הצד האפל של רומא
אף אחד לא קם למחות ביום ראשון באולימפיקו, כשהאוהדים המקומיים הניפו במשחק מול ליוורנו את דגלי הרייך השלישי, צלבי קרס וכרזת ענק השולחת את היריבים למשרפות. גם המשטרה ישבה באפס מעשה, למרות החוקים האנטי גזעניים החדשים. מי יעצור את החוליגנים?
הכרזה הביעה את משאלת האוהדים למצוא במשרפות, שבהן הושמדו מיליוני יהודים, את אוהדי היריבה העירונית, לאציו, ואת אוהדי ליבורנו. הסיפור חצה את גבולות מדורי הספורט, תפס את מהדורות האקטואליה ומסרב לרדת מהכותרות זה היום הרביעי ברציפות.
הגזענות, שנאת הזרים, האלימות והאנטישמיות, אינן תופעות חדשה בכדורגל האיטלקי. בכל שנה צצה השערורייה התורנית בנושא, ודומה כי הכול כבר נכתב ונאמר. חוקים חדשים, שהפעיל לאחרונה שר הפנים, ג'וספה פיזאנו, קובעים במפורש כי משחק שגזענות האוהדים השתלטה עליו, חייב להיות מופסק עד להסרת הכרזות הקיצוניות ביציעים. במקרה שאין אפשרות להשתלט על מניפי הכרזות, יופסק המשחק וייקבע הפסד טכני לקבוצה שאוהדיה הניפו את השלטים.
אלא שאם להתבסס על המשחק של יום ראשון השבוע, מדובר בחוקים שנועדו כנראה רק לרצות את כלי התקשורת, את האוהדים שבאמת מתנערים מהחוליגניות, ואולי גם את ראשי הקהילה היהודית, שממהרים להגיב בזעם בכל פעם שהתמונות מהמגרשים חוזרות על עצמן.
אוזלת היד של כוחות הביטחון והמשטרה מעוררת תהיות, אם קיים רצון אמיתי להילחם בתופעה. כשהונפו השלטים במשחק השבוע, בו צפיתי, מיהרתי לתחנת המשטרה הממוקמת באיצטדיון ברומא. ביחד איתי הגיעו שלושה אוהדים נוספים, שעזבו את מקומם ביציע, שביקשו להתלונן ובמיוחד להבין מדוע המשחק ממשיך להתנהל מבלי שהאחראים על שמירת החוק לא מבצעים את תפקידם. השוטרים במדים וקומץ סוכנים בלבוש אזרחי ביקשו שלא נבלבל להם במוח ונעזוב את המקום. העלבון היה כפול ומכופל.
אוזלת היד של כוחות הביטחון והמשטרה מעוררת תהיות, אם קיים רצון אמיתי להילחם בתופעה. כשהונפו השלטים במשחק השבוע, בו צפיתי, מיהרתי לתחנת המשטרה הממוקמת באיצטדיון ברומא. ביחד איתי הגיעו שלושה אוהדים נוספים, שעזבו את מקומם ביציע, שביקשו להתלונן ובמיוחד להבין מדוע המשחק ממשיך להתנהל מבלי שהאחראים על שמירת החוק לא מבצעים את תפקידם. השוטרים במדים וקומץ סוכנים בלבוש אזרחי ביקשו שלא נבלבל להם במוח ונעזוב את המקום. העלבון היה כפול ומכופל.
מעט רקע: ליוורנו נחשבת למעוז השמאל הקומוניסטי, ואוהדיה מזוהים כפעילי שמאל מוצהרים. קבוצת לאציו, המזוהה עם הימין, התארחה במגרשה תחת איומים, ובאותן נסיבות מצא לנכון כוכבה, פאולו די קאניו, להצדיע במועל יד ולהחזיר לצופים בבית סצינות שלא היו מביישות את לני ריפנשטל, שביימה עבור היטלר את סרטי התעמולה באיצטדיון האולימפי בברלין. אוהדי רומא רצו להביע הזדהות עם הימין, אבל גם להתנער מאוהדי הקבוצה היריבה, ולכן פעלו כפי שפעלו.
התקשורת האיטלקית לא עברה לסדר היום על אירועי יום ראשון. הביזיון ב"אולימפיקו" זכה לכותרות ראשיות, למאמרי מערכת ולהתייחסות בעמודים הראשונים. במיוחד הובלטה השתיקה של יושבי יציע הכבוד, שאוהבים כל כך להיראות, אבל איש מביניהם לא מצא לנכון למחות ולעזוב. כך גם ההתעלמות של פוליטיקאים
לעומתם, חבר מפלגת הירוקים, פאולו צנטו, הודה כי היה עליו לקום ולעזוב את האיצטדיון, ובפעם הבאה בכוונתו לעשות זאת. באותו יציע ישב גם שגריר ישראל ברומא, אהוד גול, שהביע זעזוע וטען כי רק חינוך וגישה קשוחה מצד המשטרה יפתרו את הבעיה.
ככל שחולף הזמן, מגלה איטליה כי האחראים הם אומנם קומץ אוהדים שמשתלט על יציע שלם וקשה לטפל בהם, אבל גם לראשי קבוצת רומא, למשטרה, לעירייה ולנבחרי הציבור יש אחריות על המתרחש במגרשים.
האירועים האחרונים מזעזעים במיוחד, מאחר שהתגובות מצד אנשי ציבור חשובים חושפים עד כמה השיח הציבורי באיטליה מיושן, עד כדי מפגר.
המנהל הספורטיבי של רומא, דניאלה פראדה, ראש העירייה, וולטר ולטרוני, נציגי מפלגת פורצה איטליה ורבים אחרים, חזרו על אותו מסר: "הפוליטיקה צריכה להישמר מחוץ למגרשים." אבל על איזו פוליטיקה בדיוק הם מדברים? ביציע לא הונפו דגלים של מפלגות המתמודדות לפרלמנט. מדובר בפורעי חוק גזעניים, המטיפים לאנטישמיות ולשנאת זרים, המהללים את הפשיזם והנאציזם, ומחזירים את רומא לתקופה המבישה ביותר בתולדותיה בזמנים המודרניים.
רומא, שראשיה לא מצליחים להשתלט על האוהדים, נענשה אתמול בקיום משחק ללא קהל, אבל חמור מכך – היא עומדת לאבד אוהדים רבים, שסולדים מקומץ החוליגנים ומתכוונים לא להגיע למשחקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
