נסאר: "אלחם עד הרגע האחרון"
זה קרה בשבת לפני שבועיים, בסיום אימון נבחרת פלשתין בעזה. עזמי נסאר לא זכר מי הוא, לא הבין איפה הוא. פתאום, בגיל ,49 הוא מוצא את עצמו מתמודד עם גידול ממאיר במוח, ניתוח, בתי חולים, הקרנות. משפחת נסאר נערכת עכשיו לקרב הגורלי. על החיים של עזמי
רותי משחזרת: "לא הבנתי בדיוק מה קורה בהתחלה. שמעתי אותו בוכה. הוא צעק שהוא לא יודע מי הוא ולא יודע מי אני, והתחנן שאני לא אסגור את הטלפון ואשאר איתו. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק איתי, כי לעזמי יש את השטויות שלו, אבל עזמי לא בוכה. הבנתי שקרה משהו נורא."
חמישי האחרון. אנחנו אצל עזמי בביתו שבנצרת. תחבושת גדולה מעטרת את ראשו וכובע סריג מכסה אותו. שבוע קודם הובהל נסאר מבית-החולים ברזילי באשקלון לקומה השביעית בהדסה עין-כרם. לאחר שחברו סלימן דיאב, מי שתמך בבני סכנין, התערב ועשה נפשות, הופקד מוחו של עזמי בידיו של פרופ' פליקס אומנסקי, מנתחו של ראש הממשלה אריאל שרון. שש שעות נמשך הניתוח, במהלכו הוצא ממוחו של נסאר גידול, שלא את כולו אפשר היה להוציא, כדי לא לפגוע במערכות חיוניות. 43 תפרים סגרו את קליפת המוח.
דגימת ביופסיה נשלחה לבדיקה, והתוצאות שהגיעו אתמול לא מבשרות טובות. עזמי ורותי ישבו אתמול מול פרופ' אומנסקי, ושמעו ממנו כי מהבדיקה עולה שמדובר בגידול ממאיר. המשמעות: מהשבוע הבא יחל נסאר בטיפולי כימותרפיה אינטנסיביים של חודש וחצי. אחר-כך, אלוהים גדול.
עזמי ורותי מוכנים לכל, אולי גם לרע מכל. מרגע שהסתיימה אותה שיחת טלפון מוטרפת עם בעלה, היא לא זזה ממנו. את הדרך מביתם בנצרת ועד למחסום ארז, היא עשתה יחד עם בנה רימון בשעתיים. לא ברור לה איך, אבל היא רק רצתה לקבל את בעלה במחסום. חי.
הוא עוד ניסה לשחק איתה ולהגיד לה שהוא חייב את היומיים האלה כדי לגמור אימון חשוב בנבחרת, אבל רותי לא נתנה לו צ'אנס. הם דהרו לברזילי ומשם לעין-כרם.
אלה ימים גורליים במשפחת נסאר. ימים של הרבה בכי בימים ובלילות. רותי ועזמי מדברים בלי סוף, מתכננים את חייהם, לא משאירים שום דבר ליד המקרה, בוחנים את כל האופציות. אם יהיה צריך, רותי אומרת שהיא הולכת לקרב של חייה. חברו הטוב, סולימן דיאב, ידע על התוצאות הקשות כבר מיום חמישי, אבל ליבו לא נתן לו לדבר עם המשפחה. הוא נתן לרופאים לעשות את מלאכתם.
רותי: "אני לא הולכת לתת לעזמי למות. נלך באש ובמים. יש לי כוחות." היא משחזרת את הסימפטומים שלא ייחסה להם חשיבות גדולה כבר חודשים קודם, גם לא את ערימות האופטלגינים שחיסל, כדי לשכך את כאבי הראש שלו: "הוא התחיל לנהוג פתאום גרוע, לא זהיר, וכשהוא קרא עיתון, הוא ממש עשה שגיאות בקריאה שלו. ועזמי בחור משכיל, לא יכול להיות. הייתי משוכנעת שיש לו סתם בעיה של ראייה ושהוא צריך משקפיים."
הם נעים בין תקווה לייאוש, שוברים את המתח העצום באירוח אינסופי של משפחה, חברים ומכרים, שצובאים על ביתם ובאים להניח כתף ולעודד. עזמי יושב בסלון מוקף זרי פרחים, מעט מבולבל ומחכה לבלתי נודע. למרות המתח הנפשי הבלתי נסבל, רותי במטבח, עומלת יחד עם בת משפחה על הכנת כנאפה ושאר מתוקים לאורחים הבלתי נגמרים.
רותי, ,41 היא אשתו של עזמי ב 25- השנים האחרונות. בת ליהודיה שנולדה בספרד ולערבי נוצרי ממזרח ירושלים. ההורים התיישבו בנצרת. את עזמי הכירה כשהיתה בת 15 בקייטנה של ימק"א. היא היתה חניכה והוא מרכז הקייטנה והמדריך שלה לטניס. מאז הם ביחד.
עזמי היה בשנות השבעים והשמונים כוכב במגזר הערבי. שיחק באחי נצרת, בסכנין ובהפועל חיפה. קריירת האימון שלו היתה בסכנין, כפר קנא ובאחי נצרת, איתה רשם עלייה היסטורית לליגת-העל.
אנחנו חוזרים לאותה שבת לפני שבועיים. עזמי משחזר: "יחסית לאז אני מרגיש עכשיו טוב. הכל מתחיל לחזור אלי, אבל כל מה שעברתי זה סרט. סיוט אחד גדול. התחלתי את האימון ופתאום אני לא יודע מי השחקנים שרצים מולי. אני מנסה להבין את הקשר, את השמות שלהם. אני רוצה לדבר איתם, אבל אני לא יודע מי אני, מה אני צריך להגיד להם ומה אני עושה שם בכלל."
השחקנים קלטו שמשהו לא בסדר איתך?
"תראה, נתתי להם הוראות, אבל אנשים מספרים שדיברתי דברים בלי קשר למה שקורה. אמרתי משהו ואחרי דקה אמרתי משהו הפוך. קודם אני משבח אותם ואחרי שניה צורח עליהם שהם לא פוגעים."
כל האימון, במשך שעה וחצי, אתה עומד ואין לך מושג מה איתך?
"בדיוק. אני עומד וכל הזמן מנסה לשחזר בראש את השמות של השחקנים ולא מצליח. לא זכרתי אף שם. ההתנהגות שלי נראתה לשחקנים מוזר, אבל בגלל שהם מכבדים אותי הם פחדו להגיד משהו. בסוף האימון עשיתי אסיפה על הדשא, צעקתי עליהם ושלחתי אותם הביתה."
עזמי לא זוכר איך הגיע מהאימון ברימאל לביתו בעזה. הוא בעיקרון לא נוהג בעזה, אלא הולך ברגל, או שמסיעים אותו. כשהגיע הביתה עבדו שם בדיוק פועלים בהתקנת ברזים באמבטיה. השעה היתה 12 וחצי בצהריים. הדבר היחיד שעניין את עזמי, זה שמישהו יזכיר לו מה
עזמי נותר לבדו בבית, מתבייש עדיין לבקש עזרה. הוא היה משוכנע שמדובר בעייפות והחליט לשכב לנוח. "דיברתי עם אלוהים וביקשתי שיעזור לי לבטא את השם שלי. נכנסתי ללחץ והגעתי למסקנה שאני צריך להגיע למשפחה שלי. הבנתי פתאום שיש לי אשה וילד, אבל לא זכרתי איך קוראים להם."
יש לך גם ילדה.
"לא זכרתי שיש לי ילדה. ניסיתי להתרכז, לעבוד על עצמי, אבל הרגשתי בילבול, מין ריחוף כזה. ישבתי על הרצפה ובכיתי. הדבר היחיד שהכי רציתי זה שמישהו יבוא ויגיד לי איך קוראים לי. פתאום עלה לי השם של רותי, ושל הבן שלי, רימון. נזכרתי שאני עזמי ושיש לי אשה ובן. חיפשתי את הפלאפון שלי ואני רואה שהוא ביד שלי. לא הצלחתי לחייג. לחצתי על כל מיני כפתורים ולא הגעתי למספר של רותי. בסוף הצלחתי."
מה אמרת לה?
"התחננתי אליה שלא תנתק, שתדבר אלי. היא שמעה שאני צועק ובוכה. היה ברור לי שהיא בהלם, אבל מהר היא קלטה שאני בבעיה. ביקשתי ממנה שתגיד את השם שלי, שלה, של הבן. כשהיא אמרה לי שיש לי בת בשם ג'ולי, וגם אבא ואמא, לא זכרתי. כל פעם היא אמרה, וכל פעם שכחתי."
בזמן שרותי דיברה עם בעלה, שישב במצב קשה לבדו על הריצפה בדירה בעזה, היא התקשרה בטלפון השני לחברים של עזמי בעזה והזעיקה אותם אליו. החבר'ה הגיעו אליו בסערה, כשהם חמושים בכלי נשק ואפילו ברימוני יד, כי היו משוכנעים שהותקף. עזמי חיבק אותם ואמר להם שלא ייבהלו, אבל הוא לא יודע את שמם. מולו עמד מנהל הנבחרת שלו, ראזק עבדל גאני, ועוד חבר, איסמעיל מטה, מנהל מס הכנסה בעזה. עזמי: "שאלתי את איסמעיל מיהו והוא נבהל. הם שאלו מה יש לי ואמרתי שאני לא יודע מה קורה איתי." משם נלקח עזמי למרפאה, שם בוצעה לו בדיקת דם שלא העלתה דבר.
הבן, רימון, לא היה בבית כשאמו קיבלה את הטלפון המפחיד מעזה. היא חיכתה עד שיגיע ויחד הם דהרו לכיוון מחסום ארז. בינתיים התקשרה רותי לקצין קישור במעבר ארז, שתוך חצי שעה אירגן את כל הניירת שתאפשר לעזמי לחצות לישראל ללא עיכובים.
עזמי הרגיש את חבל ההצלה, כשראה את אשתו ובנו מחכים לו בארז. עכשיו כולם היו בדרך לבית החולים ברזילי באשקלון. עזמי עבר בדיקת MRI ונכנס לשירותים. פתאום אשתו נכנסה אליו ושאלה מדוע הוא מתעכב כל-כך הרבה זמן. עזמי לא הרגיש עד כמה הוא מתעכב. "הבנתי שמשהו לא בסדר אצלי. לא השתנתי באסלה, אלא בפח של הניירות טואלט."
מיד אחר-כך הוכנס לבדיקת .CT כל בני משפחתו נעלמו מעיניו. עזמי פחד, הבין שמשהו לא טוב קורה. לחדר נכנסה הרופאה וביקשה לדבר איתו. בפיה היו בשורות קשות. חשד לגידול במוח.
עזמי הגיב בצחוק, אבל אחרי רגע כבר היה רטוב מזיעה. "בראש עוד עבר לי איך אני מעביר מחר את האימון של הנבחרת ברימאל. קראתי לאשתי ואמרתי לה שאני חייב לחזור לעזה, ושרק ייתנו לי יומיים לגמור שם, אבל הרופאה אמרה שאני בכלל לא מבין את המצב שלי ושאני לא זז מפה. היא בעצם אמרה שאני צריך לעבור מיד לסורוקה."
עזמי ביקש לדבר עם סולימן דיאב, הספונסר של סכנין. הם מכירים עוד מהימים שאימן שם. דיאב שמע ואמר לו שאם צריך הוא מטיס אותו לשוייץ, או להדסה עין-כרם. אחרי עשר דקות התקשרו מהדסה, שמחכה לו שם מיטה. דיאב הרגיע אותו ואמר שהוא עכשיו בידיים הכי טובות בארץ, אצל פרופ' אומנסקי, רופאו של ראש הממשלה. הוא עוד חשב שייסעו לירושלים במכוניתם, אבל הרופאה עמדה ליד הדלת, הסבירה לו את חומרת המצב. מחובר לאינפוזיות דהר עזמי באמבולנס לעין-כרם.
כשהגיע להדסה, כמה רופאים בדקו את הצילומים, לא דיברו הרבה וחיברו אותו לאינפוזיה וזריקות. למחרת פגש את פרופ' אומנסקי. "הוא הסביר לי שיש לי גידול במוח ושיש כמה אופציות. או שאבקר אותו פעם אחת, או כמה פעמים. שאלתי אותו מה הסיכוי, והוא אמר שהוא לא מתחייב לשום דבר."
אתה פוחד?
"בהתחלה פחדתי, עכשיו לא. השלמתי עם אלוהים. זה בידיים שלו. הגעתי לשלב טוב בחיים. אני בן ,49 אני מודה לאלוהים. מה שיהיה יהיה."
אתה מאמין באלוהים?
"כן, הכל אצלו עכשיו. זה שאני חי עכשיו, זה גם נס. אני חושב שאם הייתי נרדם לפני שבועיים בבית בעזה לבד, כבר לא הייתי קם. אני מקווה לעבור בשלום גם את השלב השני אחרי הניתוח. הוציאו את הגידול ויכול להיות שמה שקצת נשאר במוח יגדל חזרה, אי-אפשר לדעת."
ומה אתה חושב?
"שאלוהים אוהב אותי וישמור עלי. אני משתדל לא לחשוב על זה. חושב על דברים טובים כי אחרת אני נכנס ללחץ. אני מעדיף לחיות בלי דאגות, גם אם מדובר בכמה ימים. תמיד אהבתי את החיים, אבל כל רגע עכשיו מקבל ערך אחר. צריך לנצל את זה."
הרופא שלך טיפל גם בראש הממשלה.
"אני מסתכל גם על הרבה אנשים שהתאוששו ומחייכים היום. התמודדתי עם מצבים קשים ואין לי כוונה להישבר. אתמודד עד הרגע האחרון".
זו הקדנציה השניה של עזמי נסאר כמאמן נבחרת פלשתין. הוא אמור להכין אותה לקראת משחקי קדם אליפות אסיה. הנבחרת הוקמה בסוף שנות ה,90- בברכתו של יאסר ערפאת, ועזמי מונה למאמן. הוא ניהל את משחקי הנבחרת באליפות הפאן-ערבית באיחוד האמירויות, והוליך אותה לתיקו מפואר, 1-1 מול סוריה, משער של זיאד אל קורד, תושב מחנה הפליטים שייח' רדואן. אביו של אל קורד ישב 15 שנה בכלא אשקלון על פעילות חבלנית, ושבוע אחרי ששוחרר מהכלא, פגשנו אותו בבית המשפחה, שם דיבר על דף חדש ביחסים עם ישראל.
המשחק עם סוריה זכה להדים רבים בעולם, בעיקר בגלל מה שהוגדר "משחק נקמה." כמה ימים לפני המשחק התבטא שר ההגנה הסורי, מוסטפה טלאס, בחריפות נגד ערפאת וכינה אותו "בן 5,000 שרמוטות." שחקני הנבחרת נשבעו להילחם על כבודו של הראיס והביאו תוצאה גדולה.
במוקדמות המונדיאל 2006 שימש נסאר כעוזרו של האוסטרי אלפרד ריבלה. באוקטובר 2004 השיגה פלשתין ניצחון חוץ בטייפה על טיוואן משער בדקה ה,90- אבל הפסד 3-0 בטשקנט לאוזבקיסטן עוד קודם לכן חיסל את הסיכויים בבית המוקדמות. פלשתין מדורגת במקום ה23- באסיה ו137- מתוך 205 בדירוג העולמי.
תפקיד מאמן נבחרת פלשתין קשור, כמו במקרים רבים במדינות ערב, בחיבורים פוליטיים וקשרים אישיים עם השלטון. אנחנו פוגשים את עזמי ביום בו נקבע ניצחונו של החמאס בבחירות ברשות, ואני מנסה להבין אם מעמדו מתערער עכשיו. "אני לא חושב שהפוליטיקה תשנה את המצב. יש לי קשרים טובים גם בפת"ח וגם בחמאס, ומי שיהיה, ירצה אותי. אני מכיר את איסמעיל הנייה, מנהיג החמאס. הוא אחלה גבר, איש של שלום. אתה יודע איך זה, עד שאתה מגיע לשלטון, אתה הרבה יותר קיצוני, אבל כשאתה מגיע, דברים נראים אחרת. אי אפשר להתנהג כמו שהם התנהגו. אני חושב שהחמאס זה כמו הליכוד, איתו יותר קל לעשות שלום כי הפת"ח יהיה איתם. זה כמו הפוליטיקה אצלנו. הם מדברים אותו דבר."
המחלה משבשת לו את העבודה בנבחרת. הבית של פלשתין כולל את סין, עיראק וסינגפור. ב21- בפברואר הוא אמור לטוס עם פלשתין לבייג'ין, למשחק מול סין. הנבחרת עברה בינתיים להתאמן בירדן, ועוזריו נמצאים איתו בקשר כמעט יומיומי, ועובדים לפי הספרים שהוא השאיר להם.
תיסע לסין?
"ברור. אני בטח נוסע."
איך הרמה באסיה?
"לא גבוהה במיוחד. עם סדר ומשמעת אפשר להגיע להישגים, אבל יש לנו בעיה של כושר גופני. השחקנים לא מתאמנים באופן סדיר ולא חיים כמו מקצוענים."
אם ישראל היתה משחקת באסיה, היה לה סיכוי יותר טוב להגיע למונדיאל?
"היא היתה מגיעה לשם הרבה יותר בקלות. ישראל בערך ברמה של איראן וגם יותר טובה מקוריאה. ישראל היתה נלחמת עם איראן ויפן."
דרור קשטן יצליח במוקדמות היורו?
"קשטן מאמן מצוין. אני מחזיק לו אצבעות. בכלל, הוא וגרנט צריכים להתעלות מעל השטויות ולהפסיק לריב."
היית ממליץ לישראל לעבוד על חזרה לאסיה?
"לכדורגל הישראלי עדיף להישאר באירופה. אולי בשביל איצ'ה עדיף שנשחק באסיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
