בניון: "אני לא מנהיג, אני אחד מ-11". ראיון ענק
האישה והילדה אמנם מדהימות כרגיל, אבל המשכורת יותר גבוהה, הקבוצה יותר נחמדה, האוהדים יותר מפרגנים, השטיחים בבית יותר נעימים ואפילו מזג האוויר יותר נוח. רגע לפני המשחק האחרון בבית מוקדמות המונדיאל, מסכם יוסי בניון התאקלמות מאושרת בלונדון, מתחשבן עם הקבוצה שהיפנה לה את גבו, מסביר לאיצ'ה למה צריך לתת עוד צ'אנס לאברם, ורואה מצב שבעתיד יאמן את הנבחרת בעצמו
לא הרחק יש בית כנסת וכמה מעדניות כשרות שמספקות לשולחן הצהריים חומוס, כמו בבית. כרגע שותים קפה של עלית, אבל עם הזמן וההתאקלמות יש מצב למעבר לתה בחלב. בינתיים אפילו מזג האוויר הוא שיפור לטובה. "בסנטנדר היה חם בקיץ וכל החורף היה יורד גשם חזק בלי הפסקה," אומרת האישה מירית, "כאן זה גשם חלש, נעים כזה."
חודשיים ישבה משפחת בניון במלון, חיכתה לבית הנכון. אייל ברקוביץ,' בעל עבר בווסטהאם, המליץ לקנות, אבל בניון רצה לשכור. "יחסית לא לקח לנו הרבה זמן למצוא בית, כי שחקנים שבאו איתי עדיין מחפשים. לונדון מאוד יקרה. מאוד. אין דבר כזה. קשה למצוא את הבית המתאים, קרוב לגן של הילדה ולאוניברסיטה שבה מירית תלך ללמוד כדי לעשות אנגלית פרפקט. היא מדברת אנגלית טוב מאוד, אבל אתה יודע, בשלוש השנים האחרונות דיברנו רק ספרדית והאנגלית קצת נשחקה. היא התחילה ללמוד בארץ להיות אחות מיילדת, אבל אז נסענו לספרד."
בסוף נפלה ההחלטה על בית תלת-קומתי בפרויקט דירות יוקרתי בוודפורד גרין, שטח ירוק בפרברים הצפון-מזרחיים של לונדון, היכן שהעיר נפגשת במחוז אסקס והרכבת התחתית מבקרת רק לעתים רחוקות. "זה אזור שקט, הרבה יותר שקט מגולדרס גרין (השכונה היהודית שאליה מתנקזים רבים מהישראלים - א.ר.( הראש שלי זה לחפש את השקט, רחוק מכל הבלגן."
ירצה או לא, בימים אלה יש סביב בניון הרבה בלגן. באמצע השבוע הוא פשט זמנית את מדי ווסטהאם, והמריא לארץ כדי להוביל במוצאי שבת את נבחרת ישראל למשחק האחרון שלה בבית מוקדמות המונדיאל. ישראל, שלא הפסידה אף משחק בקמפיין, צריכה לנצח את איי פארו החלשה ברמת גן ולקוות לתוצאות טובות מבחינתה במשחקים של יריבותיה. הסיכויים להעפיל לא גדולים, אבל בניון מאמין. "להיות במונדיאל זה חלום של כל שחקן, חוויית כדורגל מדהימה," הוא אומר. "זה לא מקום שישראל מגיעה אליו כל יום, ועדיין יש סיכוי קטן לעשות את זה. אנחנו צריכים להתרכז בלנצח את המשחק שלנו ולהתפלל שכל השאר יסתדר."
יום רביעי, ערב יום כיפור, שווייץ באירלנד, אולי המשחק שקובע אם ישראל עולה למונדיאל או לפחות להצלבה. תראה אותו?
"לא, מה פתאום. יש דברים יותר חשובים מכדורגל. אני ומירית צמים בבית כמו בכל שנה. אך ורק בסוף הצום אני אפתח את הטלוויזיה כדי לראות את התוצאה בתקווה שבארוחה שאחרי הצום, שהיא תמיד משמחת, תהיה עוד סיבה לשמוח".
בלי קשר לאתגר בנבחרת נמצא בניון בתקופה מרגשת בחייו, אחרי שהגשים חלום והשתלב בליגה הפופולרית בעולם. שלוש שנים שיחק בראסינג סנטנדר, התחנה הראשונה בקריירה האירופית הבוגרת שלו. בקיץ האחרון, בסיומו של מאבק מתוקשר על שירותיו, חתם בווסטהאם, קבוצה עם מסורת מפוארת ועולה חדשה לפרמיירליג. כשאנחנו נפגשים בסלון הדירה המרווחת שלו, בניון מדדה קצת על הרגל, תזכורת טרייה להבדל בין הברק הספרדי לאגרסיביות הבריטית. "מבחינת הקצב והפיזיות של המשחק אין מה להשוות בכלל," הוא אומר. "הרמה באנגליה הרבה יותר גבוהה. אתה יכול לעבור שחקן ופתאום יגיע מישהו ובשנייה אחת יעיף אותך ליציע, מה שלא קורה הרבה בספרד. אתה מקבל יותר מכות, ורוב השחקנים הרבה יותר חזקים ממך."
הצליעה של הבוקר שאחרי היא המובן היחיד שבו הקריירה של בניון צולעת. עד עכשיו, ובלי עין
"עד עכשיו זה הולך די בסדר," הוא פותח באנדרסטייטמנט, כמו אנגלי טוב. "המאמן אלן פרדיו נותן לי ביטחון לעשות מה שאני רוצה. למרות שאני משחק בצד ימין הוא מאפשר לי חופש. הוא לא מתבייש להגיד לי מול כולם: 'תראה לנו כל משחק את הכישורים שלך,' או לבקש מכולם שייתנו את הכדורים ליוסי כמה שיותר. צריך להתרגל לקושי ולרמה של המשחק, אבל במובן מסוים כאן יותר קל לי, כי יש לידי הרבה שחקנים טובים כמו טדי שרינגהאם ונ'ייגל ריו קוקר מהנבחרת הצעירה של אנגליה."
איך היחסים בקבוצה?
"מצוינים. החבר'ה פה נהדרים. בתקופה קצרה נהיו הרבה חברויות. הרבה שחקנים נפגשים מדי פעם לארוחה ביחד."
עם מי יש לך קשר טוב במיוחד?
"עם טדי שרינגהאם אני בקשר קצת יותר מעם כולם. מהרגע הראשון שבאתי הוא עזר ופירגן לי. ישר 'קח את הטלפון שלי.' הזמין אותי אליו הביתה כמה פעמים. באימונים, כשהיה קשה, הוא תמיד עודד אותי, הסביר לי דברים על הליגה האנגלית, כל מיני טיפים, כמו מתי להוריד את הקצב באימון. הוא אומר לי: 'היום תשמור על עצמך כי מחר המשחק יהיה הרבה יותר קשה.' מרלון הרווד הוא על תקן ג'ובאני רוסו המקומי, זה שבוחר את המוזיקה בחדר ההלבשה. מוזיקה רועשת במיוחד. הכל ראפ, ראפ, אני יודע. כל השטויות האלה. רוקדים, משתוללים, הם אוהבים את זה לפני משחק."
עוד לא ביקשו ממך לשים להם מוזיקה ישראלית?
"לא יתאים להם. הם צריכים מוזיקה רועשת. לא כל האייל גולן, עמיר בניון. הם לא יבינו מה הולך איתם".
לפיכך, בניון מסתפק במוזיקה הישראלית בביתו. רק לפני שלושה שבועות הם נכנסו אליו. המשפחה של מירית באה לעזור לארגן. המכולה עם כל הציוד מספרד, כולל מרבית הצעצועים של מאי בת השנתיים, תגיע רק עוד כמה שבועות. מאי היא מרכז החיים בבית, חוץ מאשר ביום של משחק. אז היא לובשת חולצה של ווסטהאם עם המספר 15 ומתייצבת עם מירית במגרש כדי לצפות באבא. כשהיא עייפה יוסי מנסה להרדים אותה עם "פזמון ליקינטון." כשהיא עצבנית הוא מצחיק אותה בעזרת המשפט "אני אוכל אותך." כל שאלה בראיון הוא מנצל כדי להגניב לה נשיקה על הראש.
"היא התחילה ללכת לגן אנגלי. יש כמה ילדים יהודים והם דואגים להם לאוכל. היא באה פתאום ויודעת להגיד איך קוראים לה ובת כמה היא. טו אירס אולד. האו דו יו פיל? פיל גוד. ילדה בת שנתיים. זו חוויה. אני מקווה שזה רק יעזור לה בעתיד."
יש תוכניות להתרחבות?
"אנחנו לא חושבים כרגע על עוד ילד. בעזרת השם, כשיגיע הזמן. בינתיים אנחנו רוצים לתת למאי כמה שיותר, וכשיגיע הרגע המתאים אז אח קטן."
איך חוויית האבהות?
"זו החוויה הכי גדולה. יותר מכדורגל, יותר מכל דבר. אין כמו להיות עם הילדה ועם האישה. ליהנות מכל רגע ביחד. רגע של משפחה, אני לא חושב שיש משהו שמשתווה לזה, לא שער נגד ריאל ולא לזכות בגמר אליפות אירופה. אלו רגעים שמעל לכדורגל ומעל לכל. זה מדהים. אתה מסיים את האימון ורק רוצה להיכנס בדלת לראות את מירית ואת מאי, הילדה רצה וקופצת עליך."
אתה מרגיש שזה שינה אותך?
"זה מוסיף לך. עכשיו אתה צריך להיות אבא. אתה כבר לא בא מהאימון ועושים מה שרוצים וכל היום חופשי. וצריך לגדל ולהחליף לה ולהאכיל אותה ולצאת לטייל ולפנק אותה כמה שיותר. פה האבהות מוסיפה לך, אבל לשנות? האופי נשאר כמו שהיה."
בגלל אותו אופי, גם שעות הפנאי של בניון מתנהלות בעיקר סביב המשפחה. "הבילוי הכי גדול שלי זה כל רגע עם אשתי והילדה. לטייל ביחד, ללכת לקניונים. לונדון יקרה בטירוף. זה משהו מדהים. כשאתה מקבל את המשכורת בפאונדים זה אפשרי, אבל בשביל מישהו שמגיע מהארץ זה נורא. עכשיו עם הילדה זה יותר בשבילה. עושים קצת קניות ומעבירים יום ביחד בקניון, אחרי זה מסעדה וחוזרים. מתי שיש מישהו מהמשפחה ששומר על הילדה אז סרטים."
אתה לא איש של מועדונים או פאבים.
"בחיים לא תראה אותי יושב בבאר ושותה אלכוהול, למעט קצת בחתונה שלי. לא בירה ולא כלום, זה לא מדבר אלי. אני שותה רק קולה, ואפילו את זה אני שותה עכשיו פחות."
אז איך תסתדר באנגליה, מה יגידו השחקנים בווסטהאם?
"הם צוחקים עלי. אחרי הניצחון הראשון על בלקבורן המאמן אמר לי בחדר ההלבשה ליד כולם: 'חבר'ה, היום אני מרשה ליוסי לשתות מה שהוא רוצה ולהשתכר כמה שהוא רוצה.' כל השחקנים נפלו על הרצפה. הוא שאל למה הם צוחקים, אז ענו לו: 'כי חוץ מקולה הוא לא שותה כלום.' אז הוא אומר לי: 'טוב, אני מרשה לך גם כוס חלב."'
ביום שני שעבר ציינו יוסי ומירית עשר שנים לפגישה שלהם, שהתרחשה כשהיו שניהם בני .15 יצאו למסעדה, הוא נתן מתנה "שאני לא מעוניין לחשוף." בניון יכול להמשיך לדבר על מירית לנצח. "היא אישה מדהימה. אמנם עשר שנים זה הרבה זמן, אבל אני מרגיש שהכרתי אותה רק אתמול. אנחנו נהנים מכל רגע ביחד ועושים הכל ביחד ומחליטים הכל ביחד, רק שיימשך ככה. טפו טפו טפו, אין בעיות ואין מחלוקות. האהבה רק הולכת וגוברת. וחס חלילה, אין לנו משברים ואין ריבים, כי כשאוהבים צריך לדעת מתי לוותר. החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם בריבים".
על הליגה האנגלית עוברים שבועות לא קלים. כל מיני תופעות שמוכרות היטב לאוהדים בארץ מצטברות למה שמכנים פה כבר כ"משבר העמוק ביותר בתולדות הפרמיירליג." יותר מדי משחקים נגמרים ב,0-0- יש יותר מדי נצחונות צפויים מראש וקרחות ביציעים, אפילו במגרש של האלופה צ'לסי, שנאלצה לפרסם מודעות משפילות בעיתונים בתחינה לאוהדים לקנות כרטיסים למשחק מול ווסט ברומיץ.'
באווירת הדכדוך הכללית ווסטהאם הקטנה מסתמנת כאלטרנטיבה. התלהבות, שמחה והתקפה היו תמיד מסימני ההיכר של הפטישים והקנו להם את הכינוי "אקדמיית הכדורגל." העיתונות מפרגנת מאוד,ולבניון יש חלק גדול בכך.הקשר הישראלי אף עמד לפני שבוע במרכז ראיון השבת של ה"אינדיפנדנט," שהוכתר בכותרת: "הילד ממדבר הנגב: סיפורו יוצא הדופן של יוסי בניון."
כשווסטהאם עולה למגרש האוהדים שלה פוצחים בשיר "באבלז" (בועות,( אחד משירי האוהדים הכי יפים ומרגשים שיש. מכל פינות היציע מופרחות בועות סבון שכמו בשיר עפות גבוה, נוגעות בשמים, וכמו החלומות מתאיידות ומתות. "זה מדהים, מדהים," בניון מתלהב. "הקהל פה לא בא לקלל את היריבה כמו במקומות אחרים, אלא לעודד נטו. תומכים בך עד הדקה ה.90- בסנטנדר היה מגרש יותר קטן ובכל משחק היו 12 אלף, מקסימום 20 נגד הגדולות. אין עידוד, הם היו באים יותר לראות משחק כדורגל. פה הם חיים את המשחק, אתה מרגיש באותו רגע שזה הדבר הכי חשוב. הורים,ילדים,קופצים 90 דקות.הם באים לפני,שותים לפני.אין דבר כזה. זה לא דומה לכלום. זו תרבות שלמה."
האוהדים מבקשים כבר חתימות ברחוב?
"בטח, במיוחד אחרי המשחקים הראשונים שעשינו תוצאות יפות. תשמע, האוהדים פה חולים כדורגל, בכל אנגליה. אתה עולה לנגיחה והם קופצים ומשתוללים. אולי בגלל המבנה שלי הרבה אנשים לא ציפו שאני אצליח בליגה האנגלית. אני עובד קשה ומנסה להוכיח את עצמי כל משחק. אני נכנס להרבה תאקלים ולוקח את רובם. כל נגיעה בראש הקהל מתלהב כאילו הבקעתי שער. זה כיף, נותן ביטחון."
אתה המלצת על יניב קטן לווסטהאם או שהם שאלו עליו?
"משהו באמצע. גם זרקתי משהו, זה התפתח מהר והחליטו ללכת לראות אותו. אני מקווה שנצליח להביא אותו לפה. הם באמת אוהבים אותו ומחפשים שחקן התקפה. הוא אחד המועמדים הרציניים ואני חושב שיש לו את כל הנתונים להצליח, אבל גם אם הוא לא יגיע לווסטהאם אני בטוח שיצטרף לקבוצה אחרת. מבחינתי זה יהיה נהדר. הוא השותף שלי לחדר בנבחרת ואנחנו ביחסים טובים."
כמה פעמים שמעת את השם אייל ברקוביץ' בחודש הזה?
"שמעתי כי אני מדבר איתו הרבה. הוא עוזר ונותן עצות. הוא המליץ לי לפתוח חשבון בנק אצל מישהו שהוא עבד איתו, מה לעשות עם דירה. כמובן שהשם שלו עולה, כי הוא שיחק פה שנתיים, נתן עונות מדהימות והשאיר רושם מצוין. כולם מצפים ממני לעשות אותם דברים. זה כבוד גדול ואני מקווה ללכת בדרך שלו. אם אצליח לעשות מה שהוא עשה, לשחק שמונהתשע שנים באירופה, אני אהיה מאושר."
המעבר הזה הוא קפיצת מדרגה בקריירה שלך?
"לא יודע, אבל זו מדרגה שונה. כדורגל אחר, תרבות אחרת. אני יותר נהנה. הכדורגל עצמו וכל הדברים מסביב הם יותר חוויה ממה שהיה לי בליגה הספרדית. מיום ליום אני מגלה שבחרתי מועדון עם תנאים שאפילו בקבוצות הגדולות בספרד אין אותם".
הרבה אנשים הרימו גבה כשעברת לווסטהאם. יצאת לספרד לקבוצה קטנה, ציפו שתגיע אחר כך לקבוצה גדולה או מסדר גודל בינוני, ובסוף אתה עובר מקבוצת תחתית בספרד לעולה חדשה באנגליה.
"כשהגעתי לספרד הכוונה שלי היתה להתקדם כמה שיותר ולהתפתח מבחינת הכדורגל שלי, ועשיתי את זה. נתתי משחקים מצוינים בסנטאנדר, וקיבלתי הצעות מכמה קבוצות גדולות שהיו מוכנות להבטיח לי חוזה אם הייתי מביא דרכון של האיחוד האירופי".
קבוצות שמשחקות באירופה?
"בליגת האלופות".
זה משאיר אותנו עם ארבע: ברצלונה, ולנסיה, ריאל ודפורטיבו.
"אז שניים מהשמות שאמרת. אמרו לי 'תביא דרכון ותחתום אצלנו."'
ומה קרה?
"כל התהליך נתקע. אני אמור לקבל את הדרכון רק במאי בשנה הבאה ולא רציתי לחכות. הרגשתי שאני תקוע בסנטנדר, שאני לא מתקדם מקצועית וכלכלית. היתה לי עוד הצעה מקבוצה בספרד שלא משחקת באירופה, שרצתה לקחת אותי ככה. היה גם משהו עם ניוקאסל, פיני זהבי דיבר עם המנג'ר גרהאם סונס, אבל בסוף זה לא הסתדר."
על הפרק עמדו שתי הצעות, מווסטהאם ומבולטון. שינית דעה ברגע האחרון.
"אני אף פעם לא שיניתי דעה, התקשורת שינתה דעה. כל אחד רצה לצאת חכם ראשון וכתב על דעת עצמו ובוא נגיד שלא בדיוק יצאו חכמים כולם. הסוכן שלי, המשפחה הקרובה, כולם ידעו מהרגע הראשון שהעדיפות היא לווסטהאם. לא הוצאתי את זה לתקשורת, לא רציתי בלבולי מוח, אבל יצא לי בסוף יותר סלטים. נפגשתי עם האנשים וזה רק הוכיח לי כמה אני צריך ללכת עם ההרגשה. ידעתי שבווסטהאם אני אהנה יותר ואקבל תפקיד יותר מרכזי במועדון."
בבולטון הסוכן קרייג אלרדייס אמר שהוא לא עובד יותר עם ישראלים.
"שלא יעבוד. עובדה שטל בן-חיים עושה שם תקופה מצוינת. בוא אגיד לך מה ההבדל. כשווסטהאם חשבו שאני הולך לחתום בבולטון, כי בולטון הוציאו משום מה לתקשורת שחתמתי, התקשר אלי המנג'ר פרדיו ואמר: 'אני מאחל לך מכל הלב בהצלחה בבולטון. אם עדיין אפשר לעשות משהו, אנחנו תמיד פתוחים ורוצים שתגיע אלינו.' אמרתי לו שזה לא נכון ושעוד לא החלטתי, והוא עוד יותר שמח ואמר, 'יופי, אז אתה חייב חייב לבוא אלינו.' כשאמרתי לבולטון שאני הולך לחתום בווסטהאם, אז המנג'ר שלהם אמר לי: 'אתה הולך למועמדת מספר אחת לירידה. אתם לא תשחקו כדורגל, אתם תרדו ליגה, אתה לא תשחק שם ולא תתקדם לשום מקום.' רק להראות השוואה מבחינת היחס, ולמה כל כך התחברתי לאנשים בווסטהאם."
מה טל אמר?
"אני וטל ביחסים מצוינים. כמובן שהוא רצה שאבוא לשחק איתו. זה אחד הדברים שהפריעו לי, כי טל שם, ועד עכשיו שיחקתי עם ישראלים וזה תמיד נחמד. הוא דיבר איתי הרבה, אבל הבין אותי ואיחל לי בהצלחה".
"לא. מי שמכיר אותי ואת אשתי יודע שכל עוד אנחנו ביחד לא משנה לנו אם אנחנו בלונדון, בדימונה או בבולטון. אנחנו מתייעצים וחושבים איפה יהיה הכי טוב מבחינה מקצועית ומבחינה כלכלית כמובן. לא צריך לשקר, השיקול הכלכלי מאוד חשוב. בגלל זה אתה מנסה להצליח ולהתקדם, כדי להתפתח מבחינה כלכלית."
מדברים על משכורת של מיליון פאונד לעונה בווסטהאם.
"אני מעדיף לא לדבר על מספרים, אבל אין מה להתלונן. אני מרוויח פה יותר ממה שקיבלתי בספרד, וגם בווסטהאם, עולה חדשה, אפשר להתבלט ולהתקדם. אם אתן פה שנה או שנתיים מצוינות, יכול להיות שאקבל הצעות מקבוצות אחרות."
אתה מדבר על ווסטהאם כתחנה בדרך?
"חס וחלילה. אני באמת נהנה מכל רגע ויש לי את כל התנאים של מועדון גדול. אני אוהב להתרכז בהווה, אחר כך אתה לא יכול לדעת, הכל יכול לקרות, יכול לקרות גם שלא ירצו אותי. כדי להצליח אתה חייב לעבוד קשה ולא לחשוב יותר מדי רחוק. תן לי להצליח פה, ליהנות מכל רגע ולא לדבר".
מה הרגע שאתה לוקח איתך מספרד?
"היתה תקופה מאוד טובה ומעניינת, משנה לשנה השתפרתי ותרמתי יותר לקבוצה. זו היתה חוויה לשחק נגד קבוצות כמו ריאל מדריד, ברצלונה, ולנסיה, לעלות כל שבוע מול כוכבים גדולים ולראות שבמשחקים מסוימים אתה יכול לעמוד מולם. יש לי חולצות של זידאן ורונאלדו וראול ובקהאם. ראול למשל אמר לי פעם, 'כל הכבוד. משחק גדול,' אחרי שהבקעתי נגדם שער. אני בקשר טוב עם סמואל אטו, החלוץ של ברצלונה. בכל משחק היינו מדברים קצת לפני וקצת אחרי. הוא תמיד מפרגן לי: 'כל הכבוד, תמשיך ככה."'"
אז כשרוברטו קרלוס מכסח אותך, חושבים "וואי, רוברטו קרלוס מכסח אותי?"
"לא, אתה לא שם לב לזה. לפני המשחק זו חוויה כשאתה מסתכל נגד מי אתה משחק. אבל במשחק עצמו אתה עולה ורוצה לנצח בלי שום קשר למי שמולך. נגד ארסנל כאן כבר לא החלפתי חולצה עם אף אחד. אולי נגד מנצ'סטר יונייטד אני אחליף".
לפני שש שנים ערך בניון את אחת ההופעות הגדולות הראשונות שלו בנבחרת, כשהבקיע שלושער בניצחון 0-8 על סן מרינו. שביעייה מול איי פארו במוצאי שבת תספיק הפעם לישראל כדי לעבור את שווייץ בהפרש שערים, במקרה של שוויון בנקודות בין הנבחרות. כמו לפני כל משחק בשנתיים האחרונות, העיניים נשואות לבניון, שכהרגלו מנמיך ציפיות. "אם נדבר על 0-7 זה זלזול ביריבה. הם עשו חיים קשים לאירלנד ולצרפת, שהן נבחרות יותר טובות מאיתנו, והפסידו רק 0-2 או .0-3 צריך פשוט לנצח, כי תיקו או הפסד יהרסו את כל מה שעשינו, ואני לא רואה את זה קורה."
זה היה קמפיין משונה. שערי שוויון בזמן פציעות, גולים ביזאריים שנכנסים פעם בחיים, קאמבקים מרשימים. בלי אף הפסד, אבל גם בלי ניצחון על היריבות הגדולות. הישג עם טעם של החמצה בעיני רבים, אבל לא בפיו של בניון: "במילה אחת זה מדהים, מדהים. אין מילה אחרת לסכם קמפיין כזה, בתקווה לסיים גם את המשחק האחרון ללא הפסד."
אבל גם ללא ניצחון.
"למה? לא ניצחנו בקפריסין ובאיי פארו? מתי ניצחת את קפריסין בחוץ? מתי עשית פעמיים תיקו עם צרפת? מתי לא הפסדת פעמיים לאירלנד? אלו נבחרות שבכמה דרגות מעלינו. לפני הקמפיין כולם היו חותמים על שלושה הפסדים. איך אפשר לומר מילה רעה אחת על נבחרת שעושה תוצאות כאלה? קל להגיד שהיה חסר ניצחון אחד ויכולנו לנצח את שווייץ, אבל יכולנו לקבל שלוש-ארבע חתיכות בצרפת. היינו צריכים להפסיד לאירלנד. חזרנו מכלום ולא הגיעה לנו נקודה במשחק הזה. צריך להיות פייר, אם דודו לא מציל 70 הצלות במחצית השנייה, אנחנו מפסידים. זו חמדנות של אנשים. בקדנציות אחרות היינו מפסידים את המשחקים האלה. עם שלמה ועם נילסן אתה מגיע לקפריסין ומפסיד שם."
אנשים שקשה להם לפרגן זה שלמה שרף?
"מבחינה אישית שלמה פירגן לי הרבה. בתור פרשן הוא צריך להיות יותר אובייקטיבי בעניין של אברם. כולם יודעים שהיחסים ביניהם לא טובים.הוא חיפש כל הזדמנות לעקוץ את אברם ומי שמבין בכדורגל יודע שזה בא מתוך טינה.שלמה מבין כדורגל,אבל מה לעשות שאברם מאמן מצליח, מאמן עם קבלות, ומוכיח את עצמו עם תארים שזכה בליגה ועם קמפיין מדהים שאף אחד לא עשה."
בחצי הראשון של המוקדמות כבשת או בישלת את כל השערים, בחצי השני קצת נעלמת.
"מה זה נעלמת? מאיפה הגיעו הגולים באירלנד? הגול הראשון היה מנגיחה מדהימה של אבי יחיאל, אבל מי הרים לו? והגול השני היה פנדל שעשו עלי. אז בישול ופנדל זה להיעלם? נגד שווייץ בחצי הראשון הייתי בסדר. בשני, אני מודה, לא הייתי במשחק. פייר, הייתי חלש. יש לי ביקורת עצמית גבוהה מאוד. כשאני חלש אין לי בעיה להגיד את זה, אבל זה משחק אחד בכל הקמפיין. רק בארץ כשאתה נותן משחק אחד חלש כבר קופצים עליך".
למה אברם צריך לדעתך להמשיך בנבחרת?
"קודם כל כולם מסתכלים על תוצאות. בעזרת השם נסיים קמפיין בלי הפסד, מה שלא קרה ולא יקרה גם. זה חד פעמי בתולדות הכדורגל הישראלי. יכול להיות שתעלה למונדיאל או לאליפות אירופה, אבל תפסיד משחק או שניים. בטוח. נתנו לו את המושכות, הוא החליט להצעיר את הנבחרת ולבנות משהו מחדש והוא הוכיח את עצמו. יש נבחרת מצוינת שמוכיחה את עצמה ממשחק למשחק, ויש הרבה שחקנים צעירים שאף אחד לא ציפה שיהיו בנבחרת ונותנים משחקים מצוינים. עבאס סוואן, קלמי סבן, אבי יחיאל, עומר גולן. אז את כל הקרדיט צריך לתת לאברם, למשה ולאבי מויאל, ואין סיבה שלא ימשיכו. איצ'ה זה בן אדם שמבין כדורגל והוא מבין את זה."
איך זה שאתה היחיד שיצא פומבית בעד אברם?
"פשוט שאלו אותי מה דעתי אחרי המשחק באיי פארו. אם היו שואלים שחקנים אחרים אני מבטיח שהדעה לא היתה שונה."
אומרים שאברם נותן לך יחס מועדף.
"מי אומר, אנשים שלא מבינים. היחס אלי הוא כמו כל שחקן אחר. אני לא מתבייש להגיד שיש לי יחסים מצוינים עם אברם. הוא מדבר ונפגש איתי מדי פעם. עוד מהתקופה במכבי חיפה, הוא תמיד עזר לי וייעץ מה לעשות בדברים מסוימים, כי הוא עם ניסיון ומבין יותר ממני. אנחנו נפגשים עם צופית, עם הילדים, אבל יחס מועדף אני לא מקבל ממנו. אתה יכול להסתכל על הקמפיין הקודם שבו ברוב המשחקים לא שיחקתי, למרות שכולם אמרו שיוסי יהיה אחד המנהיגים של הנבחרת. אז מה זה אומר, שפתאום השתנה היחס."?
אתה מרגיש שאתה מנהיג בנבחרת?
"אני לא אוהב לדבר במושגים כאלה. אני לא מנהיג. אני מרגיש שאני צריך להביא מהיכולות שלי בכל משחק ולתרום כמה שיותר. מתי שצריך להעיר או לצעוק משהו, מעירים. הוכחתי את עצמי ברגעים קריטיים בקמפיין הזה, מתי שצריך נתתי את הפוש האחרון בהרבה משחקים. אבל אני לא חושב שתרמתי יותר ממישהו אחר. יש סגל של ,20 אז אני אחד מ20- ומתי שאני ב11- אני אחד מ,11- ולא שווה אפילו טיפה או שקל יותר ממישהו אחר."
חלאס, מאיפה הצניעות הזו?
"זה לא סתם במרכאות כדי לשחק אותה, זה מה שאני מרגיש מכל הלב ותמיד הייתי ככה. יש כל כך הרבה שחקנים מוכשרים, לא פחות טובים ואפילו יותר טובים ממני בנבחרת."
מי יותר טוב ממך?
"הרבה שחקנים. בתפקידים שלי כמובן אבי נמני זה שחקן שבכמה דרגות יותר טוב ממני. ליניב קטן יש נתונים הרבה יותר טובים ממני, אני מאמין בו והוא יגיע לגבהים הרבה יותר גבוהים ממני. מבחינתי גם אייל וחיים מוכשרים ומדהימים ויש להם דברים יותר ממה שיש לי. ואם זה בלילי ועמרי אפק וזנדברג, אני לא רוצה לשכוח שם אחד בהתקפה, כולם שחקנים מוכשרים ולא פחות טובים ממני".
בניון מטורף על כדורגל. "לא כל הכדורגלנים הם כאלה, אבל אני ככה מגיל צעיר." הוא מסוגל לדקלם טבלאות מכל הליגות באירופה, מעודכן עד הפרט האחרון. כשמאי לא רואה די-וי-די של שירי ילדים הטלוויזיה פתוחה על סקיי ספורט. המעבר ללונדון הוסיף עוד אופציה לממיר של משפחת בניון וחיזק את הקשר עם המולדת. צלחת לוויין מחברת אותם לערוץ הישראלי, עם תוכניות משלל הערוצים, ובעיקר משחקי כדורגל בשידור חי שמאפשרים ליוסי לעקוב אחרי הליגה. כשהוא מתבקש לומר משהו כדי לבדוק את מכשיר ההקלטה שלי יוצא לו "מכבי חיפה אלופה."
שם הלב שלך?
"את ארבע השנים הכי יפות שלי עשיתי במכבי חיפה והקהל תמיד תמך בי. האהדה שלי היא תמיד שם. לאוהדים של הפועל באר שבע יש תמיד מקום בלב, יש לי שם חברים טובים, אבל כל הבעיות עם האנשים במועדון לא עזרו. חוץ מזה, יש לי פינה חמה לבית"ר ירושלים. זה יותר אלי אוחנה מאשר בית"ר. אוחנה היה האליל שלי ותמיד הערצתי אותו. אבל עכשיו, אחרי מה שקרה איתו בבית"ר, אני כבר פחות מסמפט אותם."
מה אתה אומר על ההתפטרות שלו?
"מבחינתו הוא עשה צעד נכון כי אי אפשר לעבוד תחת מישהו שמדבר ככה. המקום של אלי זה רק בבית"ר ירושלים, אבל הוא יצליח בכל מקום. הוא אדם שמבין בכדורגל. יש לי חברים שהתאמנו אצלו והם אומרים שנהנו מכל רגע, למרות מה שאנשים מרכלים."
בניגוד לרוני רוזנטל שאחרי הסבב האנגלי שלו חתם קבע סמוך למלכה, בניון מתכוון לחזור לארץ כשכוכבו ידעך. לחברים, למשפחה, למדינה. ומה אחר כך? "קשה לי להאמין שאהיה מחוץ לכדורגל. זה משהו שאתה עושה כל החיים ונהנה. אתה צריך להיות מוכן שזה ייגמר, אבל כמו שאומרים שכל סוף זה התחלה של משהו חדש, אני מאמין שיהיה לי אתגר חדש בתור מאמן או תפקיד אחר בתחום הזה, אולי אפילו מאמן הנבחרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
