דם ארגנטיני ולב אנגלי - מי אתה אוסבלדו ארדילס?
המאמן החדש של בית"ר ירושלים תמיד האמין בכדורגל התקפי, אבל הבוסים שלו לא תמיד האמינו בו. הוא עבר ביפן, סעודיה, קרואטיה, מכסיקו, קפץ לביקור מולדת כושל בארגנטינה, אבל נשאר נאמן לאהובתו טוטנהאם. בטדי הוא יילחם על מעמדו ואולי סוף סוף המזל יהיה לצידו
רדו בלונדון בתחנת האנדרגראונד "סבן סיסטרס," גשו לפאב הקרוב ותלחשו את השם, אנשים ישתחוו ויאמרו "תודה." ארדילס וחברו הארגנטיני ריקרדו וילה שינו את פני העיר עם כדורגל תוסס ומלהיב. הם הביאו לטוטנהאם את הגביע האנגלי וגביע אופ"א, תארים שבוייט הארט ליין רק יכולים היום לחלום עליהם.
ה"אובזרבר" הבריטי בחר לפני שנתיים את עשרת הזרים הכי גדולים ששיחקו באנגליה. אריק קאנטונה, כצפוי, זכה בבכורה, אבל ארדילס הגיע חמישי, כשהוא מקדים ענקים כמו פטר שמייכל ודניס ברגקאמפ. למשחק ההוקרה שלו בטוטנהאם הגיע דייגו מראדונה, בכבודו ובעצמו, שלבש את חולצת התרנגולים.
ארדילס שיחק ב1981- בסרט "הבריחה לניצחון" עם סילבסטר סטאלונה, פלה ובובי מור. תחשבו שאפילו הוציאו לכבודו שיר, "חלומו של אוסי," שהגיע לצמרת מצעד הפזמונים. הארגנטיני הוא לא פחות מאגדה. לא מזמן אמר אלכס פרגוסון על ססק פברגאס, הכוכב של ארסנל: "הוא השחקן הכי טוב בעמדה הזאת מאז ארדילס."
לפעמים שחקנים גדולים מנסים להפוך למאמנים מצליחים, אבל זה לא תמיד הולך להם. מאז שארדילס החל לעמוד על הקווים, לפני 17 שנה, קריירת האימון שלו ידעה עליות וירידות. אם האוליגרך יחליט באחד הימים להיפטר ממנו, הארגנטיני לא יוכל להגיד שזו הפעם הראשונה.
הכל התחיל אי שם ב,1989- בסווינדון טאון שבדרום מערב אנגליה. ארדילס בן ה36- עשה איתותים ראשונים של פרישה בקבוצה האפרורית מהליגה השניה ודווקא אז המנג'ר לו מקארי ביקש לעזוב, ווסטהאם קראה לו. הנהלת סווינדון החליטה שאין ברירה. ארדילס יודע מספיק כדורגל בכדי להוביל מהקווים. בבת אחת הוא השיל
עשרה חודשים בלבד אחרי שנכנס לתפקיד, ארדילס הוביל את הקבוצה למקום הרביעי, הגבוה ביותר בתולדותיה, והבטיח את השתתפותה במשחקי הפלייאוף. במשחק חצי הגמר נגד בלקבורן האוהדים קידמו את פניו במטר של פתיתי נייר בכדי להזכיר לו את אווירת הזכייה בגביע העולם ב.1978-
סווינדון עברה את בלקבורן וגם ניצחה את סנדרלנד בגמר, אבל עשרה ימים אחרי חגיגות העלייה ההתאחדות האנגלית שמה קץ לשמחה. התברר שההנהלה שילמה לשחקנים מתחת לשולחן וההעפלה ההיסטורית בוטלה.
ארדילס נשאר בסווינדון המפוררת וההנהלה ביקשה ממנו רק דבר אחד, תשאיר אותנו בליגה. בפברואר ,1991 כשסכנת הירידה החלה לבעור וניוקאסל ביקשה את שירותיו, הוא עזב.
הימים בניוקאסל היו אפורים כמו השמיים. הוא לא הצליח שם ובחר לסגת לווסט ברומיץ' מהליגה השניה, שבדיוק נפרדה מהמנג'ר בובי גולד. ארדילס חזר לעמדת הנהג המוביל. ווסט ברומיץ' ניצחה את פורט וייל בגמר הפלייאוף והבטיחה את מקומה בליגה הראשונה. היה ברור לכולם שהוא ממשיך, אבל השמועות סיפרו שאלן שוגר, בעל הבית של טוטנהאם, רוצה להחזיר את הסמל ללונדון.
ארדילס הכחיש, והמשיך להכחיש, ובסוף ברח כשהוא משאיר מאחור קהל מאוכזב וזועם. "לא התנהגתי בסדר עם ווסט ברומיץ,"' הוא הודה מאוחר יותר. "כשהחלו השמועות אמרתי 'מה פתאום...בלה, בלה, בלה.' זה מה שרציתי להגיד, אבל בלב ידעתי שאם ההצעה של טוטנהאם תהיה מספיק רצינית, אני אלך.
לא הייתי מסוגל לסרב. הייתי יכול להגיד 'לא' לריאל מדריד, אבל לא לספרס. הייתי צריך להגיד אז את האמת, כי אני בדרך כלל לא משקר. אני מנצל עכשיו את ההזדמנות ומתנצל." טוטינגהאם (כך ארדילס קורא עד היום לקבוצתו לשעבר) היתה כנראה הטעות הגדולה ביותר בקריירת האימון שלו. הוא בא אליה עם מחשבה התקפית, כמו שהוא אוהב. "החלום שלי הוא שהקבוצה שאני מאמן תשחק עם עשרה חלוצים ושוער."
ארדילס רחוק מאוד מהכדורגל הארגנטיני, שבדרך-כלל מבוקר וקשוח. הוא הרבה יותר דומה ליריביו הגדולים מברזיל. "אסור לי להלל את ברזיל, אבל ככה צריך לשחק כדורגל," הוא שטח את משנתו. "למה שחקנים כמו זידאן ובקהאם מרוויחים כל-כך הרבה כסף? כי זה הספורט מספר .1 ולמה? כי די-סטפנו, פלה, קרויף ומראדונה עשו אותו יפה. האנשים ברחבי העולם לא רוצים לראות כסחנים. הם רוצים את רונאלדיניו."
טוטנהאם של ארדילס היתה התקפית. יורגן קלינסמן, איליה דומיטרסקו, דארן אנדרטון, ניקי בארמבי. כל-כך התקפית שאף אחד לא זכר שם איך עושים הגנה. ואם זה לא מספיק, אז בעל הבית, שוגר, התערב ובעיות כספיות גררו איתן קנס כבד והשעיה לשנה אחת מהגביע האנגלי.
"טוטנהאם היא הכישלון הגדול שלי כמאמן," הוא הודה לא פעם. "שחקנים לא רצו לשחק בשבילה, או יותר נכון לא רצו לשחק בשביל אלן שוגר. אף פעם לא היו לי אויבים באנגליה ופתאום הם צצו בכל מקום. אוהדים, שחקנים, תקשורת. הביקורות אמרו ששיחקתי עם חמישה חלוצים, אבל זה לא נכון. אלה היו חמישה שחקנים שאהבו לעלות למעלה."
אחרי הפסד 5-0 לנוטס קאונטי בגביע הליגה, שוגר קרא לארדילס לפגישה דחופה במשרדו. שם הוא אמר לו בפשטות: "אתה מפוטר." אוסי לקח את המזוודה והחל בדרך ארוכה של נדודים. גוודאלחרה במכסיקו, משם לשימיזו היפנית, אצלה בילה שלוש שנים מוצלחות. הוא זכה בגביע נאביסקו ובתואר מאמן העונה, אבל חיכה כל הזמן להזדמנות המתאימה לחזור לאנגליה. בסוף הוא הסתפק בקרואטיה זאגרב.
הוא אמנם סחט בזאגרב תיקו מרשים ממנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות, אבל נאלץ לעזוב מחוסר מזל מאחר והנשיא מת, היו"ר היה ראש העיר השנוא והקהל הגיב בבוז. אוסי השאיר את ראשו. "אני אף פעם לא אגיד שהייתי קורבן," הוא סיפר, "אבל במקום שבו נכנסת הפוליטיקה, תמיד המאמן משלם את המחיר."
ארדילס חזר ליפן, ליוקוהמה מרינוס. הסיבוב הראשון של העונה היה מוצלח, בשני ההנהלה החלה להתערב בהחלטותיו המקצועיות והקבוצה צנחה ממרומי הטבלה. הוא נאלץ לחזור שוב לדרכים. הפעם היתה זו אל-איתיחד מערב הסעודית שביקשה את שירותיו. הקבוצה לא הפסיקה לנצח, אבל כמו בלא מעט מקרים בקריירת האימון, חוסר המזל שוב קפץ לביקור. "היינו בפסגה," ארדילס נזכר, "ואז הנשיא שהחתים אותי עזב. הנשיא החדש אמר 'אם נזכה באליפות יזקפו את ההצלחה לנשיא היוצא,' אז הוא פיטר אותי וזרק את כל השחקנים הזרים."
הפעם ארדילס חזר הביתה לארגנטינה, לראסינג קלוב, מהמועדונים הגדולים במדינה. הוא הגיע בדיוק בתקופת השיא ולאחר פתיחה קצת צולעת חזר למסלול הניצחונות, אבל דווקא אז שוב המזל בגד בו. אביו של כוכב הקבוצה, דייגו מיליטו, נחטף וכל המועדון עמד על הרגליים. ראסינג החלה לחטוף שערים בצרורות ושם, כמו בטדי, אין הרבה סבלנות. אוסי הלך הביתה.
ארדילס הוא ארגנטיני גאה. לא פעם אמר שהשאיפה הגדולה שלו היא לאמן את הנבחרת. לפני ארבע שנים, במונדיאל במזרח הרחוק, הוא ביקר את שחקני ארגנטינה וטען שהם חולמים על הזכייה בתואר במקום להתרכז בכל משחק לגופו. הוא צדק.
ארדילס, שכיכב באנגליה בתחילת שנות השמונים, עזב את האי הבריטי לטובת פריז סן ז'רמן כשהמלחמה באיי פוקלנד פרצה ב.1982- הוא היה שם במשך שנה ולא עזרו ניסיונות השכנוע של אנשי טוטנהאם, שאמרו לו שהאנגלים תמיד יאהבו אותו, אפילו שהוא אויב. ארדילס לא הקשיב. הוא היה המום כשנודע לו שבן דודו, חוזה, טייס בחיל האוויר, נהרג בעקבות הפצצה של מטוסים בריטים.
ארדילס חזר לאי הבריטי למרות הקונפליקט. עד היום הוא תמיד מחפש דרך לשוב לשם והודה שבמוצאי שבת הדבר הראשון שהוא מחפש זו התוצאה של טוטנהאם. בעבר קישרו אותו לדרבי קאונטי, אברדין והארטס הסקוטיות ואפילו כמאמן אירלנד, אחרי שבריאן קר עזב.
לפני חצי שנה העיתונות באנגליה גילתה את ארדילס מכיוון אחר. פורסם בגדול שהוא וחברו הטוב, דייגו מראדונה, מעוניינים לרכוש את ברייטון, שירדה העונה לליגה השניה. זה קרה בדיוק אחרי שאוסבלדו עזב את תפקידו האחרון, כמאמן טוקיו ורדי היפנית. "זו אפשרות," ארדילס אמר רק בחורף האחרון. "סיימתי את תפקידי ביפן ואני פתוח להצעות. זה יהיה נהדר לחזור למגרשים באנגליה."
רק שזה היה מלפפון שלא הבשיל ובמקום אנגליה, ארדילס בן ה53- מוצא את עצמו בירושלים. שוב נאבק על מעמדו והזכות להזכיר לעולם מי הוא. ממש לאחרונה הוא אמר בראיון לעיתון אנגלי: "כיף לי בבית, במרביאה שבספרד. אני משחק גולף, רוכב על אופניים, מבלה עם הילדים שלי, פאבלו ופדריקו, אבל אני מאוד אוהב כדורגל וכבר מוכן לאתגר הבא."
נא להמתין לטעינת התגובות
