עזמי נסאר: "עברתי את שלב הפחד"
מאמן נבחרת פלשתין שחלה בסרטן ממאיר ועובר טיפולי הקרנות, ממשיך להילחם על חייו: "אני מרגיש שאין לי כוח. אלוהים תמיד אהב אותי והיה איתי, אין לי טענות אליו"
אתמול חזרנו לביתו של נסאר, לדרוש בשלומו ולעקוב אחרי הטיפול שהוא עובר. נסאר מספר כי הוא שואל את רופאיו את כל השאלות בעולם, כדי לדעת אם יש לו סיכוי או שהוא סתם מעביר את הזמן בנסיעה של שעתיים לכל צד, מהבית בנצרת להדסה עין-כרם, כדי לעבור את אותן 5 דקות של הקרנות. ככה הוא עושה כל יום.
הוא בטוח שאשתו רותי לא מספרת לו את כל האמת. "זה טבעי. היא מנסה לגונן עלי ושארגיש טוב."
בתור להקרנות הוא פוגש את חבריו החולים. הם רוצים לחזק ויוצאים מחוזקים. "יחסית אליהם אני נראה טוב וחזק. הם חיוורים וחלשים, אבל זה לא פשוט. אני לא מרגיש כמו פעם. אני מרגיש שאין לי כוח, שהרגליים עייפות. אני לוקח 18 כדורים ביום. אי אפשר להיות אותו בן-אדם."
כשהוא נכנס לחדר ההקרנות הוא נשכב בעיניים עצומות ומתפלל. תמיד היה אדם מאמין, עכשיו קצת יותר. בלילות הראשונים אחרי גילוי המחלה הוא לא ישן בלילה. הדאגה והפחד כירסמו אותו, אבל אחרי שבוע נרגע מעט: "העולם התהפך עליך. אתה מקווה שהכל יסתדר ושיהיה בסדר, אבל צריך להסתכל על כל האפשרויות. אני חושב על הבית, על חובות שצריך לסדר, כדי להשאיר הכל מסודר."
רותי, בתו ובנו רימון גרים יחד, ומעליהם אמו יולנדה, שיורדת לבדוק איך בנה מרגיש. עכשיו עזמי בוכה. הוא לא מצליח לעצור את דמעותיו כשהוא נזכר איך
לפני יומיים התעורר, וכשיצא למסדרון שמע את שני ילדיו יושבים במרפסת ומדברים על מחלתו. מדברים ובוכים. כשיצא אליהם, קטעו את שיחתם. בפעם הראשונה הם הוציאו החוצה את המחלה המודחקת. עזמי אמר להם שהם חייבים להאמין ולהיות חזקים: "מזמן עברתי את שלב הפחד. נשארה רק הדאגה למשפחה. אני אוהב אותם ורוצה שיהיה להם טוב. אני יודע בדיוק מה אני בשבילם. אולי פינקתי אותם יותר מדי ואני פשוט פוחד שאחסר להם."
הוא מעודכן במשחקי נבחרת פלשתין, שהוא עדיין המאמן שלה. עדיין לא מונה לו מחליף. רק אתמול ניצחה 0-4 את בנגלדש בטורניר 12 הנבחרות החלשות של אסיה, כשפלשתין נחשבת לטובה מביניהן. הוא מקווה שסכנין תשרוד בליגה, אבל חושב שיש לה הפעם סיכוי קטן. "אני מאוד שמח על ההצלחה של אלי אוחנה. אני אוהב אותו והלוואי שישאיר את כפ"ס. אבל בינינו? ראית את המשחק שלהם מול בית"ר? נראה לך הגיוני? הם עזרו לו..."
הוא עבר כבר 25 טיפולי הקרנה, ונותרו עוד שניים. אחרי זה ינוח חודש ובדיקות הCT- יקבעו איך השפיע הטיפול על הגידול. "אני חושב שלפעמים אלוהים מעמיד אותי במבחן, ובעצם אין לי כלום. אלוהים תמיד אהב אותי והיה איתי. אין טענות כלפיו. עובדה שגם עכשיו לא כואב לי."
ראשי ההתאחדות לא התעניינו בו, אבל הוא קיבל טלפונים מאייל לחמן, לופא קדוש, גילי לנדאו וממאזן גנאים, שביקר אצלו פעמיים. יש שניים שהוא נעלב עד עמקי נשמתו מזה שלא הרימו טלפון. הוא השביע אותי שלא אזכיר את שמם. סיכמנו שנחזור אליו בעוד חודש לראות איפה הוא במלחמה של חייו. עזמי הבטיח שיחכה לנו.
עזמי נסאר, קרב על החיים
אלן שיבר
נא להמתין לטעינת התגובות
