בית 8: הליגה הערבית
טוניסיה וערב הסעודית יילחמו על כבוד האומה, אוקראינה של אולג בלוחין וספרד של לואיס אראגונס אמורות לטייל לשמינית הגמר, עם אופציה להתקדמות משמעותית יותר בהמשך. בית אחד ואחרון ביום
כמות פליטות הפה של המאמן לואיס אראגונס גדולה אמנם מכמות השערים של הכוכב שלו בשנתיים האחרונות, אבל נבחרת ספרד היא עדיין הפייבוריטית הברורה להוביל את בית 8. אוקראינה תלויה ביכולת (ובכשירות) של הבייבי החדש של רומן אברמוביץ', על טוניסיה קשה לומר שהיא מייצגת משהו מהסגנון האפריקאי, וערב הסעודית היא לא יותר ממזימה גרמנית להגדלת התל"ג.
המשחקים:
14.6: ספרד – אוקראינה (לייפציג), טוניסיה – ערב הסעודית (מינכן)
19.6: ספרד - טוניסיה (שטוטגרט), ערב הסעודית - אוקראינה (המבורג)
23.6: ערב הסעודית – ספרד (קייזרסלאוטרן), אוקראינה – טוניסיה (ברלין)
הופעות קודמות בגביע העולם: 11 (34, 50, 62, 66, 78, 82, 86, 90, 94, 98, 2002)
הישג השיא: מקום רביעי (50)
מאמן: לואיס אראגונס ("אין לי כוח לכל הנסיעות")
התקווה הגדולה: ראול (ריאל מדריד)
תלבושת: אדום-כחול-צהוב
האוהדים: ידפקו נוכחות רצינית, בראשותו של מנולו והתוף. גרגרנים מדופלמים, חייבים בשר חזיר פעמיים ביום.
משפטים מהסלון: "למה בעצם הם גירשו את היהודים?"
למה כדאי לנו להיות בעדם: כי הם קצת דומים לנו באופי.
למה לא: כי יש לנו חרא של אופי.
למה אפשר לצפות: כן, זו לא טעות כתיב ב"תקווה הגדולה". פרננדו טורס עוד לא הוכיח שהוא יותר מילד עם כישרון, צ'אבי מחלים מפציעה, פויול עדיין בלם, לואיס גארסיה לא יציב ופברגאס ורייס הם בסך הכל שחקני משנה בהצגה של ה"חרא השחור" (כהגדרתו של המאמן אראגונס). כולם שחקנים טובים, אבל ברגעי האמת הם רגילים לפנות לרונאלדיניו, ג'רארד, הנרי או אלוהים. גם דויד וייה, היחיד שבאמת סחב העונה קבוצה על הגב, בסך הכל הוביל את ולנסיה למקום השלישי ולגמר האינטרטוטו.
המעמדים הגדולים לא זרים לחלק גדול מהסגל הספרדי, רק שחקן אחד יודע מה זה לנצנץ בהם. מכנים אותו "המלאך ממדריד", בשנתיים האחרונות הוא דומה יותר לחייזר מהברנבאו. אנחנו מכירים אותו בתור ראול גונסאלס. "ראול
מי שמתעתד להיות הדון קישוט של הנבחרת הוא דווקא לואיס אראגונס, המאמן והג'ורה, שמצליח פעם אחר פעם לגרום לנו לפקפק ביושבי ה'ויסנטה קלדרון' שהדביקו לו את הכינוי 'האיש החכם מהורטאלסה'. על היציאות הגזעניות שלו נאמר כבר הכל, והפעם הזקן התמהוני החליט לתמוך במיעוטים, כמעט תקף את ראול ואף סיפסל אותו, רק בגלל שלבש חולצה בצבע צהוב לאימון. קבלה, עין הרע, אתם יודעים.
תחזית: את שלב הבתים הם יעברו בקלות, אבל הנאחס של רבע הגמר לא צפוי להישבר. ככה זה כשהיריבה הצפויה שם משחקת בצהוב וקוראים לה ברזיל.
עמוד נבחרת, ספרד
הופעות קודמות בגביע העולם: -
הישג השיא: -
מאמן: אולג בלוחין ("אני לא יודע כלום על טוניסיה וערב הסעודית")
התקווה הגדולה: אנדריי שבצ'נקו (צ'לסי)
תלבושת: צהוב-כחול
האוהדים: מצחצחים שיניים עם קולגייט ו-וודקה.
משפטים מהסלון: "אלה אין להם כלום חוץ משבצ'נקו".
למה כדאי לנו להיות בעדם: קר שם, אין מה לאכול, הנשיא הורעל והתפוצץ להם הכור בצ'רנוביל.
למה לא: מה אנחנו, אמא תרזה?
למה אפשר לצפות: בהתחשב בכך שמדובר בנבחרת שהשאירה את יוון (אלופת אירופה), טורקיה ודנמרק בבית, אוקראינה יכולה להפוך לסוס השחור של הטורניר. כבר 4 שנים עברו מאז שוואלרי לובאנוסקי האגדי חטף התקף לב במגרש של דינמו קייב, וכל פעם שנדמה שהוא יכול לנוח מחויך על משכבו, באים הנכדים ונותנים לו עוד סיבה להצטער על כל רגלי החזיר שטרף. שבצ'נקו, רברוב, שובוקובסקי, רוטאן ובעצם כמעט חצי נבחרת גדלה על הברכיים של סבא לובה, שמאז מותו קייב כבר לא אותה דינמו, אבל אוקראינה היא הרבה יותר מאסם החיטה של בריה"מ.
ועל המכונה הצהובה-כחולה מפקח אחד מהבנים של לובאנובסקי, אולג בלוחין, גם הוא אגדה לא קטנה (שחקן השנה באירופה ב-1975, שנה אחרי יוהאן קרויף ואחת לפני בקנבאואר). בלוחה הגדול הביא את הנבחרת לראשונה למונדיאל, הוא בונה לעצמו מעמד של אל במזרח אירופה ואפילו מכהן כבר שתי קדנציות בפרלמנט האוקראיני. גם מצליחן וגם דיפלומט? לבלוחין יש שתי דאגות: הכושר של שחקניו וריבוי הזרים בליגה המקומית.
"שבוע לפני המונדיאל ויש לי רק 16 שחקנים שמגיעים בכושר אופטימלי, לא כולל שבצ'נקו ורברוב", הוא הודה, ודאג להנמיך ציפיות למרות ההגרלה הקלה בשלב הבתים. ובעיית הזרים? (לא נגענו): "השחקנים הצעירים שלנו צריכים ללמוד מאנשים כמו שבצ'נקו ובלוחין ולא מאיזה זומבה-בומבה שהורידו מאיזה עץ, הביאו לו שתי בננות וסידרו לו חוזה בליגה האוקראינית". טוב, אולי הוא לא בדיוק דיפלומט.
תחזית: בלוחין יעבור את הזומבות של טוניסיה אבל כדאי לו להימנע ממפגש עם הבומבות של צרפת בשמינית הגמר.
עמוס נבחרת, אוקראינה
הופעות קודמות בגביע העולם: 3 (78, 98, 2002)
הישג השיא: 1:3 על מכסיקו בשלב המוקדם של 78.
מאמן: רוז'ה לאמר ("הכל אפשרי")
התקווה הגדולה: סאנטוס (טולוז)
תלבושת: אדום-לבן
האוהדים: ערבים בניחוח צרפתי.
משפטים מהסלון: "אני רעב, למישהו בא סנדוויץ' טוניסאי?".
למה כדאי לנו להיות בעדם: אוי, הסנדוויץ', הסנדוויץ'.
למה לא: אחרי שמסיימים אותו, עדיין נשארת בערך שעה של כדורגל, אם אפשר לקרוא לזה ככה.
למה אפשר לצפות: לנבחרת מהיבשת השחורה שמשחקת בסגנון אירופי בונקריסטי וגוזלת מקום ממישהי שבאמת יכולה לרגש אותנו. ב-1978 עשו ה'נשרים מקרתגו' היסטוריה כשהיו לנציגה האפריקאית הראשונה שמנצחת בגביע העולם (1:3 על מכסיקו), מאז הם חיכו 20 שנה כדי לחזור למונדיאל. בדרך להופעה שלישית ברציפות, הטוניסאים עדיין ממתינים לניצחון שני.
עד 1994 הכדורגל בטוניסיה היה לא יותר מתחביב, אבל הצגה מביכה באליפות אפריקה הביתית הדליקה נורה אדומה אצל ראשי ההתאחדות, שבמהפכה של מהיום למחר הפכו את הליגה המקומית למקצוענית, בנו תשתיות לטיפוח נוער והתחילו לייבא מאמנים צרפתים. כנראה שבאפריקה לא צריך יותר ממעט רצון, כסף וגחמה של איזה מנהיג כדי לבנות נבחרת מצליחה (ע"ע טוגו ואנגולה), ותוך שנתיים הנשרים הצפון אפריקנים כבר עמדו על דוכן המדליות באליפות היבשת בדרום אפריקה. המאמן הפולני-צרפתי הנרי קאספרצ'ק בנה נבחרת עם סגנון משחק קשוח, טקטי, ממושמע, אירופי-לייט. רוז'ה לאמר המיוסר המשיך את המגמה, וב-2004 הטוניסאים כבר היו אלופי אפריקה.
"אנחנו משחקים בסגנון אירופי לכל דבר", הצהיר לאמר, שלקח גם את יורו 2000 עם צרפת אבל היה אחראי גם לאחד הבזיונות הגדולים של הטריקולור, שנתיים מאוחר יותר בקוריאה-יפן. באליפות אפריקה האחרונה הטוניסאים נכנעו ליום גדול של וינסנט אניימה ברבע הגמר, ונראה שהבעיה הגדולה של המאמן הצרפתי היא שלמרות סגנון המשחק המודרני, השחקנים שלו, איך לומר, עדיין לא באירופה. חאתם טרבלסי וראידי ג'אידי מעבר לשיא, נאמושי המבטיח עדיין ילד, נאפטי עבר עונות טובות יותר והמתאזרח הברזילאי סאנטוס, למרות הכינוי 'רואד-ראנר' והשלושער ה"מרשים" מול זמביה, לא ממש מנצנץ בטולוז הננסית. שישאירו את האירופאיות לאירופים, בכל מקרה יש כבר יותר מדי נציגות מהאזור.
תחזית: יחזרו למסלול הנצחונות מול ערב הסעודית, ותשעה ימים מאוחר יותר למסלול ההמראה הביתה.
עמוד נבחרת, טוניסיה
הופעות קודמות בגביע העולם: 3 (94, 98, 2002)
הישג השיא: שמינית הגמר (1994)
מאמן: מרקוס פאקטה (עד שהוא ידבר כבר יחליפו אותו)
התקווה הגדולה: יאסר אל-קטאני (אל-הילל)
תלבושת: ירוק לבן
האוהדים: פאסון של שייחים, ישאירו מאחוריהם שובל של דולרים.
משפטים מהסלון: "זה כמו ריאלטי, כל סעודי שיבקיע יקבל מיליון דולר ורולס רויס".
למה כדאי לנו להיות בעדם: כי הם משקיעים פה הרבה כסף.
למה לא: כי הכסף הולך לחמאס.
למה אפשר לצפות: מצד אחד, הם הגיעו למונדיאל מבית מוקדם שהורכב מטורקמניסטן, סרי לאנקה ואינדונזיה, ומבית שני שכלל את אוזבקיסטן וכווית. מצד שני, הם הקדימו את דרום קוריאה וניצחו אותה פעמיים, כולל בסיאול. כל שחקני הסגל משחקים בליגה המקומית הצנועה, אבל על יאסר אל-קטאני שילמו באל-הילל לא פחות מ-10 מיליון דולר.
'בני המדבר' אמנם חטפו שמיניה מגרמניה לפני 4 שנים, אבל לא יותר מדי נבחרות יכולות להתגאות בהופעה בשמינית גמר המונדיאל. זו הפעם הרביעית שלהם בגביע העולם, רק חבל שבפעמיים האחרונות הם רשמו 5 הפסדים ותיקו. אף אחד לא מצפה לגדולות מערב הסעודית, אבל כמה אנשים בעצם מכירים את ערב הסעודית?
במדינה החשוכה, שחיה על שדות הנפט שלה, לא צריכה עזרה מאיש וגם לא מתכוונת לעזור לאף אחד, גביע העולם הוא לא יותר מבידור קצר בשביל השייחים והסריסים. מרקוס פאקטה הברזילאי, שהוביל את הנבחרות הצעירות של ברזיל לשני גביעי עולם ב-2003, הוא זה שינסה להאריך את המופע בשביל ראשי ההתאחדות, שהחליפו יותר מאמנים מגרביים ב-4 שנים האחרונות.
קטאני וסמי אל-ג'באר בן ה-34 ינסו לעקוץ פה ושם, מוחמד אל דאייה ימשיך להוסיף לשיא ההופעות הבינלאומית שלו (שעומד כרגע על 181), ועל הספסל יישב שוער מחליף בשם מברוק זאיד שעשוי להוות פנינת לשון מרעננת בשביל ארבל, וייץ, זוהיר והחבר'ה. לפחות הסעודים יוכלו להתרכז בכדורגל, לאחר ששירותי המיני בר במלון נחסמו, כמו גם ערוצי הפורנו הגרמניים.
תחזית: לא יחגגו, לא במלון ולא במגרש.
עמוד נבחרת, ערב הסעודית
בית 1: גרמניה תחילה
בית 2: הדרבי של אריקסון
בית 3: צפוף בבית המוות
בית 4: הסוסים השחורים
בית 5: בית המוות לעניים
בית 6: גביע הקונפדרציות
בית 7: זיזו בארץ הגמדים
נא להמתין לטעינת התגובות
