמו מאמן בן 40 פלוס עם חליפה מחוייטת של דולצ'ה וגבאנה. פרגוסון, שעוד היה בעצבים מפסילת שער חוקי של סקולס, לא סלח עד היום.
כמה שבועות מאוחר יותר, כשרומן אברמוביץ' החל להביע התעניינות, התקשורת האנגלית החלה בהכנות למלחמת העולם השלישית. וכשרומן קורא, אז באים.
"אצלי אין כזה דבר שחקן הרכב. אנחנו קבוצה. לכל שחקן בסגל יש תפקיד, ואני צריך את כולכם. מעכשיו, כל אימון, כל משחק, כל דקה בחיים, עליכם להתרכז בלהיות אלופים". מוריניו במכתב לשחקני פורטו, קיץ 2002.
האידיאולגיה, שבפורטוגל ידועה כ"תנ"ך של מוריניו", קיבלה תוקף חדש בצ'לסי. אם עד אז הוא היה צריך לצאת לקרב עם חוטבי עצים כמו דמיטרי אלייניצ'ב, דרליי ובני מקארתי, בלונדון הוא קיבל צ'ק פתוח. תמו ימי הסקאוטינג באי האיברי, איתור שחקנים אלמוניים מדרום אמריקה ועבודה עם תקציב חונק? טעות. מוריניו, כמו מוריניו, עושה הכל בדרך שלו.
וזה לא שהסטרלינגים לא נשפכו. אפקט האוליגרך עשה את שלו, וכל פזילה קטנה של אברמוביץ' הקפיצה ועדיין מקפיצה את הערך של כל שחקן ב-200 אחוז. כשאלכס פרגוסון התעניין בפאולו פריירה, דיברו בפורטו על קופון של 9 מיליון יורו. מוריניו הביא אותו לצ'לסי תמורת 21.
השמות הנוצצים באנגליה, איטליה וספרד לא עשו רושם על הבוס החדש של צ'לסי, שבחר לפשוט דווקא על הליגות דרג ב'. דרוגבה ופטר צ'ך הגיעו מצרפת, פריירה, קראבליו וטיאגו מפורטוגל וקז'מן מהולנד. במבצע עוקץ, שפרטיו לא ממש ברורים עד היום, שוכנע אריאן רובן לחזור בו מהחתימה במנצ'סטר ולהגיע ללונדון. עימות נוסף עם פרגוסון, עוד ניצחון למוריניו.
בין החתמה להחתמה, המאמן הפורטוגלי דאג שלקבוצה שלו יהיה שלד אנגלי. ג'ון טרי הפך לסלע בהגנה, פרנק למפארד כמעט ולא החמיץ משחק במשך שנתיים, וגם ג'ו קול חזר לחיים אחרי הירידה עם ווסטהאם וההעלמות בתקופת ראניירי. גם אשלי קול כבר שנתיים בין כוונות, ונראה שבעונה הבאה הוא ילבש כחול. להשלמת השלד המקומי חסרים שוער וחלוץ, וכשבאנגליה יצמחו שחקנים ראויים בעמדות אלו, מוריניו כבר ידאג לתפוס אותם.
העבודה השיטתית שלו הפכה את צ'לסי לבלתי ניתנת לעצירה בליגה, אבל לפנצ'רים בגביעים עדיין אין למוריניו פתרון. ניוקאסל גנבה 0:1 בשמינית גמר הגביע, ליברפול ניצלה את פציעתו של רובן כדי לגנוב ניצחון בדרך לגביע האלופות ובין לבין היו הכחולים רחוקים 11 דקות מהפסד בגמר גביע הליגה, עד שהגיע השער העצמי האומלל של ג'רארד. מוריניו חגג בהתגרות באוהדי ליברפול ונשלח ליציע.
בכלל, נראה שהחברים, או לפחות אנשי שלומו של מוריניו נקבעים לפי האיום שהם מהווים עליו. מיורגן קלינסמן הוא מחזיק בן ברית, על פליפה סקולארי הוא אמר שהוא הכי גדול בעולם. מעניין מה יקרה אם אחד מהם יגיע לפרמייר-ליג. גם על אלן פארדיו (ווסטהאם) ופול ג'ול (וויגאן) יש לו רק מילים טובות. נקודות הם לא לקחו ממנו העונה.
השקפת העולם של מוריניו פשוטה, שם המשחק הוא מינימום טעויות. הנעת כדור מסודרת, משחק סבלני, לא לספוג, הגול כבר יבוא. שחקנים מבריקים כמו דרוגבה ורובן קצת פחות מנצנצים, אבל עם תוצאות לא מתווכחים. מבקרים את צ'לסי על כדורגל הגנתי? בשנתיים של מוריניו ספרו הכחולים 72 כיבושים פר עונה, שניים רק לארסנל ב-2005 וראשונים ביחד עם היונייטד בשנה שעברה. בכל עמדה יש שני שחקנים בינלאומיים, אפקט ההפתעה כמעט ולא קיים. מטריקס.
בשנה שעברה הגביע האנגלי הלך לליברפול, גביע הליגה ליונייטד, וקמפיין הצ'מפיונס הסתיים בשתי תצוגות נפל מול ברצלונה. המטריקס החזיק יופי מול ווסט ברומיץ' ופולהאם, גם הגדולות של הפרמייר-ליג לא עשו צרות, אבל ההברקות של רונאלדיניו, אטו ומסי כבר היו יותר מדי. מוריניו הבין שבשביל עונה מושלמת, בשביל טרבל או אפילו קוואדרבל, חייב לבוא שינוי. מה עושים? קונים.
שוק השחקנים חולק הקיץ לשניים: לפני ואחרי ה'קאלצ'יופולי', פרשת השחיתויות הידועה לשמצה של יובנטוס, מילאן, פיורנטינה ולאציו. ב-14 ביולי נשמע גזר הדין, ומכירות החיסול החלו. באותו זמן לצ'לסי כבר היו חוזי עתק חתומים עם אנדריי שבצ'נקו, מיכאל באלאק וסולומון קאלו. "אני לא מתכוון לגזול שחקנים מהאיטלקיות", הצהיר מוריניו, "אולי כל השוק חיכה לנפילה שלהן, אבל אנחנו לא. זה מראה על הכבוד שצ'לסי רוכשת לעמיתותיה". פתאום, הפורטוגלי הסורר הפך לחסיד אומות עולם.
החמימות הזמנית של מוריניו מצטיירת יפה בעיתונים, אבל מתחת לפני השטח העובדות די ברורות. אף שחקן מקבוצות הקאלצ'יופולי לא היה בתוכניות שלו, השחקנים שרצה כבר אצלו והאחרים בהם התעניין בדרך, אז קצת יחסי ציבור לא יזיקו. שוב, מוריניו זה מוריניו. על ג'ון אובי מיקל הניגרי, ילד בן ה-19 עם עבר בליגה הנורווגית, הוא היה מוכן לזרוק יותר מ-10 מיליון יורו היישר לכיס של פרגוסון והיונייטד, בשביל אשלי קול הוא מוכן להוציא קרוב ל-30 מיליון יורו. ג'יאנלוקה זאמברוטה לא פחות טוב מהמגן האנגלי, הרבה יותר מנוסה, ועלה לבארסה פחות מחצי. לא בתוכניות, לא קונה.
השאלה הגדולה כעת היא איך ישתלבו באלאק ושבצ'נקו במערך הקבוצתי, שמורכב כולו משחקנים שעשו קידום משמעותי במעבר לצ'לסי. מילאן ובאיירן מינכן הנוכחיות אולי פחות טובות מהכחולים בעידן מוריניו, אבל מבחינת המעמד והמסורת הן עדיין גדולות יותר. על היכולות של שבה ובאלאק אין עוררין, הנכונות שלהם לוותר על האינדיבידואליזם והייחודיות לטובת שיטת המשחק המסרסת עדיין מוטלת בספק.
כשדידייה דרוגבה לובש את המדים הכתומים של חוף השנהב, מדובר בשחקן אחר. מלהיב, וירטואוז, מנהיג. בצ'לסי הוא עוד בורג במכונה. מוריניו גאל אותו מהאפרוריות של מארסיי, הדביק לו תווית של 20 מיליון יורו, שם אותו במרכז הבמה ועל הדרך עשה ממנו רובוטריק. לא מרוצה מהשיטה? תמיד אפשר לחזור לאוקזר או סן ז'רמן, כי לקבוצה גדולה באירופה בצ'לסי לא ייתנו לו ללכת. שישאל את וויליאם גאלאס. לדמיאן דאף נמאס הקיץ מהרוטציות, בעונה הבאה הוא יכיר מקרוב את מרכז הטבלה במדים השחורים-לבנים של ניוקאסל. שבצ'נקו בינתיים שומר על שתיקה בנושא, באלאק כבר הצהיר שהוא מוכן לקחת פחות מנהיגות וגם לשבת לפעמים על הספסל. האמת, אין לו הרבה ברירות.
"הוא סוג של מציצן, מאלה שמסתכלים כל הזמן על משפחות אחרות. הוא כל הזמן רק מדבר על צ'לסי, צ'לסי, צ'לסי". מוריניו על ארסן ונגר.
לרונאלדיניו יש הרבה מה להוכיח אחרי המונדיאל, סמואל אטו בכלל לא היה שם, ליונל מסי משתבח ממשחק למשחק ובברצלונה מדברים כבר על עוד יהלום בפס הייצור, מכסיקני בן 17 בשם ג'ובאני דוס-סאנטוס. למרות הזכייה בצ'מפיונס, בקאמפ-נואו רעבים. רעבים מאוד. הבלאו-גראנה מככבים בטבלאות המעקב של מוריניו כבר הרבה לפני סוף העונה שעברה, ז'וזה רוצה נקמה. אבל דווקא עכשיו כשהאליפות כבר הפכה לדבר מובן מאליו בצ'לסי, דווקא עכשיו למוריניו כדאי לשמור על עירנות.
האיום הראשי צפוי להגיע מכיוון המתנ"ס החדש שנפתח באשברטון גרוב. הנערים של ארסנל התבגרו בשנה, ונראה שאם יש מישהו שיכול להשתוות לפורטוגלי מבחינת התכנון לטווח ארוך זה ארסן ונגר. בעונה שעברה התותחנים די ויתרו על הליגה, התרכזו בליגת האלופות ונעצרו רק בגמר, על הדרך הם גנבו מטוטנהאם כרטיס כניסה לצ'מפיונס ובקיץ הם הביאו את תומאס רוסיצקי המצוין. האיצטדיון החדש יסייע לוונגר במלחמה עם מוריניו, וכל הסימנים מצביעים על אש תותחים מאסיבית.
האיום המתגבר מצד ארסנל מגיע על רקע הקיץ השחור שעבר על מנצ'סטר יונייטד, הצלע השלישית בצמרת. וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו התלכלכו והשלימו ב-SMS, שחקנים רבים לא ממש התלהבו להגיע לאולד-טראפורד ומסע הרכש של פרגוסון מסתיים עד עתה ביותר מ-25 מיליון יורו עבור מייקל קאריק הלא מנוסה, שכבר הספיק להיפצע ויחמיץ את פתיחת העונה. אולי אדריאנו ומרקוס סנה עוד יגיעו, אולי לפרגי הזקן יש עוד טריק או שניים בשרוול, כרגע השדים לא כאלה מאיימים.
ביום ראשון (17.00) צ'לסי פותחת עונה בסופר קאפ האנגלי מול ליברפול. מגן הקהילה הם קוראים לזה השנה. האדומים של בניטס עם הראש במסודי ובוקולי, למפארד ורובן לא ממש מעניינים אותם. ומוריניו? הוא לא מתכוון לוותר על עוד תואר, זניח ככל שיהיה. אחרי הכל, המגן בתוכניות שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
