הכוכב השישי
האם הייתם מתחלפים עם קרלוס אלברטו פריירה, מאמן ברזיל, הנבחרת המוכשרת, הפייבוריטית והלחוצה ביותר במונדיאל?
גם קרלוס אלברטו פריירה, מאמן נבחרת ברזיל, מודה בזה בפה מלא. בראיון מיוחד, חודש וקצת לפני משחק הפתיחה בגרמניה, הוא מצהיר שהנבחרת מוכנה לחלוטין למשחקים, שכל הכוכבים בכושר, שאין שום בעיות של אגו, ושהיעד היחידי הוא הגביע. האיש, שאימן את הנבחרת האלופה של רומריו ובבטו ב–1994 ושימש כמאמן כושר של הנבחרת הגדולה של פלה מ–1970, עסוק כעת בשמירה על מוראל גבוה ואופטימיות, ולצורך כך הוא אפילו אלתר תזמורת מבין שחקני הנבחרת שלו.
"יש לנו כמה אמנים בקבוצה", מגלה פריירה. "ג'ילברטו סילבה מנגן בקבאקואיניו, שזה סוג של גיטרה, רוברטו קרלוס ודידה מצטיינים גם הם במוזיקה, ורונלדיניו יתופף בתוף סמבה. כולנו אורזים את כלי הנגינה לגרמניה. תהיה לנו מוזיקה באוטובוס, בחדר ההלבשה, במחנה, בכל מקום. בתור מאמן, לא רק שאני מקבל את זה בעין יפה, אלא גם מעודד את השחקנים לנגן ולשיר.
"דיברנו עם פסיכולוגים והם הסבירו לנו שחשוב מאוד שבחדר ההלבשה וגם בנסיעות השחקנים יעשו משהו עם הידיים ועם הפה. זה עוזר לגיבוש ולמצב רוח. הרי בלי מוזיקה, מה השחקנים יעשו באוטובוס? פשוט יישבו? ישלבו ידיים? מאז מונדיאל 1970 אנחנו קונים לשחקנים כלי נגינה לפני תחילת המשחקים. זה הרי עדיף מאשר שהם יישבו באוטובוס ויחשבו, 'הו לא, אנחנו הולכים עכשיו לשחק נגד אנגליה או גרמניה במונדיאל'".
חוץ מהתכנית המוזיקלית, עד כמה אתם הולכים לפקח על השחקנים? יש נבחרות שאוסרות סקס לפני משחק. מה איתכם?
"אני רוצה שהשחקנים שלי יעלו לשחק עם חיוך על הפנים, ולכן עצרתי כל רעיון לאסור על סקס בנבחרת. בימים החופשיים השחקנים יוכלו לעשות כמה סקס שרק ירצו. אני לא חושב שסקס יום לפני משחק מזיק בשום צורה לשחקן כדורגל. רק סקס, בלי בעיות אחרות. הצרות יתחילו אם הם ישתו ויעשנו, אבל סקס זה בסדר, סקס זה תמיד טוב".
טוב, אז בוא נעבור לכדורגל. אתה מוביל את המועמדת מספר אחת לתואר. עד כמה אתם מוכנים למונדיאל?
"ברזיל מוכנה כיום יותר ממה שאי פעם ציפיתי שתהיה. כבר ארבע שנים שאני עם הנבחרת, מאז קיבלתי אותה מידיו של סקולארי, ואני יכול לומר שהעבודה הקשה כבר מאחורינו, וכעת אנחנו מחכים לדבר האמיתי.
"קיבלתי מסקולארי נבחרת שזכתה במונדיאל, קבוצה עם הרבה מאפיינים מיוחדים, והמטרה מספר אחת שלי היתה לשמור על רמת מוטיבציה גבוהה בקרב השחקנים שכבר זכו במונדיאל אחד. דגש נוסף היה על רענון הקבוצה. היה לי חשוב להביא שחקנים חדשים וצעירים בלי ניסיון שישחקו לצד הכוכבים הגדולים שלנו, וכל זה בלי ליצור זעזועים גדולים מדי בקבוצה. השתמשתי ביותר מ–80 שחקנים בשלוש השנים האחרונות.
"כל שחקן ושחקן זוכה למעקב צמוד ואישי של הצוות המקצועי. אנחנו אפילו מתעסקים בתפריט שהם אוכלים בקבוצות שלהם באירופה. גם לגרמניה אנחנו מביאים טבח מיוחד משלנו שיבשל לשחקנים. אני יכול לומר שאני סובל מהדילמה הבריאה של ריבוי שחקנים מעולים באותן עמדות, וממש אין לי בעיה עם זה".
אתה לא מרגיש שיש לכם יותר מדי כוכבי התקפה? שזה עלול ליצור בעיות ביניהם?
"להיפך. כשהשחקנים שלנו נמצאים יחד, הם לא אותם כוכבים, אותם רונאלדו וקאקה שכולם מכירים. הם חוזרים להיות ילדים קטנים, נהנים, צוחקים, נרגעים, פשוט מתנהגים כמו בני אדם רגילים, וזה מבחינתי התענוג הכי גדול בלאמן אותם. יש כמובן סיפוק אדיר מלהיות קרוב לשחקנים מוכשרים כאלה, והלוואי והדילמות שיש לי כמאמן ברזיל היו הדילמות שלי לאורך כל הקריירה. התכונה הכי טובה של חבורת השחקנים הזו היא שהם לא מחשיבים את עצמם או מתנהגים
"אני לא יכול לחשוב אפילו על בעיה אחת בעבודה עם השחקנים שלי. אנשים נוטים לחשוב שלאמן את ברזיל זה קשה, אבל האמת שזה מאוד קל כי הם בוגרים, משחקים בטופ העולמי, מנוסים מאוד, ובמשפט אחד: פשוט ראויים ללבוש את חולצת הנבחרת. כל השחקנים מדגימים בצורה המושלמת איך שחקן כדורגל צריך להתנהג, וזה אומר קודם כל להיות בן אדם".
כל תשומת הלב בעולם מופנית לחלוצים שלכם. מה לגבי שחקני ההגנה של הנבחרת?
"בזמנו דיברתי עם זיקו בדיוק על זה, ושנינו הסכמנו שהעיסוק של התקשורת העולמית בהתקפה שלנו משפיע לרעה על שחקני ההגנה. להתייחס רק להתקפה שלנו זו פשוט טעות. אנחנו מאוד מעריכים את ההגנה שלנו. אני לא בטוח שחוליית ההגנה היא לא החלק החזק ביותר בנבחרת ברזיל, אני ממש לא חושב שהשוערים שלנו פחות טובים משאר השחקנים, ובטח שאני לא חושב שרוברטו קרלוס מתקרב כבר לסוף הקריירה שלו, כמו שאני לא מסכים לטענה שקאפו כבר זקן מדי במונדיאל הרביעי שלו, ושהוא לא מתאים להיות הקפטן.
"השחקנים שלנו לא שופטים אחד את השני, והם מרגישים שיש אמון בהם מצד שאר הסגל ומצד המאמן. תאמין לי - קאפו, רוברטו קרלוס, חואן, אלכס, לוסיניו, רוקה ג'וניור וסיסיניו הם אחד מקווי ההגנה הכי טובים שאפשר למצוא כיום בעולם. אתה יכול למצוא חוליית הגנה בעולם עם יותר ניסיון וכשרון מהשחקנים האלה? אני בטוח שלא".
הגענו לשאלה הבלתי נמנעת. קאקה, רונאלדו, רונלדיניו, רוביניו, אדריאנו: מי יושב על הספסל?
"רוב שחקני ההתקפה שלי יכולים לשחק בכמה תפקידים, וזה היתרון הגדול שלהם. אדריאנו חלוץ מפחיד, אבל אם אני צריך, הוא יכול לעשות עבודה מצוינת גם במרכז השדה. אותו דבר לגבי רוברטו - קשר טיפוסי שבכל רגע נתון יכול לשחק גם כחלוץ השמאלי שלי.
"ספציפית לגבי החלוצים, נצטרך לנתח כל משחק ומשחק כדי להחליט מי מהם ישחק. אם כל החלוצים שלנו יהיו בכושר, זה בעיקר יהיה תלוי בזהות היריבה שלנו ובצרכים הטקטיים של אותו משחק. לפעמים אוכל להשתמש בכל החמישה — רונאלדו, רוביניו, אדריאנו, קאקה ורונלדיניו - אבל זה לא יקרה הרבה. החלטתי שבעיקרון רק ארבעה מהם יהיו על המגרש באותו זמן, כי אני לא רוצה להזניח את מרכז השדה. חוץ מזה, אנשים צריכים לדעת שאין לי שום בעיה להושיב על הספסל שמות מפורסמים אם הם לא מקבלים את פילוסופיית המשחק של הקבוצה".
אתה לא חושש שהקריסה של ריאל מדריד תשפיע עליכם? בסך הכל, יש לך שם כמה שחקנים מרכזיים.
"אני מסתכל על זה כעל דבר מעניין, לא כעל דבר מדאיג. אתן לך דוגמה: ריבאלדו, למשל, הגיע למונדיאל האחרון אחרי שנה שלמה של פציעות חמורות, וכולם אמרו שהוא לא יוכל לשחק היטב. דאגנו לו לחודש של טיפול מיוחד להחזרה לכושר, ומה קרה? הוא היה שחקן הכי טוב שלנו ב–2002! דוגמה נוספת היא רונאלדו, שבמשך שנתיים אמרו עליו שהוא גמור, ומה היה בסוף? הוא היה החלוץ הטוב ביותר במונדיאל, מלך השערים, הפתעת הטורניר!
"תבין, נבחרת ברזיל היא לא כמו המועדונים באירופה. זה תענוג להיות חלק מהנבחרת שלנו, כבוד גדול, וזה נותן לשחקנים תחושה שונה לגמרי מאשר במועדונים האירופאיים. אצלנו השחקנים מחייכים. אני לא רואה אותם מחייכים יותר מדי במועדונים שלהם".
מהי המטרה שלכם במונדיאל?
"פשוט מאוד: לזכות במונדיאל ולהביא לברזיל כוכב שישי. אנחנו מקווים להתגבר על מה שנראה כמכשול הכי גדול, שזו העובדה שאירופה תעשה הכל כדי למנוע מברזיל להיות אלופת העולם בפעם השנייה ברציפות. אני מאמין שאם נעשה את זה שוב, אז אירופה תהיה ממש מובכת, ולכן ברזיל תהיה הנבחרת שכולם ינסו לנצח. בוא נאמר את זה ככה: במקרים של ספק, אני בטוח ששום שופט לא ישרוק לטובתנו".
למרות כל היתרונות שלכם, לא היה קל בבית הדרום אמריקאי המוקדם.
"דרום אמריקה, אפריקה ואסיה הן המקומות שבהם מתחוללים השינויים המהירים ביותר מבחינת כדורגל בעולם. התמונה בדרום אמריקה שונה מבעבר, יותר ויותר קבוצות שתמיד נחשבו לחלשות הופכות לרלוונטיות והפערים קטנים משנה לשנה. ברזיל היא הקבוצה שכולם רוצים לנצח, ולכן העלייה למונדיאל מהבית המוקדם הופכת לקשה מפעם לפעם עבורנו, וגם עבור ארגנטינה.
"תראה אילו שינויים קרו בדרום אמריקה: צ'ילה, אורוגוואי וקולומביה, שתמיד היו נבחרות חזקות ביבשת, לא עלו בכלל למונדיאל, בזמן שוונצואלה משתפרת בטירוף, וכמוה גם אקוודור שעלתה שוב למונדיאל הזה, השני ברציפות שלה".
מה דעתך על היריבות בבית המוקדם שלכם: קרואטיה, יפן ואוסטרליה?
"זה בית קשה. שלוש הנבחרות האלו רוצות לעלות לשלב הבא ולעשות היסטוריה, ושלושתן ירצו לעשות את זה בסטייל, מה שאומר ניצחון על ברזיל. אנחנו צריכים להיות מרוכזים בשלושת המשחקים בבית המוקדם יותר מאשר במונדיאלים אחרים, כי לשלוש הנבחרות האלו אין מה להפסיד. הסברתי לשחקנים שלי שהשחקנים של אוסטרליה, יפן וקרואטיה יתייחסו למשחק נגדנו כאל הפסד ידוע מראש, ולכן הם יעלו לשחק משוחררים מאוד. את הלחץ הם ישאירו למשחקים ביניהם. המלכודת מבחינתנו היא שאנחנו אלה שמגיעים עם החובה להוכיח ולנצח.
"אני חושב שמבין שלוש היריבות שלנו, יפן היא הנבחרת הכי מסוכנת, בגלל הידע הרב שיש לה על הנבחרת שלנו (מאמן יפן הוא זיקו). אחרי זה נמצאת קרואטיה, בגלל סגנון המשחק האירופאי הקשוח שלהם, ובסוף אוסטרליה, שנהנית מכך שהיא מגובה במערכת חזקה ומשוחררת מדאגות ויש לה מאמן מצוין. מעבר לבית המוקדם, הקבוצות שאני רואה נלחמות איתנו על התואר הן ארגנטינה, איטליה, גרמניה ואנגליה".
מיהן הנבחרות הבולטות מאפריקה הפעם?
"אני מספר לעולם על הכדורגל האפריקאי כבר משנת 1982, שבה יצא לנו לשחק שם קצת ולהכיר את הנבחרות. עבדתי בעבר בניגריה ויצא לי גם לעבוד בעולם הערבי, אז אני מכיר את מה שקורה באפריקה. לא רק שאני לא מופתע מכך שהכדורגל האפריקאי משתפר ומזה שיותר ויותר אפריקאים משחקים בליגות האירופאיות, אני גם די מופתע מכך שאף נבחרת אפריקאית עדיין לא הגיעה לגמר מונדיאל, או אפילו ניצחה אותו. אישית, אני מאמין שאין שחקנים חזקים יותר פיזית מאשר האפריקאים. זה נפלא לראות ארבע נבחרות חדשות מאפריקה במונדיאל הזה, ועכשיו כבר לא נדבר רק על קמרון, ניגריה ודרום אפריקה, אלא גם על חוף השנהב, אנגולה, טוגו וגאנה.
"נתחיל בטוניסיה, כי רוג'ר למאר עושה שם עבודה מדהימה. זו נבחרת חזקה מאוד, ואם הם ישפרו את ההגנה ואת הצד האמוציונלי שלהם, הם יכולים להגיע רחוק במונדיאל הזה. מבין האחרות, חוף השנהב היא הפייבוריטית בין האפריקאיות. יש להם את מה שצריך כדי להיות האפריקאית הראשונה שתגיע לארבע הגדולות בעולם, הם סוג של ניגריה שנת 1994.
"אני אוהב את הכדורגל של דידייה דרוגבה, והמאמן שלהם, הנרי מישל, יביא בעצמו כמה נקודות עבורם. אני חושב שלהולנד וארגנטינה יהיה קשה מאוד נגד חוף השנהב בבית המוקדם. חוף השנהב הפסידה את אליפות אפריקה רק בגלל מזל רע, והיא ללא ספק הנבחרת הכי טובה ביבשת".
מה לגבי האפריקאיות האחרות? יש פוטנציאל להפתעות?
"לגבי גאנה, אני מכיר אותם טוב ומזה שנים הם בין שלוש הנבחרות הכי טובות באפריקה, אבל משהו לא טוב שם, ולדעתי אפילו עם שחקנים מצוינים, כמו אפיאה, יהיה להם קשה מאוד במונדיאל הראשון שלהם. באשר לאנגולה, אצלם ההשתתפות היא ההישג העיקרי. אין להם לא ניסיון ולא שחקנים בולטים, ככה שהם ינסו בעיקר להשיג גול ראשון ואולי ניצחון ראשון.
"טוגו זו חידה. הם במשבר עוד מאליפות אפריקה, אבל יש להם שחקנים טובים כמו אדביור ואחרים. נראה לי שגם הם קצת חוששים מעצם המעמד של מונדיאל ראשון אי פעם, ובכל זאת, הם הפוטנציאל להפתעה הכי גדולה של שלב הבתים".
נעבור לאסיה. למי כדאי לשים לב שם?
"דרום קוריאה נראית רחוקה מהיכולת המצוינת שלה במונדיאל 2002, אבל היא עדיין יריבה קשה. לגבי איראן, הם קבוצה שתמיד מגיעה ל'כמעט'. הם כמעט הכי טובים באסיה, וכמעט היו הפתעת המונדיאל בכל פעם שהם השתתפו. יהיה להם קשה מאוד לעלות שלב מהבית המוקדם שכולל את פורטוגל ומקסיקו, אבל מצד שני, אם הם יצליחו להימנע מהפסד לאחת מהשתיים האלו, הם יכולים להוות יריב קשה בשלב השני.
"יפן זו הנבחרת שעקבנו אחריה הכי הרבה ואותה אנחנו מכירים הכי טוב. אף מדינה לא התקדמה ברמת הכדורגל בשנים האחרונות כמו יפן, וכל המאמנים הבינלאומיים מודעים לכך היטב. ליפן יש שחקנים מסוכנים, והיא הגיע למונדיאל כי היא משחקת כדורגל טוב. היא אלופת אסיה, ואל תשכח שהיא הנבחרת הראשונה שהבטיחה את השתתפותה בגרמניה 2006. אני מאמין שגם ערב הסעודית תילחם ותנסה לעשות משהו, למרות שאין לה שחקנים בשביל לעשות טורניר גדול.
"בכלל, אני רוצה לומר משהו על הכדורגל הערבי: יש להם בעיה גדולה. קיים פער גדול בין המטרות שלהם לבין מה שהם עושים בפועל. יש להם גישה משונה מאוד לכדורגל, וכל עוד הם לא יתייחסו לכדורגל בצורה מקצוענית, אין להם סיכוי להצליח באמת. ערב הסעודית, למשל, זו מדינה עם משאבים וכשרונות, ולמרות שהם עלו כבר לכמה מונדיאלים, הם סובלים מאינטרסים זרים לכדורגל שמתערבים להם בנבחרת. הם מסוגלים לעצור אימון באמצע בשביל להתפלל, ואני חושב שזה בסדר, אבל צריך להבין שיש לזה מחיר. הם נורא אמוציונליים, וחסר להם ריכוז ופוקוס. הם לא יכולים לתת לרגשות, טובים או רעים, להשפיע עליהם כל כך".
חוץ מברזיל, איזו נבחרת אתה אוהב או מעריך? את מי אתה נהנה לראות?
"אני אוהב לראות את ההולנדים משחקים וגם את האיטלקים. אני נהנה מההתקדמות ברמת המשחק של כמה מהנבחרות האפריקאיות, וכמובן שאני נהנה לראות את ההתקדמות באסיה. ברור שהולנד זו הנבחרת הכי גדולה שמעולם לא לקחה את המונדיאל. אני חושב שיש להם בעיה ייחודית. הם משחקים טוב מאוד, אבל תמיד יש להם איזושהי נפילה ברמה האמוציונלית או האינטלקטואלית. מהנה מאוד לראות את האיטלקים, כפי שאמרתי, בגלל השינויים הטקטיים התכופים שהם עושים במהלך המשחק. ולסיום, יש את אנגליה, כמובן. זו נבחרת שהשפיעה על כל כך הרבה נבחרות אחרות. זה מרתק לראות את ההתפתחות שעוברים המועדונים האנגליים, ובכל זאת הבסיס של סגנון המשחק האנגלי לא משתנה לעולם ונשאר כמעט זהה לסגנון המשחק שלהם בעבר. אני מעריץ נבחרות עם מסורת כמו אנגליה".
תספר לנו קצת על הסגנון שלך. מהם מקורות ההשראה שלך כמאמן?
"אני אדם אופטימי, אדם חושב שלא מגזים, אני אוהב להירגע בציור, ומצד שני יכול גם לבלות יום שלם בלצפות ולנתח משחקי כדורגל. אני חסיד גדול של משמעת ועקרונות. למדתי את זה בעיקר מהעבודה עם נבחרת ברזיל של מונדיאל 1970, קבוצת הכדורגל הכי טובה ששיחקה אי פעם, עם פלה ועוד הרבה כוכבים גדולים.
"אף פעם לא הייתי שחקן כדורגל מקצועני, ואני לא מקבל את הגישה שטוענת שאם מישהו היה שחקן גדול הוא יכול להיות מאמן גדול. תמיד רציתי להיות מאמן כושר, מאז שראיתי איזה עבודה גדולה עשו עם פלה ב–1958. התמזל מזלי לזכות במונדיאל ב–1970 כמאמן כושר, וב–1994 כמאמן ראשי.
"בתשובה לשאלתך על ההשראה, אני יכול לספר לך שספר הכדורגל הראשון שקראתי היה בשנת 1966, וקראו לו 'כדורגל בינלאומי'. היו שם עצות והמלצות של 20 מאמנים משנות ה–50 וה–60 כמו ויסנטה פאולה, שלקח את המונדיאל עם ברזיל ב–1958, ומעל כולם הגרמני ספ הרברגר, שאימן את גרמניה במונדיאל 1954. אני משתמש ברעיונות שלו עד היום, ונראה לי שזה היה הטקסט האינטליגנטי ביותר שקראתי בחיי על כדורגל".
הזכרת את מונדיאל 1994. מה ההבדל בין האימון של ברזיל מודל 94', עם רומריו ובבטו, לבין העבודה עם הנבחרת הנוכחית?
"במונדיאל 94', אחת המשימות העיקריות שלי כמאמן של נבחרת עם כל כך הרבה כוכבים כשרוניים היתה לדחוף את השחקנים להתגבר על האגו ועל חילוקי דעות ולגרום להם לשחק כיחידה אחת. בנוסף, הופעל עלינו לחץ כבד באותו מונדיאל בגלל שברזיל לא זכתה במונדיאל 24 שנה, עד אותה שנה. אנשים ממש דרשו מאיתנו זכייה. אבל ברגע שאתה זוכה במונדיאל פעם אחת, אוטומטית מצפים ממך לזכות שוב ושוב.
"כעת אנחנו שוב נמצאים בסיטואציה שאני לא ממש אוהב: אנחנו מגיעים לגרמניה 2006 כפייבוריטים לזכייה, ולא קל להתמודד עם הלחץ הזה. זה מה שאנשים לא מבינים, עד כמה זה מלחיץ והרבה פעמים ממש לא נוצץ, לנסות לעמוד בדרישות האוהדים".
מהן התכניות שלך לאחר המונדיאל? תמשיך בנבחרת?
"לא. אני מאמין שזהו המונדיאל האחרון שלי עם ברזיל. החלטתי לעזוב בתום המונדיאל, לא משנה מה יהיה, אפילו אם אהיה אלוף עולם. יכול להיות שעוד אחזור לאמן, אבל רק בקבוצה אחרת, לא את ברזיל. בגלל זה, המונדיאל בגרמניה מאוד חשוב לי ומאוד מאתגר אותי לצאת ממנו כאלוף עולם שוב".
הכתבה מתפרסמת בגיליון מאי של "שם המשחק"
נא להמתין לטעינת התגובות
