רוצים שחזור
ב-86' הם סיפקו לנו קלאסיקה, הגמר של 98' הכתיר את זידאן וקבר את רונאלדו. ב-2002 הם הספיקו להחליף תפקידים ובצל פרישתו המתקרבת של זיזו, צרפת וברזיל נפגשות לקרב ענקים ברבע הגמר
מאזן האימה: 7 מפגשים. 3 ניצחונות לברזיל, 2 לצרפת, 2 תיקו.
מפגשי עבר במונדיאלים: 3 מפגשים. 2 ניצחונות לצרפת (3:4 בפנדלים ברבע הגמר ב-86', 0:3 בגמר 98'), 1 לברזיל (2:5 בחצי הגמר של 58').
ב-86' המפגש ביניהן סידר לנו את אחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאל, הגמר ב-98' היה הסיפתח לשליטה של נבחרת הטריקולור בכדורגל העולמי. 4 שנים אחרי, הצרפתים התרסקו כבר בשלב הבתים, הברזילאים עלו למרכז הבמה והגביע חזר לריו. הגיבורים של אותן זכיות, זידאן ורונאלדו, נפגשים ראש בראש במונדיאל האחרון שלהם. לזיזו זה עלול להיות גם משחק הפרישה.
צרפת גימגמה בשלב הבתים מול דרום קוריאה ושוייץ הבינוניות, ברזיל עשתה 3 מ-3 מול אוסטרליה, קרואטיה ויפן. שתיהן נתנו שלישיות בשמינית, ה'סלסאו' מול גאנה הלא מנוסה, הטריקולור העיפו את ספרד. ריימונד דומנק נאחז בקצות האצבעות לאותו דור זהב צרפתי, מכעיס את כל העולם ואחותו אבל עדיין מביא תוצאות. פריירה מעמיד בברזיל הרכב התקפי, נותן לכל הכוכבים את הבמה ובינתיים, למרות המאזן המושלם, עדיין לא קיבלנו את מה שציפינו. המנצחת תהפוך למועמדת רצינית לגביע, אצל המפסידה צפויות עריפות ראשים. דומנק, פריירה, רונאלדיניו, הנרי או אפילו זידאן, אף אחד לא בטוח. עולם אכזר.
דבר המאמן (קרלוס אלברטו פריירה): "למה מצפים רק מברזיל לשחק כדורגל אטרקטיבי?"
השחקן החם: רונאלדו. פעם בארבע שנים, רזה או שמן, הבן אדם חוזר. גביע ב-94' (על תקן נער פוסטר), גמר ב-98' ועוד גביע ב-2002, הפעם כמנהיג של הנבחרת.
הלו, להתעורר: רונאלדיניו. אז נתת עונה ענקית, הבאת את גביע האלופות לברצלונה וכיכבת בכל טוק-שואו אפשרי. כאן זה גביע העולם, הדבר האמיתי, טורניר שייזכר לדורות. רוני, תצטרך לחכות 4 שנים כדי לתקן. הגיע הזמן להתחיל לזוז.
פקטור לא צפוי: ז'וניניו פרנאמבוקנו. דקה 80, תוצאה מאוזנת, כדור חופשי 25 (או 30. אפילו 35) מטר מהשער של בארטז. אין צורך להוסיף.
מה המצב: תחילת יוני. מאז אותו מונדיאל ב-2002, רונאלדו הלך לישון במדריד. את מכסת 20 הכיבושים הוא השיג בכל עונה, אבל את ארון התארים בברנבאו הוא העשיר רק באליפות אחת, ב-2003. נראה שהוא היה אז בשלב ההתעפצות. בסיום אותה עונה הגיע רונאלדיניו לספרד והשתלט על אירופה ביחד עם הדרים-טים של ברצלונה. רונאלדו, שראה את הגב של חברו לסלסאו, הגיע למונדיאל כבד, עייף ושבע. ולא מכדורגל.
סוף יוני. רונאלדו בכושר מסחרר, אחרי שלושה כיבושים ועם תואר מלך השערים של כל הזמנים במונדיאל בכיס. ורונאלדיניו? מסתתר שם בפינה, מאחורי קאקה. כל ההשוואות לפלה כבר לא עוברות את העריכה של העיתון, הסומבררואים במרכז המגרש כבר לא גונבים את ההצגה וחוץ מחולת נפש אחת, גם האוהדות כבר לא רוצות חיבוק. קשה, קשה להיות ברזילאי.
אבל רוני ורוני הם לא כל הסלסאו. קאקה הוא אחד המנהיגים של מילאן, אדריאנו הוא יותר מחצי אינטר (והתוצאות בהתאם), ז'וניניו מככב בליון וגם רוביניו הוא סוג של ילד פלא. בפוטנציה. מספיק שהם יתפסו יום, רונאלדו ורונאלדיניו יכולים ללכת לתפוס צבע על גדות נהר המיין, לחזור כמה שעות אחרי והנבחרת של פריירה עדיין תהיה במונדיאל.
וזו התמציתיות של ברזיל. להגיע עד רבע הגמר ללא משחק אחד ראוי של הכוכב הגדול, הפוטנציאל פשוט בלתי נתפס. אם רונאלדיניו לא יתעורר, לא יהיה להם פשוט לדלג מעל צרפת. אבל גם אם הוא ימשיך לשחק על תקן נעדר, לנבחרת הטריקולור יהיה קשה מאוד להעיף את ברזיל.
דבר המאמן (ריימונד דומנק): "אנחנו מנצחים בזכות הסבלנות השלנו".
השחקן החם: פטריק ויירה. זידאן מנהיג רק על הנייר, הנרי בחזקת נעדר, והקשר האחורי של יובה, בשקט בשקט, לקח את הטריקולור לרבע הגמר. שחקן 50-50 אמיתי, עם שני שערים ובישול, 'לה גרנד סוסאג'' (נקניק גדול, כהגדרתו של עמנואל פטי, ולא בגלל שהוא פחדן) עשוי להוסיף קישוט חדש, בצורת צלחת עם הכיתוב MVP, לביתו המרוקן.
הלו, להתעורר: תיירי הנרי. אותו שחקן שלקח את הילדים מארסנל לגמר האלופות נעלם בבית האבות הצרפתי. דומנק לא ממש עזר ותקע אותו לבד בשפיץ, בינתיים הוא קיבל שער אחד בלבד ממלך שערי הליגה האנגלית. געגועים, געגועים לטרזגה.
פקטור לא צפוי: זה היה אמור להיות פרנק ריברי, אבל האיש והצלקת התעורר רק נגד ספרד. מי שעשוי להפתיע את ברזיל הוא דווקא זידאן, שב'זכות' הכדורגל הלא ממש מלהיב שהציג עד כה, יקבל יותר מרחב מההגנה.
מה המצב: מכל הצדדים קטלו את נבחרת צרפת. אנטי כדורגל אמרו, עייפים וזקנים. צדקו. אבל החבורה המקרטעת של דומנק, שלא הצליחה לנצח את שוייץ ודרום קוריאה בשלב הבתים, הכניעה 1:3 את ספרד, הפייבוריטית של לא מעט פרשנים, והגביע רחוק כעת רק שלושה משחקים מפריז. רק?
המערך ההגנתי, החילופים המאוחרים, ההתעלמות הבוטה מטרזגה. גם העדפת הקשישים על פני הדור הצעיר לא עשתה טוב למעמדו של דומנק, אבל עכשיו הוא קיבל הזדמנות אדירה להשתיק את כולם. נכון, מבחינת כישרון ברזיל לא רואה את נבחרת הטריקולור ממטר, אבל מול היכולת האישית והביטחון העצמי, הצרפתים מעמידים ים של נסיון. לפעמים, זה מה שעושה את ההבדל. מה גם שרונאלדו משקשק כשהוא רואה את החולצות הכחולות עם התרנגול, זכר לאותה תקרית מפורסמת מגמר 98'.
זידאן כבר השכיב מספיק אמרסונים, תוראם ובארטז עצרו את רונאלדו עוד בימיו הרזים ומקאללה ו-ויירה כבר זקנים מדי כדי להתרגש מרונאלדיניו וקאקה. בשורה התחתונה, צרפת לא מפחדת מברזיל, ואין הרבה נבחרות שאפשר להגיד זאת עליהן. דומנק ימשיך בשלו, ינטרל את היצירתיות, יצבע את פרנקפורט באפור ויחכה להברקה של אחד הכוכבים שלו. הצופים יתעצבנו, התקשורת תקטול. בסוף, הוא עוד יצחק על כולנו.
תחזית: אם הכישרון של ברזיל יגבור על הנסיון הצרפתי, לא נראה שמישהו יוכל לעצור אותם בדרך לגביע. אולי גרמניה. אבל תחושת הבטן היא שהנסיון יגבור על הכישרון. צרפת תדהים את ברזיל, אבל תעוף בחצי הגמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
