10 הרגעים המביכים של הקבוצות התל-אביביות
הירידה של הפועל לליגה השנייה, ההחרמה של משחק אלוף האלופים, המכות של שחקני בני יהודה, ה-10 שמכבי חטפו מחיפה. ההשפלות הגדולות של שלוש התל אביביות, פרוייקט מיוחד
אז מה היה לנו שם? בעיקר קבוצה שזכתה בדאבל עם המאמן דרור קשטן על הקווים. הכי טבעי בעולם, ושמישהו יקום אם הוא מכיר מקרה שונה, זה להחתים את המאמן שלקח את הדאבל לעוד עונה או שתיים. מגיע לו, בכל זאת, דאבל! אלא שבמכבי ת"א של סוף עונת 1996/1995 היו סדרי עדיפויות אחרים, ואברם גרנט, שבדיוק סיים קדנציה לא מלבבת במיוחד בהפועל חיפה, חזר אל חדר המאמן בקרית-שלום ויצא עם מכבי לארבע שנים קשות. כל כך קשות, שבמהלך מסיבות העיתונאים בסוף שנות התשעים, כבר לא הייתה ברירה לפיני שרון, נציגו עלי אדמות, אלא לשבת מאחוריו בשילוב ידיים, א-לה מאבטח של נשיא רפובליקת בננות אפריקאית.
וזה עוד כלום, כי מה שהלך על כר הדשא בשנים האלה היה אחד מהדברים היותר עגומים שקרו למכבי ת"א בהיסטוריה שלה. לא ההפסדים המביכים (סמיר זמפיר מאשקלון ניצח את מכבי לבדו), לא החצוצרה שניגנה דרך קבע "בדד" בשער 4, אפילו לא העובדה ששלושה מחזורים לסיום עונת 1998/1997 מכבי הייתה רחוקה רק שלוש נקודות מהקו האדום. כל אלה לא הגיעו לרמות הפאדיחה של קיץ 1999, כשבבדיקת שתן רגילה שנלקחה מכפיר אדרי, נתגלו שיירי אפדרין, סם ממריץ ואסור.
למכבי הופחתו ארבע נקודות, כולם טענו שלא ידעו, והתיק נפל על הראש של גיא עזורי, מאמן הכושר. מכבי העבירה עוד עונה סתמית, וב-2001/2000 גרנט נשלח לחיפה, ולקרית-שלום הגיע שלמה שרף. שרף ניסה לבנות קבוצת פאר (מוזר שאז לא קראו לזה גלאקטיקוס), החתים את מהו קודרו, הוציא ארבע נקודות משני המחזורים הראשונים, ואז פתח את הפה ונכנס חזיתית באבי נמני, שהציג יכולת חלשה. נמני, בדרכו, החזיר מלחמה. התוצאה: שרף בחוץ עם מכתב פיטורים ותביעה שהוגשה נגדו.
2. שחקני הפועל מחרימים את משחק אלוף האלופים
את האליפות ב-1988/1987 לקחה הפועל ת"א בטעות. כלומר, לא באמת בטעות, הם הציגו קבוצה לא רעה בכלל, ואפילו משה סיני חזר מבלגיה כדי לתת כמה תצוגות כדורגל פה ושם, אבל קשה לומר שהפועל הייתה הקבוצה הטובה בליגה. הרבה יותר נוח יהיה לומר שזו הייתה הקבוצה הפחות רעה בליגה. בקיץ 1987, טרום העונה, עסקני ההסתדרות לא ידעו שהכדורגל הישראלי גרוע עד כדי כך. יכול להיות שהם לא צפו את היציאה של מכבי חיפה מהמירוץ בעקבות מותו הטראגי של אבי רן.
כך או כך, הם בנו תוכנית פרמיות ל-40 נקודות. מוסר התשלומים של ההסתדרות לשחקני הפועל, שכבר באמצע שנות ה-80 היה אחד האיומים
3. שחקני הפועל מחרימים שני משחקים ויורדים ליגה
ואז הגיע המחזור התשיעי של עונת 1989/1988. את אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר עוד הצליחו שחקני הפועל ת"א לעבור בתוצאות סבירות, תיקו פה וניצחון שם. הכסף, כמובן, לא הגיע. השחקנים הבינו שצריך לעשות מעשה, ולפני משחק חוץ מול צפרירים החליטו להחרים את הקבוצה. לא להתייצב. הפועל עלתה עם הנוער, הצעירים יוסי אבוקסיס ופליקס חלפון נלחמו כאריות, ולמרבה המזל ניצחה צפרירים רק 0:1. התמונה המפורסמת מאותו משחק, איך לא, אבוקסיס, עם קלאב הוטל על החולצה כספונסר ושיער על הראש, מתקל שחקן של הלפרדונים.
הפועל המשיכה להפסיד, נהנית בעיקר מאי צבירת הנקודות של בני יהודה, עד שזו התעוררה ופתחה את התחתית מחדש. על עסקני ההסתדרות שוב נוצר לחץ לשלם, אבל קשה לומר שזה הזיז להם. וכך, במחזור ה-23, כשהיא כבר מתחת לקו האדום, התעתדה הפועל ת"א לצאת למשחק חוץ נגד מכבי חיפה. האוטובוס של הפועל אכן הגיע לחיפה, אבל בתוכו ישבו שפופים שישה שחקנים בלבד, חמישה מהנוער. כל השאר עסקנים. אז עוד לא היו פלאפונים, והשביתה התארגנה לילה לפני. המשמעת: ברזל. התוצאה: נתניה של שייע מתבכיינת וטוענת שזה לא הוגן שחיפה, כיריבה לצמרת, לא תשחק. בסופו של דבר שוב שייע נדפק וחיפה קיבלה ניצחון טכני של 0:2. כידוע, העונה הזו נגמרה בדרך המתבקשת נוכח המציאות -הפועל ירדה ליגה.
4. חצי גמר גביע המדינה: הפועל רמת-גן - מכבי ת"א 1:2
רק כדי להמחיש את גודל הפאדיחה, בואו ניזכר לרגע איפה הפועל רמת-גן היום (מינוס תשע נקודות, בירכתי הליגה השלישית). רק להעצים אותה, בואו ניזכר שגם אז, במאי 2003, היא התאמנה בפארק הלאומי, גם אז היא סבלה מקונספציית הניהול הייחודית של אלי ניר וגם אז היא הייתה שכונתית בטירוף, בדיוק כמו שלמדנו לאהוב אותה. היא הגיעה למשחק חצי הגמר הזה אחרי שהעיפה את מכבי פתח-תקוה, סכנין והפועל ירושלים, אבל אף אחד לא באמת נתן לה סיכוי מול האלופה שבדרך. בווינר, למשל, נתנו לרמת-גן יחס של 1:13. מלבב.
מכבי, ואת זה חשוב להדגיש, הגיעה שסועה. נמני המודח חזר להרכב דווקא אחרי שפתח את הפה ברדיו ואמר שאיתו מכבי הייתה לוקחת אליפות בפור של 15 נקודות. המשחק נפתח בצורה עייפה, ולא נרשמו אירועים מיוחדים עד שבדקה ה-26 מצא את עצמו ניר חדד, חייל בן 19, במצב ממנו צריך רק להרים את הרגל נכון ולהקשיב טוב לצליל המיוחד של מגע הכדור ברשת. זה קרה, והפועל רמת-גן עלתה ליתרון 0:1. מכבי לא יצאה מההלם עד המחצית. במחצית השנייה זו כבר הייתה מכבי אחרת. תוקפת, בועטת, יוזמת ומסכנת. בדקה ה-65 היא גם קיבלה פנדל. מי אם לא אבי נמני שלח את הכדור פנימה, ועכשיו הכל היה שאלה של זמן. אלא שהזמן עבר ועבר והדקה ה-89 הגיעה. עדיין 1:1. ואז השתגע שרון אביטן, לקח כדור והתחיל לדהור. אף אחד לא בא אליו, אז הוא המשיך. 17 מטר מהשער הוא הבין שזה עכשיו או לעולם לא. הרים את הרגל, הרים את הרשת ושלח את הפועל רמת-גן לגמר. מכבי, לפחות זה, התנחמה באליפות.
5. סיבוב ח', גביע המדינה: מכבי עכו - הפועל ת"א 3:4
מביך, בטח מביך. 20 בינואר 1996, הפועל מהמקום החמישי בליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה), עכו מהמקום התשיעי בליגה הארצית. לכאורה אחד באנקר, אלא שלכל הברוך אופירים מהעיר שלחופה חומה, היו תכניות אחרות. לו היה זוהיר בהלול משדר את המשחק, הוא היה מספר שכבר בדקה השנייה הובקע שער כמותו לא ראתה העיר עכו מאז הבקיע נפוליאון בונפרטה את שערי חומות העיר יריחו - שגיב אליהו העלה את הפועל ת"א ליתרון. יוסי מדר הכפיל את התוצאה בדקה ה-12 וחנק סופית את הסיכוי להפתעה. או שלא.
בדקה ה-24 צימק ולאדימיר זיארני, בדקה ה-29 הישווה פטריסיו סייג, ופתאום אלפי הצופים כבר לא מעיפים את ארטיקיהם, קרטיביהם ושכניהם אל השמים התכולים. המחצית השנייה הייתה סיפור הזוי לגמרי, כשסמי עייש מבצע מהפך, מעלה את עכו ליתרון 2:3 ומכניס את הפועל לסרט רע. חצי שעה של לחץ אדום מסתיימות בכי טוב, כשאלון אופיר מצליח לכפות הארכה (!) בדקה ה-90. זה אמור היה להיות הרגע בו עכו נשברת, והפועל, כקבוצה גדולה, טוחנת אותה עד דק, אבל במקום זה קיבלנו את השני של ולאדימיר יזארני, בדקה ה-94. עד לסיום ההארכה הפועל לא הצליחה להשוות, ועפה לה מהגביע כבר באמצע ינואר.
6. רבע גמר גביע המדינה: הפועל אשקלון - בני יהודה 0:3
זו אמורה הייתה להיות השנה של בני יהודה בגביע המדינה. הדרך שלה אל הגמר הייתה סלולה. ניצחון קליל בסיבוב ח' על נצרת-עילית, ניצחון עוד יותר קליל בשמינית הגמר על הפועל רעננה, והשמים הם הגבול. אלא שהדרך לנשיא, פתאום, עברה באשקלון. הפועל אשקלון, מוליכת הליגה הארצית, שלא הפסידה בבית בשנתיים האחרונות, לא נראתה לאנשי בני יהודה כמו משוכה קשה מדי, בטח לא מהמקום הרביעי בליגת העל שבו ניצבה הקבוצה. המשחק התקיים ב-20 באפריל 2005, מספר ימים לפני ליל הסדר, באיצטדיון באשקלון. המקומיים פתחו בהתלהבות צפויה. לרגע היה נראה שבני יהודה משתלטת על המשחק, אבל אז זה הגיע. שער של קרלוס אלברטו צ'קאנה הכניס את השכונה לשוק, שנמשך עד המחצית. לא ברור מה הלך בחדר ההלבשה של בני יהודה בהפסקה, אבל המחצית השנייה הייתה רק יותר גרועה. בני יהודה ניסתה להשוות בכל מחיר, קיבלה את השני וגם את השלישי. פער שתי הליגות נמחק כליל, בני יהודה שבה לת"א מוכה, מובסת וחבולה. אשקלון המשיכה לחצי הגמר והפסידה שם למכבי הרצליה (מה שעורר עוד ועוד תסכולים בקרב אנשי בני יהודה).
7. שחקני בני יהודה הולכים מכות במועדון המוב
וכאילו שהפאדיחה מול אשקלון לא הספיקה, פחות מ-24 שעות לפני ליל הסדר הגיע הפאדיחה הכי גדולה של בני יהודה בשנתיים האחרונות. יומיים אחרי ההפסד המחפיר ביותר בקריירה שלהם, יצאו רוב שחקני בני יהודה לבלות. השחקנים, בראשות בן לוז, יניב והבה, אסי בלדוט וקובי דג'אני התיישבו במועדון המוב שבנמל. הגרסאות לגבי מה בדיוק התרחש שם סותרות, מה שבטוח הוא שבסוף הערב ספירת המלאי הסתכמה באחד אסי בלדוט מנופח לחלוטין ממכות שאכל מיס"מניקים גיבורים שרצו להציל את המולדת, ואחד קובי דג'אני שתושאל במשטרה אחרי שהתברר שנקלע לקרב אגרופים במעמד צד אחד בלבד - הצד של יניב והבה.
כאן, בעצם, מגיעים לשיא שיאה של הבושה. והבה, שוער בני יהודה, נעצר. הקבוצה החלה במסע לחצים לשחררו במטרה שיעשה את ליל הסדר בבית. הסתבר שכל הכאסח התחיל בגלל מכות על בחורה, ורד כהן אחת, שניהלה מערכת יחסים כלשהי עם והבה. בלדוט הפך לקורבן של היס"מ, והבה הושעה לשבועיים, דג'אני ובלדוט נקנסו, ובני יהודה ניסתה לשדר עסקים כרגיל. זה לא בדיוק הלך לה, אבל למזלה כבר לא היה לה על מה לשחק בחודש וחצי שנותרו עד סוף העונה.
8. דרבי 1970/1969, מכבי ת"א - הפועל ת"א 0:5
הסיפור מאחורי הדרבי הזה לא מפתיע, הרי בכל זאת מדובר בהפועל ת"א ובעסקני ההסתדרות שניהלו אותה. דוד פרימו, ככל הנראה גדול בלמי ישראל, דרש כספים שמגיעים לו. העסקנים רמזו לו שיישב בשקט, אבל פרימו בחר לא לשבת בשקט והחליט להחרים דווקא את משחק הדרבי. מאיר ברנר, הבלם שהחליף אותו (די בדומה לאיתי אריכא ממכבי של ה-0:10), לא ידע לאן הוא נכנס. גיורא שפיגל, כמה חודשים לפני המונדיאל היחיד שבו הופיעה ישראל, הסביר לברנר די מהר מי נגד מי. שלושער של הקשר האגדי, בתוספת שערים של רחמים טלבי ונסים בכר הפכו את הדרבי הגשום הזה לסיוט עבור הפועל. הניצחון הזה של מכבי, בדיעבד, סייע לה לזכות באליפות בתום אותה עונה. שבוע לאחר מכן ניצחה הפועל בדרבי 1:2, ואת הליגה סיימו שתי הקבוצות עם מספר נקודות זהה, 39. מכבי זכתה באליפות כי הפרש השערים שלה היה 30 פלוס, לעומת הפועל שהסתפקה ב-24 פלוס. אם הפועל הייתה מפסידה בדרבי בהפרש של שער, היא הייתה זוכה באליפות.
9. הטרגדיה: מכבי חיפה - מכבי ת"א 0:10
זה קרה ב-14 במאי, המחזור ה-30 של עונת 1988/1987. מכבי ת"א הגיעה מאוד מאוד עייפה, חסרת חשק ברמות שלא יתוארו, עם גיורא שפיגל על הקווים ואיתי אריכא בשער במקום משה מרכוס הוותיק. צריך להבין, זה נשמע משחק עונה, אבל בתכל'ס זה היה משחק סוף עונה משעמם בפלייאוף התחתון, מה שהביא לקרית-אליעזר קרוב לאלף משועממים. אלא שאותם האלף זכו להיכנס למועדון האקסקלוסיבי ביותר שיש למכבי חיפה להציע - מועדון התבוסה הכי גדולה שחטפה מכבי ת"א מימיה.
זה התחיל עם שער מהיר של איתן אהרוני כבר בדקה הראשונה. בדקה ה-22 כבר היה 0:5, ועד המחצית הוסיפה חיפה שני שערים. תוצאת המחצית הייתה כל כך בלתי נתפסת, עד שבחדשות השעה 14:00 הודיעו כי "מכבי חיפה מובילה 0:7 על מכבי ת"א במחצית משחק הליגה ביניהן". גם במחצית השנייה מכבי ת"א לא נראתה בכלל באזור, ואף על פי שהחיפאים התעסקו בעיקר במשולשים, מדי פעם (או ליתר דיוק, שלוש פעמים בדיוק) ננעץ עוד כדור ברשתו של איתי אריכא האומלל. בבוא היום יהיו כאילו שיטענו שהשחקנים עשו סבוטאז' לשפיגל כדי להעיף אותו מהתפקיד. והנה הרכב מכבי ת"א שאחראי לפאדיחה הגדולה: אריכא, מ' כהן, שמעונוב, מוספי, אזולאי, צרפתי, נתן, גריאני, גורדון, טבק, בראל. כמה ימים לאחר מכן, באופן מופרך לחלוטין, לקחה אותה מכבי ת"א את גביע המדינה.
10. בני יהודה מחתימה את אלי אוחנה (אחרי שנטש אותה)
בסוף מאי 2001, אחרי שהוריד אותה ליגה, הבין אלי אוחנה שלהישאר בבני יהודה זה לא להיט כזה גדול, ועזב אל עבר חוזה נחמד בממלכת הלוזונים אשר בעבר הירקון. בני יהודה נותרה מתבוססת בעליבותה בליגה השנייה, עם רמי לוי על הקווים וסגל שאמור לעלות ליגה בלי הרבה בעיות. אחרי המחזור התשיעי, כשבני יהודה מצאה את עצמה עם שני ניצחונות, חמש תוצאות תיקו ושני הפסדים, רמי לוי נשלח הביתה. הלחץ במועדון גאה, התחושה הייתה שהקבוצה על סף קטסטרופה אמיתית, ואז הגיע הבום הגדול.
משום מקום, ומחילה מחבר ההנהלה שניסה להמשיל את האירועים להסכם הפסקת האש של דיקסון-מייסון, הוחתם אלי אוחנה כמאמן בני יהודה. וזה אחרי שביציעים, במשך תשעת המחזורים שקדמו להחתמה, לא מתעסקים בעידוד ואפילו לא מביטים על הדשא, אלא רק מקללים אותו. ומי היו הראשונים לחבק את אוחנה אחרי ההחתמה? נכון, אותם פרצופים שהיטיבו במיוחד לקלל אותו רק כמה ימים קודם לכן. אוחנה, שבמובנים רבים הרס את בני יהודה, קיבל ממנה קרש הצלה לקריירה שלו. זה היה אחד הרגעים היותר מביכים בתולדות המועדון הזה.
* הרשימה לא לפי סדר מחייב
נא להמתין לטעינת התגובות
