קבוצת NBA ביום: פניקס סאנס, קצב ועצב
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השניה ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-1 בנובמבר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: פניקס התכוונה לרוץ לאליפות, אבל הפציעה של סטודמאייר לחצי עונה תדחה הכל לפחות עד שהוא יחזור
אולם: אמריקה ווסט ארינה.
בעונה הקודמת: 62 נצחונות, 20 הפסדים, 75.6 אחוז הצלחה, המאזן הטוב בליגה. מחקו את ממפיס 0:4 בסיבוב הראשון, סילקו את דאלאס 2:4 בסיבוב השני, איבדו במהלך הסדרה את ג'ו ג'ונסון שחזר רק באמצע גמר המערב, אבל האין-הגנה של הסאנס לא הצליחה לעצור את הספרס, ופניקס עפה 4:1.
יש ערים שמחוסלות בגלל דברים ענקיים כמו הוריקן, ויש ערים שמחוסלות בגלל דברים קטנטנים כמו רצועה פגומה בברך. אמארה סטודמאייר לא היה מסוגל לחכות, אחרי הפלייאוף המדהים שנתן, שהעונה הזו תתחיל. הוא עבד על עצמו כל הקיץ, ניסה לשפר את ההגנה, הריבאונד והקליעה מחצי מרחק, חתם על חוזה גדול עם נייקי והארכת חוזה של 73 מיליון דולר לחמש שנים בפניקס. ואז, כאבים בברך חייבו אותו לעבור ניתוח. בסאנס קיוו לפציעה קלה, להחלמה עד פתיחת העונה ולריצה לאליפות. תומאס קרטר, האורתופד של הקבוצה, הוריד בהודעה אחת את כל חללית הציפיות הזו לקרקע, לשיפוצים שיארכו ארבעה חודשים לפחות.
מיקרו-שבר, זה המינוח המקצועי. ניתוח במהלכו קודחים חורים קטנים בתוך העצם, כדי לאפשר תיקון של הרצועה שניזוקה. הרופא טען שבגלל הגיל (22) של השחקן, הקילומטראז' הנמוך יחסית שעבר, ההיסטוריה הנקייה של הברך והמיקום השולי של הפציעה, סטודמאייר אמור לחזור ב-100 אחוז תפוקה. ההיסטוריה מלמדת שספורטאים אחרים שעברו ניתוח כזה במקרים סבוכים יותר, החל בפני הארדאוויי וכלה בכריס וובר, התקשו לחזור לעצמם. יחזור לעצמו או לא, אמארה צפוי להחלים עד לפגרת האולסטאר. לסאנס צפוי עד אז מאבק קשה מאוד במערב הפתוח כדי לבסס עמדת זינוק אל אמצע או פסגת הטבלה. ככה זה: קחו מסופרמן את הגלימה, ויהיה לו קשה לעוף.
אבל זה לא אומר
הסאנס למדו לקח מהעונה שעברה, והוסיפו לספסל קצת עומק. ג'ונס, בוריס דיאו, אדי האוס ודיז'ון תומפסון בקו האחורי, בריאן גראנט ופט ברק בקו הקדמי. אבל את עיקר הקצב יכתיבו נאש ושון מריון. הראשון, אחרי עונת MVP, ינסה להמשיך ולהריץ את שחקני הכנף לדאנקים מהדהדים, או להגיע כטריילר ולתקוע שלשה קטלנית. מריון, שכבר בנה על חזרה לעמדה מספר 3, יתופקד זמנית כפאוור בגלל האילוצים, ויצטרך שוב לרוץ מהר יותר ולקפוץ גבוה יותר מהשחקנים שמולו. הוא יכול לעשות את זה, הוא יהפוך לגו-טו גאי הזמני, ועל הכתפיים שלו ושל נאש הסאנס שמים את רוב התקוות שלהם. עד לאותו רגע נכסף בו יזרוק אמארה את הקביים, יקבל כדור מנאש, יטוס לשמיים ויירד עם הטבעת ביד, צורח ומאושר.
פלוסים: הקצב הרצחני של הסאנס, האתלטיות ומגוון המסיימים בהתקפה, עדיין עושה מהם קבוצה של 100 פלוס נקודות לערב על בסיס כמעט קבוע. נאש, בשיא הקריירה, הוא המנוע המושלם עבור קבוצה כזו. תומאס וגראנט אמורים לחזק את מחלקת הריבאונד שהיתה חלשה בעונה הקודמת, בל, ג'ונס ודיאו אמורים לתת לסאנס סטופרים אמיתיים ולחפות על החולשה ההגנתית של נאש. וכשאמארה יחזור, יהיה להם את שחקן הפנים הכי מבטיח שצמח ב-NBA מזה שנים, זה שדפק 37 נקודות לערב על ההגנה הרצחנית של הספרס בגמר המערב.
מינוסים: בניגוד לסטודמאייר, תומאס וגראנט הם שחקנים שבנויים הרבה יותר לכדורסל עומד, כך שכל עוד אמארה יושב בצד, לפחות אחד משחקני החמישיה לא יוכל לדפוק ספרינטים מצד לצד. גראנט יתקשה להפיק אפילו ספרינט אחד בערב, בגלל הברכיים המפוררות שלו. בל, ג'ונס ודיאו, עם כל החיבה אליהם, פחות מוכשרים ומגוונים בהתקפה מאשר ריצ'ארדסון וג'ונסון. כל זה אומר שגם אם הסאנס ימשיכו לרוץ, והם ימשיכו, היכולת שלהם לצבור נקודות בבוחטות תהיה מוגבלת יותר מאשר בעונה הקודמת.
מאמן: מייק ד'אנטוני. מאמן העונה 2004/05 מתחיל עונה שלישית בסאנס, 83 נצחונות ו-60 הפסדים בסך הכל (58 אחוז הצלחה). בסך הכל בקריירה: 97 נצחונות, 96 הפסדים (50.3 אחוז הצלחה).
שימו לב: ליאנדרו ברבוסה. אם חשבתם פעם שאי אפשר לשמוע דפיקות לב ממרחק של חצי כדור הארץ, לא ראיתם את הסאנס משחקים בלי סטיב נאש בפלייאוף. כל דקה בה נאש עשה מתיחות ליד הספסל והברזילאי המוזר ריכז עלתה לתושבי אריזונה בשלושה התקפים. אחרי שנתן טורניר אמריקות מצוין בנבחרת הסמבה (21.2 נק', 51 אחוז 2, 43 אחוז מעבר לקשת, 4.7 ריב' ו-4.2 אס'), הגיע הזמן שהבחור יידע להריץ בעצמו את הסמבה של הסאנס. ג'יימס ג'ונס, שעובר מהספסל של אינדיאנה לתפקיד שחקן חמישיה בקבוצה בכירה וקצב הריצה יעשה לו רק טוב, הוא עוד בחירה טבעית לקטגוריה הזו.
אני זה רק לשאול שאלה: האם יכול להיות שאמארה מסוגל להטביע גם עם קביים מהספסל?
אופטימי: הסאנס מגיעים לאולסטאר עם מאזן חיובי, מצליחים לנצח גם בקצב איטי יותר, מגלים שבל וג'ונס משכיחים את ג'ו-ג'ו וקיו-ריץ', מקבלים את אמארה בחזרה בכושר מלא ומסתערים על האליפות.
פסימי: הסאנס מגיעים לאולסטאר עם מאזן שלילי, מגלים שמשחק הריצה הפך להרבה פחות אפקטיבי, מקבלים בחזרה את אמארה שמנסה לעשות יותר מדי, ונעצרים בסיבוב הראשון בפלייאוף, או אפילו מחוצה לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
