הדליק את האורות
אביעד פוהורילס חוזר לימים הגדולים של הכח שהיתה בעולם הבא ושבה ממנו
שוב, עיצמו עיניים, כי זה לא יקרה הרבה בחיים. יס"מ מנסה לעצור המון סגול, והמנכ"ל פוזמנטיר על הכתפיים. הוא בוכה. בלעדיו אין הכח. האולטראס של הכח, המכונה אבי אנקורי, רץ לכל כיוון, ושמוליק, המכונה סמי, המכונה "המתעלף," מנסה לשמור את עצמו עירני לפני שיחזור שוב לתרדמת. סמי סגול. לידי נשבעים שהוא מעולם לא התעלף, רק איים.
קפיטולניק ולופא מתחבקים ביציע. קפי שיחק שם כל שנות ה'60- ויש לו עלייה ואליפות. הוא אומר שאשתו היתה סוכן השחקנים הראשון בארץ. אם הכח לא סידרו לו אמקור 10 בבית או מזגן, היא לא היתה נותנת לו לעלות. רק מלמיליאן שומר שבת, ולא מתראיין. תבואו עוד שעתיים, כשייצאו שלושה כוכבים. ככה זה אצל אורי, לא קרה כלום, בבקשה להתפזר ומה זה כל הרעש הזה. מחר אימון ב.12-
בשנת '27 עלה יוסף שפירא מווינה ופתח בת"א חנות שוקולד. יוסף היה ממקימי הכח וינה ואחר-כך הרים את הכח ת"א, שהפכה להכח ר"ג, והיום זה הכח-עמידר. האיחוד הנוכחי מזכיר את החתונות
בהן הצד של הכלה לא מדבר עם הצד של החתן, וכל אחד תופס צד אחר באולם. הקומץ של עמידר משמאל צועק "עמידר," המסה של הכח שואגת "הך הך." אותו יוסף שפירא ובנו שמעון החזיקו את הכח הגדולה יחד עם יוסקאי משכונת שפירא, שהיה מסתובב עם אקדח טעון בכיס ליתר ביטחון. שפירא, שהיה לו גם את "ארנקי שפירא" באלנבי, דיבר עם השופט הנדוורג בגרמנית, וכשהנדוורג היה מחמיר עם הכח, יוסף היה צועק לו: "שמיל, בשביל מה, תשלח את האשה ביום שישי לבחור תיק, נפנק אותה."
לפני חודש, מול הפועל ת"א בגביע, הערכתי שהכח לעולם לא תעלה ליגה. לפעמים אתה יכול לצאת טמבל מאוד מהר. הכח היא אולי היחידה מבין כל בנות המחזור שלה, יהוד, בית"ר ת"א, לוד ושמשון, שהיתה בעולם הבא וחזרה ממנו. יש לה גם הוכחות שהיא היתה שם. בגדול, בתא הכבוד היתה תחושה שצריך לנצל את רגעי האושר של היום ומחר, לפני שארקדי ירים טלפון ויבקש שישמרו לו שתי שורות לקראת המחזור השני בעונה הבאה. ביציעי וינטר נהגתה בזמנו הקריאה "חיים, תדליק את האורות בבקשה." אחרי 25 שנה מדובר בתאורה של מועדון לילה, לא מועדון כדורגל. תקראו לחיים.
ב7- ורבע, בערך שעה וחצי אחרי שמחץ את הפועל ירושלים, ראיתי מחלון המכונית את מלמיליאן צועד בדרך השלום פינת יגאל אלון. לבד, כמו שהוא אוהב תמיד. מצעד הניצחון.
נא להמתין לטעינת התגובות
