"אולי זו היתה אשליה, אבל ראיתי את ארגנטינה זוכה"
הוא הולך מכות עם אחיו, צופה רק בכדורגל ארגנטיני, מעדיף XBOX על פלייסטיישן, שומר על דממה בארוחות, לא העז להרים טלפון לדייגו, מוותר על מפגש מול ברזיל וגם עם מרכוס מרק. הוא בטוח שנבחרתו היא הטובה בבית אבל אין לו מושג מי השחקנים שיופיעו מולו. הצצה נדירה לחייו של ליונל מסי, הנסיך שעשוי להפוך בעוד חודש למלך. ראיון ילדותי, מיוחד למעריב
בברצלונה אומרים שזה רק עניין של זמן עד שהכתר יעבור לליונל מסי. אם הוא יזכה בגביע העולמי עם ארגנטינה, חצי כתר כבר יהיה שלו, בגיל 18. בעורקיו של הילד מרוסאריניו זורם דם של כדורגל עממי, אבל הנבחרת יכולה לעשות אותו לאציל. ליאו משדר ביטחון עצמי, מתובל בהרבה הומור וצניעות: "אני סומך על הנבחרת. אולי זו היתה אשליה, אבל ראיתי את ארגנטינה זוכה בגביע העולמי".
חברו הטוב ביותר בעיר ברצלונה, פבלו סבאלטה שמשחק מעבר לכביש, באספניול: "מסי נשאר אותו אדם גם אחרי שמראדונה אמר שהוא היורש שלו".
מכל זווית שלא תתבוננו במסי, הוא שונה. שחקן העבר והמאמן אוסקר רוג'רי אמר לפני מספר חודשים שיש שחקנים שעושים במכנסיים כשהם שומעים את ההמנון במונדיאל, אבל אצל מסי זה הפוך. באליפות העולם עד גיל 20 בהולנד הוא לא התרגש. "כשההמנון נוגן חשבתי רק על זה שאני מגן על הדגל ושהרבה אנשים מחזיקים לי אצבעות".
בארגנטינה מדברים על מסי באותה הערצה כמו על ריקלמה, המכונה "רומן הקדוש". מסי: "טוב לדעת שהאוהדים סומכים עלי, שהארגנטינים אומרים עלי דברים טובים".
ליאו לא אוהב להפסיד, בשבילו כל משחק הוא על החיים ועל המוות. כך כשהיה משחק נגד אחיו ובני דודיו, לפעמים זה
אתה לא כל-כך מתעניין בכדורגל.
"פעם הייתי רואה הרבה משחקים בטלוויזיה, עכשיו אני עוקב רק אחרי הליגה הארגנטינית, כדי להרגיש קרוב לבית".
אתה מכיר יותר את השחקנים מהפלייסטיישן.
"אני כבר לא משחק בזה הרבה". האבא חורחה מסביר: "עכשיו הוא משחק ב"XBOX". מסי: "לא מזמן קניתי את הקונסולה. זה דומה לפלייסטיישן, אבל רואים יותר טוב, בתלת מימד. לפעמים אנחנו משחקים נגד קבוצות שאני לא מכיר בהן אף שחקן. קורה שאחי אומר לי להגיד שלום לאיזה כוכב מהקבוצה היריבה, אבל אני לא מקדיש לזה חשיבות".
מה אתה יודע על הנבחרות האחרות בבית שלכם?
"הולנד היא נבחרת עם שם, אבל גם אותה לא ראיתי. את סרביה כן, כי הם היו בבית עם ספרד. יש להם נבחרת חזקה, שמשחקת טוב במתפרצות ועם שני חלוצים גבוהים. מוגזם לקרוא לבית הזה בית המוות. ארגנטינה, במצב טוב, מנצחת את כולן".
מתי היית רוצה לפגוש את ברזיל?
"אני מעדיף לא לשחק מולם, שיעופו קודם. אם צריך, הכי טוב כמה שיותר מוקדם, ולנצח. זה ייתן לנו ביטחון".
איך תגיב אם רונאלדיניו יעביר אותך בין הרגליים?
"לא אכפת לי מהדברים האלה. אולי למגינים זה כואב. האמת, לא יודע איך הייתי מגיב. אולי הייתי צוחק".
איך רונאלדיניו היה מגיב אם היית עושה לו את זה?
"הוא היה צוחק. הוא כבר אכל כאלה כדורים ואחרי המשחק נשפך מצחוק. באימונים שנינו עושים לפעמים תחרות מי מעביר יותר שחקנים בין הרגליים".
ופויול?
"עדיף לשחות עם כרישים, הוא יכול להחזיר עם בעיטה חזקה".
מסי לא שיחק כמעט חודשיים לפני המונדיאל. היה לו זמן פנוי לעדכן את הידע שלו על טורנירים קודמים. "גביע העולם היחיד שראיתי בצורה טובה היה ב-1998 כשהפסדנו להולנד. ראיתי את כל המשחקים עם המשפחה והשכנים ברוסאריו. מ-1994 אני לא זוכר כלום".
מה קרה ב-2002?
"הייתי בברצלונה ולא שידרו את המשחקים בשעות היום, רק בלילה. התעדכנתי בתוצאות ולא נהניתי מי יודע מה. ראיתי כמה משחקים של ספרד, כי אלה היו היחידים ששודרו".
דמיינת לפני ארבע שנים שתשחק בגרמניה?
"לא, אבל הרבה פעמים דיברתי על זה עם המשפחה. הם אמרו לי: 'תראה, אולי פתאום תהיה במונדיאל הבא'. בחיים לא חשבתי שאגיע לכזו עמדה".
האבא חורחה: "האמנו שעם הרבה מזל הוא יהיה בגרמניה. כמו שהוא אמר, זה נראה בלתי ייאמן, אבל מצד שני זו המציאות".
מתי הבנת שהמונדיאל ריאלי עבורך?
"אחרי משחק המוקדמות נגד פרו. הבנתי שאני נכלל בקבוצה של שחקנים שפקרמן עוקב אחריהם".
ההזדמנות הגיעה ומסי לא נתן לה לחמוק. רק לפני שנה הוא שיחק באליפות העולם עד גיל 20 וחבריו לנבחרת בקושי הכירו אותו. אולי בגלל שהוא לא נוהג להתבלט ולפטפט יותר מדי: "עדיין אין לי מספיק משחקים בנבחרת הבוגרת כדי לדבר. בברסה אני מכיר טוב מאוד את כולם כבר מזמן, ובכל זאת אני לא מדבר הרבה בארוחות. אפילו בבית, בארוחת צהריים או ערב, אני שותק". חורחה: "הוא שקט מדי, יותר גרוע ממני".
הברזילאים בברצלונה לקחו עליך אחריות. בנבחרת יש שחקן שנותן לך עצות?
"זה אחרת. כולנו באים מבחוץ ונמצאים מעט ביחד. בפעם האחרונה יצא לי להיות בחדר עם סורין. יש בינינו הרבה חיבה וקשר טוב. דיברתי איתו יותר בחופשיות. הוא מאוד מנוסה, יודע הרבה".
איך אתה עם ריקלמה?
"הוא מאוד שמח וסימפטי. הוא בקשר טוב עם כולם".
ועם טבס?
"הכרנו בתוכנית הלילה של דייגו, כשניצחנו בכדורגל-טניס. אני בקשר טוב איתו בגלל שהוא אחד מהצעירים. במחנה האימונים קרליטוס הגיע ונתן לנו דיסק של הלהקה המפורסמת שלו, "פיולה ואגו" (עצלן חכם). הוא בעצמו לא שר, אבל יש להם שירים שנדבקים".
לקונצרט של קומביה (מוזיקת רחוב) היית הולך?
"לקונצרט של טבס בטח".
אם הוא יזמין אותך לבמה?
"אני לא מאלה שעולים ושרים. אח שלי סיפר לי שסרחיו אגווארו שר בלהקה בשם "נאמני התשוקה בשבת". קון (אגוארו) מצחיקן, אפשר לצפות לכל דבר ממנו. הוא אוהב לשיר ולרקוד".
מסי פחות מוחצן מטבס ובוודאי מאגוארו. סבאלטה, ידידו מהיריבה בקטאלוניה, אמר עליו: "כשהוא נכנס עם ביטחון למגרש, זה מורגש. הוא בחור מהנה".
איך מתייחסים אליך האוהדים?
"נותנים כבוד, מפגינים חיבה, אבל זה שונה בארגנטינה. בחג המולד, ברוסאריו, יצאתי עם בן דוד שלי לקנות מתנה לאחיין ולאחיינית שלי. יצאנו מהמכונית, הלכנו, עברנו מאה מטר ואז עצר לידי אדם, ועוד אחד ועוד אחד, ותוך רגע לא יכולתי ללכת מרוב האנשים שהצטופפו. בן הדוד רצה להוציא אותי, אבל לא הצליח. אז הגיעה ניידת משטרה וחילצה אותי".
נבהלת?
"זה לא מבהיל אותי, להיפך. היה נחמד לראות כל-כך הרבה אנשים, למרות שרציתי להמשיך ללכת. בני המשפחה נבהלו, כי אתה אף פעם לא יודע מה עלול לקרות. אני אוהב את זה, במיוחד כשהיה מדובר באוהדים של רוסאריו סנטרל. לא עניין אותם שאני אוהד של ניואלס".
אדם מחליק ברולר בליידס סמוך אלינו, לבוש בכל ציוד המיגון. הוא מביט בפליאה אם זה אכן ליאו מסי. "כולם בברצלונה מתנהגים כך," מגלה הילד.
בברצלונה אתה יותר חופשי?
"תלוי באיזה איזור. יש פה הרבה תיירים ואף אחד לא דופק חשבון. אנשים מברכים אותי לשלום, יש מקומות שאני יכול ללכת רגוע".
מה אתה זוכר מהמשחק בסטמפורד ברידג?
"בשבילי זה היה עוד משחק, למרות שהוא היה אחד החשובים העונה. אם הדברים יוצאים לך טוב מול צ'לסי או ריאל מדריד, זה בולט יותר".
כשליאו הצטלם עם החולצה של ארגנטינה, עוד ניתן היה לראות את החבורה מהעבירה שביצע עליו אסייר דל-הורנו. "לא כאב לי, אבל באותו רגע הייתי חם מאוד".
דל-הורנו הורחק ומוריניו האשים את מסי בהתחזות. "לא הגבתי כשהוא אמר את זה. לא פתחתי את הפה. זה דיכא אותי, כי היה משחק יפה, עם אווירה".
הקטור, אחד המוכרים בחנות המזכרות של ברצלונה, מגלה שאנגלים רבים קונים את החולצה של ליאו. סטיבן, אנגלי אוהד ברסה ובוקה, מודה שהוא מעדיף את מסי על וויין רוני. החולצה של מסי מדורגת שניה במכירות בחנות, אחרי רונאלדיניו. מאז ספטמבר המכירות בקו עליה.
היית רוצה שיעשו בובה בדמותך, כמו שעשו לא'טו?
"זה יהיה נחמד בשביל האחיינים שלי. הם יאהבו את זה". "לליאו כבר יש בובה כזאת", אומר חורחה. "לא, אבא, הדמויות המצחיקות זה משהו אחר", מתקן ליאו.
ראיתי את זו של רונאלדיניו, השאירו לו כמה שיניים בולטות. את מקסי לופס עשו עם גלגיליות. את שלך עשו טוב?
"היא מאוד דומה לי (חורחה מחייך בצד). היא בנויה טוב".
בנבחרת הבוגרת בחר מסי את החולצה מספר 19. בנוער הוא היה עם 18 בגלל ששכן שלו זכה עם המספר בלוטו. "18 זה המספר של קילי גונסאלס ולא אקח אותו ממנו. בברסה נתנו לי את מספר 19 אז נשארתי איתו".
מראדונה דווקא רצה שתשחק עם 10.
"מצדי שיתנו לי כל מספר. הדבר היחיד שאני רוצה זה לשחק. לא מעניין אותי המספר. 19 ,18 ,10. זה אותו דבר".
היה לך אומץ להתקשר לדייגו?
"לא. דיברתי איתו כמה פעמים בעבר והיה לנו דיבור טוב, אבל לא העזתי להתקשר אליו".
לפני מספר שבועות נמצא למסי הצעיר עוד יורש. זה לא אגוארו, אלא בן דודו, ברונו ביאנקוצ'י ממחלקת הנוער של קבוצת רנאטו ססאריני. "ברונו רק בן תשע. ראיתי אותו משחק עם בני גילו והוא עבר אותם בקלות. הוא עושה דברים מגוונים, אבל אני לא אוהב שאומרים עליו יורש וכאלה דברים, כי הילדים בשכונה צוחקים עליו וגורמים לו להרגיש רע".
מסי מעיד שאבא שלו היה שחקן לא רע, אבל נפצע בגיל צעיר והוא לא הספיק לראות אותו הרבה. "יש לו עוד כמה גנים ממני", צוחק חורחה.
מסי זוכר לחיוב את המשחק נגד פרו במוקדמות. "שיחקתי בפעם הראשונה עם הנבחרת בארגנטינה, במגרש של ריבר פלייט. תמיד חלמתי לשחק מול יציעים מלאים באוהדים של ארגנטינה, ולא משנה של איזו קבוצה. במזל זה יצא עם החולצה של הנבחרת, ועוד ניצחנו. בספרד אנשים אוהבים כדורגל, שרים וצועקים, אבל בארגנטינה חיים את המשחק".
ההפסד לקרואטיה הותיר שתי מסקנות: צריך לבצע שינויים בהגנה ולמצוא מקום בהרכב למסי. הילד הבקיע באותו ערב שער ושלושת רבעי. "בשוויון נראה לי שהבעיטה שלי עברה את הקו. קרליטוס דחף את הכדור על הקו, אבל לא אמרתי כלום. היה שער ובאותו רגע לא אכפת לך מי הבקיע. אחרי זה באה החגיגה הראשונה שלי בבוגרים. הבקעתי וצעקתי עם כל הגרון".
מרכוס מרק נחשב עבור רבים כשופט הטוב בעולם, אבל למסי יש ממנו רק זיכרונות רעים. "הוא הרחיק אותי 30 שניות אחרי שנכנסתי בבכורה שלי בנבחרת, נגד הונגריה. נגד צ'לסי הוא הוציא לי צהוב והפריע לי באחת ההתקפות. הוא נוראי, השופט הזה. עדיף שלא ניפגש בגרמניה. באותו ערב באתי ללחוץ את ידו, הוא הושיט יד אבל לא הביט בי. אחר כך ליוויתי אותו במבט והוא חייך אלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
