מותו של המלך ג'ורג'
אלכס פרגוסון בטוח שהוא היה השחקן הבריטי הטוב אי פעם. מראדונה סיפר שהוא נתן לו השראה. באזבי אמר עליו ש"זה נראה כאילו היו לו שש רגליים". ג'ורג' בסט, שכבש את אירופה בגיל ,22 עזב את הליגה לפני גיל 30 ותמיד חי על הקצה, נפטר ביום שישי
בסט אושפז בבית החולים קרומוול ב1- באוקטובר בטיפול נמרץ, לאחר ששפעת שבה לקה התפתחה לדלקת בכבד ולדלקת ריאות. ביום ראשון האחרון פירסם השבועון "ניוז אוף דה וורלד" תמונה אחרונה של בסט בבית החולים כשהוא צהוב לגמרי בגלל הבעיות בכבד. בסט אישר את הפרסום על מנת להרתיע את מיליוני השתיינים בעולם.
כבר בגיל 14 חודשים החל הילד ג'ורג' בסט לכדרר בכדור טניס ברחובות בלפסט. אביו דיק, שלימד אותו את יסודות המשחק, מספר שהיו לו כישרון טבעי וקואורדינציה מושלמת. בגיל 13 דחתה אותו הקבוצה המקומית גלנטורן, אבל כששיחק במדי קבוצת בתי-הספר קארגג בויס התקשר מאמן הנוער שלו לבוב בישופ, מגלה הכשרונות הראשי של היונייטד בבלפסט. זה ראה אותו משחק פעם אחת, ובישר למנג'ר האגדי של היונייטד, מאט באזבי: "מצאתי לך גאון."
בגיל 15 הצטרף בסט ליונייטד, וכעבור שנתיים כבר שיחק בבוגרים. הבכורה שלו היתה בספטמבר ,1963 מול ווסט ברומיץ' אלביון. היונייטד היתה עדיין בשלבי בנייה לאחר אסון המטוס ב.1958- מהר מאוד התברר שבסט היה החוליה החסרה.
מי שראה את בסט משחק לא שכח אותו אף פעם. הוא ידע לכבוש, לתקל, למסור, לנגוח, אבל המומחיות שלו היתה הדריבלים. הכדורגל האנגלי התבסס באותם ימים על הרבה כח ופיזיות, ובסט, עם רגליו הארוכות והדקיקות, שלהב את האוהדים והשאיר שחקנים פעורי פה. על עצמו סיפר בסט: "נולדתי עם מתנה, אבל גם עבדתי קשה. הייתי טוב רק ברגל ימין, אבל עבדתי המון על רגל שמאל ובסופו של דבר היא הפכה לדומיננטית." באזבי אמר עליו: "לפעמים זה היה נראה כאילו היו לו שש רגליים." השכר הכי גדול שהרוויח ביונייטד היה 11,000 ליש"ט, אבל עסקאות הפרסום שילשו את רווחיו ואיפשרו לו לחיות כעשיר.
אחד המשחקים הבלתי נשכחים של בסט היה בניצחון היונייטד על בנפיקה 1-5 בפורטוגל ב,1966- כשהוא כובש שלושער מול יוזביו האגדי. 1968 היתה שנת השיא שלו. הוא זכה באליפות אנגליה, אליפות אירופה ורשם שיא חדש כשהפך לשחקן הצעיר ביותר (22) שזוכה בתואר שחקן השנה באירופה. "ניצחנו את ריאל מדריד בחצי הגמר ובגמר פגשנו את בנפיקה," נזכר בסט באותה עונה. "אחרי 90 דקות התוצאה היתה 1-1 לעיני מאה אלף צופים בוומבלי. בהארכה פתאום הכל התחבר, ניצחנו 1-4 וכבשתי את השער שלי כשאני חולף על פני השוער בריקוד.
בשנים הבאות הראש של בסט התרחק מהמשחק לטובת נשים, מכוניות מהירות וחגיגות שתיה. באזבי אמר עליו שהוא הפיק רק שבעים אחוז מהיכולת שלו, אבל זה לא הפריע לו לתת עוד משחק אגדי, נגד נורת'המפטון טאון ב.1970- בסט כבש שישה שערים, וריי פיירפאקס, שהיה צריך לשמור עליו, הודה: "הכי קרוב שהצלחתי להגיע אליו היה כשלחצנו ידיים בסיום."
אחרי שנה הגיעה הנפילה. בינואר 1971 איחר בסט ב90- דקות לדיון בוועדת משמעת של ההתאחדות, ונקנס בסכום שיא של 290 ליש"ט אחרי שזרק בוץ על שופט המשחק. הוא קבע עם מאט באזבי לנסוע ברכבת ללונדון, אבל איחר את הרכבת. שבוע לאחר מכן שוב החמיץ את הרכבת, לקראת משחק נגד צ'לסי, והושעה על-ידי הקבוצה. מינויו של באזבי למנהל ופראנק או'פארל למנג'ר תרמו להחלטתו של בסט לעזוב את הכדורגל.
במהלך הקריירה, הוא הכריז לא פחות משש פעמים על פרישה. "התייאשתי מהקבוצה. ירדנו ליגה, עלינו, מנג'רים באו והלכו וחשבתי שצריך להביא שחקנים טובים יותר. לא איבדתי את העניין בכדורגל, רק לא רציתי להפסיד משחקים," אמר. הפאב שפתח יחד עם חברים, בעיית השתיה שלו ואיומים שקיבל מהIRA- הציבו את הכדורגל במקום משני מבחינתו. בגיל 26 עזב את מנצ'סטר יונייטד והכריז: "גמרתי עם כדורגל."
התנהגותו הגיעה עד לדיון בבית הנבחרים התחתון של אנגליה, שם נקבע כי "בסט הוא האויב של הטוב." בדצמבר הושם ברשימת העברות ועזב לאמריקה. תשעה חודשים אחרי ששיחק בליגות של ארה"ב וקנדה הצליח טומי דוקרטי להחזיר אותו שוב ליונייטד, אבל זו היתה שירת הברבור אצל השדים האדומים. דוקרטי לא הרכיב אותו למשחק חג המולד נגד קווינס פארק ריינג'רס, ובסט לא הופיע לאיצטדיון.
מבול של תגובות מאנשי הכדורגל בעולם הגיע אחרי מותו של בסט. בובי צ'רלטון ודניס לאו, שזכו איתו באליפות אירופה ב,1968- הגיעו לראות אותו בפעם האחרונה. צ'רלטון אמר: "היינו צריכים לטפל בבסט באופן שונה. אם היינו פחות עוינים ויותר מנסים להבין אותו אולי הכל היה שונה." לאו: "בין 1964 ל1969- הוא היה החלוץ הכי טוב בעולם." דיוויד סאדלר, שהיה קשר ביונייטד הקסומה: "לדעתי פלה לא היה מבורך כמו ג'ורג'י, ובטח שקרויף לא היה טוב ממנו."
אלכס פרגוסון אמר: "הוא היה כישרון הכדורגל הכי גדול שבריטניה הוציאה אי-פעם." דיוויד בקהאם: "אני גאה שלבשתי את החולצה מספר 7 שלו." ריו פרדיננד: "יש לי קלטת עם כל הביצועים שלו. פעם הוא כבש שער בארה"ב כשהוא עובר שמונה שחקנים." ז'וזה מוריניו: "עוד 10 שנים הילדים שלי עדיין יראו את המבצעים שלו." קני דאלגליש: "היה בו כל מה שאתה רוצה בשחקן כדורגל."
למרות אורח החיים שניהל, בסט לא התלהב מעולם הכדורגל האירופי היום. בראיון למגזין פיפ"א הוא התלונן שהכדורגלנים מפונקים ומרוויחים 100 אלף ליש"ט לשבוע עבור שעה וחצי של עבודה, בעוד שיש אלפי רעבים בבריטניה. "זה מצב אבסורדי," אמר ותקף גם את סוכני הכדורגל: "הם חשובים היום לא פחות ואפילו יותר מהשחקנים." על הקריירה שלו לא היו לו חרטות: "השגתי את כל מה שרציתי. אני רואה היום שחקנים שנמצאים בכדורגל 25 שנה ולא זכו בשום תואר. הייתי מלך השערים שש שנים רצופות ביונייטד." ג'ימי גריבס סיכם את התחושות של כולם, כשאמר עליו פעם: "אני לא יודע אם בסט הוא השחקן הטוב בעולם, אבל לא ראיתי מישהו טוב ממנו".
דקות אחדות אחרי מותו, ב12:55- שעון אנגליה, החלו מאות מאוהדי "מנצ'סטר יונייטד" להתאסף ליד אצטדיון הקבוצה "אולד טראפורד," כשהם מביאים צעיפים, נרות נשמה, מכתבי פרידה מג'ורג'י, חולצות של הקבוצה, הרבה פרחים וגם דמעות. באחד המכתבים נאמר: "תודה ג'ורג' שנתת לי כל כך הרבה הנאה כילד וכמבוגר. לעולם לא נשכח אותך."
רשתות הטלוויזיה באנגליה עצרו את שידוריהן ורשת "סקאי," למשל, עסקה אך ורק במותו של בסט. הרשת העבירה שידורים ישירים מהמתרחש ב"אולד טראפורד," הקרינה שוב ושוב את השערים הגדולים של בסט וראיינה חברים קרובים ואת כוכבי ה"יונייטד" שזכו איתו ב1968- באליפות אירופה ההיסטורית. אפילו ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הספיד את בסט ואמר: "הוא היה אחד הגדולים בהיסטוריה".
נא להמתין לטעינת התגובות
