אינטר כבשה את מילאנו. המטרה הבאה: איטליה
שער ניצחון של אדריאנו בדרבי, והנראזורי כבר לא רואים את הגב של מילאן. עם חצי מההרכב של נבחרת ארגנטינה, אליפות היא כבר לא מילה גסה בשביל רוברטו מנצ'יני
איזה שחקן לא לבש את מדי הנראזורי ב-15 השנים האחרונות? לותר מתיאוס, יורגן קלינסמן, דניס ברגקאמפ, פול אינס, איבן זאמורנו, באג'יו, רוברטו קרלוס, רונאלדו, ויירי, והרשימה עוד ממשיכה. לא פחות מ-19 מאמנים עברו באינטר, מג'יובאני טרפאטוני, דרך מרצ'לו ליפי ועד הקטור קופר, אף אחד מהם לא הצליח להביא את ה'סקודטו' לצד הכחול-שחור של האיצטדיון ע"ש ג'יוזפה מיאצה.
ביום ראשון גברה אינטר בליגה, פעם ראשונה אחרי שלוש שנים, על יריבתה העירונית מילאן, וחלפה על פניה בדרך למקום השני. מעל משקיפה יובנטוס, בכושר רצחני, עם 10 נקודות פור, ביטחון בשמיים, ודויד טרזגה בכושר שיא. "אנחנו מאוחדים, חזקים ובטוחים בעצמנו", צוטט מאסימו מוראטי. כשנשאל האם אפשר להדביק את יובנטוס, אמר הפטרון של אינטר: "זה עוד רחוק. איך שיובה נראים, נשאר לנו רק להמשיך לנצח ולהתפלל למעידה שלהם".
על הקווים בסן-סירו עומד רוברטו מנצ'יני, שחקן גדול ומאמן בעל פוטנציאל שעדיין לא תורגם לתארים משמעותיים. גביע איטלקי עם פיורנטינה ולאציו, תואר די זניח בארץ המגף, היו הקבלות היחידות שלו קדם להגעתו. בעונתו הראשונה כנראזורי הביא מנצ'יני גביע, השנה הוא רוצה ללכת על כל הקופה.
שיטת העבודה באינטר בשנים האחרונות היא לקנות בקיץ כל דבר שמראה ניצוצות. מוראטי בעבר וג'יאסינטו פאצ'טי, נשיא הקבוצה הנוכחי, מבינים על בשרם פעם אחר פעם שלא כל מה שנוצץ זהב.
גלאטסראיי לוקחת את גביע אופ"א, ומוראטי מנחית מיד את שני הכוכבים שלה, אמרה בלוזוגלו ובורוק אוקאן. יוון לוקחת את אליפות אירופה, ותוך שבוע ליברוס חוטוס וגיורגיוס קאראגוניס לובשים כחול-שחור. וראטיסלאב גרשקו הגיע על תקן רוברטו קרלוס הסלובקי, והיום הוא לא רואה דשא אפילו בבלקבורן. עד שהגיע מנצ'יני, הסגל של אינטר היה גדוש בעוד שחקני רכש סתמיים כמו אנדי ואן-דר מיידה, סאברי לאמושי, פארינוס וקארלוס גאמארה, שחקנים שלא לוקחים איתם אליפות.
אחרי עונת בכורה שהסתיימה במקום שלישי וגביע, היה נראה בקיץ שאינטר סוף סוף מרכיבה קבוצה הגיונית, כשמנצ'יני נפטר מכל המטען העודף ומביא
מנצ'יני בנה במילאנו סגל שמורכב משחקן השנה בעולם ב-2001, 7 ארגנטינאים בינלאומיים, החלוץ הניגרי אובאפמי מרטינס, שיכול לייצג את ארצו בבייג'ין 2008 בריצת 100 מטר (או בהתעמלות קרקע), ואדריאנו אחד. הדבר היחיד שהוא שכח להוסיף היתה טיפת נשמה.
לכל הקבוצות הגדולות באיטליה יש שחקן נשמה, סמל, אחד שהיה שם בזמנים הטובים ויהיה שם בזמנים הפחות טובים. כזה שיקריב מעצמו למען הקבוצה, שלא חשוב איזה רכש יגיע, הוא יישאר מספר אחד אצל האוהדים . מאלדיני הוא כבר שנים שם נרדף לא.ס. מילאן, דל פיירו יישאר ביובה הרבה אחרי שזלאטן וטרזגה יעזבו וכל כדור ברומא עובר כבר שנים דרך פרנצ'סקו טוטי. לא תמיד מדובר בשחקן הכי נוצץ או הכי טוב, אבל כשהזמנים קשים, יש מישהו שילחם בשביל הסמל ולא בשביל חוזה שמן בקבוצה אחרת.
מי הסמל של אינטר? השחקן היחיד שמזוהה בלעדית עם מדי הנראזורי הוא הקפטן חבייר סאנטי, ארגנטינאי גאה, לא בדיוק אחד שעשה את הדרך מהפרימברה (קבוצת הנוער) ועד לב קהל הנראזורי. הסגל של מנצ'יני סובל ממחסור של של דם מקומי, כשבמונדיאל הקרוב יפארו את סגל ה'סקוודרה אזורה' במקרה הטוב שלושה שחקני אינטר (כריסטיאנו זאנטי, מרקו מאטרצי וג'יוספה פאבאלי). שחקן הבית היחיד מסגל אינטר ששיחק בסרייה A הוא הבלם מרקו אנדרולי, שערך הופעה בודדת בשלהי העונה שעברה.
הקבוצה של מנצ'יני נראית על המגרש בדיוק כמו שהסגל שלה נראה על הנייר: המון כישרון ויכולת, מעט מדי נשמה.
בשנת 2002, עם רונאלדו בחוד, היתה אינטר רחוקה ניצחון אחד מזכייה ב'סקודטו'. עם הקטור קופר, הלוזר הנצחי, על הקווים, אף אחד לא התפלא כשהפסד 4-2 ללאציו באולימפיקו שלח את האליפות ליובנטוס ואת רונאלדו למדריד. מאז היו רק שתי קבוצות באיטליה: יובה ומילאן.
שלושער של אדריאנו במשחק הפתיחה מול טרוויזו נתן תקווה לעונה שונה והעלה את הציפיות בסן-סירו לשמיים. ההמשך היה ורוד פחות, וכלל התפרקות מול פאלרמו והפסד חוץ ליובנטוס שהורידו את הנראזורי לקרקע. אחרי מיני משברון, שכלל 3 משחקים ללא ניצחון, הם לא מפסיקים לנצח, כשהרצף עומד על ארבעה בליגה. אדריאנו מפציץ, מרטינס שורף שטחים, אסטבן קמביאסו מתבגר והופך לגרזן במרכז המגרש, וסמואל מייצב את ההגנה. במרכז המגרש מחכים להתאקלמות של פיגו וסולארי, שיחד עם ורון, קמביאסו וסטאנקוביץ' מרכיבים חוליית קישור שלא נופלת מזו של אף קבוצה באירופה.
למרות הכל, קשה להאמין שאינטר תוכל העונה לסגור את הפער מ'הגברת הזקנה', שדוהרת לאליפות שנייה ברציפות. השאיפה העיקרית של הכחולים-שחורים היא להחזיר את ההגמוניה לעיר ולהתבסס לפני היריבה העירונית השנואה. אחרי הדרבי, זה כבר לא יפליא אף אחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
