זוכרים אותי? יעקובו דורס גם באנגליה
הוא ירד עם כפ"ס ליגה, ישב חצי שנה ביציע וחזר להוביל את מכבי חיפה לשתי אליפויות וקמפיין בלתי נשכח בליגת האלופות. הוא לא הפסיק לכבוש בפורטסמות, הוא מבקיע עוד יותר במידלסברו. ג'ון טרי וריו פרדיננד מכירים היטב את הגב של יעקובו איגביני
לא הפעם. את השאגות מהטריבונה היה קשה לשמוע מול רעש האזעקות והאימובילייזרים של המכוניות, ספק אם בעצם היו שאגות, אבל בסוף המהלך הוציא רפי כהן את הכדור מהרשת. הקהל הנוטש החל להתעניין בזהות הכובש. "איגביני? לא שמעתי טוב, אמרת גול עצמי? יעקובו? מוחמד כבהה?". חברי הלב הירוק החלו לפזר קצת את הערפל, "זה איזה מתנה זולה שאלי טביב קיבל מיענקל'ה שחר אחרי שגנב לנו את איתי קורן".
באותם ימים של סוף המילניום הקודם, שחקנים אפריקנים בליגה הלאומית העלו קונוטציות לנפילות כמו ווילפרד מוגאיי וסיריל מקאנקי. הסחורה החמה באמת הגיעה מכיוון קרואטיה והונגריה. הכל עד שבא אותו ילד, תיכוניסט עם לוק של בן 30, שגילה למאמני הכדורגל בישראל את היבשת השחורה. הילד דרס כל מה שבא בדרכו במשך שלוש וחצי עונות עד שעבר לאנגליה. רן בן-שמעון, שמעון גרשון ומוראד מגמדוב התחלפו בג'ון טרי, ריו פרדיננד וג'יימי קראגר. הילד, שהיום הוא כבר די גדול, עדיין לא הפסיק לדרוס.
תחילת דרכו של יעקובו איגביני בארץ לא היתה קלה במיוחד. הילד נפל על קבוצת תחתית עם אופי הגנתי, וכשהמסירות לגול אמורות להגיע מגרזן כמו אופיר קופל, חייו של החלוץ לא ממש ורודים. גם המרחק מהבית והמשפחה לא תרמו ליכולת של הילד, ובכפ"ס נזכרים עד היום בשני צדדיו של איגביני. הרבה זמן בארץ והילד לא כובש ממטר, ביקור אחד אצל אבא ואמא בבניסטי, ואבוי להגנה שעומדת מולו. שחר למד זאת על בשרו כשהטיס אותו במיוחד מניגריה למשחק בין שתי הקבוצות, וקיבל כתגמול נגיחה אדירה לרשת של דוידוביץ' וסחרחורות של בנאדו וחרזי.
גם הבאתו של פטר אמולה לא שיפרה בהרבה את מצב רוחו של איגבני בשרון ולמרות עונת בכורה מוצלחת מאוד לשחקן בן 17 בבוגרים, ההרגשה היתה שיעקובו לא ממצא את מלוא הפוטנציאל. כפ"ס ירדה ליגה, איגביני טס לסידני.
בקרית אליעזר של אותם ימים החגיגות היחידות היו חגיגות הבלאגן. גיאורגי גחוקידזה התפרע בגביע הטוטו ונזרק באמצע העונה, יוסי בניון סרב להתחלף בגביע המדינה ואלי כהן היה למאמן השלישי ברציפות שעף הביתה באמצע העונה. שחר בחר באברהם גרנט לעשות קצת סדר במהומות ויותר חשוב, להביא אליפות ראשונה אחרי שבע שנים לצד הירוק של הכרמל.
גרנט כבר היה בחריגה של זרים עוד לפני יעקובו. סרגיי קלשנקו, ננאד פראלייה, ראדוסלאב מיכאלסקי, אנדריי אוסטרובסקי ו-ואסילי איבאנוב היו הזרים בירוק, ריימונדס ז'וטאוטאס היה רשום אצל הלוזונים עד שיחלים מהפציעה בברך. איגבני בכל מקרה היה עם נבחרת ניגריה באולימפיאדה עד ספטמבר, ובחיפה לא מיהרו לוותר על אף אחד מהזרים שהוליכו אותם לראשות הטבלה.
יעקובו חזר לארץ עם המון מחמאות, ובנוסף
העונה הראשונה בירוק של 'היהלום השחור' לא היתה מדהימה, כששער בפרמיירה מול הפועל פ"ת לווה רק בשניים נוספים בליגה ועוד צמד בגביע. הירוקים דווקא חגגו אליפות ראשונה אחרי שבע שנים, איגביני חגג זימון ראשון לסגל הבוגר של ניגריה.
בעונת 2001/2 החל הילד לפרוע את השטרות. זה החל בצמד לרשת הפועל ב"ש במשחק הפתיחה והמשיך במרפק לפנים וכרטיס אדום במשחק השני מול הפועל פ"ת. למרות ההד השלילי מהתקרית, יעקובו בן ה-19 החל סוף סוף לתפוס כותרות. הוא סיים את העונה עם 13 שערי ליגה, הופעה מוצלחת באליפות אפריקה (שער ניצחון במשחק על המקום השלישי) ואליפות שנייה אחרי שנתיים בירוק. כל זה לא ממש עשה רושם על מאמן נבחרת ניגריה, שלא לקח אותו למונדיאל.
הניפוי מסגל המונדיאל עיכב את החלום האנגלי של יעקובו, ואחרי שכבר סיכם בדרבי קאונטי היה צריך הניגרי לחזור לחיפה בגלל בעיות בקבלת רשיון העבודה. יצחק שום, הבוס החדש על הקווים, קיבל את היהלום בזרועות פתוחות, ובלי להתאמן עם הקבוצה עלה יעקובו בהרכב והשחיל צמד לרשתה של שטורם גראץ במוקדמות ליגת האלופות. בגומלין הוא ראה אדום, חיפה ראתה צ'מפיונס, ואת הבכורה באולד טראפורד דחה יעקובו בשנתיים.
שלושער מדהים מול אולימפיאקוס, פנדל מול השדים האדומים בקפריסין ועוד שער מול היוונים, זה היה ההספק של איגביני בליגה של הגדולים. גם בליגה הישראלית הכיבושים לא פסקו ופיני זהבי החל עובד שעות נוספות כדי לסדר ליהלום קבוצה באנגליה. דיברו אז על פרגוסון ששם עין על הילד ועל דרבי שהתלהבו מהתקופה היפה שלו אצלם, אולם בסופו של דבר היתה זו פורטסמות הצנועה שזכתה בשירותיו של יעקובו. 2.5 מיליון ליש"ט שילם מילאן מנדריץ' ליעקב שחר, יעקובו היה "very very happy", "יאק" נולד.
פומפי של שנת 2003 היתה הקבוצה הטובה ביותר בליגת המשנה באנגליה. עם או בלי יעקובו, הקבוצה היתה מסיימת את העונה עם כרטיס לפרמייר-ליג. איגביני עוד הספיק להשאיר את החותם שלו בפירסט דיויז'ן, אבל לכולם היה ברור שהמבחן האמיתי שלו יגיע בפרמייר-ליג.
והילד עבר את הבחינה בגדול. 16 שערים בעונה הראשונה בפרמייר-ליג, ועוד בקבוצה כמו פורטסמות, זאת היתה התפוקה. רק לשם השוואה, דידייה דרוגבה לא הגיע לכמות הזאת בעונה הראשונה בצ'לסי וכנראה שגם לא יגיע השנה. אקורד הסיום של איגביני באותה עונה היה רביעייה לרשתה של מידלסברו. בריברסייד רשמו בפנקס את מספר 19 בכחול.
ניוקאסל התעניינו, מידלסברו לחצו וגם שמועות על מעבר לאנפילד לא חסרו, אולם בסופו של דבר מצא עצמו "יאק" (שור באנגלית, הכינוי החדש של יעקובו) פותח עוד עונה בפראטון פארק. השערים המשיכו להגיע, פומפי המשיכה להיות קבוצה לגיטימית בפרמייר-ליג וגם אייל ברקוביץ' הגיע להתרשם מהכוכב העולה, שתרם צמד במשחק הנקמה שלו בקווין קיגאן ומנצ'סטר סיטי. ריו פרדיננד, אז הבלם הטוב באנגליה, ראה את הגב של יעקובו בדרך ל-0:2 הסנסציוני של פורטסמות על היונייטד. דבר אחד היה ברור, בעונה הבאה הוא יהיה בצמרת.
יום שבת, דקה 68 באיצטדיון ריברסייד. קראבליו קופץ לכדור גובה ורואה את החלוץ באדום נותן לו גב ומשאיר אותו על הרצפה. גם ג'ון טרי, הבלם מספר 1 באנגליה ואולי גם בעולם, לא מצליח לעצור את השור, שלא מתקשה מול פטר צ'ך, 0:3 לבורו. איזה חלוץ בעולם יכול לזקוף לזכותו כזה מהלך מול צ'לסי? כנראה שרק רונאדליניו. כמה קבוצות נתנו לצ'לסי שלישיה ללא מענה מאז הגעת מוריניו? אף אחת, חוץ מבורו.
13 שערי ליגה, עוד שניים בגביע ואחד באופ"א, זה ההספק של יעקובו בחצי עונה בבורו. גם עם סגל שכולל חלוצים כמו מארק וידוקה וג'ימי פלוייד האסלבנק, הילד פשוט לא יורד מהמגרש. אמנם צמרת הוא לא ממש רואה, אבל באנגליה אין אחד שלא מכיר את השור מבורו.
את אליפות אפריקה הוא הפסיד בגלל ריב עם המאמן, את המונדיאל הוא יחמיץ בגלל הפרש שערים נחות מזה של אנגולה, אבל אף אחד לא יתפלא אם יעקובו, אקס הפועל כפ"ס, יהיה בשנה הבאה באולד טראפורד או בסטמפורד ברידג'.
נא להמתין לטעינת התגובות
