פרויקט הליגה הטובה בעולם. מקום 5: צרפת
האיצטדיונים, המשחקים, האוהדים, התחרותיות, מדד הגזענות והבוסים: שם המשחק בוחר את הליגה הטובה בעולם
החשובים שבין האיצטדיונים הצרפתיים עברו מתיחת פנים לקראת מונדיאל 1998. למרבה הצער, הטוב והיוקרתי שביניהם נותר חסר שימוש בדרך כלל, כיוון שלסטאד דה פראנס אין קבוצה משלו (פריז סן ז'רמן משחקת בפארק דה פרינס). בליגה של 20 קבוצות קורה, כמובן, שנערכים גם משחקים במתקנים מיושנים שאינם עומדים בסטנדרטים החדשים של אירופה.
יש הבדל גדול מאוד בין הפארק דה פרינס והסטאד ולודרום לבין האיצטדיונים של אג'קסיו
ומה בעתיד? ליון חולמת על איצטדיון חדש של 60 אלף מקומות, ניס עוברת בקרוב למתקן חדש, ורק ליל, שקיימה את משחקי ליגת האלופות שלה בסטאד דה פראנס, כבר התייאשה מהסיכוי לעבור יום אחד לאיצטדיון מודרני.
ציון: 7
כולם יודעים שהרמה היא הבעיה המרכזית כאן. כמעט כל השחקנים המובילים משחקים מחוץ לצרפת, וכתוצאה מכך ה"שאמפיונאט" סובלת ממחסור ברגעים מלהיבים. גם ממוצע השערים למשחק נמוך יותר מבליגות האירופאיות המובילות. באופן מסורתי, רוב המאמנים הצרפתים שמים את הדגש על הגנה, בניגוד למשל לעמיתיהם הספרדים, שבדרך כלל חושבים על ההתקפה. הבעיה החמירה עד כדי כך, שראשי הליגה ביקשו ממישל הידלגו (מאמן נבחרת צרפת בתקופת פלטיני) לחבר דו"ח מיוחד ובו הצעות שיתרמו להעברת מרכז הכובד להתקפה.
אחד הצעדים שיינקטו כדי לשפר את הרמה יהיה להקל על הניהול הכלכלי של המועדונים. צרפת היא המדינה עם נטל המס והמגבלות הביורוקרטיות הקשות ביותר על קבוצות כדורגל. אם המצב בתחום זה יושווה לתנאים שבהם פועלים שאר המועדונים ביבשת, התקציבים הממוצעים בליגה הצרפתית יאפשרו למועדונים לשמור על השחקנים הטובים ביותר שלהם, וכך לשחק כדורגל יותר איכותי ומלהיב.
ציון: 6
תופעת ה"אולטראס" התפשטה בצרפת באמצע שנות ה–80, אבל לא התבטאה בהכרח בהידרדרות המצב ביציעים. המשחקים החמים ביותר הם באופן מסורתי המפגשים בין פריז סן ז'רמן למארסיי, ופרט לכך קיימות עוד כמה יריבויות היסטוריות שמזרימות אדרנלין ליציעים, כמו ליון - סנט אטיין ונאנט - בורדו.
באופן כללי, האוהד הצרפתי לא מצוי בטקטיקה כמו עמיתו האיטלקי, והוא גם לא צרכן גדול של מרצ'נדייז כמו באנגליה. בסך הכל ההרכב האנושי ביציעים השתנה מעט לטובה בשנים האחרונות, בשל העלייה המתמדת בהשפעתם של האוהדים שנוספו למשחק אחרי הזכייה בגביע העולמי ב–1998.
ציון: 7
בין תקופת שלטונה של מארסיי בתחילת שנות ה–90 ועד לשושלת של ליון, בארבע השנים האחרונות, אי אפשר היה לנחש את שמה של האלופה בתחילת העונה. נאנט, אוקזר או לאנס הצליחו, כל אחת בתורה, לשבש את ההיררכיות הכספיות ולהביך את הפרשנים - תופעה חסרת תקדים בכדורגל האירופי. כעת, הליגה הצרפתית עדיין שונה מכולן, אבל באופן אחר: ליון, הקבוצה היחידה שבאמת יכולה להתחרות באירופה, גורמת למירוץ ב"שאמפיונאט" להיראות גמור כבר באוקטובר.
לזכותה של צרפת ייאמר שמהמקום השני והלאה, יש תחרות פתוחה ותוססת. כל אחת מעשרים הקבוצות בליגה מגיעה מעיר אחרת, ומציגה אופי והיסטוריה ייחודיים; תופעות כמו אוקזר של גי רו, לאנס (עיירה עם פחות תושבים ממקומות באיצטדיון) או מונאקו, לא ניתן למצוא באף ליגה אחרת.
ציון: 7
בצרפת לא חסרים בוסים משונים או שנויים במחלוקת. את הטראומה הגדולה של שנות ה–80 גרם איש העסקים ז'ן לוק לה גארדאה, שלקח את ראסינג פריז, שינה את שמה, מילא אותה בכוכבים (ביניהם לואיס פרננדז, שנקנה מפ.ס.ז') רק כדי להגיע לפשיטת רגל שממנה המועדון לא התאושש. אבל הצרפתי שאירופה כולה לא תשכח הוא ברנרד טאפי, פוליטיקאי, איש עסקים בינלאומי, נוכל וגאון.
אגב, טאפי, שהצעיד את מארסיי לגדולות באמצעים מפוקפקים וסיים את דרכו בבית הסוהר, עוד לא אמר את המילה האחרונה: מזה שנים הוא מנהל משפט על 135 מיליון יורו נגד ליון, סביב השליטה בחברת אדידס הצרפתית. לאחרונה הוא הבטיח שאם יזכה, ישתמש בכסף להקמתו של מועדון גדול שני בפריז.
בין המנהלים הקונבנציונליים יותר אפשר לציין את ההשפעה הגדולה שיש כיום ליוצאי הנבחרת של שנות ה–80, ובראשם מישל פלטיני. אם פלטיני אכן יירש את לנהארט יוהנסון באופ"א, מעמדו בצרפת רק יתחזק. ברמה היומיומית הוא יוחלף בדור החדש של יוצאי נבחרת 1998: דדיה דשאמפ, לורן בלאן ומרסל דסאי.
ציון: 6
בעונה שעברה נאלץ פסקל שימבונדה, מגנה של באסטיה, לעזוב את המועדון שלו בעקבות עלבונות גזעניים חוזרים ונשנים שספג מאוהדי הקבוצה (הצדק ההיסטורי הוא שבאסטיה ירדה מאז לליגה השנייה, בעוד שימבונדה מצליח למדי בוויגן אתלטיק האנגלית).
פרט לתקרית הזו, אפשר לומר שבמגרשים הצרפתיים יש פחות גילויי גזענות מאשר בליגה הספרדית ובוודאי שפחות מבסריה א'. חלק מ"יציע בולון" של פ.ס.ז' מזוהה עם הימין הקיצוני, אבל מאחר שהקבוצה מייצגת מטרופולין של 12 מיליון אנשים, יש בה גם טריבונה של השמאל הקיצוני (בין שני המחנות היו כמה תקריות השנה) וגם מחנה של הקהילה היהודית, הממוקם פחות או יותר במרכז.
האוהדים הפריזאים הם ללא ספק גם האלימים ביותר בליגה. ידועה לשמצה במיוחד "קבלת הפנים" שהם עורכים למועדונים החדשים שעלו לליגה הראשונה, בדמות התפרעות במרכז העיר שאליה הם יוצאים לכבוד משחק החוץ הראשון. כל מפגש בין פריז למארסיי גורר גיוס המוני במשטרה וכמות מסוימת של תקריות אלימות.
ציון: 5
ציון סופי: 6.3 (מקום חמישי)
.
הכתבה מתפרסמת בגיליון פברואר של "שם המשחק"
נא להמתין לטעינת התגובות
