סוף המשתה
ג'ורג' בסט, אגדת כדורגל, הלך השבוע לעולמו בגיל 59
ג'ורג'י בסט עבר בכל מסיבה שהעולם הגדול הציע. נסיך הכדורגל הצפון אירי רקד על המגרש, השתולל במיטה, התבודד עם הטיפה המרה. הכדורגלן הראשון שהתנהג כמו כוכב רוק, מי שבשנות השישים כונה "החיפושית החמישית," סחט את גופו עד תום, עד שבשבוע שעבר הגוף התמרד סופית ובגיל 59 החזיר בסט את נשמתו לבורא.
"אתה מכיר את השיר 'בדרכי' של פרנק סינטרה,"? שאל השבוע פיל היוז, סוכנו האישי וחברו הטוב של בסט, "ככה הוא חי את חייו. אי אפשר היה לשנות אותו. הוא היה אדם מדהים וכשנפרדתי ממנו זה היה אולי הרגע הכי עצוב שעברתי. איש שהשפיע על דור שלם שוכב במיטה, הולך ונעלם."
בסט לא סתם השפיע על דור שלם. הוא עשה את זה בימים שבהם הצילום הטלוויזיוני היה בחיתוליו. לא כמו היום, כשכל מהלך של רונאלדיניו מונצח על ידי עשר מצלמות ומשוחזר במאה הילוכים חוזרים. מי שראה את בסט ידע להעריך את מה שיש לו ברגליים, וזה כולל את פלה, שאמר לפני שנים כי ג'ורג'י הנער היה הגדול בכל הזמנים.
הוא גדל בבלפסט. בן למשפחה ממעמד הפועלים, אביו עבד במספנה. לא סיפור של מי שצמח בשכונת עוני אלא כישרון שבקע מהרגליים. בבית הספר היה מאמן את עצמו בפגיעה עם כדור במשקוף ממרחק של 20 מטר. אחר כך עבר למרחקים יותר גדולים, עד שבוב בישופ, מגלה הכשרונות של מנצ'סטר יונייטד, ראה אותו בוקר אחד מהתל בילדי השכונה ומיהר להתקשר למאמן האגדי, מאט באזבי, כדי להודיע לו ש"מצאתי גאון." בסט בכלל לא חשב אז על קריירה ספורטיבית, הוא קיבל עבודה כעובד דפוס.
"ראיתי אותו כילד," מעיד מלקולם ברודי, 50 שנה כתב ב"בלפסט טלגרף" ואיש תקשורת שהיה מקורב מאוד לבסט. "הוא היה רזה, אבל מלא שמחת חיים. טיפוס ממזרי שלא השאיר ליריב סיכוי. כל מי שראה אותו אמר שצפון אירלנד עוד תתגאה בו." רק שאחרי 24 שעות במנצ'סטר הגדולה בסט תפס את המעבורת הראשונה וחזר הביתה. לא הסתדר עם הגעגועים. אביו, דיקי, התקשר לבאזבי והתחנן שייתן לילד עוד צ'אנס, בכל זאת מדובר בנער בן .15 באזבי הסכים, מאמן גדול.
כעבור שנתיים ערך בסט את הופעת הבכורה במדי היונייטד במשחק נגד ווסט ברומיץ.' שנים אחר כך פגש אותו מגן הקבוצה היריבה, גרהאם וויליאמס, וביקש ממנו לעמוד ולא לזוז. בסט לא הבין מה הבחור רוצה ממנו, עד שוויליאמס הסביר: "תן לי לראות את הפרצוף שלך. מה שאני זוכר מאותו משחק זה רק את התחת שלך עובר אותי ומתרחק על הקו."
בשנותיו הראשונות היה בסט ילד טוב גם מחוץ למגרש. באחד הראיונות הראשונים שלו אמר: "רק לעתים רחוקות אני שותה כוס בירה, כי אחרת הבוס יידע מזה. הוא גם לא נותן לי לגור לבד בגלל שהוא חושב שאני לא אעמוד בפיתוי."
באזבי ידע למה. מנצ'סטר יונייטד הוא מועדון ענק שאז נבנה על ידי שני כוכבי על, בובי צ'רלטון ודניס לאו, ופתאום בא הנער והפך סדרי עולם. בסט גידל שיער והקפיד על מראה חיצוני נוצץ. בעוד שלשחקנים האחרים לא היה אכפת מתנאי השדה הקשים במתקן האימונים, הוא היה מגיע עם
"לפניו כדורגלנים היו לבושים כמו אבא שלכם," מסביר קולין ייטס, צייר שבסט הוא אחד הנושאים המרכזיים ביצירותיו. "אם תראו תמונות מוקדמות שלו ליד שחקנים אחרים, הוא נראה כמו מישהו מכוכב אחר. הוא היה הגשר בין ספורט לפופ. נראה טוב, היה לו סקס אפיל, כריזמה. כילד הלכתי לקנות רק חולצה שלו."
בסט סיגל לעצמו מהר מאוד את גינוני הכוכב. בגיל 20 כבר היתה לו יגואר לבנה והוא עשה איתה סיבובים בעיר. הכל בא לו בקלות מפחידה. "רביעי עד שבת זה גיהנום, כי אסור לי לצאת ואני צריך ללכת למיטה ב.23:00- זה מטריף אותי," התלונן פעם. "הדבר היחיד שמשאיר אותי שפוי זה שאני יודע שיש מסיבה ביום ראשון ושני ושלישי."
בגיל 24 הוביל בסט את מנצ'סטר יונייטד לזכייה בגביע אירופה לאלופות. במשחק הגמר נגד בנפיקה ליסבון, במצב של 1-1 בהארכה, הוא לקח כדור, עבר את השומר שלו, עבר את השוער וכבש אולי את השער המפורסם ביותר בקריירה. "החלום שלי תמיד היה לעבור את כל השחקנים במגרש, לעמוד על קו השער, לרדת על ארבע ואז לנגוח פנימה," סיפר. "באותו מקרה הייתי ממש קרוב, רק ברגע האחרון השתפנתי. אמרתי לעצמי שאם אני עושה את זה המאמן חוטף התקף לב במקום."
לפני חמש שנים בחרו בו אלף עיתונאים כספורטאי הגדול ביותר שצמח באי הבריטי. עד היום השם שלו מרחף כרוח רפאים בצפון מערב אנגליה. "אתה יודע מה הגדולה של בסט,"? שואל ומיד עונה אנדי וולש, יושב הראש היוצא של חוג אוהדי מנצ'סטר יונייטד, "אוהדים בני 30 יגידו לך שהוא השחקן הכי גדול בתולדות המועדון, ואלה אנשים שלא ראו אותו בחיים. כילד אני זוכר אותו מיציעי העמידה הצפופים. לא היה שחקן מלהיב ממנו."
באזבי היה מנג'ר קשוח, אבל גם הוא לא יכול היה לשלוט בכוכב הפרא. בכל פעם שזימן את השחקן לשיחה נוקבת בחדרו והיה שואג עליו "ברור שגם הפעם לא הקשבת להוראות שלי," בסט היה בוהה בקיר שמאחור. שנים לאחר מכן הסביר שהיה סופר את העיטורים על הטאפטים. "בסט היה שחקן שסביבו נבנתה הקבוצה," מספר סמי מקלרוי, חברו למנצ'סטר יונייטד ולנבחרת צפון אירלנד. "אני התחלתי לשחק ב'71- ורק לרוץ לידו היתה חוויה מדהימה. הוא היה האליל שלי, אבל כשזה הגיע למסיבות שלו העדפתי להישאר בצד."
בסט הפך לשם החם ביותר בבריטניה. חברות גדולות רצו אותו על שלטי הפרסומת ובחורות רצו אותו אצלן במיטה. הוא לא אמר לא לאף אחת. פעם לקח כלה טרייה מבר של מלון והעלה אותה אליו לחדר כשחבריו לקבוצה דואגים להעסיק את החתן. מייקל פרקינסון, המנחה הוותיק של הבי-בי-סי, שאל אותו מה היתה הפעם הכי קרובה לתחילת משחק שבה שכב עם בחורה. בסט לא חשב פעמיים וענה: "במחצית."
בגיל ,25 כששחקנים רק מתקרבים לשיא הקריירה שלהם, בסט כבר היה בסוף ימיו הגדולים. עניינו אותו רק שני דברים: בחורות ואלכוהול. ערב אחד, כשמלצר באחד ממלונות היוקרה הביא לחדרו בקבוק שמפניה, הוא נדהם לראות על המיטה את מיס עולם וערימה של שטרות, שלל ההימורים שלו באותו יום. המלצר ההמום רק מילמל: "מר בסט, מה השתבש."?
קולין ייטס נסע לא מזמן לבקר בבית שבו התגורר בסט כששיחק במנצ'סטר. הוא גילה שם אוהד גאה של הקבוצה שרכש את המונומנט. "הבית מיוחד גם מבחינה ארכיטקטונית," הוא מספר, "זה לא בית בריטי טיפוסי, הוא היה מעוצב, חדשני ובלי גדרות. תחשוב על כוכב בסדר גודל שלו, משהו כמו דיוויד בקהאם, כשעשרות בחורות יושבות על הדשא ממול ומחכות רק לו."
בסט לא היה מסוגל לשלוט בעצמו. אחד ממאמניו ביקש ממנו לעזוב את משכן ההוללות כדי שיפחית קצת את הפעילות המינית הענפה שלו, אבל הוא לא עצר. כשהקבוצה יצאה למשחק בלונדון נגד צ'לסי, הוא בחר לחתוך לדירתה של השחקנית שינייד קיוזק, כשכל צלמי הפפראצי מחכים להם למטה.
"פתאום הייתי המרכז וכולם היו תלויים בי וביכולת," הסביר בסט מאוחר יותר את תחילת הנפילה. "לא היתה לי מספיק בגרות כדי לעמוד בעומס. התחלתי לשתות הרבה, הפכתי לקצר סבלנות, אפילו די אלים, ובימים הרעים היה לי קשה לצאת למגרש. כדי לא לחשוב על הבעיות נצמדתי לבקבוק."
לא מעט אנשים נרתעו ממנו. בובי צ'רלטון, סמל היונייטד, ניגש לא פעם להנהלה והתלונן שהפרא מסריח מאלכוהול ושאי אפשר להתאמן איתו. הפער הגדול בין הבריטי המעונב, שהיה
סמל ההגינות, לבין הפרחח ההולל התפשט לשנאה. כשמנצ'סטר יונייטד ערכה משחק הוקרה לצ'רלטון, בסט ישב בפאב סמוך לאיצטדיון והשליך ביצים על הפוסטר של אויבו.
בגיל 27 הודיע בסט על פרישה. נמאס לו. הוא נסע לארצות הברית לשנה ואז התחרט וחזר למנצ'סטר יונייטד. עם משקל עודף, חסר כושר גופני, זה כבר לא היה אותו שחקן. המאמן, טומי דוקרטי, קרא לו לשיחה. "בשבילי הוא היה מלך, משהו כמו בניון או ברקוביץ' שלכם," מסביר דוקרטי, שעוסק היום בכתיבת טורים לעיתון מקומי במנצ'סטר. "הזהרתי אותו שיתעסק רק בכדורגל, גם באזבי ניסה להחזיר אותו למרכז העניינים,אבל אני לא אשכח שהיה לנו משחק גביע נגד פליימות. התאספנו במלון לארוחה משותפת והוא איננו. חצי שעה לפני המשחק דפיקות על דלת חדר ההלבשה. בסט הגיע במצב איום ונורא. הוא היה שיכור ורצה לשחק. אמרתי לו 'אתה נשאר בחוץ' אחרי יומיים ישבתי עם הדירקטוריון והחלטנו לבטל את החוזה שלו. מאותו יום לא ראיתי אותו. הלוואי והיה יודע להתחמק מפאבים כמו שידע להתחמק משחקני היריב."
בסט חזר לארצות הברית, הצטרף ללוס אנג'לס אצטקס. היה לו בית יפה ליד הים והרבה פעמים הוא ירד לחוף, אבל לא הגיע למים. הבר הקרוב תמיד עצר אותו. בסט עבר אינספור קבוצות, חלקן קטנות מלהכיל את כשרונו, אבל הוא היה צריך כסף ומעולם לא שיחזר את יכולתו. מכריו שמחו כשהתחתן ב'78- עם הדוגמנית אנג'לה מקדונלד, ולשניים אפילו נולד בן, קאלום, אבל המיסוד וחיי המשפחה לא עצרו אותו. שתייה ובחורות באו איתו כנדוניה.
אחרי החתונה מקדונלד סיפרה שבסט אמר לה כי קבע עם חברים וחזר רק בארבע בבוקר, שיכור כמובן. זה היה המועד השני. למועד הראשון של החתונה הוא כלל לא הגיע, כי הלך לשתות עם בחורה אחרת. "כל החיים שלי הוצאתי כסף על שתייה, נשים ומכוניות מהירות, את השאר בזבזתי," הוא משפט מאוד מפורסם שלו.
חיי הנישואים הפכו בלתי נסבלים. השתייה והבגידות לא נעלמו מעיניה של אנג'י. הם היו רבים על בסיס קבוע. יום אחד דקרה אותו בישבן עם סכין. אחרי יומיים הם השלימו, עד שנשבר לה סופית. לילה אחד, כשחזרה לביתם בסאן חוזה, ראתה בין טיפות הגשם הסמיכות דמות מתנדנדת על הכביש, ממש מתחננת שידרסו אותה. זה היה בעלה. באותו ערב ביקשה ממנו לארוז. "אני לא יכולה לטפל בשני ילדים," צעקה עליו. אחרי שבוע קראה אנג'י בעיתונים שהוא מנהל רומן עם מיס שוודיה.
הרזומה של בסט מספר שקבוצתו האחרונה היתה בכלא פורד הפתוח. הוא הורשע בתקיפת שוטר אחרי שנעצר בעוון שכרות. בסט היה בטוח שזה מה שדפק לו את קבלת תואר האבירות מהמלכה, כבוד שלו זכו שחקנים במעמדו. "נולדתי עם כישרון גדול, שאיתו לפעמים מגיע ההרס העצמי, כמו שהייתי מעוניין לרצות את כולם כששיחקתי כך רציתי לרצות אותם כשיצאנו העירה."
האנגלים תמיד ידעו היכן למצוא אותו. בפאב הקרוב. במנצ'סטר הוא היה קבוע ב"שור החום," מקום אפרורי שהפך פופולרי בזכותו. בלונדון ביקר ב"פן ארמס" שבקינגס רוד. בגלל נוכחותו המתמדת היו לקוחות שחשבו שהוא בעל המקום. בסט שתה את עצמו למוות. לא פעם היו כבאים מהתחנה הסמוכה מוצאים אותו מוטל על ספסל כשהוא מעולף ולוקחים אותו לישון בחדרו של אחראי המשמרת.
גם תגרות במועדוני לילה לא חסרו. יום אחד התנגש ברמזור והובהל לבית החולים, שם תפרו את פניו. כל סקנדל שלו לווה בסיקור תקשורתי ענק. הוא מעולם לא ירד מהכותרות.
"אני מרחם על דיוויד בקהאם," אמר בסט לפני כמה שנים. 30" שנה אחרי שעזבתי את מנצ'סטר יונייטד אני עדיין במרכז העניינים. תמיד יהיה איזה אפס אחד שינסה להרשים את החברה שלו ויתחיל איתי, וזה קללות ואז אגרופים. אני כל כך שונא את זה עד שהייתי צריך לשכור שומר ראש."
העובדה שהוא נשאר תמיד במרכז וכשהיה פיכח גם נחשב לאיש מקסים המשיכה לקרב אליו נשים, במיוחד צעירות. מאנג'י הוא התגרש ב,'86-ובשנת 2000 כבר היה נשוי לאלכס,דיילת אוויר בת .27 כמה שנים לאחר מכן, אחרי שהבינה לאיזה בור נפלה, סיפרה אלכס שאם היתה יודעת שבעיית השתייה שלו כל כך חריפה, לא היתה נכנסת לצרה הזו. "דיברתי עם האקסיות שלו והן אמרו לי שהוא כמו ילד שצריך להשגיח עליו. במשך לא מעט זמן היחסים בינינו היו כמו אמא ובן."
באותה שנה בסט התמוטט. התגלתה אצלו שחמת. פרופ' רוג'ר וויליאמס הזהיר אותו שעוד משקה אחד והוא ימות. וויליאמס בן ה74- נחשב למומחה הגדול בבריטניה למחלות כבד. כשהודיעו לו שבסט ממתין לו בקליניקה הוא לא קישר את השם לאדם. רק יותר מאוחר הפך הקשר ליחסי קרבה וחברות.
"הוא היה מטופל נפלא, אף פעם לא התלונן, גם בנסיבות הכי קשות. אדם כל כך נחמד."
בגופו של בסט הושתלה גלולה שתדחה אלכוהול בכל פעם שהוא יתפתה, אבל גם זה לא עזר. בקיץ 2002 נאלץ לעבור השתלת כבד והיה על סף מוות. 40 מנות דם הוזרמו לגופו במהלך הניתוח שארך עשר שעות. אבל דווקא אז, במצב הקשה ביותר, נראה היה שחל בו שינוי. הוא פרח בעמדת הפרשן בתחנת הטלוויזיה "סקיי ספורט," הוציא אוטוביוגרפיה שהפכה לרב מכר עם 300 אלף עותקים ובעקבותיה זכה בצ'ק שמן מההכנסות הגבוהות, בנו עבר לגור בלונדון והיחסים בין השניים התהדקו. בסט הלך לטיפול ודיבר בגלוי על הבעיה שלו.
"היו לי כמה ריבים עם אלכס," סיפר אז. "בעצם פעם אחת היא אפילו הגיעה לבית החולים. היא נפלה ושברה את היד, אבל אני עם שתייה גמרתי. נכון, אמרתי את זה מיליון פעם בעבר, אבל עכשיו זה אחרת. אני מרגיש כמו נער בן .15 היו כאלה שלא חשבו שאגיע לגיל ,30 בטח לא ,40 אבל הנה אני בן ,50 נשוי לאישה שאני אוהב, נהנה ולא מתחרט על שום דבר שעשיתי."
בסט הוצף באהבה. אפילו אשתו הראשונה, אנג'י, הגיעה לבית החולים אחרי שבמשך שנתיים הם לא נפגשו. היא עמדה ליד מיטתו, החזיקה את ידו ואמרה לו כמה היא אוהבת אותו. יותר מאוחר סיפרה שכבר קנתה חליפה שחורה ללוויה. "זה לא היה ג'ורג' שהכרתי," אמרה, "הוא נראה כמו קונכייה ריקה. ג'ורג' הילד הרע כאילו ברח מהחלון. הוא לא יכול למות כשיש מסביבו כל כך הרבה אהבה. יש לו יותר מדי מה להפסיד."
רק שבסט אף פעם לא באמת הקשיב לאחרים ולא חשוב כמה הזהירו אותו - השתייה והנשים תמיד ניצחו. הוא ישב בפאב, לתוך מיץ התפוזים שלו מזגו וודקה ולתוך הקפה כמה טיפות וויסקי. הוא הכיר את פאולה שפלנד, בלונדה בת ,25 ונהג לצאת איתה ליער, לא כדי לצוד. בחופשה במלטה הוא ואלכס כלל לא דיברו והפרסומים סיפרו שלילה אחד גזר את שיערה כשישנה ושפך עליה דיו. אלכס מכרה לצהובונים את סיפורה, "הגיהנום שלי עם בסט," וב2004- הם התגרשו כשהיא מבהירה שאם הוא ימות היא לא תזיל דמעה. "לפעמים לא דיברנו במשך שבועיים, הוא היה הולך לפאב, חוזר, ישן, מתעורר ושוב לפאב."
בסט נותר חסר כל. חשבון הבנק התרוקן, ביתו בסארי שבדרום מזרח אנגליה נשאר אצל גרושתו והוא נאלץ למכור את גביע שחקן השנה באירופה תמורת 167 אלף ליש"ט כדי להתקיים. עד היום הוא השחקן הצעיר ביותר שזכה בתואר היוקרתי, אבל נראה שזה לא ממש הטריד אותו.
"ג'ורג' עבר לגור אצלנו בבית," מספר פיל היוז, ששימש כסוכנו ב18- השנה האחרונות. "היחסים בינינו התהדקו, ניסיתי לעזור ככל שיכולתי, וצריך להדגיש כמה הוא היה אדם אמיתי וצנוע. הוא ידע שהוא חי בצורה ייחודית רק לו, אבל אני בטוח שאם היה יכול, הוא בטח היה משנה כמה פרטים."
בחודש מאי האחרון הגיע בסט לשפל המדרגה. הוא נעצר אחרי שתקף את ויקי פופ, שניסתה למנוע ממנו להגיע לחברתו לשעבר, ג'ינה דה-ויוו. בסט כמובן היה שתוי לחלוטין, שלושה ימים אחרי שנראה עם שני פנסים שחורים מסביב לעיניים, זכר לעוד תגרה. הוא עוכב לחקירה.
כעבור שבוע היתה זו ילדה בת 13 שהתלונה ששחקן העבר תקף גם אותה. הוא שוב הגיע לתחנת המשטרה. פיל היוז הכחיש כל קשר וטען לעלילה. "ככה לא נצליח להרחיק אותו מהבקבוק," התחנן היוז שיעזבו את חברו בשקט. גם המשטרה החליטה לסגור את התיק, אבל חבריו הקרובים של השחקן טענו שבאותו רגע הוא נשבר. זה מבחינתו היה הרגע השחור בחייו. הוא היה בודד ועזוב.
"רק לפני כמה חודשים פגשתי אותו בבלפסט," מספר סמי מקלרוי, חברו לתקופת הזוהר. "ישבנו יחד ביציע במשחק של צפון אירלנד. הוא נראה לי טוב וגם אמר שהוא מרגיש מצוין. אני רק התפללתי שהוא מאחורי כל הצרות." בסוף ספטמבר הבחין היוז שחלה נסיגה במצבו הבריאותי של בסט ומיהר להסיע אותו לבית החולים קרומוול שבלונדון. הרופאים טיפלו בו ללא תשלום. פרופ' וויליאמס איבחן זיהום חמור בכליות, שממנו התפתח דימום פנימי שהגיע לריאות ולאיברים חיוניים אחרים. גם מי ששרד לא מעט ימים קשים לא יכול היה לעמוד במכה החדשה.
דניס לאו, חברו של בסט ממנצ'סטר יונייטד, שכב ביום חמישי שעבר על ספסל מחוץ לחדר. גרושתו של בסט, אלכס, ביקשה לראות אותו בפעם האחרונה, אבל המשפחה התנגדה, זכרה את מלחמת הלכלוכים בין בני הזוג. ביום שישי, באחת לפנות בוקר, הגניב אותה היוז לתוך החדר השקט. אלכס אחזה בידו של בסט, את היד השנייה לא עזב לשנייה הבן קאלום. אלכס לחשה לו משהו באוזן, נישקה אותו על הלחי ופרצה בבכי.
"האחיות שלו לא הפסיקו לדבר איתו, לספר לו סיפורים," תיאר לאו את מה שקרה בתוך החדר בשעות האחרונות. "עד שהרופא הגיע, הסתכל עלינו ואמר שזה נגמר. אז התמוטטנו." בסט ייקבר מחר לצד אמו, אן, שהפכה לאלכוהוליסטית בגיל מבוגר ונפטרה בת ,54 בין היתר משברון לב על הקריירה האבודה של בנה. אומרים שזו תהיה הלוויה הגדולה באי הבריטי מאז טקס הקבורה של הנסיכה דיאנה.
"קשה לי לתאר לכם בישראל מה היה בבלפסט בסוף השבוע האחרון," מנסה סמי מקלרוי להסביר. "היה שקט מעיק, ממש אבל לאומי על גיבור שאיננו." המונים הגיעו גם לאולד טראפורד, איצטדיון מנצ'סטר יונייטד, והניחו פרחים ליד הגדרות, לא הרחק מהמקום שבו עומד פסלו של מאט באזבי, אביו הרוחני של הכוכב המנוח. יונייטד שיחקה ביום ראשון בלונדון נגד ווסטהאם, קבוצתו של יוסי בניון. האורחים לא נחשבים לרצויים באף מגרש ברחבי הממלכה המאוחדת. מועדון עשיר, כוחני, ששלט במשך שנים ללא מתחרים. ווסטהאם היא קבוצה שמייצגת את הצד השני. מועדון צנוע ממזרח לונדון, מבטא קוקני ואנשים קשי יום. אבל הפעם עמדו שני הקהלים הפנאטיים ובמפגן אחווה מצמרר מחאו ביחד כפיים במקום דקת דומייה. אוהדים בכו ביציע. וויין רוני, כוכבה הצעיר של היונייטד ומורד גדול בעצמו, סיפר שבקבוצה אמרו לשחקנים כי בסט היה הגדול ביותר שלבש את חולצת המועדון. באותו ערב, בלונדון, רוני נתן את משחקו הטוב ביותר העונה.
בכל המגרשים באנגליה כיבדו את זכר הכוכב. בבניין העירייה בבלפסט פתחו ספר ניחומים ולצד צעיפי קבוצת לינפילד הפרוטסטנטית נקשרו צעיפים של סלטיק הסקוטית, שידועה בעשרות אלפי אוהדים אירים קתולים. שני המחנות שכחו לכמה ימים מהמתיחות הדתית.
"אנשים כמו בסט לא מתים," אמר ז'וזה מוריניו, מאמן צ'לסי, "מה שהם השאירו לא יימחק לעד. אני יכול לראות את הילדים שלי, בעוד עשר שנים, יושבים מול הטלוויזיה ורואים קלטות של בסט." פרקינסון, המראיין הבריטי הוותיק שצבר עשרות שעות בסט, אמר: "הוא אף פעם לא ידע כמה טוב הוא יכול היה להיות. זו הטרגדיה הגדולה."
בסט אף פעם לא שיחק בגביע העולמי בגלל שהשתייך לנבחרת שולית ללא יומרות, אבל עד כמה באמת היה גדול ידגיש הסיפור הבא. ב'76- הוגרלה צפון אירלנד למשחק מוקדמות גביע העולם נגד הולנד של יוהאן קרויף. במהלך הנסיעה לאיצטדיון ברוטרדם התיישב ליד בסט עיתונאי אירי. בסט כבר היה אז הרחק משנותיו היפות. כדורגלן מבוזבז, מומחה בשתייה. איפה הוא ואיפה הכוכבים ההולנדים.
העיתונאי שאל לדעתו על קרויף, ובסט ענה שהוא שחקן יוצא מהכלל. "יותר טוב ממך,"? ניסה העיתונאי לגנוב כותרת. בסט הביט בו בחיוכו הממזרי. "אתה צוחק ממני? הערב, בהזדמנות הראשונה, תראה איך אני משגע אותו ומאוחר יותר שנינו נצחק."
חמש דקות אחרי תחילת המשחק קיבל בסט כדור באגף השמאלי. במקום להתקדם לכיוון השער ההולנדי דהר למרכז המגרש, כשהוא עובר שלושה יריבים. עוד שנייה והוא בצד ימין, אזור שלא היה לו מה לחפש בו. אבל הוא כן חיפש משהו, בן אדם אחד, קרויף.
עכשיו הם עמדו אחד מול השני, שני גאוני כדורגל. האירי, שימיו הגדולים מאחוריו, מול ההולנדי שייזכר לעד כאחד הכוכבים המושלמים בתולדות המשחק. בסט עשה תנועה אחת עם הכתף, שנייה עם האגן. קרויף חשב שהכדור אצלו, אבל מהר מאוד גילה שבסט כבר דאג להשחיל לו בין הרגליים, "עשה לו מברשת" בעגת הרחוב. אין דבר משפיל מזה לכדורגלן, בטח לסופרסטאר.
קרויף הביט לאחור בעצב וראה איך בסט רץ בקלילות, מניף אגרוף לשמים כמו אחרי הבקעת שער. בכלל לא עניין אותו המהלך הבא. את שלו הוא עשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
