תחנת הכח רדינג
בעלים מיליונר שמחזיק פרארי בתוך הבית, שחקנים אמריקאים שרשמו רק שני הפסדים כל העונה ועיר קטנה עם קבוצה עתיקה שחוגגת עלייה היסטורית לפרמייר ליג אחרי 135 שנה. תכירו את רדינג
30 מייל בלבד מלונדון שוכנת העיר רדינג 125) אלף תושבים בלבד,( שראתה שלשום חגיגות ענק, לאחר שחזרה מלסטר עם תיקו 1-1 שהספיק לעלייה, ותמשיך את המסיבה באיצטדיונה הנושא את השם המחייב: מג'סטיק. שישה מחזורים לסיום חגגו 3,000 האוהדים שהגיעו למשחק החוץ והשחקנים את העלייה, לאחר שווטפורד ולידס, המדורגות במקום השלישי והרביעי, כבר לא יכולות להדביק את הפער (לרדינג יתרון של 20 נק' מהמקום השלישי.( רק בתחילת העונה קבלה הקבוצה יחס מעליב של 1 ל25- מסוכנויות ההימורים בתחילת העונה לזכיה בתואר.
בעונת 94/95 היתה רדינג קרובה מאוד לעלות, אבל המקום השני לא הספיק לה והיא נאלצה לשחק בפלייאוף אותו הפסידה לבולטון. מאז האוהדים נשבעו שיחגגו רק ביום שהכרטיס יהיה סופית ביד. השם המוכר היחיד בקבוצה הזו הוא המנג'ר סטיב קופל, חלוץ מוכשר שכיכב במנצ'סטר יונייטד בשנות השבעים, למרות שנולד בכלל בליברפול, וכבש 54 שערים ב322- משחקים במדי היונייטד וכשחקן נבחרת אנגליה במונדיאל 1982 ולפני כן ביורו .1980
שיא הקריירה של קופל כמנג'ר הגיע ב1990- לאחר שלקח את קריסטל פאלאס לגמר הגביע האנגלי, כשבחצי הוא גובר על ליברפול .3-4 בגמר סחט תיקו והפסיד רק במשחק החוזר לקבוצת נעוריו מנצ'סטר יונייטד .1-0 במדי קריסטל פאלאס של אז כיכבו איאן רייט, נייג'ל מרטין, ג'ון סאלקו ואלן פארדיו, היום מנג'ר ווסטהאם ובעבר מנג'ר רדינג בעצמו. בהמשך עבר קופל לאמן את ברנטפורד וברייטון האפרוריות. כזו היתה גם רדינג כשלקח אותה באוקטובר .2003
"זה הישג עצום," אמר קופל לאחר שנודע למועדון שהבטיח את העלייה לפרמייר ליג, "אני מרגיש גאווה עצומה עבור השחקנים והצוות שלי. במובנים רבים זה חלום, אבל חלום המבוסס על עבודה קשה, תכנון ויכולת עצומה." בתחילת העונה הגיעו למשחקי הקבוצה רק עשרת אלפים צופים בממוצע, אבל ההצלחה הסוחפת כמעט למן ההתחלה העלתה את הממוצע ל24,000- צופים למשחק, באיצטדיון שתכולתו המלאה היא בסה"כ 200 מקומות יותר.
כמו שמאחורי כל גבר מצליח נהוג לומר "שרשה לה פאם" (חפש את האישה) בכדורגל האנגלי ובעיקר מאחורי כל קבוצה קטנה ומצליחה צריך לומר "שרשה לה מיליונר." המושיע של רדינג הוא הבעלים ג'ון מג'סקי (על שמו האיצטדיון,( האיש שלקח את המועדון על כתפיו כשרכש אותו ב1990- ומנע את פירוקו, אחרי שהיה חייב כספים רבים. "לפני 16 שנה, כשנכנסתי למועדון, שמתי לי למטרה לעלות לליגה העליונה," מכריז מג'סקי בן ה,65- עוד אחד משרשרת עשירי אנגליה שהחליטה להתלבש על הכדורגל. ב2004- הוא דורג במקום ה124- בין עשירי הממלכה והונו הסתכם ב305- מיליון ליש"ט.
אולי כסף קטן ליד רומן אברמוביץ,' אבל מספיק בהחלט להרים קבוצה לשמיים. אמנות, טייס ומכוניות יוקרה הן הדרייב שלו, בהן רולס רויס, בנטלי, יגואר, קוברה ואחרות. אחת ממכוניות הפרארי שלו, 328 אדומה, נמצאת בתוך מתקן זכוכית באולם התעמלות שהקים בביתו והכוונה ברורה: הוא מבקש שלמות. לכן גם שלף מכיסו 40 מיליון ליש"ט כדי לבנות לקבוצה את האיצטדיון. שמו נקשר גם לבית מלון מאריוט הצמוד לאיצטדיון, גלריית ארט ותיאטרון הרצאות שהקים בעירו רדינג. את הונו הגדול עשה כאשר ב1977- הוציא לאור מגזין טרייד למכוניות, שכלל בפעם הראשונה תמונות של המכוניות אותם רצו המעוניינים למכור. הגליונות נחטפו בטירוף וב1998- הוא מכר את המפעל המשפחתי ב174- מיליון ליש"ט. כיום יש לו עסקים חובקי עולם, החל ממלון באיי גאלפגוס ועד למפעלים בסין. למרות שיש לו שני ילדים, מעולם לא נישא, ושמו משתרבב פה ושם למדורי הרכילות, ובאחרונה דובר על רומן עם הזמרת סילה בלאק.
רדינג דומה בהצלחה שלה לוויגן, בעיקר
קיטסון, שקיבל לאפ-טופ מהנהלת האתר של המועדון, רשם באוטובוס חזרה מלסטר את חוויותיו של שחקן שעלה זה עתה לפרמייר ליג, ובהשוואה לכדורגל הממוסחר של היום זה נשמע כמו סיפרו של שחקן אנגלי לפני 100 שנה: "נסענו למשחק בהרגשה שמה שלא יהיה אנחנו חוגגים היום. כשדויל כבש בדקה ה85- ניסיתי לגרור אותו לעיגול האמצע ולא
נתתי לו לחגוג, כי לא ידענו מה התוצאות האחרות. רק כשגלן ליטל רץ מהמנהרה עם טופס של התוצאות הסופיות ביד, ידענו שעשינו את זה ורצנו לאוהדים שכבר ידעו לפנינו. לפתע משום מקום סובבו אותנו עשרות עיתונאים וכלי תקשורת, והאוהדים שלפו כרזות אליפות. זה היה חלום. לא אשכח את הרגעים האלה לעולם. הם לנצח." איזה נאיביות מתוקה. אנגליה ממשיכה לייצר לנו סינדרלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
