אל תהרסו לנו את אוסישקין
הגולש אורי פרידמן מתחנן בפני עיריית ת"א להתעלות מעל השיקולים העירוניים ולהשאיר את האולם האדום עומד, גם אם קצת עקום, על גדות הירקון
אפילו היום, כשהקהל מדיר רגליו מן המגרשים, יש דבר שעדיין לא נשכח – אולם אוסישקין. כמו הענף כולו וכמו הפועל עצמה, אוסישקין נלחם על גורלו כבר שנים. המשמעות שלו לאלפי חובבי ספורט בכל הארץ ובת"א בפרט, שונה ממה שמקובל לחשוב על אולם כדורסל. את הייחודיות של אוסישקין, יאמרו גם הצהובים, אין בשום מקום אחר. לא ביד אליהו, בטח לא במלחה. הפרקט השוקע לעתים, הסלים הקשים, גגות הפח העתיקים. החום. האווירה. הטרוף. האמוציות.
אוסישקין הוא משהו אחר, "מכה של הכדורסל הישראלי" כינה אותו ליאור ליובין ששיחק בו רק שנה אחת, כזו שהספיקה להמחיש לו את כל ששמע תמיד אודות האולם האגדי. ואכן, ההסטוריה והייחודיות שבמקום מספיקים בכדי להבין שזהו מרכז פולחן בספורט שלנו, בתרבות שבו. אין חובב ספורט שלא ביקר בו, אין כדורסלן שלא דרך בו. ואין אחד שיצא מממנו אדיש. תאהבו אותו, תשנאו אותו – אבל תמיד תתייחסו אליו. משהו אחר. מיתוס. בירת הכדורסל.
הספורט מורגל בפרידות משחקנים גדולים, מסמלים. אבל לא ממיתוסים. עליהם שומרים בכל מקום. מטפחים אותם, משקיעים בהם. גם כשמחדשים אותם שומרים על הצביון העתיק והמיוחד. לא אצלנו, לא בתל אביב! לקחת את אוסישקין מהספורט זה הרבה יותר מלהפרד משחקן גדול (ככל שיהיה). גם לא מעוד סמל. לכל אחד הרי יש מחליף. לאוסישקין אין. מכבי ממשיכה לגרוף גביעי אירופה גם אחרי מיקי ברקוביץ'. בשער של הפועל מזנק כבר שנים סמל שאינו חודורוב. לכל סמל אנושי נמצא מחליף שממשיך את המורשת.
אוסישקין הוא לא עוד סמל. לא עוד חלק בהיסטוריה של הכדורסל. הוא ההיסטוריה עצמה. אוסישקין הוא מיתוס, מקום הפולחן של אלפים במשך עשרות בשנים. מקום שהיראה הספורטיבית ממנו נמשכה גם כשהקבוצה הביתית הפסידה בו מדי שבוע. לבוא לאוסישקין לעולם לא היה כמו להגיע לעוד מגרש כדורסל. להרוס את אוסישקין לעולם יהיה זכר לאטימות, חוסר רגישות, חוסר אכפתיות.
תרבות הספורט שלנו רופפת כל כך, שמקומות כמו אוסישקין רק ההסטוריה יכולה לייצר. וההסטוריה הזו כאן. עומדת וחיה, אפילו עדיין בועטת. להחליף את אוסישקין בעוד מדשאה? רק בכדי לא לשבור את הרצף בפארק? כמה מקומות כאלו עוד יש לנו? כמה בת"א?
אני באמת מנסה שלא לחשוב אם זה היה גורל האולם לו הצהובים היו משחקים בו (למרות שהתשובה ברורה). פשוט מתרכז באוסישקין. טיפוח איכות סביבתנו הוא תחום חשוב מאוד. אין ספק בכך. אבל גם בהשגתו יש חוקי הגיון. הכל כשר? הכל בשביל להמשיך את רצף הדשא?
והאמת הרי ברורה. עכשיו, כשהכדורסל גוסס, הקהל רחוק, והפועל התרחקה מאור הזרקורים, זה הזמן. עכשיו אפשר להתעלם. מהאהבה, מהתרבות, מהמסורת, מהמיתוס. עכשיו אפשר להתעלם מחובבי הכדורסל, מאלו שעשרות שנים של חוויה ימחקו ברגע בו יעלה הדחפור על הפרקט. והם לא ישובו לשום מקום אחר. גם לא יראו כדורסל בטלוויזיה. בשבילם זה לעולם לא יהיה אותו הדבר.
הורסי אוסישקין מחריבים את ההסטוריה. ובונים עוד חתיכת מדשאה. להם יהיה אולי עוד וי בפוליטיקה העירונית. שהשאר יימחק. אוסישקין אינו פרקט ושני סלים. אוסישקין הוא רוח. אל תתנו לה להעלם.
על המדור
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? משהו כואב לכם? אם אתם יודעים איך הקבוצה היתה צריך לשחק ומה היו הטעויות של המאמן, אם אתם סתם רוצים לשבח מישהו שמגיע לו, קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב.
שימו לב, לאתר יעלו
טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת הספורט של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה. בכל פעם יתפרסם כאן באתר הטור הנבחר.
הכתובת למשלוח טורים: peoplevoice@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
