בן-טובים: "לא מלך ולא כלום. זכיתי לאהבה, זה יותר מכסף"
אהוד בן-טובים חוזר לבני יהודה לחנך את הדור הצעיר, אחרי נתק של 17 שנים עם אהבת נעוריו. למה מחלוקת על משכורת אחת גרמה לו לעזוב את השכונה ולא להביט לאחור? איך התחמקו הסולמים מאברהם לוי ומהמזוודה עם ההרצלים של בית"ר? ומה באמת אמר דוביד בתרגיל ההטעיה הגדול בסיאול. הסיפור שלא סופר
דמאיו לקח את בן-טובים לסיור במועדון השומם באותה שעה, בחדר המחשבים, בחדרי ההלבשה, והקרחון נמס. "התרגשתי," סיפר אתמול בן-טובים. הביקור הבא היה בסמוך לאימון הבוקר של הבוגרים. אתמול כבר מונה בן-טובים למאמן קבוצת הנוער, מספר חודשים מוקדם מהמתוכנן.
17 שנה במושגים של אוהדים זה המון. הדור החדש בקושי מכיר את בן-טובים, הרוב יודעים עליו רק מרסיסי סיפורים ומשרידי תמונות. בן-טובים עזב את בני יהודה בטריקת דלת בגיל ,36 וחוזר אליה בגיל .53
אריה רדלר הוא מאמן כדורגל ותיק, שהרבה שחקנים יכולים לספר שעשו אצלו את הופעת הבכורה. דרכו עברו משה סיני, עודד וגדי מכנס, חיים בר, אלי יאני, דני נוימן, אלי אוחנה וגם אהוד בן-טובים. זה קרה בעונת .1968/9 בן-טובים הועלה מקבוצת הנוער יחד עם בחור מוכשר בשם רמי רחימי.
בן-טובים עשה את טבילת האש כמה חודשים לפני יום הולדתו ה.17- רחימי לא הפך לכדורגלן, והיום הוא בעליה של חברת ההשקעות "רמקו." בן-טובים, לעומת זאת, נמשח למלך. לקח לו שנתיים לפחות כדי לקבל באמת אשראי. רדלר נתן לו לשחק במשחק מוקדם בבלומפילד לעיני 2,000 צופים נגד הפועל כפ"ס.
המאמן הבא, נחום סטלמך ז"ל, היה בעצם מאמן-שחקן, ומי שבאמת נתן לו את האשראי הגדול היה יענקל'ה גרונדמן ז"ל, שנתיים מאוחר יותר. בעונתו הראשונה בבוגרים לא כבש בן-טובים אפילו שער אחד, אבל היה מלך השערים של הקבוצה עונה לאחר מכן ואחר-כך במשך 11 עונות, חמש מהן ברציפות. 168 שערים כבש בן-טובים במדי בני יהודה, הוא מלך השערים שלה בליגה הלאומית (ליגת העל בגלגולה הקודם,( בליגה הארצית ובליגה א.' הוא כבש 75 שערים יותר מזכי מזרחי, שעד בן-טובים היה מלך השערים הבלתי מעורער. אפילו אלון מזרחי לא הצליח להתקרב אליו.
בן-טובים היה אחד, יחיד ומיוחד. 1.87 מטר, שבקיצור נקראו "מטר תשעים," מבנה גוף רזה וגמלוני, תלתלים שופעים, ריצה לא מהירה, אבל צעדי איילה, ראיית משחק מדהימה, בעיטה אימתנית בשתי רגליים, משחק ראש נדיר וקור רוח יוצא מן הכלל. לא פלא שאת התואר היחיד בחייו, גביע המדינה ב1981- נגד האלופה הפועל ת"א, הוא הביא במו רגליו, כשכבש את הפנדל המכריע לרשתו של משה מרקוביץ' באיצטדיון ר"ג. "טכניקה, מהירות, דריבל, אופי טוב," מדביק רדלר היום לבן-טובים את כל הסופרלטיבים.
שלמה שרף, שאימן את בני יהודה באותה עונה קסומה, משווה אותו לרוד ואן ניסטלרוי, אבל השוואה מדויקת ביותר היא לדוקטור סוקרטס, הפנומן מברזיל. "הכדור היה דבוק לו לרגל," מספר שרף, "הוא היה מאוד מדויק, מסר טוב, עילוי, אין שחקנים ברמה הזו. היתה לו בעיטה נקיה, כדרור מדהים, פיגורה. אם היה נולד 20 שנה מאוחר יותר, הוא לא היה משחק בארץ בכלל." בן-טובים צוחק היום באירוניה: "מישהו היה נותן לי ללכת"?.
"אהוד מלך ישראל, חי חי וקיים." השיר הבתולי הזה היה בראש מצעדי השכונה עוד לפני שחלמו שם לשווק קסטות. "לא מלך ולא כלום," דוחה בן-טובים בצניעות אופיינית את התואר שצמוד אליו מאז ומעולם, "בסך-הכל זכיתי לאהבה שאיש לא זכה לה, זה הצ'ופר שלי, זה הדבר ששווה יותר מכסף, לא האמנתי שאגיע למצב כזה."
המצב הזה הגיע באוקטובר .1979 במושגים של היום, בן-טובים היה בסדר גודל של אבי נמני במכבי ת"א, רק שלוני הרציקוביץ' לא ניהל את בני יהודה, אלא האחים דוד ז"ל וגד יבדל"א סולמי. "הגענו למצב שכאשר אהוד היה פצוע ולא יכול היה לשחק, לא היינו מסוגלים לנצח. זה היה ברור," נזכר אורי לוזון ששיחק באותה תקופה עם בן-טובים בקבוצה. ולמרות הכל, הדבר לא בא לידי ביטוי כלכלי. "היו שחקני רכש שבני יהודה הביאו כמו מישל דיין, נסים כהן ואלי בן-רימוז,' שהרוויחו הרבה יותר ממני," אומר בן-טובים, "אבל לא הסתכלתי על זה, ולא נעלבתי. באתי לשפר את התנאים שלי, לא בקשתי שחרור. הם אלה שדחפו אותי החוצה ואמרו לי ללכת למצוא קבוצה."
ליתר ביטחון ביקשו בשכונה 700 אלף לירות, שגם בעידן האינפלציוני אז, היו סכום עתק. מי כבר ישלם? יו"ר בית"ר ירושלים דאז, עמוס אהרוני, לא חיכה הרבה ובא לשכונה עם מזוודה מלאה הרצלים (השטר המיתולוגי של 100 לירות.( "הם התחמקו מהקטע הזה," ממשיך בןטובים, "באתי עם אברם לוי לעירייה לחפש את דוד סולמי, אמרו שהוא במילואים. מה מילואים? הוא מזמן עבר את הגיל. בקיצור, נעלם לשבוע."
הידיעה זלגה לעיתונות והשכונה בערה, אבל ממש בערה. זינזאנות הוצתו, גם פחי אשפה, היו הפגנות במגרש ובכביש הראשי. אוהדי בני יהודה הרגישו שלוקחים מהם את הלב. אחד האוהדים התייפח מול מצלמות הערוץ היחיד ואמר: "כששמעתי שאהוד עוזב את בני יהודה, בכיתי יותר מאשר ביום שאבא שלי נפטר."
"בגלל כל הבלאגן הזה חזרתי בלי כסף," משחזר בן-טובים את השיבה הביתה, ככה תוך יומיים, "ידעתי שאגמור את הקריירה שלי בבני יהודה ובלי כסף. זכיתי באהבה."
מלכותו של בן-טובים לא היתה מוגבלת. אורי לוזון נזכר אתמול: "היו את הדברים
תמונה שלו מחליף גלגל ומסביבו ילדים צוהלים ביטאה את אישיותו ואת ההערצה אליו. אתמול הופיעה תמונה אופיינית בשער מדור הספורט של מעריב, בן-טובים בחולצה פתוחה כמעט עד לפופיק, תליון כבד על חזהו, ומאחור דוד גורדנה, בערך בן ,12 גם הוא מזמן כדורגלן עבר.
השחקנים הצעירים מאוד אהבו אותו. שרף: "אהוד היה מנהיג-מנהיג. הוא ידע לשלהב צעירים, לדבר איתם לפני ובזמן המשחק, ללטף אותם, מנהיג אמיתי. מכל הקפטנים שהיו בקריירה שלי כמאמן, הוא היה מהמשמעותיים ביותר. שחקנים היו מדברים איתו עם הראש למטה."
הדבר לא בא לביטוי כספי, גם לא לביטוי מקצועי. בן-טובים גדל בדור בו שיחקו חלוצים ענקים כמו גידי דמתי, ויקי פרץ, עודד מכנס, בני טבק ושלום אביטן. הוא היה בערך בקצה הסקאלה, למרות שלא נפל מהם. דוביד שוייצר ז"ל זימן אותו לסגל הלאומי לטורניר הקדם אולימפי ב1976- והוא יצא למשחקי החוץ שהיו בסיאול.
30 שנה אחרי שופך בן-טובים אור קצת שונה על תרגיל ההטעיה הגדול ")הבאנו נשק סודי,(" שביצע דוביד לעיני המרגלים הקוריאנים באימון המסכם לפני המשחק נגד יפן: "הייתי צריך לשחק, אין מחלוקת, אבל לדוביד היו את השחקנים להתאמן, עמדנו במרכז כשמרימים מהצדדים. בעיטה-נגיחה. כל פעם שהגעתי התלבש לי או טיל או נגיחה. לא יוז'י סורינוב ולא איציק ויסוקר יכלו לגעת בכדור. שלושה-ארבעה כדורים התלבשו לי בחיבורים. וביציע כל העיתונאים: 'מי זה? מי זה'? דוביד ניגש אלי ולחש לי: 'המאמן שלהם נמצא פה, ויש להם חלוץ שהוא גם בלם והוא גבוה.' ידענו שנינו שאני לא משחק והוא אומר לי: 'תיפול כאילו סובבת את הרגל.' אמרתי לו: 'דוביד, מה שתרצה.' יצא ספונטני. עשיתי בכיף בשביל הקבוצה ובשביל הנבחרת."
בן-טובים לא שיחק אפילו דקה למחרת וגם לאחר שהמאמן הקוריאני הרכיב את קים צ'ה האן הפצוע (החלוץ הגבוה שהוא גם בלם) כדי לשמור על בן-טובים, גם אז לא מצאו הקוריאנים זכר לענק הישראלי. בן-טובים הגיע לטורניר האולימפי במונטריאול וגם שם לא שותף אפילו דקה: "אמרתי קיבינימט נבחרת. נשברתי."
אילנה בן-טובים, רעייתו, לא שכחה, וכאשר כבש בן-טובים צמד לבני יהודה מהליגה הארצית בחצי הגמר נגד בית"ר ירושלים ב,'78- היא פגשה את מאמן בית"ר, שוייצר, והיממה אותו: "הנה הנשק הסודי שלך." הופעת הבכורה שלו בנבחרת היתה רק שנתיים וחצי מאוחר יותר, במשחק ידידות נגד רומניה, לא יותר. "אם היתה לי הנהלה כמו שצריך, הייתי משחק. הם לא לחצו. כשבאתי ואמרתי להם שצריך לדבר, הם היו אומרים לי: 'עזוב אותך נבחרת, תישאר בבני יהודה."' כרונולוגית, זו היתה הפעם הראשונה שהוא נעלב מהם.
הפעם השלישית הגיעה בעונת ,88/9 וזה היה השבר הגדול. בן-טובים היה כבר בן ,37 שנה אחרי הפרישה. שנה אחת הוא תיפקד כעוזרו של אותו שוייצר בקבוצה, שנה לאחר מכן קיבל את הקבוצה. בןטובים מסרב בתוקף לדבר על העונה ההיא, אבל סביבו יש כאלה שמכירים בעל פה את הסיפור. בן-טובים ביקש שחקני רכש, ישב עם משה סיני, היתה הסכמה. ישב עם אלי דריקס, היתה גם הסכמה.
בהנהלה אמרו שזה יקר. הקבוצה צברה 3 נקודות בלבד לאחר 11 מחזורים, עם שחקנים צעירים ועם אלי וייצמן מב"ש ותמיר בןחיים הצעיר מכפ"ס כשחקני רכש. בשלב מסוים הבין בן-טובים כי גם הקהל מפנה לו עורף והוא הציע לחזור לשחק. "את מי להביא,"? שאלו בשכונה. "את גיורא שפיגל," הוא ענה.
בעוד בן-טובים עושה סידורים אחרונים כמאמן, שפיגל כבר היה באימון. בן-טובים, שקיבל משכורת זעומה יחסית, אפילו למאמן, לא רצה תוספת לחזרתו למשחק, אבל ביקש מענק הישארות: 35 אלף דולר. רמי סולמי, בנו של גד סולמי, התערב והתחיל לגשר. כשראה בן-טובים סוג של הסכמה התחילו להגיע התוצאות. את השער הראשון הוא כבש נגד הפועל ב"ש והדרך הלאה סומנה רק בניצחונות. בני יהודה נחלצה בצורה נפלאה מירידה, אבל החתימה על מענק ההישארות לא הגיעה. בן-טובים היתנה את המשך משחקו בחתימה, אבל שפיגל ביקש ממנו יפה לחזור שוב ולשחק. בן-טובים התרצה.
"בשבילך," הוא אמר לשפיגל. משחקו האחרון בקריירה, בדיוק כמו הראשון, היה נגד כפ"ס והסתיים ב0-4- מוחץ. שפיגל והספונסר אבי פילוסוף הגיעו לבן-טובים ומקורביו של בןטובים נשבעו ששמעו את שפיגל אומר: "עכשיו סולמי יחתום על האמא של המכתב." בן-טובים הגיע למחרת כדי לפגוש את גד סולמי, שאמר לו ביבושת: "יש לנו הסכם של 10 חודשי משכורת כמאמן. לא מגיעה לך משכורת על החודש ה."11- בןטובים הסתובב והלך. ל16- שנה. לא משכורת ,11 לא מענק הישארות, אפילו 12 אלף שקל לביטוח לאומי הוא שילם מכיסו.
16 שנה ישב בבית, רחוק מהעיר הגדולה, בהוד-השרון. שלמה שרף סחב אותו לשרון. הוא בנה בית צמוד קרקע עם קיר משותף לאדיר שמיר, אותו שוער שעליו המליץ לשרף לפני 25 שנה. במשך שנים היה מנותק, עבד בקו חלוקת עיתונים. לפני חמישה חודשים בן-טובים היה מעורב בתאונת דרכים קשה, פתח את הראש, וקיבל מכות בצוואר ובגב התחתון. לפני חודשיים הפסיק לעבוד.
הטלפון מדמאיו בא לו בזמן, גם בזכות העובדה שחזר לגור בת"א, בנחלת יצחק, לא רחוק מהשכונה. "חזרתי לחיים, עשיתי עליה. אני לא יכול להסביר אפילו כמה אני מתרגש. אני עובר בשכונה, בשוק. כשהייתי שחקן לא עברתי בשוק ככה. הקטע החזק שלי היה עם האנשים שם, אני אוהב אותם ומעולם לא הרגשתי מנותק מהם. כסף זה לא הכל בחיים, אתה לא יכול לקנות אהבה בכסף."
נגעת בכדור מאז ?1989
"מה נגעתי? לא ראיתי כדורגל. לא קורא ולא כלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
