הלך הטוטי
בתיאוריה אודות קיומה של נבחרת איטלקית מצוינת, הכל כעת ערוך לכך שפרנצ'סקו טוטי יוכל להניף את גביע העולם. אך נראה שהוא לא יזכה לכך, היות שטוטי הוא אולי כדורגלן מבריק, אך גם מפסידן מלידה
זוהי הפרסומת שקידמה את המונדיאל בערוצי הטלוויזיה האיטלקית. למזלם של האיטלקים, הפרסומת רלוונטית, לאחר שטוטי החלים בדיוק בזמן כדי לא לפספס את הטורניר. קפטן רומא, ששבר את קרסולו בפברואר השנה, חזר לשחק במדי קבוצתו במחזור האחרון של הליגה האיטלקית, נגד מילאן. בתיאוריה אודות קיומה של נבחרת איטלקית מצוינת, הכל כעת ערוך לכך שטוטי יוכל להניף את גביע העולם. אך נראה שהוא לא יזכה לכך, היות שטוטי הוא אולי כדורגלן מבריק, אך גם מפסידן מלידה.
כוכבי כדורגל הופכים לגיבורים לאומיים של ממש רק כאשר הם מצליחים לגלם את הדמות שעליה הקהל מפנטז. טוטי הוא רומא. הוא נולד לפני 29 שנה בשכונה של בני המעמד הבינוני–נמוך למשפחה איטלקית מסורתית כל כך, עד שאמו לא היתה מאפשרת לו לצאת מהבית לפני שגיהצה את מדי הכדורגל שלו. הוא תמיד אהד את רומא: בתחילה מהיציע ואחר כך כמביא כדורים. חלומו כילד היה לעבוד בתחנת דלק. "אהבתי מאוד את ריח הדלק, אך לא פחות את הדרך שבה היו אנשי תחנת הדלק שולפים את ארנקם השמן משטרות לאחר עוד מילוי של טנק דלק", סיפר טוטי לירחון הכדורגל ההולנדי "יוהאן".
החלום הצנוע הזה נדחק הצידה כאשר בגיל 16 פתח לראשונה במדי קבוצת חלומותיו
טוטי היה יכול להצטרף לכל קבוצה בעולם שבה היה בוחר. במקום זאת בחר לעצמו טוטי את מעמד הביניים שבו נמצאת א.ס רומא, מקום שבו חבריו לקבוצה אינם מצליחים להבין את גאוניות מסירותיו. לזכותו אליפות אחת בודדת. "אני רומאי ו'רומאניסטה' הוא מצב נפשי", הוא מסביר בדיאלקט רומאי (נדיר שטוטי מדבר באיטלקית). טוטי שולט ברטוריקה הרומאית ומשתדל, לעתים בצורה מגוחכת, לייצג גם את רומא העתיקה: דיוקנו של הגלדיאטור המקועקע על זרועו וההשוואה בינו לבין יוליוס קיסר הם רק חלק מהדוגמאות. "אתם מי שאתם, אך אני מגיע מרומא", מכריז טוטי בגאווה בפני חבריו לנבחרת הלאומית.
הקהל הצעיר בסטאדיו אולימפיקו מגיע בעיקר בשבילו. חלקם עם חולצות נוצצות שנקנו בחנות המועדון וחלקם בחולצות מזויפות מהדוכנים המפוזרים ברחבי העיר. הם כולם שרים בדיאלקט המקומי על עולם שבו קיימת רק רומא, וברומא קיים רק טוטי, שחקן אחד מאז ומעולם. האהבה של הקהל אליו פורצת גם את גבולות האיצטדיון, בני זוג מקומי נאלצו להתגרש לאחר שלא הצליח להגיע לפשרה - הבעל סירב בכל תוקף להסיר את דיוקנו של טוטי מעל למיטתם, בזמן שהאישה רצתה להחזיר אל הקיר את תמונתו של ישו הצלוב.
מחוץ לרומא, יכולתו האינטלקטואלית של טוטי מזמינה לא פעם לעג. מספר הבדיחות כה רב עד שב–2003 החליט השחקן עצמו לאסוף אותן ולהוציא לאור ספר שמכיל רק בדיחות טוטי. הרי לכם דוגמה. שאלה: מה היו שלוש השנים הקשות ביותר בחייו של טוטי? תשובה: אלו שהעביר בכיתה א'. ספר הבדיחות ישב שבועות ארוכים בפסגת רשימת רבי המכר, וטוטי תרם את כל ההכנסות לצדקה. מהלך קתולי זה קנה סופית את לב שאר האומה.
כמו אלן שירר בניוקאסל, טוטי הוא כדורגלן שמזכיר נשכחות: שחקן הבית, אוהד הקבוצה, שלעולם לא יעזוב את המועדון. מדובר בשחקנים ששייכים לתקופה אשר עבר זמנה, אך כולנו מתגעגעים אליה. אלא שמסירותו של טוטי לרומא, בדומה לזו של שירר לניוקאסל, מעידה גם, ואולי בעיקר, על חוסר אמביציה.
ברומא טוטי יכול לצוף על אף משחקים חלשים - את התשואות הוא כבר יקבל. ניצוץ של גאונות יספק את היציעים. אין לו שום מחויבות לזכות בתואר כלשהו. בדרך כלל הוא די מאכזב במשחקים הגדולים. בימים שלפני מפגש קבוצתו עם יובנטוס בנובמבר האחרון העדיף טוטי להתרכז בהצהרות כנגד מאמנה של האלופה, פאביו קאפלו, גם הוא מוותיקי רומא. כאשר קאפלו התבקש למסור תגובה, הוא ענה שהוא מעוניין לנצל את ההזדמנות לברך את טוטי על הולדת בנו. במשחק ניצחה יובנטוס 4:1, ומול חבורת האתלטים המרשימה מטורינו, שלא חדלו לחלוף על פניו במהלך המשחק, נראה טוטי כבד במיוחד. את מרבית המשחק הוא העביר במלחמות מילוליות עם שחקני יובה. גם מזגו החם מהווה חלק מחוסר המקצועיות שלו. הניגוד היה ברור. רומא של טוטי היא קבוצה בעייתית, בדיוק כמו הקפטן. יובנטוס, מנגד, לא עסוקה בדיבורים. הם באים, מנצחים והולכים.
טוטי חווה כדורגל ברמה הגבוהה ביותר רק כאשר הוא לובש את מדי הנבחרת. נדיר שהוא נמצא מחוץ לסגל. הוא הצטיין בטורניר הראשון שלו, יורו 2000, אבל נבחרתו הצליחה להפסיד בגמר לצרפת אחרי שהובילו ובזמן שנותרו שתי דקות בלבד למשחק. במונדיאל 2002 הוא ספג כרטיס אדום על התחזות, בהפסד הטראגי ששלח את נבחרתו הביתה מול דרום קוריאה. ביורו האחרון הוא שוב ספג כרטיס אדום, הפעם על כך שירק בפרצופו של יריב, ולא חזר עוד לשחק עד תום הטורניר. במונדיאל הזה הוא כבש את שער הניצחון מול אוסטרליה בפנדל, אבל פרט כך, סיפק מעט מדי הברקות.
מעמדו כחביב העם נותר איתן. פציעתו בפברואר האחרון, שאיימה על מקומו בסגל לקראת המונדיאל, הדאיגה אומה שלמה. מדובר היה בחדשות לא פחות חשובות מאשר נישואיו לאישיות טלוויזיה מפורסמת באיטליה. התקשורת האיטלקית עמדה על המשמר לצד מיטתו בבית החולים כדי לא לפספס שום התפתחות. ראש הממשלה, סילביו ברלוסקוני, דאג לבקר את הכוכב הפצוע. שבוע לאחר פציעתו התקיים הדרבי הרומאי המפורסם נגד לאציו. ביציע האוהדים השרופים היה אפשר לראות את טוטי מריע לחבריו כמו ילד שזה עתה זכה לראשונה בכרטיס כניסה למשחק. רומא ניצחו, ויתר האוהדים ביציע התקוטטו בעליזות עם האייקון - מסורת היא מסורת.
עושה רושם שחסרונו לא פגע בנבחרת הלאומית. בלעדיו גברה איטליה 3:1 על הולנד ואף השפילה את גרמניה 4:1. כשטוטי אינו על המגרש, השחקנים חופשיים יותר ואינם נאלצים להעביר כל התקפה דרך רגליו ובנוסף מסוגלים לנוע קדימה הרבה יותר מהר.
זו תהיה הפעם האחרונה שבה יזכה לשחק במונדיאל. לאחר מכן הוא יפרוש מהנבחרת. אך גם טוטי חולם על התהילה. פעם סיפר כי הוא מפנטז על כך שיעניק לעצמו את התואר הנכסף של כדור הזהב. הוא כנראה כבר לא יזכה לכך, אך קשה לדעת כמה זה באמת יפריע לו — הפופולריות של טוטי אף פעם לא נמדדה בכמות התארים בהם זכה.
הכתבה מתפרסמת בגיליון יוני של המגזין "שם המשחק"
נא להמתין לטעינת התגובות
