בייג'ין לא מחכה
פעם התלוננו בישראל שאין כסף לספורט האולימפי. היום המצב משופר בהרבה, אבל הבעיות מגיעות מכיוון אחר. ההכנות לאולימפיאדה תקועות ברוורס, במיוחד כשהשייטים מדשדשים והג'ודאים במסע אלונקות, שגרר הקמת ועדה מיוחדת. גור שטיינברג כבר מנבא: "צריך לקוות שתהיה בכלל מדליה אחת ב.2008- כבר אין כאן ספורטאים"
המקפצה הרצינית הופיעה החל מ,2005- כשלמשחק נכנס סידני פרנק ז"ל. המיליארדר היהודי-אמריקני, שהתרגש מהזכייה בזהב האולימפי באתונה של גל פרידמן בגלישת רוח ומההד הגדול לה זכה ההישג בארץ ובתפוצות היהודיות בגולה, ארה"ב בעיקר, החליט לפתוח את כיסו, כדי שבבייג'ין 2008 יהיו עוד כמה מדליות ועוד שמחות. לפני עשרה ימים הלך פרנק לעולמו, אבל הקרן שהקים עדיין קיימת, ולאחר שהעבירה 3 מיליון דולר ב,2005- היא מתעתדת להעביר סכום זהה בכל שנה עד בייג'ין ובסך הכל, כפי שהבטיח פרנק, 12 מיליון דולר להכנות האולימפיות. זהו סכום חסר תקדים לספורט האולימפי הישראלי, היוצר תקוות גדולות.
מבט אל הנעשה בשטח כיום מגלה תמונה קודרת. גל ענק של פרישות, פציעות, סכסוכים פנימיים או סתם יכולת חלשה, מאפיין את חוד החנית של הסגל האולימפי. חלקם הגדול של ספורטאים אלה משתייך לסגל היהלום, שנבנה בעקבות תרומתו של פרנק, כדי לסמן את הספורטאים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר למדליות ב2008- ולהעניק להם את ההכנה המקצועית האופטימלית. מתחתם קיים עדיין סגל הזהב, שנבנה אחרי סידני ,2000 וגם שם יש כוחות ממש מוכשרים שזוכים לתמיכה טובה.
הלחם והמים של הסגלים הם ענפי השייט והג'ודו, שיאני המדליות האולימפיות עד כה. לא צריך להוסיף הרבה על השמות של גל פרידמן, אורן סמדג'ה, יעל ארד ואריק זאבי, כשאליהם מצטרף מיכאל קולגנוב מענף הקיאקים, שזה לא שייט, אבל מאותה משפחה. גם רוב המדליות מאליפויות העולם ואירופה בגילאים השונים מגיעות מאנשי המים (שייט) והלחם (ג'ודו.(
אפילו אם נניח לרגע בצד את מצבם העגום של ענפים המיוצגים על-ידי ספורטאי אחד בסגל היהלום, כמו אילן גולדשמידט מהטקוואנדו (על סף פרישה ומסוכסך עם האיגוד,( אלכס אברבוך מהאתלטיקה (דמדומי קריירה,(? איוון אלכסנדרוב מההיאבקות (הישג אחרון לפני שנתיים,( או אפילו אנדי רם ויוני ארליך מהטניס (ישראל רוצה דייויס וגראנד-סלאמס,( ולא נעמיק בכל אחד ואחד מהם, אלא נעסוק רק בשייט וג'ודו, נגלה שבייג'ין לא רק רחוקה, אלא גם בנויה על הר גבוה גבוה. הספורט הישראלי גילה תובנה ענקית בדיוק באמצע העשור הראשון של המאה ה:21- כסף זה לא הכל בספורט. הניהול, זה מה שקובע.
עונת הג'ודו 2005 דווקא התחילה יפה. בפעם הראשונה חזרה ישראל מאליפות אירופה עם שלוש מדליות, כסף לאריק זאבי ויואל רוזבוזוב, ארד לאדריאן קורדון. אבל, כמו שאנחנו מגלים תמיד באולימפיאדות, אירופה זה דבר אחד ושאר העולם זה משהו אחר. אליפות העולם בקהיר הותירה אותנו חסרי מדליה ויותר מכך, המאמצים המוגזמים להכשיר את זאבי הפצוע לתחרות גמרו אותו והביאו אותו עד כדי ניתוח כתף, ממנו הוא עדיין מנסה להתאושש וכל עונת 2006 שלו בסכנה.
לאחרונה נשלחה הנבחרת למחנה אימון חזק ביפן, ערש הג'ודו. המחנה היה כל-כך חזק, עד שהספורטאים חזרו משם במסדר חולים. שחר לוי, אלופת אירופה לקדטיות, שברה שם יד ורוזבוזוב נפצע שם באופן שחומרתו טרם נאמדה עד היום, כשגם אצלו 2006 בסכנה. חוץ מזה קורדון עוד לא
בעיית הג'ודו לא נעלמה מעיני המעטפת הרפואית, המקיפה את הספורט האולימפי, ובמרפאת וינגייט היו האורות היו דלוקים עד מאוחר, אלמלא מצבו הכספי הקשה של המכון, המחייב כיבוי אורות מוקדם. עם זאת, רופאי המרכז הרפואי מאיר בכפ"ס, המאמץ את הסגל האולימפי ומשמש כמרפאת הבית שלו, כבר צורפו לוועדת בדיקה שהוקמה, הכוללת את מאמני נבחרת הג'ודו, נציגי האיגוד, היחידה לספורט הישגי והצוותים הרפואיים השונים. לאחר ישיבה ראשונית, יתכנס הפורום הבודק
בשבוע הבא לישיבה רשמית ראשונה.
די נחמד לעקוב אחר הסכסוכים והסולחות בין גל פרידמן לבין גור שטיינברג, המאמן שהוביל אותו לשתי מדליות אולימפיות, ארד ב1996- וזהב ב- .2004 שטיינברג, שגם הוביל בשעתו את עמית ענבר לשתי סגנויות באליפות העולם ושתי זכיות באליפות אירופה, הוא הדרור קשטן של הספורט האולימפי. שטיינברג הוא המאמן המעוטר ביותר, אבל הוא גם יוצר מחלוקות, מעצבן המון אנשים הרבה זמן, ואי אפשר לחמוק מהנוכחות שלו. אפילו עכשיו, כשהוא נהיה חלק מהממסד, לאחר שהתמנה לפני חודשים ספורים כיועץ המקצועי להכנות האולימפיות של השייט, הוא לא מחריש.
השייט איבד לאחרונה תקוה אולימפית גדולה, עם פרישתה של ניקה קורנצקי, חצי מצוות ה,470- ביחד עם ורד בוסקילה, שזכה במספר הגדול ביותר של מדליות עד היום. סטירת הלחי היתה גדולה. השייטות קיבלו כל מה שרצו, הרוויחו טוב, ואחרי הכישלון באולימפיאדת אתונה, קיבלו מאמנת מאנגליה, קתי פוסטר. השידוך נכשל ומיד לאחריו הצוות התפרק כליל, כשים של כסף צלל לטמיון. צוות הגברים של ה,470- גידי קליגר ואודי גל, אף הוא המעוטר ביותר עד היום ואף הוא אחרי כישלון באתונה, השתדך רק עתה למאמן האמריקני, קווין ברנהאם, אחרי שנת התברברות.
הגולשים מאתונה, פרידמן ולי קורזיץ, בעבר אלופת העולם הצעירה ביותר בהיסטוריה העולמית, בכלל עברו זעזוע, שלא באשמתם, כשדגם המיסטרל הוחלף בניל פרייד. ישראל היתה מהאחרונות שקיבלו את הדגם, שנה של הכנות הלכה לאיבוד ושניהם, פרידמן וקורזיץ, נראים כרגע מדשדשים. עם זאת, פרידמן, מגובה במאמן האמריקני הידען מייק גבהארט, ממומחי הציוד הטובים בעולם, טוען כי הכל פועל לפי התוכניות, ולך תתווכח עם אלוף אולימפי.
שטיינברג רואה את כל ההתנהלות עם כספי פרנק ז"ל ככושלת: "מכל הכסף הזה, שיקוו שתהיה להם בכלל מדליה אחת בבייג'ין, כי אין כבר ספורטאים כאן. זה מה שיקרה מכל המיליונים האלה. אל תדאג, את הצפי להישגים הם יורידו ככל שתתקרב האולימפיאדה."
איפה היו הטעויות?
"תחילה, לא מטפחים שידרה של תשתיות. תשתית זה לא שמות גדולים, אלא משהו שמייצר ספורטאים, ולא לבוא לשפוך כסף על איזה מישהו אחד טוב. לארה"ב יש הרבה ענפים חזקים, אז ענף כמו גלישה לא חשוב להם. אבל בארצות בסדר הגודל שלנו, מרכזים את המאמץ באפיקים מסוימים, כשהכל עומד על תשתית מאמנים, כמו מפעל. בקטע הזה, לא רק שלא השקיעו כאן, אלא הרסו."
למה אתה מתכוון?
"למשל, החליטו להביא מאמנת זרה לשייטות ה,470- שהיא מומחית לטקטיקה ומזג-אוויר, שזה חשוב. אבל היו צריכים לחבר אליה את אילן תשתש, מאמן הנבחרת, שהוא מאמן עם יכולות מוכחות, כדי שילמד גם הוא. אז היום המאמנת יושבת באנגליה יחד עם הידע שלה, הספורטאיות יושבות בבית ואף אחד אפילו לא מרגיש לחוץ מזה ששכירי חרב קיבלו כסף והלכו. נכון שקורה שפורשים, אבל אני לא זוכר שאצלי ספורטאים הלכו הביתה ככה. מישהו צריך להרגיש חייב, אחראי. אותו דבר יהיה עם גידי קליגר ואודי גל. הרי אם קווין, המאמן האמריקני, לא יקבל בדיוק מה שהוא רוצה, הוא לא יגיע לאליפות אירופה ולאליפות העולם. מה יהיה אחרי? כשאימנתי, גם אז היו דברים לא טובים, אבל היתה בקרה. שיביאו מאמן לארבע שנים, שירכז נבחרת סביב הספורטאי הבולט. במקום זה רק שופכים כסף על הספורטאים הבכירים ונותנים להם לעשות מה שהם רוצים".
נא להמתין לטעינת התגובות
