סופו של רודן? אסטון וילה מחפשת דף חדש
מעל 30 שנה שולט דאג אליס ביד רמה במועדון הכדורגל של אסטון וילה. כעת, בגיל 82, הבעלים הכי קמצן והכי שנוא בבריטניה עומד סוף סוף למכור את הקבוצה לחברת השקעות אירית. הענקית הרדומה רואה את האור בקצה המנהרה
במהלך השנים, הרבה ספקולציות ולא מעט הצעות נחתו על שולחנו של אליס, כיום איש זקן שסובל ממחלת לב וסרטן בערמונית, ושיסגור בקרוב 82. בקיץ, אחרי שעבר ניתוח מעקפים, הוא קיבל הצעה משחקן העבר ריי ראנסון, בסך 45 מיליון ליש"ט. אליס סירב, וכהרגלו עשה זאת מבלי להתייעץ באיש, אבל ההצעות ממשיכות לזרום, וכעת, אחרי שמחיר המנייה קפץ בעוד כמה פאונדים, הוא הסכים עקרונית למכור את מה שהוא מכנה מפעל חייו לקבוצת השקעות אירית תמורת 64.4 מיליון ליש"ט. עם אליס אף פעם אי אפשר לדעת, אבל נראה שמדובר בימיו האחרונים במועדון של הבעלים השנוא ביותר בעולם, להוציא אולי את אלי זינו.
הרברט דאגלס אליס נולד ב-1924 למשפחה ענייה בצ'סטר, עיר קטנה על הגבול עם וויילס. אביו נפטר כשהיה ילד, אבל למרות הרקע הקשה, הוא הפך למיליונר בשנות השלושים לחייו משיווק חבילות נופש לספרד דרך הצהובון 'הסאן'. מאז 1968 הוא מנהל את אסטון וילה, תחילה כיו"ר ואחר כך כבעלים, להוציא שלוש שנים בתחילת שנות ה-80'. באותן שלוש שנים, וילה זכתה באליפות היחידה שלה מאז 1910 (81), ושנה אחר כך, הפכה לקבוצה האנגלית הרביעית שזוכה בגביע האלופות, אחרי יונייטד, ליברפול ונוטינגהאם. מיד לאחר הרגע ההיסטורי, אליס הפך לבעלים, ובתוך 5 שנים, הצליח לדרדר את אלופת אירופה עד לליגה השלישית. בסיכום הכללי, בלמעלה מ-20 שנה תחת אליס, וילה זכתה בשלושה גביעי ליגה, והפכה לאחת מהענקיות הרדומות של הליגה, קפסולת שינה בתכלת-בורדו, כיאה לתדמית האפרורית של העיר.
עם אליס הקמצן,
אף אחד בבירמינגהאם לא הופתע כשמהדו"חות של העונה שעברה התברר שוילה היא אחת מ-20 הקבוצות העשירות ביבשת מבחינת הכנסות, וזאת מבלי להופיע אפילו פעם אחת בליגה האלופות.
אליס הגדיל לעשות באמצע שנות ה-90', כשהחליט לשנות את שמו של היציע הוותיק 'וויטון ליין סטנד' ל'דאג אליס סטנד'. גם איומים על חייו לא שינו את ההחלטה. בין לבין, הוא פיטר מאמנים על ימין ועל שמאל. למרות המוניטין הבעייתי, מנג'רים נחשבים המשיכו להגיע לאסטון וילה, עד שגילו שפופולריות אצל האוהדים שווה מכתב פיטורים. מנהגו של אליס לבעוט במאמנים החוצה מוילה פארק, בעיקר בעשור הראשון לשלטונו, הביא לו את הכינוי 'דדלי דאג', דאג הקטלני. את רון אטקינסון המיתולוגי הוא פיטר שבועיים אחרי שהחמיא לו וטען שהוא "הטוב בבריטניה". על בריאן ליטל הוא אמר שהוא "כמו בני הרביעי", אבל גם הרומן הזה נגמר, והרשימה עוד ארוכה. "היו"ר תמיד אמר שהוא עומד מאחוריי" אמר פעם המנג'ר הראשון שפוטר על ידי אליס, טומי דוקרטי, וביטא כנראה את תחושותיהם של עמיתיו הרבים שעוד יבואו אחריו, "אבל האמת היא שהייתי מעדיף שהוא יעמוד מלפניי, כדי שאוכל לראות אותו".
מעבר לפיטורי מאמנים, תחביב אחר של אליס היה הפרחת ספקולציות. פעם הוא אפילו טען שהוא היה זה שהמציא את בעיטת המספרת, כשהיה שחקן נבחרת אנגליה. בבדיקות שנעשו, מעולם לא נמצא שחקן רשום על שמו. את התקשורת הוא סובב על האצבע, מלך הספינים, עוד לפני שחוקרי תקשורת מדופלמים הגו את המושג. כמעט בכל קיץ נקשרו לקבוצת התכלת והארגמן מיטב כדורגלני תבל. לתקשורת הודלפו מו"מ עם קליברים בגודל של באטיסטוטה, בפועל נחתו מילוסביצ'ים. כישרונות צעירים כמו רובי קין חמקו לו מבין האצבעות בגלל סכומים זעומים של עשרות אלפי ליש"ט, שחקנים עם משכורות שמנות נדחקו החוצה בזה אחר זה, עד שיום אחד, אוהדי הקבוצה התחילו להגיע לוילה לפארק עם טי-שיטרס עם המספר 00 והכיתוב 'אליס אאוט'.
אבל אליס פשוט סירב לזוז, והמשיך לנהל את המועדון דרך הפנקס הקטן. "אני לא אפנה את הכיסא" הצהיר לפני שנתיים, אחרי עוד ניסיון רכישה כושל, "למרות המחאות של בעלי המניות. אני מכבד את דעתם, אבל אני חי עבור אסטון וילה. כל יום אני קורע את התחת במשרד, בין 6 ל-8 שעות".
כיום, וילה נמצאת בסכנת ירידה מוחשית. המנג'ר דייויד אולירי, פעם הנסיך העולה של לידס יונייטד והכדורגל האנגלי, מוביל את הסגל האפור של הוילאנס בדרך הבטוחה לשום מקום, הפורומים באינטרנט גועשים, ההפסדים נערמים, השחקן האיכותי ביותר בסגל, מילאן בארוש, סובל כהרגלו מפציעות, והבן האהוב והמבוזבז לי הנדרי אולי בדרך החוצה. אבל לא הכל שחור, כפי שיודו גם שונאיו הגדולים ביותר של אליס, וכאלה כאמור יש בשפע. כמו שאליס דואג להצהיר בכל שני וחמישי, להבדיל ממנצ'סטר סיטי או אברטון, וילה נקייה מחובות, כל מה שהיא צריכה זו התחלה חדשה, ללא טייקון הדילים. הרוכשים החדשים, שמוערכים בכמיליארד ליש"ט, מתכוונים להשקיע עשרות מיליונים בשחקני רכש, ויחד עם המסורת והפוטנציאל, וילה עשויה להגיע יום אחד להיכן שהאוהדים שלה סבורים שהיא ראויה להיות.
גם אליס עצמו רואה כבר את הסוף. לפני חודש הוא עשה מאמץ אדיר והגיע לסט אנדר'וז, ביתה של בירמינגהאם השנואה, וקיבל במתנה ניצחון ראשון בדרבי מזה כמעט 20 שנה. אוהדי הוילה רק מקווים שזו היתה המתנה האחרונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
